שבט סופר חלק א סג

תשובה לז

שלום וברכה לתלמידי חביבי המופלג בתורה ויראה ברק השנון יפ"ת מו"ה משה אברהם סופר נ"י בק"ק האלאש יע"א

מכתבך קבלתי ע"נ בעת שטרידכבא טובא ועיינתי לפי מסת הפנאי ולישב דברי הרמב"ם שכתב בהל' שופר דחיישינן שמא יוציא מרשות היחיד לרשות הרבים או יעביר ד"א ברה"ר ובהל' לולב כתב רק שמא יעביר ד"א ברה"ר וכן במגילה וכבר עמד על זה ותירץ בטוב טעם ודעת בכ"ס או"ח סי' ס"ט ואני בנו ותלמידו הלכתי בדרך זה אבל באופן אחר לפי מה שהקשה רש"י ותוס' דלמה לא קאמר משום שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר ותירצו בתוס' משום דיש לו היכר והנה אי אמרינן דהחשש הוא דמשום בהילות המצוה ישכח שהוא שבת לא מהני היכר כמ"ש בפנ"י דאי החשש שיטעה בדין לא מהני היכר ה"נ אם ישכח שהוא שבת לא מהני היכר דהא ישכח את השבת וצ"ל להתוספות דלא חיישינן שישכח מחמת בהילות שהוא שבת אלא מחמת בהילות המצוה ילך כמתעסק ד' אמות ברה"ר משא"כ במוציא מרה"י לרה"ר דיש לו היכר ולא ילך דרך מתעסק ובלא כונה כיון דיש לו היכר, ועיין בפנ"י ביצה א"כ י"ל דהרמב"ם סבר באמת דחיישינן מחמת בהילות המצוה שישכח שהוא שבת ולא מהני היכר וחיישינן ג"כ שמא יוציא מרה"י לרה"ר

והנה מבואר בסוגי' דביצה דבדרבנן לא שייך מחמת בהילות שיעבור ד"א ברה"ר דהא בולד הטומאה מותר לטבול הכלי בשבת וטעמא משום דלא בהול בולד הטומאה שיעבור כיון שהוא מדרבנן וכבר עמד באבני מלואים בתשובותיו דהא מגילה ג"כ דרבנן ואפ"ה אין קורין בשבת משום שמא יעבירנו ומאי שנא מולד הטומאה ונ"ל לישב לפי מה שכתב בתוספות חדשים לתרץ הא דלא נקט שמא יוציאנו משום דהוצאה מרה"י לרה"ר ילפינן מקרא אל יצא איש ממקומו וכן בהוריות דף ד' חשיב להוצאה מפורש בקרא וא"כ לא יטעה שום אדם לומר שמותר אבל הוצאה בר"ה איתא שם דהלכתא היא ויש טעות בה לומר דרבנן גזרו ומצינו בהרבה שבותים שהתירו במקום מצוה ולכך גזרו חכמים שיוכל לטעות להעביר ד' אמות וכן כתב בספר כפות תמרים יע"ש

ולפ"ז י"ל דגם במצוה דרבנן יבוא לטעות דבמקום מצוה לא העמידו דבריהם ולכן במגילה אף שהוא רק דרבנן גזרו שלא לקרוא בשבת משום שמא יעבירנו ד"א דיטעה דהוי רק דרבנן ובמקום מצוה לא גזרו משא"כ בטבילת כלים דליכא מצוה כלל והוי רק רשות דהא עיקר הגזירה דשמא יעבירנו לא שייך רק בשבת וגזרו ג"כ יו"ט אטו שבת אבל עיקר האיסור דטבילת כלים שייך רק בשבת דהוי רשות לטהר כלים מטומאתן ויו"ט שחל בשבת לא שכיח ולא הי' גוזרים בשביל זה ולא שייך בטבילת כלים משום דבהיל לטבול כלים מטומאתן יעבור ד"א ברה"ר דבהיל לא שייך רק באב הטומאה דהוי מה"ת משא"כ בולד הטומאה דהוי דרבנן לא בהול משא"כ במגילה דהוי מצוה דרבנן אע"ג דבדרבנן לא בהול מ"מ שייך דיטעה בדין דלא העמידו דבריהם במקום מצוה וגזרינן שמא יעבור ד"א ברה"ר וא"ש לחלק בין מגילה לולד הטומאה

והנה רש"י פירש בסוכה שילך אצל הבקי ללמוד הנענועים והברכה דהוי נמי דרבנן ולא שייך בהול וישכח שהוא שבת רק העברת ד"א ברה"ר יש לחוש משום דנענועים מצוה דרבנן ויטעה שמותר להעביר משא"כ בשופר שלא ידע לתקוע כלל מפני שהוא מעשה חכמה ולצאת ידי חובת דאורייתא ויהי' בהול וישכח שהוא שבת שייך שפיר שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר אע"ג דכ"ע ידעו שאסור מה"ת שמפורש בקרא מ"מ מחמת בהילות מצוה דאורייתא ישכח ויוציא וא"ש דכתב הרמב"ם בשופר תרי חששות שמא יוציא ושמא יעביר משא"כ בלולב דהחשש רק בנענועים דרבנן וכן במגילה דהא בדרבנן לא שייך בהילות ורק שיטעה בדין ומשו"ה כתב רק שמא יעביר ד"א דיש לחוש שיטעה דהוי רק איסור דרבנן ורוצה הרמב"ם בזה לתרץ קושי' תוס' דלמה גזרו בשופר גם בודאי מצוה ובלולב רק בספק מצוה דשאני שופר דיש תרי חששות שמא יוציא ויעביר משא"כ בלולב ומגילה דשייך רק שמא יעבירנו וא"ש

והרמב"ן והר"ן תירצו דגם בשופר לא גזרו רק בספק מצוה לפי שברוב שנים לא הי' יודעים בשעת תקיעת שופר בקבועו של חדש זה ורוב השנים לא הי' עדים באים בשחרית ולפיכך אמרו שבמדינה לא הי' תוקעין שאם נתיר להם לתקוע כשבאו עדים בשחרית לשנה הבאה ג"כ יתקעו ואע"פ שלא באו עדים עדיין יאמרו אשתקד מי לא תקענו עכשיו נמי נתקע יע"ש, וכן הוא כונת תוס' ג"כ בתירץ השני ולפי דבריהם בשופר ג"כ הי' דוחה בודאי מצוה כמו לולב ורק משום ספק מצוה גזרינן שמא יעבירנו וזה שנים הקשה לי אחי הרב הגדול מו"ה עקיבא סופר נ"יי דהוא נגד הש"ס חולין דף פ"ד ע"ב דאמר תקיעות שופר דודאי אינו דוחה שבת וספיקה דוחה יו"ט ולפי דבריהם הא דאין תקיעות שופר דוחה שבת נמי משום ספק הוא דלמא לאו יו"ט הוא ומאי קאמר הש"ס דשאין ודאי דוחה שבת הא אין כאן ודאי ותימה רבה היא ובחפשי בספרים מצאתי שכבר עמד בזה בהגהות טעם המלך דמה יענה אריות הללו להאי סוגי' דחולין והניח בצ"ע

ולאחר העיון נ"ל לישב דהא גם לרמב"ם והר"ן יש ודאי בתקיעות שופר אם באו עדים בשחרית ומ"מ גזרו ודאי אטו שנים אחרות דהוי רק ספק וכן לפמ"ש תוס' סוכה מ"ג ד"ה לא ידעינן וכו' אע"ג דהאידנא ידעינן בקיבועא דירחא עביד רבנן כאלו לא ידעינן משום גזירה דיחזור דבר לקלקולו עכ"פ חזינן דגזרו גם ודאי במדינה אטו ספיקא וחששו בשבת כ"כ אע"ג דבודאי לא הי' גוזרין משום שמא יעבור מ"מ חששו וגזרו בודאי מ"מ ודאי אינו דוחה שבת ושפיר קאמר דק"ו מכיסוי הדם פריכא הוא דהא תק"ש ג"כ אין ודאי דוחה שבת וחמור שבת כ"כ דאפשר משום ספיקא לחוד גזרו ג"כ בודאי ואפ"ה ספיקא דוחה יו"ט וקיל יו"ט אע"ג דשייך בהספק גופה משום שמא יעבירנו ואפ"ה הקילו ביו"ט אע"ג דשבת חמור כ"כ דגזרו אף בודאי משום ספק כנ"ל נכון וברור ולק"מ

ולכאורה יש לתמוה כיון דמשום שמא יעבירנו לא הי' גוזרים בודאי מצוה ורק בספק ואע"ג דשייך בודאי עוד יותר החשש דמשום בהילות מצות ודאי יעבור ד' אמות מספק מצוה והאיך גזרו בודאי אטו ספק דהא בספק נמי לא גזרו רק משום שמא יעבירנו וכיון דלגוף הגזירה לא חחשו בודאי האיך גזרו מחמת ספק דגזרו ג"כ רק משום יעבירנו ויש לישב לפי מה שבארתי בקונטרסי לסוגי' דטבילת כלים דהיינו טעמו להר"ן ורמב"ן דלא גזרו רק משום ספק דלא בקיאין דאלו בודאי שאף אם ישכח שהוא שבת ויעבור ד' אמות או יוצא פטור משום טעה בדבר מצוה כמו שאמר ר' יוסי במתניתן סוכה אם שכח והוציא הלולב פטור וא"כ אין כאן איסור דאורייתא משא"כ בספק דשבת ודאי הוא ויו"ט ספק א"כ אם יעביר חיישינן דלמא לאו יו"ט הוא ולא עשה מצוה כלל וחייב ושפיר גזרו רק בספק שמא יעביר אבל אם בודאי הי' שייך לגזור שמא יעבירנו ג"כ הי' גזרו אלא דלא שייך לגזור שמא יעבירנו משום טעה בדבר מצוה משא"כ בספק ומשו"ה גזרו גם בודאי אטו ספק משא"כ אי בודאי נמי שייך לגזור רק דלא גזרו בודאי גם מחמת ספק לא הי' להם לגזור כיון דהחששא מחמת ספק שייך ג"כ בודאי ואפ"ה לא גזרו בודאי גם מחמת ספק לא הי' להם לגזור שוב עלה במחשבה לפני שכעין זה הקשה בפנ"י בסוגי' דטבילת כלים על הא דהקשה הש"ס שם דנגזור דיו"ט אטו דערב יו"ט לפמ"ש המהרש"א דלא הקשה על יו"ט גופא נגזר שמא יעבירנו דאיכא למימר כיון שלא הי' יכול לטבול מעיו"ט לא רצו לגזור ותמה בפנ"י שם כיון דאפילו גזרה דשייכא בגופא לא גזרו במאי דלא יכול למיעבד מעיו"ט האיך נגזר הני אטו הני וכן עמד בתמיה זו בדרוש וחידוש לקדוש זקני ר"ע איגר זצ"ל והניח בצ"ע ועיי"ש בפנ"י מה שנדחק אבל בשופר ולולב א"ש לפי דברינו דלא גזרו בודאי משום דיטעה בדבר מצוה משא"כ בספק ועיין בח"ס או"ח סי' ר"ח

והר"ן הקשה מאי שנא ממילה דלא גזרינן ותמהו על הר"ן דהוא גופא כתב דאף בתקיעת שופר דלא דחי שבת במדינה נמי משום ספק הוא משום דרוב פעמים לא באו עדים בשחרית וא"כ מילה ודאי הוא ולא גזרינן, ובשעה"מ שם מתרץ דס"ל להר"ן אע"ג דבשופר ולולב לא גזרו רק משום ספק היינו משום דהוא מצוה דרבים דכל ישראל מחויבים ואלימא אבל במצוה דיחיד אפילו מצוה ודאית לא דחי שבת וכן כתב