שבט סופר חלק א נח

ולברך ראשון ולכבדו לכל דבר כמו כהן תמים וכן נמי כהן קטן כמו שסבר הרדב"ז ובתשו"ת מהרי"ט דהא בהא תלי' וקמה וגם נצבה ראי' פר"מ נ"י מבריי' דברכו' דמותר להשתמש בכהן, ואין לנו רק חילוקו של סמ"ג דבשכר שרי לשמש בו, ויש כאן ראי' לשיטת הסמ"ג דשאר חילוקי' כבר דחינו שא"א לומר ולאוקמי ברייתא זו ועיין

והנה פר"מ נ"י ציין והביא לנו ברכה לעיי' בס' ברכי יוסף בשיורי ברכה שהניח אחריו, והאריך שם אריכו' נפלא בענין זה ונקיטנא סוף דבריו מה שהניח בצ"ע ומקשה על דברי רמ"א בסי' קכ"ח שסתרי אהדדי מסי' רע"ב בח"מ שכאן כ' דמותר לשמש בכהן ויכול למחול אם ירצה אף שבזיון הוא לכהונה לשמש בו, ובח"מ שם נקיט כשיטת הרא"ש דזקן ואינו לפי כבודו דפטור להחזיר אבידה לפי שאינו לכבודו אסור למחול ולבזות כבוד תורתו להחזיר אבידה יע"ש ויש להקשות ולומר דגם הרמב"ם דסבר דמותר לזקן ואינו לפי כבודו להחזיר אבידה מ"מ זה דווקא שם דמ"מ אף שפטור מלהחזיר אבל אם מוחל על כבודו ומחזיר בוודאי מקיים העשה, אלא דלא עבר על עשה אם לא מחזיר והתורה פוטרו, ועיי' בב"י סי' רע"ב שכ' דהרמב"ם סבר דמשום כבוד שמים יכול למחול יעיי"ש, אבל מדברי הרמ"א משמע שיכול הכהן למחול להשתמש בו אף שלא עבד שום מצוה בשימושו וקשה לכל השיטות וצ"ע

ונלפענ"ד לתרץ דברי הרמ"א בשנרחיב הדיבור קצת, דהנה ראיתי בס' ט"א מגילה כ"ח ע"א, שרצה להוכיח דאסור לת"ח למחול על כבודו ולבזות עצמו אף שיכול למחול על כבודו מ"מ אינו רשאי לבזות עצמו, דאל"כ דאף בכה"ג יכול למחול א"כ קשה מסוגיא דשבועו' פ' שבועות העדות דף ל' ע"ב דאמימר אותבינה לעדים אע"ג דכתיב יעמדו שני האנשים מ"מ עשה דכבוד התורה עדיף ואי אמרת דרשאי למחול א"כ הוי כמו אונס שגירש דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא א"כ ה"נ אמאי דחי וע"כ דאין יכול למחול, והנה הט"א לא הביא שיטת הרא"ש ורמב"ם בח"מ בסי' רע"ב אי זקן לפי כבודו יכול למחול או לא ולשיטת הרמב"ם קשה קושי' הט"א ובאמת כיוצא בו מקשה ג"כ תוס' כתובות פ' אלו נערות דף מ' על סוג' ב"מ ל"ב ע"א יכול אם אביו אומר לו הטמא וכו' דה"א דעשה דכיבוד אב דוחה עשה ול"ת ועשה דטומאה דהא האב יכול למחול ואי אמר לא בעינא ליכא לעשה כלל ותי' בתוס' ב' תירוצים יעיי"ש, וכל ב' תירוצי תוס' י"ל ג"כ לשיטת הרמב"ם דפסק שיכול למחול זקן על כבוד תורתו שלא קשה עליו קושי' הט"א מסוגי' דשבועות ולא מוכח דת"ח אינו יכול למחול על בזיונו כמובן

וראיתי בקצה"ח ח"מ סי' צ"ו שמקשה מעצמו קושי' התוס' פ' אלו נערות ותי' כמו שאמרינן דה"א דעשה דכבוד אב דוחה אל"ת משום דהוקש כבודם לכבוד שמים א"כ ה"נ אף שיש לדחות עשה זו אם אמר לא בעינא מ"מ ה"א דעשה זו עדיפא משום דהוקש כבודם לכבוד שמים

והנה לפי דברי הקצה"ח יש לישב נמי קושי' הט"א דהא רש"י כ' בשבועות דעשה דכבוד התורה ילפינן מאת ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח א"כ גם עשה דכבוד התורה הוקש לכבוד המקום ומשו"ה דחי נמי אף דאפשר למיעקר והתמיה' קיימת על הני שני גאונים שלא ראו דברי תוס' ישני' בכתובות שם ומתוס' מוכח דלא ניחא להו בכך לתרץ משום דה"א דעשה זו עדיפה כמו שאמרינן דצריכי' קרא לגלות דלא דחי כיבוד אב עשה ול"ת וצריך טעמא למה

ונ"ל דתוס' לשיטתו ביבמות בסוגיא דעשה דוחה ל"ת בד"ה בלאו דמחמר שכ' תוס' שם בהא דרצה למילף שם דאף לאו דכרת נדחה מפני עשה משום דצריך לגלות דלא נדחה שבת מפני עשה דכיבוד אב אע"ג דאמרינן בב"מ דשאני כיבוד אב דחמיר משום דהוקש כבודם לכבוד המקום מ"מ מחלק תוס' שם דשאני עול"ת דקל אבל לאו דכרת דחמיר לא אמרינן בכה"ג הוקש כבודם א"כ י"ל נמי כיון דאמרינן דעשה דאפשר למיעקר לא דחי לאו משום דהאי עשא קילא משאר עשה וא"כ הוי כמו לאו דחמור דלא אמרינן דידחה משום דהוקש כבודם לכבוד המקום ומשו"ה תירץ תוס' תירוצים אחרים ועיין

והנה לאחר העיון רציתי ליישב קושי' הט"א וגם קושי' תוס' דשאני בכיבוד אב אף דיכול למחול על כבודו היינו אם מוחל על כבודו לא עבר הבן על העשה דכיבוד האב אבל מ"מ אם מכבדו מקיים עשה וכמ"ש לעיל בזקן ואינו לפי כבודו ואף דהתורה פטרי מלקיים עשה דהשבת אבידה או עשה דטעינה ופריקה מ"מ בוודאי אם מוחל על כבודו ומשיב האבידה מקיים עשה זו, וה"נ כן הוא, ואם כנים דברינו יש לפרש בזה דברי תוס' בכתובות שם שמתרץ בחד תי' דשאני כיבוד אב דמיד שצוה אותו איכא עשה לעשות מצותו יע"ש, ודברים אלו קשים להולמן כפי פשוטם דהא באונס נמי אם לא תרצה למחול מ"מ לא דחי כיון שיכולה למחול א"כ הכא אף שצוה לעשות מ"מ גם אח"כ יכול למחול על כבודו ולמ"ש א"ש בכוונת תוס' דשאני הכא דמיד שצוה אותו ומגלה דעתו שחפץ בה אף שמוחל אח"כ ואינו עובר על עשה מ"מ אם מקיים הבן אח"כ ועושה רצון אביו עושה מצוה ומקיים עשה ונכון הוא בעזה"י

ולאחר בינותי בספרי' מצאתי את שאהבה נפשי בשיטה מקובצת על בב"מ בסוגי' שם שמקשה גם קושי' תוס' בכתובות ומביא בשם הרמ"ה דשאני התם בכיבוד האב דמ"מ מקיים המצוה ולא נדחה המצוה מכל וכל ומקיים העשה גם אח"כ וכן כ' ג"כ הרדב"ז בתשובה תרע"ב, וברוך החונן לאדם דעת שכוונתי לדעת הקדושים בזה, ומיושב נמי שפיר קושי' הט"א, והרמב"ם נמי סבר כן ול"ק מסוגי' דשבועות ועיין

אלא שמדברי הרשב"א מוכח דלית לי' סברא זו שכתב בתשובה י"ח ויהיב טעמא דלא מברכינן על מצות דכיבוד אב ואם משום דאי אמר לא בעינא ומוחל על כבודו ליתא לעשה כלל ומביא ראי' מגמ' כתובות דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ומשמע מדברי רשב"א דלא כרמ"ה ורדב"ז שסברו דמ"מ אף אי מוחל איכא עשה רק שלא עבר על עשה דא"כ יכול נמי לברך על מצוה זו כיון דמקיים העשה אף שלא מחויב עליה כמו שמברך על שחיטה ועל טלית אף דלא מחויב ללבוש טלית רק אם לובש טלית צריך לעשות ציצית ומברך עליה, וא"כ ה"נ יכול לברך וע"כ דרשב"א סבר דליכא עשה כלל ועיין

בהא נחתינן ובהא סלקינן דלא מוכח דברי ט"א שרצה לחדש מכח קושיתו דאין ת"ח רשאי למחול על כבודו היכא דמבזה בזה כבוד תורתו, אלא שמביא עוד ראי' עצומה מדברי ר' יוחנן דאמר ת"ח שמברך לפניו כהן מחויב מיתה משמע אע"ג דמוחל על כבודו מ"מ אינו יכול למחול ולברך כהן ע"ה לפניו מפני שזה ביזה לת"ח ולכאורה מוכח מזה היפך שיט' הרמב"ם אלא שגם זה יש לדחוק לפי דברי ב"י בח"מ שם דלכבוד שמים דווקא יכול למחול או כמ"ש דמ"מ מקיים העשה אבל בכאן לא יכול למחול על כבודו לפני ע"ה, ועוד י"ל לפי שיט' המרדכי הובא בב"י סי' ר"א הא דר"י מיירי דווקא אם רוצה לכבד שיברך לפניו כהן ע"ה דרך חק ומשפט כהונה ומראה בזה שעדיפה לי' כבוד כהונה מכבוד התורה אז מחוייב מיתה אבל אם מוחל כבודו בלא זה יכול למחול ולא קשה על שיטת הרמב"ם מהא דר' יוחנן וא"ש

ונבא ליישב דברי הרמ"א דלא סתרי אהדדי דרמ"א ח"מ תפס לעיקר כשיט' הרא"ש שם דזקן אינו יכול למחול על כבודו ולהשיב אבידה ואף לקיים עשה ולכבוד שמים אינו יכול דעדיפא כבוד דילי' וא"כ י"ל זה דווקא בעשה דכבוד התורה דעדיפא הרבה אבל בעשה דוקדשתו דלא עדיפא כ"כ כמו שכ' תוס' בסוף פ' הנזיקין ובמגילה דעשה וקדשתו אינו אלא בשוין אבל באינו שווים ליכא עשה דוקדשתו כלל וכן מפורש במתני' הוריו', ודוקא בשווין א"כ