שבט סופר חלק א סב

דהא נותר או קדשים טמאים ע"י פשיעה בא ובלא"ה אינו דוחה לל"ת דיו"ט אלא דהתם שאני דהא כל העשה לשרוף הנותר או קדשים ותרומה טמאה הוא בא ע"י פשיעתו שהותיר או שנטמאו וא"א לקיים העשה קודם פשיעתו

ובזה יש לישב נמי דברי תוס' מכות דף ט"ו שהקשו בד"ה אם כהן וכו' וליכא למימר דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל ולכאורה סותרין דברי תוספות עירובין דהא הכא ע"י פשיעתו שגירש אותה בא ולא אמרינן כה"ג דעשה דוחה ל"ת ולפי דברינו אלו י"ל לפי מה שהקשה בש"ס שם על הא דישראל שמחזיר אונס שגירש ואינו לוקה דהא הוי לאו שקדמו עשה ומתרץ עולא דאם אינו ענין לפניו תניהו ענין לאחריו או כמו שתירץ רבא ור"י כל ימיו בעמוד והחזיר קאי וא"כ כיון שהעשה לו תהי' לאשה נאמרה בתורה לאחר שכבר גירשה ועבר על לא יוכל לשלחה כל ימיו ועשה זו כאמרה על אחר שעבר הלאו וא"א לקיים העשה זו אם לא ע"י פשיעתו ששלח אותה דהא התורה אמרה גם העשה לאחר שילוחיה ממנו כה"ג אמרינן שפיר עשה דוחה ל"ת כיון שהתורה אמרה בפירוש העשה אחר שעבר על הל"ת והבן והנני ידידו מחותנו חותם בברכה מרובה. פה פרעסבורג אסרו חג ניסן תר"ן לת"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לו

שלום וברכה לתלמידי ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי בע"פ מו"ה מאזעם חיים נ"י רב דק"ק שאמלוי יע"א

אחדש"ה מכתבך קבלתי ע"נ וראיתי שעמדת בתמיה על דברי קדושת אבא בכ"ס או"ח קי"א שמפלפל בדברי שג"א בהל' יו"כ שהעלה ביו"כ דלא כתיב אכילה חייב נמי שלא כדרך הנאתן ואחד מראיותיו שהביא בכ"ס נגדו הוא דא"כ האיך אמר ר"ש דאוכל נבילה ביו"כ פטור דהא משכחת דחייב בשאכל הנבילה שלא כדרך הנאתן דאיסור יו"כ איכא ואיסור נבילה ליכא וע"ז תמהת לפי מה שהעלה בשעה"מ בהל' מ"א וכן הפלת"י בסי' ס"ה והצל"ח פסחים כ"ב כולם מתנבאים בסגנון אחד לתרץ דברי הרמב"ם שפסק דאין בגידין בנו"ט ואפ"ה באכל ג"ה של נבילה לוקה שתים משום דאחשבי' התורה הגיד לאכילה לעבור עליו משום גיד לענין שאר איסורים נמי מקרי אכילה וא"כ גם ביו"כ יש לומר כן אע"ג דבשאר ימות השנה פטור משום נבילה בשלכדה"נ מ"מ ביו"כ כיון דחייב בשביל יו"כ אחשבי' וחייב עליו משום נבילה וממילא באוכל הנבילה שלא כדרך הנאתן לא חייב משום יו"כ למאן דלית ליה איסור חל על איסור לא ידעתי מה זו תמיה וכי סברא פשוטה וברורה הוא זו עד שכתבת שלא זכית להבין דבריו הקדושים ואדרבה סתמא סוגי' הש"ס דפ' גיד הנשה דמקשה איסור מוקדשין ליכא אי אין בגידין בנו"ט נגדה ויותר הי' לך לתמוה על השעה"מ גופא שהוא מחדש סברא זו ומדוויל ידיה משתלים שהביא ג' ראיות בהל' יסודי תורה על ספיקת משנה למלך אי יצא ידי מצוה שלא כדרך הנאתן או לא

ובשעה"מ שם פושט ספיקא הנ"ל מתלתי ראיות א' מנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח סלוקה ואוכל והא אפשר לקיים שניהם באכילת מצה שלכד"א ועוד מויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח דמייתי תוס' בר"ה י"ג ע"א שלא אכלו בלילי פסח והוקשה לירושלמי מ"ט לא אתי עשה ודחי ל"ת דחדש ואי איתא הא אפשר לקיים שניהם ע"י שלכד"א וכן בזבחים יקדש להיות כמוה שאם פסולה תפסל דפריך הש"ס זבחים ליתי עשה דאכילת קדשים ולדחי ל"ת דאכילת פסולים והא אפשר לקיים שניהם אלו דבריו ולפי סברתו בהל' מ"א דאחשבי' לא הביא מראיות אלו כלום די"ל כיון דאחשבי' רחמנא לאכילה ויוצא לידי אכילת מצוה חייב עליה ג"כ משום לאו דחדש או שבועה ואכילת פסולים וליכא ראי' מכל אלו מקומות שהביא

וגם יש לחלק ולומר אע"ג דאמרינן אחשבי' באכילת גיד וכן לפי מה שכתבתי די"ל ג"כ לענין שלכד"א באכילת מצוה מגו דחשוב לאכילת מצוה חשוב נמי לאכילת איסור להתחייב עליו זה דוקא היכי דכתיב אכילה בקרא א"כ י"ל אע"ג דלענין מצוה י"ל דיוצא כמו שהסביר הת"ח בחולין סוגי' דנפש משום דמצוה לאו להנות ניתנו אבל מ"מ י"ל כיון דבאכילת מצוה וכדומה נמי כתיב לשון אכילה וכן באכילת גיד ונבילה א"כ י"ל שפיר כיון דאחשבי' רחמנא לחייב עליו משום גיד או לצאת ידי מצוה דכתיב אכילה חייב נמי משום נבילה וכדומה דכתיב אכילה אבל לענין יו"כ דחייב שלכדה"נ משום דלא כתיב אכילה רק לא תעונה א"כ שפיר י"ל דוקא ביו"כ חייב דלא כתב אכילה משא"כ נבילה דכתיב אכילה ולא מוכח דאחשבי' רחמנא אכילה מדחייב עליו משום יו"כ דזה באמת דוקא משום דלא כתיב אכילה משא"כ נבילה והבן

ועוד י"ל לפי מה שהביא בכ"ס בשם קדוש זקני בעל ח"ס זצ"ל דביו"כ לכ"ע צריך הנאת מעיו דוקא דמיתבא דעתא רק באכילת והנאת מעיו ובנבילה בהנאת גרון דוקא חייב אבל אי כרך בסיב איסור ואכל ליכא איסור לר"י דצריך הנאת גרון דוקא א"כ לא שייך לומר אחשבי' דדוקא ביו"כ חייב שלכה"נ כיון שצריך הנאת מעיו ולא צריך להנאת גרונו כלל ואף שאינו נהנה הגרון מ"מ חייב דהא עכ"פ מיתבא דעתא ע"י אכילה במעיו, וכבר העליתי בכמה תשובות בשם ח"ס שמחדש לר"ל דהנאת מעיו בעינן בודאי גם שלא כדרך הנאתן חייב כיון שנתמלאו מעיו נתמלאו ומישב בזה קושי' השאגת ארי' מהא דר"ל מפני מה לא נאמר אזהרה בעינוי דהא לא יכול לכתוב אכילה משום דביו"כ גם שלכד"א חייב אלא דר"ל לשיטתו דסבר הנאת מעיו שפיר קאמר דהא לדידי' גם בשאר איסורין חייב שלכדה"נ וא"כ לא שייך לומר אחשבי' לר"י דבאמת לא אחשבי' התורה לאכילה רק ביו"כ חייב משום דצריך הנאת מעיו ובזה אף שלכד"א אכילה הוא משא"כ בלאו דנבילה שצריך הנאת גרון לא חשיב אכילה כיון דליכא הנאת גרון בשלכד"א ולר"ל בלא"ה ליכא מוסיף לפי דברי הח"ס דגם בנבילה חייב שלכד"א וכל דברי ש"א לא נאמרים רק לר"י דהנאת גרונו בעינן וא"כ שפיר הביא בכ"ס ראי' נגד הש"א דלא שייך אחשבי' כיון דזה תלי' בהנאת גרונו וזה בהנאת מעיו משא"כ בגיד ונבילה דתרווייהו ככל אכילת מצוה ואיסור בהנאת גרון תלי' וזה ודאי אין סברא לומר מדאחשבי' אכילת יו"כ בהנאת מעיו גם בנבילה יהי' כן ועיין

ובלא"ה שגית במח"כ בגוף דבריך לקיים דברי שג"א משום דאחשבי' וחייב ג"כ משום נבילה ומשו"ה לא יכול לחול איסור יו"כ על נבילה אם אכל שלכד"א למ"ד דאין איסור חל על איסור דאדרבה דאפילו שתים יהי' חייב לר"ש כיון דאיסור נבילה ליכא רק בדרך הנאתן ורק ע"י יו"כ אמרינן דגם על נבילה יהי' חייב מכח אחשבי' א"כ כל האיסור שלא כדרך הנאתן בנבילה לא בא רק על ידי יו"כ ובודאי חל עליו יו"כ כיון דבלאו יו"כ לא הי' איסור נבילה כלל שלכד"ה ורק האיסור יו"כ גורם האיסור של נבילה שלא כדרך הנאתן ועדיף יותר עוד מאיסור בת אחת דמודה ר"ש וא"כ קשה עוד יותר אם אוכל הנבילה שלכד"א ואמרינן אחשבי' לדבריך יתחייב גם שתים משום נבילה ומשום יו"כ ואתי שפיר ראיות כ"ס לדברי שג"א האיך קאמר ר"ש דפטור משום יו"כ דהא חייב אם אוכל הנבילה שלכד"א ואי אמרינן אחשבי' אפילו שתים יחייב אלא בלא"ה יש לפקפק על ראי' זו לולי שאינו כדאי

ועיי' בפלת"י סי' פ"ז שהעלה דשלא כדרך הנאתן לא הוי איסור מוסיף כיון דעיקר לאו אתי' דרך הנאתן וסדר אכילה הוא כך להנות כדרך הנאתו ועומד לכך דוקא משו"ה לא שייך איסור מוסיף משום שלכד"א דלא קאי להך מלתא ומה"ט לא חייל איסור בב"ח על חלב אע"ג דחייב על בב"ח שלכד"א וכאשר הקשה ג"כ בשעה"מ בהל' יסודי תורה והדברים נכונים ואין להאריך וה' ירים רישך וקרנך בכבוד כחפץ רבך חותם בברכה פה פרעסבורג תרמ"ט לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.