שבט סופר חלק א סא

עכ"פ להשתמש בו חולין. וא"כ שפיר יש לחוש שמא ישהה הכלי עד יו"ט להטבילו משא"כ בכלים חדשים שלא יכול להשתמש בו כלל מהיכי תיתי שיניח הכלי בביתו מבלי להשתמש בו ובודאי ימהר להטבילו תיכף שיבוא לידו כדי שיכול להשתמש בו והסברה ברורה ונכונה בעזה"י ולפמ"ש הש"מ דטעמא דשמא ישהה משום שמא יהי' לו אונס ביו"ט ולא יכול להטבילו ונכנס למועד כשהוא מנוול א"כ בטבילת כ"ח לא שייך זה ומכל הני טעמא יש לצדד להקל בטבילת כ"ח

ובשג"א סי' נ"ו האריך דלטעמא דר"ב ורבא טבילת כלי זכוכית דלכ"ע מדרבנן מותר לטבול כמו ולד הטומאה דליכא טעמא דר"ב ורבא וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' יו"ט לפי שהיא טהור מה"ת ורק לטעמא דר"י ורבה אסור בכלי זכוכית דדוקא בולד הטומאה לא גזרינן דכהנים זריזין הן משא"כ בכ"ח דשכיחי ויש לגזור ובאמת גם זה לא פשיטא לפמ"ש הרשב"א וכן הש"מ בשם הריטב"א דלאמת גם לרבא אמרינן כתירץ הש"ס כמו לרבה ור"י דכהנים זריזין ולא צריכין לומר משום דהוא דרבנן לא מחזי כמתקן ועיי' בהה"מ שכתב דיש להעמיס ג"כ בהרמב"ם כן דטעמא דולד הטומאה כיון שהוא מדרבנן לא משכחת אלא בכהנים א"כ גם לרמב"ם אינו מוכח להתיר בכלי זכוכית אלא שפשטות דברי הרמב"ם משמע שהוא מדרבנן וי"ל דטעמא דרמב"ם דלא רצה ג"כ לומר לר"ב ורבא כמו דמתרץ לר"י ורבה משום דכהנים זריזין דהתוס' הקשו דהא גם בישראל משכחת דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחילה ותירצו דמיירי בכלי שאינו ראוי' לשמש בתוכו מים כמו כלי מנוקב ובודאי דוחק גדול לאוקמי הברייתא דתני סתם נטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט בכלי מנוקב דוקא ובשלמא לרבה ולר"י א"א לתרץ ולאוקמי הברייתא באופן אחר משום דקשי' דנגזר נמי ולד אטו אב הטומאה אבל לר"ב ורבא דיכולין לומר משום דהוא מדרבנן לא חיישינן לתקלה ולא מחזי כמתקן בודאי יותר לנו לומר טעם זה לאוקמי הברייתא במורווח בכל כלים והרשב"א דכתב דגם לר"ב ורבא יש לנו לומר טעם האמור בגמרא הוא לשיטתו אזיל דלא ניחא ליה בתירוץ התוס' דברייתא דוקא בכלי מנוקב כמו סל וקופה דמסתברא בכל כלי וה"ק טומאת ולד הטומאה היכי משכחת לה גבי כהנים אע"ג דלפעמים משכחת לה נמי אפילו בחולין מלתא דלא שכיח הוא ואף בה לא גזרו רבנן ומשו"ה כתב דלאמת י"ל גם לרב ביבי ורבא תירץ הש"ס כמו לרבה ור"י דהא הברייתא בכל כלים איירי ובזה יישבתי דברי הרמב"ם בפכ"ד מהל' שבת שפסק כרבנן דרבי דמתניתן ושאין משיקין איירי אפילו בשבת

והצל"ח מקשה דהא שמואל קאמר בפירוש אין מטבילין את הכלי על גבי מימי' לטהר ביו"ט א"כ שמואל מוקי מתניתין ביו"ט כרבי ולמה פסק הרמב"ם כרבנן ונדחק ונראה דתוס' הקשו למה אין מטבילין על גבי מימיו דהא מתרי טעמא יהי' שרי חדא דנטמא ביו"ט ועוד דלא נטמא אלא בולד הטומאה ובשלמא אי מתניתין כרבנן בשבת ניחא ותירצו דמ"מ אסור לגרום טומאה לכלי בידים כדי שיטבלנו אח"כ יע"ש, ובאבני מלואים עמד על דברי תוס' אלו כיון דיכול לשהות תחילה ולד הטומאה לטבול ביו"ט הוי כמו לכתחילה ומה לי לגרום טומאה או לשהות הכלי לתחילה ע"מ לטבלו ביו"ט וע"כ כתירוץ הראשון והנה הפנ"י וכן הצל"ח כתבו דכל קושי' תוס' רק לר"ב ורבא דהא לר"י ורבה כיון דלא גזרינן ולד הטומאה רק משום דכהנים זריזין ובכלי מנוקב דוקא כמ"ש תוס' א"כ במשיקין דאיירי במשקין ובכלי שאינו מנוקב לא קשה קושי' תוס' מולד הטומאה ורק מנטמא ביו"ט וע"ז שפיר יש לתרץ משום דאסור לגרום טומאה בידים אבל לר"ב ורבא דקשי' ג"כ מולד הטומאה דהוי דרבנן א"א לומר רק דמתניתן כרבנן ושבת שאני כתירוץ ראשון של תוס' דהא כיון דלדידהו משהינן אפילו לכתחילה ולד הטומאה לטבול בידים הוי כמו לגרום טומאה לכתחילה וא"כ י"ל דשמואל סבר כטעמא דרבה ור"י ויכול לאוקמי מתניתין כרבי ג"כ דהא לא קשה מולד הטומאה לטעם דידהו אבל הרמב"ם דפסק כר"ב משום דתני' כוותי' וכרבא ולפמ"ש הרמב"ם דטעם דולד הטומאה מותר משום שהוא מדרבנן א"כ א"א לומר כתירוץ שני של תוספות משום דאסור לגרום טומאה אף של ולד הטומאה ולהטבילו ביו"ט וע"כ כתירוץ הראשון דלרבנן דמתניתן בשבת א"ש ומה"ט לא מחלק ג"כ הרמב"ם בהל' שבת בין אב או ולד הטומאה דמוכח ממתניתן ג"כ דבשבת אף ולד הטומאה אסור וברייתא דוקא ביו"ט מחיש דקיל יותר משבת ועיין

ולדינא בודאי בשבת אף בכלי זכוכית דלכ"ע מדרבנן מ"מ יש להחמיר מלטבול כמ"ש בשג"א משום דלרבה ור"י אסור משום גזירה דשכיח ולפמ"ש הרשב"א מש"ס גם לרבא ור"ב י"ל כתירץ הש"ס דטעמו דולד הטומאה משום דלא שכיח וא"כ בכלים חדשים דשכיח אסור לכ"ע וכן כתבתי די"ל אף דהוי דרבנן מ"מ שייך טעמא דמתקן לפי שיטת הר' אלחנן די"ל דוקא בטמאים דלא יכול להשתמש מיד משא"כ בחדשים אף בדרבנן שייך מתקן וכן לפי סברת הרשב"א דשאני כלים חדשים דלא יכול להשתמש בו מקודם מחזי יותר כמתקן מכלים טמאים ובלא"ה מוכח מרמב"ם דבשבת לא התירו כלל בולד הטומאה דחמיר מיו"ט לרבנן אבל ביו"ט דכתב הרמב"ם רק טעמא דשמא ישהה וכבר כתבתי דבזה שפיר יש לומר דלא שייך ישהה כלל בכלים חדשים כיון דלא יכול להשתמש בו כלל מהיכי תיתי שישה' הכלי וגם מטעם דמחלק בתוס' יו"ט א"כ אף שאין להקל בכלי מתכות דאורייתא מ"מ בכלי זכוכית יש לצדד להקל לעת הצורך בפרט אם לא הי' אפשר לו לטבלו מעי"ט דגם לטעמא דמתקן יש להקל אף שכתב מג"א בסי' תק"ט ס"ק י"ד דאין מורין כן מ"מ בדרבנן יש להקל ועיין בפרמ"ג סי' שכ"ג מה שכתב לענין להתיר הגעלת כלים בנטלפ"ג או בשאר איסור דרבנן הנלענ"ד כתבתי פה פרעסבורג חשון תרנ"ד לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לה

שלום וכ"ט לידידי מחותני הרב המאוה"ג חו"ב בע"פ מלא וגדוש כש"ת מו"ה שלום בער שטערן נ"י דיין ומורה בק"ק סערדאהעלי יע"א

מכתבו קבלתי ע"כ ובשולי המכתב שדר לן מעט צרי לישב דברי תוס' עירובין דף ק' שכתבו דעשה לא דחי ל"ת שבא ע"י פשיעה כמו מתן ד' שנתערב במתן א' כיון שנתערב ע"י פשיעתו והקשה ג"כ א"כ מאי פריך הש"ס כתובות דף מ' וליתי עשה ולדחי ל"ת דהא בא ע"י פשיעתו שאנס אותה ומתרץ כיון דבא העשה ע"י פשיעתו ג"כ וא"א לקיים העשה כלל רק ע"י פשיעתו שאנס אותה ואלו לא פשע לאנסה לא הי' עשה כלל בזה שפיר דוחה לל"ת דבשלא פשיעתו גם העשה לא הי' יכול לקיים אלו דבריו וקושיתו קושי' העולם הוא, ומצאתיו בדרוש וחידוש מאאמו"ז ר"ע איגר בכתובות שם וכיון לתירוצו אבל מה שמוסיף מע"כ שבזה מיושב ג"כ קושי' השעה"מ בפ"ג מהל' נדרים מהא דיקדש לא הבנתי ועיין בתוס' עירובין שם שכתבו דהכא ע"י פשיעה בא והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו ולכאורה שפת יתר הוא אלא דכונת תוס' דוקא במתן ד' שהי' יכול לקיים העשה בלא דחיית הלאו ואין הפשיעה גורם להעשה משא"כ באונס וכה"ג שא"א לקיים העשה רק ע"י פשיעה דחי גם לל"ת

וראיתי אח"כ בנוב"י תנינא אע"ז קמ"א שהרגיש בדקדוק זה בדברי תוס' והוא יצא לחדש עוד יותר דאם אי אפשר לקיים העשה קודם הל"ת שבא ע"י פשעתו ג"כ דחי לל"ת אף שהי' מקום למציאת העשה אף בלא הל"ת מ"מ כיון דלא חל עליו עכשיו העשה קודם שבא הלאו ע"י פשיעתו נמי דחי וזה סברא דחוקה ורצה לישב בזה הקושי' מיקדש ולהעמיס כן בכונת התוס' אבל לפי תירוץ וחילוק של ר"ע איגר ז"ל י"ל דוקא אם אי אפשר למציאת העשה כלל בלא הל"ת הפשיעה אז דחי לל"ת אבל לא אם יש מקום לעשה אף בלא הפשיעה כמו ביקדש דהי' יכול לקיים לאחר הזריקה או בל"ת דלא תשחט על חמץ דם זבחי שהביא בנוב"י שם ומה"ט לא קשה נמי מה שראיתי שמקשים מהא דנותר דלמה צריך קרא דלא שורפין קדשים ביו"ט ליתן בקר שני לשריפתו