שבט סופר חלק א נט

חזינן דכבוד התורה עדיף מכבוד כהונה, וי"ל דכה"ג גם הרא"ש דסבר דלא יכול ת"ח למחול על כבודו היכא דמבזה בו מ"מ דוקא בעשה דכבוד התורה דחמיר אבל בכהן י"ל דמודה הרא"ש דיכול למחול גם כה"ג ומיושב שפיר שיט' הרמ"א, ועיין בט"א מגילה שם שרצה להוכיח מש"ס ס"פ קמא דקידושי' במעשה דר' פפא שקרע שיראי דבריה דהאב יכול ג"כ למחול על בזיונו ומחלק בין כבוד אב לכבוד ת"ח, א"כ גם לענין כבוד הכהן י"ל כן ולא סתרו דברי הרמ"א ומיושב על נכון בעזה"י

ולאחר שסיימתי תשובתי לפר"מ נ"י באה לידי ספר המקנה וראיתי שגם הוא מן המדברי' בענין זה, ומביא בדף כ"ב ע"ב דברי הגהו' מיימוני ויצא שם ג"כ לחלק בין כהן שמשמש בכהן או ישראל, וראיתי ג"כ שכוונתי לדעתו הקדושה בדברי רש"י חולין פ' הזרוע, דכ' רש"י שמעי' של בעה"ב משום מכירי כהונה, ורק מלתא דתמיה' חזיתי בו במה שיצא להקשות על הסמ"ג שמחלק בין משמש בשכר או בחנם דהא בנרצע שלא רצה לצאת חפשי הוי עובד בחנם ולא בשכר והניח בצ"ע, ולפע"ד לא קשה דהא סברת הסמ"ג הוא דליכא ביזוי לכהן לשמש בו אם הוא עושה בשכר כיון שאז לא נקרא שמשמש לאחר רק שעובד לעצמו, והוי כמו שעושה מלאכה לעצמו ולכבוד עצמו הוא דורש ועושה, והסברא נכונה א"כ בוודאי לאו דוקא בשכר ממון דווקא רק כל שהוא להנאתו ולטובתו מקבל שכר מקרי ואטו באגורת כסף תלוי מלתא, א"כ ה"נ בנרצע כיון שאינו נרצע רק אם יכול לומר אהבתי את אשתי ואת בני ולא רצה לצאת חפשי בגפו בודאי אין לך הנאה גדולה מזו ומקרי משתמש בשכר ולא קשה על הסמ"ג ונכון הוא בעזה"י

ואמרתי להציע לפניו גם כן דברי אגדה מענין זה לפרש מדרש ילקוט בסדרא דשבוע על פסוק ויקרא שם המקום מסה ומריבה ובפסיקתא נאמר שהקב"ה צווח על ריב בני בני ישראל ועל נסותם את ד' והנראה מהפסיקתא שדקדק בקרא דתחלה נאמר מסה ומריבה ואח"כ קאמר להיפך ויהיב טעמא תחלה על מריבה ואח"כ על מסה ומשו"ה קאמר שהקב"ה צווח זה דהנה בשיטה מקובצת ב"מ מביא ירושלמי פאה שהיקש הקב"ה כבודו לכבוד אב ולא עוד אלא שהעדיפו יותר וכן משמע מגמ' דה"א דכבוד האב דוחה כבוד מקום לעבור על מצותו עיי"ש, והקב"ה חס יותר על כבוד ישראל מכבוד עצמו, והנה המריבה היה עם משה ונסו ג"כ את ד' אם יש ד' בקרבינו אם אין, ומשה היה מקפיד יותר על כבוד המקום מכבוד עצמו ע"כ היה קרא שם המקום תחלה מסה ואח"כ מריבה, אבל הקב"ה צווח וחס יותר על כבוד משה מכבודו, ומשו"ה צווח תחלה על ריב בני ישראל שרבו עם משה, ואח"כ על נסותם את ד' כי העדיף ד' כבוד משה מכבודו וזה פירוש נאה בפסיקתא

ופה תהי' שביתת קולמסי בענין זה, והרחבתי הדיבור קצת להשתשע בשיעשועי דאורייתא עם כבודו הרמה שרב בעיני, ואם יש לפר"מ נ"י להשיב על דברי מאד יערב לנפשי, הכ"ד כתבתי וחתמתי פה פרעסבורג יום ג' לסדר יתרו א"ת הברכ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לד

בדין טבילת כלים חדשים בשבת ויו"ט

בדין טבילת כלים חדשים בשבת ויו"ט. בכדין טבילת כלים חדשים בשבת ויו"ט כבר הרחיב בכ"ס או"ח סי' ס"ט וגם בבית אפרים סי' נ"ב ואמרתי גם אני לבוא אחריהם ויען כי עיקר מוצא דין זה הוא מדברי הרא"ש ביצה דף י"ח אמרתי לפרש דבריו ביתר ביאור שכתב דלטעמא דרב ביבי שמא ישהה ולטעמא דר"י משום סחיטה מותר להטביל כלים חדשים משא"כ לטעמא דרבה משום שמא יעבירנו ולטעמא דרבא משום מתקן גם כלים חדשים אסור לטבול וכבר קהו בו הרבה עיין בשג"א לפרש דברי הרא"ש דממ"נ אי סבר דטבילת כלים חדשים מדרבנן א"כ גם לטעמא דרבה ורבא מותר כמו ולד הטומאה דמפורש בברייתא דמותר בכלים טמאים משום דהוי רק טומאה דרבנן ולא בהיל כ"כ לרבה וכן לא שייך מחזי כמתקן בדרבנן ואי סבר דטבילת כלים חדשים דאורייתא א"כ גם לרב ביבי אסור משום שמא ישהה וישתמש בו כמו באב הטומאה ועיין ביש"ש ג"כ ולר"י י"ל דבכלים חדשים לא שייך גזירת. סחיטה כלל אבל לרב ביבי קשה מנ"ל לרא"ש דשרי בכלים חדשים

ונ"ל מתרי ותלת טעמא לפרש דברי הרא"ש די"ל דסבר דטבילת כלים חדשים מה"ת או מדרבנן ולא מוכרח מדבריו מאי קסבר דהנה מברייתא דנטמא בולד הטומאה מטבלין אותו ביו"ט מוכח דבטומאה דרבנן מותר וכבר העירו באבני מלואים דהא מגילה ג"כ דרבנן וחאפ"ה לא קרינן בשבת משום שמא יעבירנו ומאי שנא מולד הטומאה דלא בהיל ואני מוסיף להקשות דהא רש"י פירש בסוכה ר"פ לולב וערבה דטעמא דגזרינן בלולב שמא ילך אצל בקי היינו ללמוד הנענועים והברכה והיינו טעמא דמשום ליטול הלולב דרך גדילתו בזה בודאי הכל בקיאין ואין לחוש רק בשביל הנענועים והברכה וא"כ גם בדרבנן אמרינן דבהול אלא דזה יש לדחות דמ"מ כיון דעיקר מצוה דאורייתא ובודאי רוצה לצאת המצוה כאשר תקנו חכמים ג"כ בנענועים ילך לחכם ללמוד המצוה כתקנה משא"כ מגילה עיקר המצוה מדרבנן ומה"ט צ"ל ג"כ דגזרינן בגבולין אף בשאר ימים אע"ג דהוי רק דרבנן כל שבעה מ"מ כיון דיום ראשון דאורייתא אסרו ג"כ בשאר ימים משום בהול כיון דראשון מה"ת

ועוד יש לומר דלפי מה דמשמע מדברי הרמב"ם בהל' שבת דלא הביא החילוק בין אב לולד הטומאה ובין נטמא בשבת משמע דלא שרי' הברייתא רק ביו"ט אבל בשבת אף בולד הטומאה אסור וגזרינן יותר כמו לרבנן דמטבילין אגב מים ביו"ט אבל לא בשבת א"כ לא קשה ממגילה ובצל"ח ביצה האריך בזה אי חמור שבת גם לענין ולד הטומאה אבל מ"מ דברי הרא"ש תמוהים דמשמע דאף ביו"ט אסור לטבול כלים חדשים לטעמא דרבה ורבא א"כ קשה ממ"נ מאי קסבר

ולענ"ד דיש לומר הא דחיישינן שמא יעבירנו משום דלהוט זה דוקא אם יכול לקיים המצוה מיד בעת שהולך וכן יכול להשתמש בכלי מיד לאחר הטבילה בזה שייך שיהי' להוט ולילך ולטבול או לחכם לצאת בו כמו במגילה ולולב ושופר אבל אי לא יכול להשתמש בו בכלי לאחר הטבילה מיד רק צריך לשהות ולהמתין בודאי לא יהי' בהול להטבילו דהא בלא"ה לא יכול להשתמש וא"כ יש לומר אי גם בולד הטומאה שייך בהול או לא תלי' בפלוגתא אי גם בולד הטומאה צריך הערב שמש ולתרומה או לא וא"כ לשיטת הר' אלחנן וכאשר הוא ג"כ שיטת רש"י כמ"ש בפנ"י דאיירי הברייתא בשבת שחל להיות אחר היו"ט ויו"ט מכין לשבת א"כ י"ל דוקא באב טומאה דצריך טבילה אף לחולין ולא צריך הע"ש בזה שייך להוט להטבילו משא"כ בולד הטומאה דאין שני עושה שלישי בחולין ורק לתרומה צריך טבילה ולא יכול להשתמש ביו"ט רק בשבת ממילא לא להוט להטבילו ואי משום דיטביל סמוך לבה"ש דיכול להשתמש מיד בשבת זה ודאי לא שכיח שישהה עד סמוך לבה"ש משא"כ לשיטות התוס' דלא צריך הערב שמש בולד הטומאה מוכח דבדרבנן לא אמרינן להוט ויעביר משא"כ לשיטות הר' אלמן לא מוכח די"ל דהיינו טעמא דאינו להוט משום דלא יכול להשתמש מיד אבל באמת גם בדרבנן להוט כמו במגילה וכן אי חיישינן גם בדרבנן משום מחזי כמתקן ג"כ י"ל דתלי' בשיטות אלו לפי מה שחקר בצל"ח בסוגי' דזימן שחורים בבעלי חיים היכי דמותר דנכבשינהו וניידי אי מותר לעשות כן ביו"ט דהא מדאורייתא בטלה ברובא ורק מדרבנן א"כ הוי כמו ולד הטומאה ולבסוף מחדש סברא חדשה די"ל דלא הוי מתקן רק אם מתקן מיד כמו הפרשת תרומות ומעשרות או כלים טמאים משא"כ בנכבשינהו דעדיין לא נגמר התיקון בניידי ורק לאחר שפירשו נגמר התיקון וזה לא עשה בידים אין כאן איסור מתקן יע"ש א"כ לשיטת הר' אלחנן דצריך בולד הטומאה הערב שמש לתרומה ולא נעשה התיקן