שבט סופר חלק א ס

מיד בשעת טבילתו לא מחזי כמתקן משא"כ באב הטומאה דראו' לאכול עכ"פ מיד חולין לאחר הטבילה וא"כ י"ל דה"ט דברייתא דמותר בולד הטומאה אבל גם בדרבנן שייך מתקן כמו בהפרשת תרומות ומעשרות דרבנן משא"כ אם לא צריך לולד הטומאה הע"ש מוכח דבדרבנן לא שייך מחזי כמתקן וליש מפרשים בלא"ה מוכח מהברייתא דאיירי בולד הטומאה דגם בדרבנן אסור

והה"מ בשם הרשב"א מחלק בין ולד הטומאה לכלים חדשים דכלים טמאים ראוים עכ"פ לשמש בימי טומאתו משא"כ כלים חדשים וכן תרומות ומעשרות והבאתי ראי' לזה מקושי' פנ"י אמאי לא מפרש על מתניתן דשבת דתנן נמי אין מטבילין את הכלים מ"ט דכלים לא ועיין ג"כ בצל"ח שנדחק ולפי דברי הרשב"א א"ש בכלים חדשים כ"ע סברו טעמא דמתקן והי' זה טעם פשוט וא"כ מתניתן דשבת יש לאוקמי בטבילת כלים חדשים דומי' דתנן באותו משנה ג"כ אין מעשרין דג"כ אינו ראוי' קודם הפרשה כמו כלים חדשים וכל מתניתין בחד גונא משא"כ בטבילת כלים טמאים דיכול להשתמש בימי טומאתו לא הי' סבור טעמא דמתקן וכמו שהוא באמת טעמא דאמוראי דלא אמרו כרבא משום מתקן ומשו"ה קאמר מ"ט והארכתי בזה היוצא לנו מדברינו דלשיטת הר' אלחנן דצריך הע"ש לולד הטומאה לא מוכח דלא אמרינן בדרבנן טעמא דבהול או מתקן משא"כ לטעמא דשמא ישהה בודאי ליכא חילוק ובין לשיטת תוס' ולשיטת הר' אלחנן מוכח דלא חיישינן בדרבנן לשמא ישהה וא"כ שפיר כתב הרא"ש די"ל דהרא"ש סבר ג"כ דצריך הע"ש לולד הטומאה ומה"ט אמרינן דלא בהול לרבה ולא מחזי כמתקן לרבא משא"כ בכלים חדשים דיכול להשתמש מיד לאחר טבילה בודאי גם בדרבנן אסור משום דרבה כמו במגילה וכן לרבא כמו בתרומות ומעשרות דרבנן ומשו"ה כתב דלרב ביבי ולר"י שרי לטבול כלים חדשים משא"כ רבה ולרבא וא"ש דברי הרא"ש אי טבילת כלים חדשים דרבנן

וראיתי במחצית השקל סי' שכ"ג שמפרש דברי הרא"ש די"ל דמה"ט לא חייש לשמא ישהה בכלים חדשים אף שהוא מה"ת דדוקא בכלי טמא דאם ישתמש בו תרומה ויאכלנו עביד איסורא שאכל תרומה טמאה משא"כ בכלי חדש גם אם ישתמש בו בלי טבילה אין המאכל נאסר ולא אכלי איסורא מה"ט לא גזרינן לשמא ישהה אלו דבריו ובאמת מצינו כמה פעמים דחמור אם אוכל איסור או שעביד איסורא וכן כתבו תוס' בכמה מקומות לענין שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים דזה דוקא במאכל איסור משא"כ בעביד איסור דהא ר' ישמעאל קרא והטה אבל מ"מ מצינו ג"כ כמה מקומות בש"ס דחיישינן לתקלה אף בלא אכילה וכן מצינו בדרבנן ג"כ חשש תקלה ומפני מה לא חיישינן בכלים טמאים ויש לומר ולחלק דוקא לשהות בודאי חיישינן אף בדרבנן לידי תקלה אבל בטבילת כלים לגזור שמא ישהה ומה"ט יאסרו לטבול ביו"ט כה"ג לא גזרו בשביל דרבנן, וביש"ש כתב דלרב ביבי אסור להשהות כלים בטומאתן וכן כלים חדשים ולשאר אמוראי שרי, ולפמ"ש י"ל דלכל אמוראי אסור להשהות משום תקלה אלא דסברו דלא גזרו לאסור טבילה ביו"ט משום חשש שמא ישהה עד יו"ט דפנוי ממלאכה אדרבה המה סברו כיון דאסור לשהות משום חשש תקלה אין לחוש שמא ישהה עד יו"ט ובפרט אי אמרינן טבילה בזמנה מצוה בודאי אין לחוש שמא ישהה והא דלא מקשה על שאר אמוראי מהא ברייתא דתני' כוותי' דרב ביבי דטעמא משום ישהה די"ל דטעמא שמא ישהה תלי' אי אמרינן טבילה בזמנה מצוה וכתב רש"י בשבת דעשה גמור הוא וילפינן מקרא והי' לפנות ערב ירחץ במים ואם כן מהיכי תיתי שישהה עד יו"ט ויעבור על עשה אלא דכבר כתב בפני יהושע כאן דלא אמרינן טבילה בזמנה מצוה רק באדם אבל לא בכלים דלא כמהרש"א שבת ואם כן שפיר קאמר רב ביבי דטעמא משום ישהה ומיושב בזה קושי' תוספות מ"ט דלא חיישינן באדם נמי שמא ישהה ולפי דברינו א"ש כיון דבאדם טבילה בזמנה מצוה א"כ לא חיישינן שמא יעבור מצות עשה וידחה טבילה בזמנה עד יו"ט ושאר אמוראים יש לומר דסברו טבילה בזמנה לאו מצוה וב"ש וב"ה לא נחלקו בדבר הזה כמ"ש תוס' בנדה וכמו שפסק ר"ת להלכתא דלא אמרינן טבילה בזמנה מצוה א"כ קשי' להו אי חיישינן שמא ישהה מ"ט דלא חיישינן באדם ג"כ דהא כלים ואדם שווים ומשו"ה יהבו טעמא אחרינא וא"כ לא יכול להקשות מהברייתא דתני' משום שמא ישהה די"ל דהברייתא אתי' כמ"ד טבילה בזמנה מצוה ושפיר יש לחלק בין אדם לכלים משא"כ אי אמרינן לאו מצוה והרמב"ם והרי"ף פסקו דטבילה בזמנה מצוה עיין בב"י סי' תקכ"ד משו"ה הביאו טעמא דרב ביבי דתני' כוותי' ועיין

הדרין לדברי מחצית השקל והנה אף שיש מקום לחלק מכל מקום מנ"ל להרא"ש לומר בפשיטות דכלים חדשים כיון שאינו אוכל איסור לא חיישינן לתקלה. ונראה לי להביא ראיי' לחילק זה לפי מה שראיתי בספר ראש יוסף חולין בריש חולין על הא דהקשה תוספות על רבינא דמוקי הא דהכל שוחטין ושחיטתן כשירה בטמא במוקדשין דלא ישחוט לכתחילה שמא יגע ואם שחט וברי לו שלא נגע שחיטתו כשירה והקשו בתוס' דהא דם קדשים אינו מכשיר משום דאינו נשפך כמים ותירצו דחיבת הקודש מכשיר והקשה בנוב"י קמא וכן בראש יוסף דזה אתי' שפיר אי חיבת הקודש מכשיר מדאורייתא שפיר יש לגזור שמא יגע אבל אי מכשיר רק מדרבנן וכן פסק הרמב"ם א"כ אמאי חיישינן שמא יגע ותירץ ברא"ש יוסף דשאני טומאת תרומה וקדשים כיון דכתיב ושמרתם את משמרת תרומתי שצריך לשמור התרומה שלא לטמאה ואף שנטמא מדרבנן כיון דעכ"פ צריך לשרוף ושלא לאכלה עובר על עשה דמשמרת תרומתי יע"ש והסברא נכונה וא"כ יש להקשות ג"כ כאן אמאי לא חיישינן בולד הטומאה לתקלה שיטמא תרומה דהא כיון דעכ"פ מדרבנן יהי' מטמא תרומה וצריך לשרפו עבר נמי על דאורייתא ושמרתם את משמרת תרומתי ויעבור על עשה כמו באב הטומאה וע"כ צ"ל דשאני אב הטומאה דאם ישתמש בהכלי תרומה ויאכל התרומה אז יאכל איסור דאורייתא משא"כ בולד הטומאה אף אם יאכלנו מ"מ אינו אוכל איסור דאורייתא רק שעבר על משמרת תרומתי אבל מ"מ אינו נאסור התרומה לאכול מה"ת ומשו"ה לא גזרינן שמא ישהה והוי דומי' דכלים חדשים שלא נאסר המאכל באכילה מה"ת רק עבר ששימש בכלי בלא טבילה ומבואר כחילוק של מחצית השקל וא"ש

ובכ"ס מקשה על טעמא דר"ב דהא אמרינן בש"ס פסחים כ' תקלה עצמה תנאי הוא וב"ה מתיר בזילוף בתרומה טמאה ולא חיישינן לתקלה והאיך אמר רב ביבי טעמא דב"ה משום שמא ישהה ואתי' לידי תקלה ומתרץ דלא חייש ב"ה רק בתרומה טמאה שלא יצטרך לשפוך אבל לשהות לכתחלה אף לזמן מועט אין לשהות יע"ש, וכן ראיתי בפלתזי סי' ס"ט סקי"ב שמחלק כן דמה"ט אין לשהות בשר בלי מליחה ג' ימים אע"ג דמותר לצלי משום חשש תקלה אף דהוי זמן מועט משום דאין תועלת בשהיתו דלבישול לעולם לא יהי' ניתר ולצלי תיכף מותר משא"כ בידי ספק עוף טריפה שמוכרח להשהות ועוד מחלק שם דשאני ספק עוף טריפה דבדיל מיני' ולית ליה שריותא למיכל עכשיו משא"כ הך בשר דיכול למיכל בצלי יש לחוש שיבשל ג"כ יע"ש ומה"ט יש לומר נמי דחיישינן בכלים טמאים אף לזמן מועט כיון דיכול להשתמש בו בימי טומאתו או שאינו רוצה לאכול חולין בטהרה ישתמש בו תרומה ג"כ כיון דיכול להשתמש בו חולין

וראיתי בתוספות יו"ט דמחלק מה"ט וכתב דאין לחוש לתקלה בכלים חדשים דלא שייך תקלה לגבייהו דאין משתמשין בהם כל עיקר עד שיטבלו וכונתו כמו שכתבתי וצ"ל אע"ג דמצינו חשש תקלה אף בספק טריפה וכדומה מ"מ לגזור שמא ישהה ויבוא לידי תקלת לא גזרינן רק היכי דהחשש תקלה יותר קרובה כמו בכלים טמאים דיכול לשתמש בו יש חשש קרוב שישתמש בו ג"כ תרומה משא"כ בכלים חדשים דיותר רחוק לא גזרינן שמא ישהה אם מתירין לטבלו ביו"ט

אבל זה איזה שנים אמרתי חילוק נכון בין כלים טמאים ובין כלים חדשים דבשלמא בכלים טמאים דיכול