שבט סופר חלק א סד

בכפות תמרים והביא ראיה לחילוק זה דהא בשאר ימים אף במקדש לא ניטל בשבת כמו דיהיב בגמרא טעמא משום דליתא בגבולין מה"ת וכ"ש מילה דהוא רק מצוה דיחיד יע"ש ונכון וברור החילוק ומוכח כן מהגמרא כאשר כתב בכפ"ת אלא שהריטב"א בסוכה שם מתרץ באמת כן דשאני מילה דהוי ודאי ומשו"ה לא גזרו משא"כ בשופר ולולב דהוי רק ספק וצ"ע לכאורה דהא לולב בשאר ימים לא דחי אפילו במקדש משום דישראל בגבולין לא מחייבי וכ"ש מילה דהוי רק מצוה דיחיד ונ"ל דהריטב"א לשיטתו שפיר יכול לתרץ כן לפי מה שהוא מפרש הא דליתנהו בגבולין מה"ת היינו משום דראשון שהוא חובה מוטלת עליו לגמרי וא"א לו שלא יתחייב מה"ת לא הקלו בו לדחות לולב משום גזרה דרבה אבל שאר ימים שאפשר לו להפטר מה"ת כשאינו במקדש דהא ליתא בגבולין הקלו בו אף במקדש יע"ש וא"כ החילוק בין יום ראשון לשאר ימים משום דאפשר לו להפטר ממנו לגמרי כשילך לגבולין ולא מחויב כלל רק המקום גורם ולא על הגברא החיוב משא"כ מילה דא"א להפטר ממנו וחיובו על האב שפיר דחי אע"פ דהוי רק מצוה דיחיד אבל שאר ראשונים דלא מפרשי כן רק החילוק משום דקיל המצוה בשאר ימים דליתא בגבולין ולא הוי מצוה דכל ישראל משו"ה א"א לתרץ כריטב"א ומשו"ה כתבו חילוקים אחרים ועיין

ובשאגת ארי' סי' נ"ו ובט"א מגילה הקשה למה נקט רבה בת"ש ובמגילה לישנא דהכל חייבין ובלולב לא נקט האי לישנא דהכל חייבים רק גזרה שמא יטלנו בידו וכן בטבילת כלים ומה שמחלק בין דבר הרשות דלא צריכין משום דהכל חייבים דבלאו בהילות המצוה נמי חיישינן שמא יעביר ד' אמות אע"ג דלא שכיח משא"כ במצוה לא הי' גוזרים אי לאו משום דהכל חייבים והמצוה גורם דמחמת בהילות יעביר כבר הרגיש בעצמו דא"כ גם בלולב אמאי לא נקט לישנא דהכל חייבים דאי לאו משום בהילות המצוה לא הי' גוזרים בלולב ונדחק מאוד ולא עלתה בידו לישב יע"ש ועיין בכ"ס או"ח סי' ק"ד שמישב לפי לשונו של הרמב"ם דנקט לשמוע ולקרוא לו אבל בש"ס דילן הגרסא גם בתק"ש ובמגילה ללמוד ועדין לא עלתה ארוכה בשינוים בלשונו של רבה ולדידי נראה דמה"ט לא יכול רבה לומר אבל לולב דהכל חייבין דהא רבה על מתניתן קאי בשאר ימים ששה במקדש ובגמרא מפרש הטעם משום דליתא בגבולין וא"כ רק במקדש הי' חייבין ולא בגבולין ואפילו מדרבנן בזמן המקדש לא הי' חייבים כמבואר במתניתן סוכה דף מ"א ולא שייך הכל חייבין משא"כ בשופר ובמגילה דכל ישראל במדינות חייבים לתקוע ולקרוא שפיר נקט הכל חייבים וא"ש יותר לפי מה שכבר הבאתי בשם הריטב"א דטעמא דלא דחי שבת במקדש בשאר ימים משום דליתא בגבולין דיכול לפטור את עצמו מחיוב נטילת לולב ולא על הגברא רמי' המצוה והחוב דבודאי לא יכול לומר דהכל חייבים דהא במקדש גופא ליכא חיוב על הגברא רק המקום גורם ואי בעי יכול לפטור את עצמו אלא דעדין צ"ע דא"כ למה נקט בשופר דהכל חייבים כיון בלולב דלא שייך הכל חייבים נמי גזרינן לא צריך להקדמה זו גם בשופר ונ"ל לפי חילוקו של שג"א בדבר הרשות אף בלא הכל חייבים יש לגזור אע"ג דלא שייך בהילות ולא שכיח שיעביר משא"כ במצוה צריך להכל חייבים דזה גופא גורם שמחמת בהילות ישכח ויעבור והוי מלתא דשכיח וא"כ בתק"ש שהוא דאורייתא בכל מקום ולולי דהכל חייבין ובהול עי"ז לא הוי גזרינן אבל לולב אע"ג דאין הכל חייבים ורק במקדש ולא חשיבא נטילה דידהו וכ"ש להריטב"א דיכול לפטור עצמו מהמצוה בודאי לא שייך בהילות ואפילו כמגילה דהוי דברי קבלה וגם נשים מחויבות לא בהול ומ"מ גזרו שמא יעביר מהני טעמא גופא כיון דאינו נוהג רק במקדש גזרו אף בלא שכיח כ"כ שיעבור מחמת המצוה דאין הכל חייבים מ"מ גזרו משא"כ בתק"ש ובמגילה אף שהוא רק דברי קבלה לא הי' גוזרים כיון דעכ"פ כל ישראל ואף נשים מחויבים משו"ה צריך להקדים ג"כ במגילה דהכל חייבים שמהאי טעמא יש לגזור אף במגילה וא"ש הכל

ולפמ"ש דעיקר קושי' הר"ן ממילה הוא מהא דבשאר ימים אינו דוחה לולב אף במקדש דהוי נמי מצוה דיחיד כמו מילה צ"ל לחלק לפי תירוצו של הר"ן משום דבמילה אין הכל חייבין ומדכר חד לחברי' אע"ג בשאר ימים נמי אין הכל חייבין רק במקדש וכ"ש ובמקום מקדש לבד אפילו להרמב"ם דמפרש במקדש הי' תוקעין היינו בכל עיר ירושלים אבל בלולב דבשאר ימים במקדש דוקא משום דכתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם ודאי במקדש דוקא כי הוא לפני ה' ולא בכל עיר ירושלים וא"כ כ"ע אפילו בירושלים לא טרידא במצוה ואפ"ה גזרינן מ"מ שאני מילה דלא טריד במקום שמלין התינוק רק אבי הבן לבד ולא שאר העומדים שם אבל במקום מקדש שהכל טרודים שם במצות לולב לא שייך מדכרי חד לחברי' כיון דהכל שהיו במקום המקדש טרודים ופשוט

וראיתי במכתבו לישב קושי' הפנ"י דאי החשש הוא משום ע"ה דלא ידע דאסור להעביר או שישכח מחמת בהילות שהוא שבת א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שאסרו ליטול לולל ולטבול כלים ס"ס ליכא תקנתא בהכי לע"ה גמור שאינו יודע תקנת חכמים וכן למי שאין יודע שהוא שבת יע"ש ואמרת לפי דברי הר"ן דוקא בהכל טרודים יש לגזור משא"כ במילה דאחרים דלא עסקי וטרודים במצוה יזכירוהו וא"כ שפיר הועילו בתקנתן דע"י דכ"ע לא טרודים דידעי תקנת חכמים וממילא אם ע"ה גמור או מי שאינו יודע שהוא שבת רוצה ליטול או לטבול מדכרו ליה אחרים וישבת עוד בזה איזה קושי' בסוגי' ויפה דברת אבל לא מספיק רק לישב קושי' הפנ"י בשופר ולולב אבל לא בטבילת כלים דבלא"ה כבר עמדו אחרונים בצל"ח ובשעה"מ הל' שופר דלר"ן גם בטבילת כלים לא הכל טרודים דאטו כ"ע אוכלים חולין בטהרה ויש להם כלים טמאים וצ"ל דשאני מילה דהוי מצוה דאורייתא לא גזרו רק בהכל טרודים אבל בטבילת כלים דאין בו סרך מצוה דאורייתא בפרט ברוב שבתות השנים ובט"א ושג"א מדמי ליה לדבר הרשות אף דלא שכיח שהעביר ויש לומר דאחרים ידכרו אותו מ"מ גזרו אף בלא שכיח משא"כ במילה או כמו שמחלק בשעה"מ שם דטבילת כלים אף בלילה דלא שייך שאחרים רואים אותו משא"כ במילה ושופר ולולב ביום ובאמת צע"ק על הצל"ח שמישב בדוחק דברי הר"ן דמשום דנפישי הטרודים בטבילת כלים בשבת שחל בעי"ט או בשבת שחל ביו"ט וגזרו על שבת גרידא אטו אלו שבתות ולאחר שהקשה לעצמו ממילה שחל בע"פ דנמי הכל טרודים במצות פסח ולא גזרינן אסיק דשאני מילה דהוא עשה חמורה משא"כ טבילת כלים שאין בה לא כרת ולא מלקות וכיון דסוף כל סוף צריך לאסוקי לחילוק בין מילה לטבילת כלים הי' יכול מיד לתרץ כן דוקא במילה שהוא דאורייתא סמכינן על הכל טרודין ולא בטבילת כלים החמירו יותר אף באין הכל טרודין ולא לגבב גזירות אהדדי שבת דעלמא שהמה רוב שבתות השנים אטו שבת שחל בעי"ט או ביו"ט ובפנ"י מגילה כתב דאפילו לחשש שמא ישכח שהוא שבת או שגגת מלאכה לאחר שתקנו שלא לתקוע וליטול בשבת תו ליכא למיחש כלל כיון דהכל חייבים א"כ הוא דבר מפורסם לכל אדם ותו ליכא למיטעי ולמיחש מידי והי' יכול לתרץ ג"כ כאשר כתבת לפי דברי הר"ן אלא שרוצה לישב גם לדברי תוס' במגילה שם ושאר ראשונים דלית להו חילוקו של הר"ן וכתבו טעמים אחרים במילה ועיין, ואי ביו"ט נמי יש לגזור משום מעביר ד' אמות מכל גדולי אחרונים מוכח דפשיטא להו דגם ביו"ט אסור להעביר ברה"ר רק הבינה לעתים יצא למקום ספק משום דד' אמות הלכה הוא בשבת ואין למדין מהלכה בי"ג מידות ובכ"ס או"ח סי' ס"ח הראה פנים מסבירות לכל צד והוכיח מכמה ראשונים דליכא במעביר ד' אמות ביו"ט איסור דאורייתא ומתמה שם על המג"א הל' יו"ט סי' תק"י שכתב על הא דיש"ש דתמה למה השמיטוה הפוסקים הא דתכסייה בנכתמא זימנין דנפל ואתי לאתוי' אדרבה דצ"ע איפכא דמה בכך אם יוצאנו הלא הוצאה מותרת ביו"ט יע"ש וכתב בכ"ס שם ודבריו נפלאים ממני מאחר שנפל ואין הכלי מכוסה בו הוי הוצאה שלא לצורך כלל ומשו"ה קשי' ליה ליש"ש השמטה זו והניח בצ"ע על המג"א ואני אומר שים של שלמה ומג"א כל אחד לשיטתו תמהו שפיר דמבואר בסי' תקי"ח אם הוצאות כלים מותר דוקא אם יש בו צורך אוכל נפש או אף בלא צורך אוכל נפש נמי מותר מחמת החשש שלא יגנובו או שאר פסידא ועיין בט"ז שם ס"ק א' שהאריך בזה והרמ"א מקיל אף בחשש שלא יגנובו כמבואר סעי' י"א שם והיש"ש מחמיר דוקא במפתח שסגר בו האוכלין מותר להוציא ובמג"א סק"ב נראה שמסכים עם הרמ"א וא"כ היש"ש דנקט לעיקר כשיטות הראשונים דוקא לצורך אוכל נפש מותר שפיר כתב שצ"ע למה לא הביאו הפוסקים הא דנכתמא משום זמנן דנפל ואתי לאתוי' ואי משום דאי יפול ברה"ר במקום דרבים שכיחי