שבט סופר חלק א נו

דרבה בהך דאין שבות למקדש ולא מחזי כשתי תורות וגם בלולב הקרובים לקדש יתלו במקדש מה"ט וא"ש ועיין

ובמה שכתבתי א"ש נמי במה שיש להקשות לרש"י דה"ט דבמקדש לא גזרו משום דאין שבות במקדש וא"כ למה התירו לאחר שחרב בהמ"ק בכל מקום שיש בו ב"ד דלא שייך הטעם דאין שבות במקדש ולתוס' ניחא משום דלא רצו לבטל תקיעת שופר לגמרי משום דהוא להעלות זכרוניהם לאביהם שבשמים וא"כ בזמן שבהמ"ק קיים תקנו במקדש וכשחרב תקנו בכל ב"ד כמ"ש תוס' אבל לרש"י דיהיב טעמא למקדש משום דאין שבות במקדש קשה למה התירו בכל מקום שיש בו ב"ד ומה טעם יש בזה ואפילו לפי מה שהסביר הרמב"ם משום דאימת ב"ד עליהן מ"מ גם שבות דתקיעה יש וצ"ל נמי משום דאין שבות במקדש ובזה בודאי אין חילוק בין בב"ד או שלא בב"ד ועוד הרמב"ן כתב דאף במקדש מה"ט לא גזרו ולא הי' צריך רש"י לומר משום דאין שבות במקדש. ועיין בשאגת ארי' סי' ק"ז ולפמ"ש א"ש דרש"י ג"כ לא אתי' לעיקר טעמא משום דאין שבות במקדש דלא שייך זה בשופר כמ"ש בט"א אלא משום דלא מחזי כשתי תורות וא"כ מה"ט י"ל ג"כ אם לא יהי' תוקעין רק בב"ד לא יהי' מחזי כשתי תורות ויתלו אותו בב"ד די"ל נמי משום דמזהירין ואימת ב"ד עליהן והשתא דאתית להכא י"ל דבאמת זה כונת רש"י כמו שכתב הרמב"ן במלחמות סוכה אע"ג דגם במקדש הי' לנו לגזור דהא פעמים לא באו עדים בשחרית וגם במקדש לא היו יודעים בקביעי דירחא ואפילו באו בשחרית מ"מ הי' לנו לגזור כמו שהי' בשחרית שיר של חול דלמא לא יבואו עדים בשחרית וכתב דמשום במקדש זריזין הן ומה"ט תיקן ריב"ז בכל ומקום שיש ב"ד משום דזריזין ואם כן זה גם כן כונת רש"י דלא גזרו במקדש דהא דאין אסור שבות במקדש היינו מטעמא דזריזין הם במקדש א"כ מה"ט לא גזרו ג"כ גזירה דרבה משום דזריזין כמו דמה"ט לא גזרו לאחר חרבן במקום שיש ב"ד והקילו וסמכו שלא לבטל מצות תק"ש משום דזריזין הן וא"ש הכל

ועל דקדוק של ט"א הא דלא קאמר רבה ג"כ בלולב הכל חייבין ואין הכל בקיאין כמו שאמר בשופר ומגילה ונדחק מאוד ולפי דעתי פשוט י"ל דהא רבה על מתניתן קאי דבמקדש ששה ושבעה ועל זה יהיב רבה טעמא הא דלא ניטל בשאר ימים בשבת היינו משום שמא יעבירנו וא"כ לא יכול לומר הכל חייבין דהא אין הכל חייבין כמו בשופר ומגילה דחייבין הכל אבל בלולב אין חיוב בנטילת לולב רק במקדש לבד והאיך יכול לומר הכל חייבין ומ"מ יש לומר דשייך בהול וישכח משום דאלו שבמקדש החיוב עליהן ליטול ואף שנדחוק דמ"מ הי' יכול לומר רבה הכל חייבין היינו אלו שבמקדש הכל חייבין ליטול מ"מ יש לישב לפי מה שכתב בט"א דטעמא דרבה דאמר הכל חייבין הוא נתינת טעם דגזרו שמא יעבירנו כיון דהכל חייבין הוא בהול וישכח משום בהילות מצוה להעביר ולולי זאת לא הי' גוזרים לבטל המצוה, וא"כ י"ל דבשאר ימים דלא מחייבי רק במקדש ולא חשיבא כולי האי ומה"ט גזרו אף בודאי לא צריכין לטעמא משום דבהול כ"כ דאף בלא בהילות גזרו שמא יעבירנו כמו בטבילת כלים אף דלא שייך בהול כ"כ וביותר י"ל דהא כתב רש"י דכל החשש הוא משום ללמוד הנענועים דהא הגבהה גופא בודאי הכל בקיאין וא"כ יש לחוש שיעבור איסור דאורייתא משום מצות דרבנן ואף בלא בהול כ"כ הי' לנו לגזור אף שבמגילה דהוי דרבנן מקדים רבה משום דהכל חייבים וצ"ל דגם מצוה דרבנן לא הי' לנו לבטל אם לא דבהול משום דהכל חייבין אבל לולב במקדש דלא הוי רק במקדש וקיל בלא"ה אם יש לחוש שיעבור בשביל נענועים דרבנן גזרינן אף בלי טעמא דהכל חייבין כמו דגזרינן בטבילת כלים משום דהוי רק מצוה בעלמא כמ"ש בט"א ועיין

ובזה יש לישב נמי קושי תוס' למה גזרו בתק"ש בודאי בגבולין ובלולב לא גזרו בודאי מצוה רק בדלא קביעי דהא רש"י כתב דשמא ילך אצל בקי ללמוד הנענועים משמע דנטילת לולב כדרך גדולתן בודאי הכל בקיאין משא"כ הנענועים צריך לבקי ובש"ס ביצה כתבו תוס' דולד הטומאה משום דאינו רק מדרבנן לא בהול וכן בש"ס שם ומה"ט רצה בט"א לומר דר"י נאיד מדרבה במקרא מגילה משום דלא הוי רק דרבנן ולרש"י דגם בלולב משום נענועים וכן במגילה צ"ל משום דטבילת כלים רק מצוה בעלמא הוא וקרוב לדבר רשות כמ"ש בט"א לא גזרינן בדרבנן משא"כ במצוה מ"מ למידין מזה וכן מסברא דלא בהול כ"כ במצוה דרבנן כמו במצוה דאורייתא וא"כ שפיר י"ל כיון דבלולב לא בהול רק משום נענועים דהוא דרבנן לא גזרו רק בספק מצוה ולא דחאו בודאי מצוה ובמגילה דהוא עיקר מדרבנן דחאו לגמרי אף דאינו בהול כ"כ מ"מ כל המצוה הוא מדרבנן משא"כ בתק"ש שהוא חכמה וצריך לילך לבקי ללמוד התקיעות והיא בהול בדאורייתא שייך יותר שמא ישכח מחמת בהילות ומשו"ה גזרו אף בודאי מצוה דהגזירה קרובה יותר ונכון ועיין, וצריך אני לקצר אף שיש עוד דברים בעזה"י כי הטרדות סבבוני מכל צד והנני רבך הדש"ת חפץ בהרמת קרנך בכבוד פה פרעסבורג בחדש תשרי תרנ"ד לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לג

ישאו הרים שלום חיים ברכה עד עולם ה"ה ידיד נפשי חביבי הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים בתורה מלא וגדוש כזה ראה וקדש הגביר המפורסם צדיק ונשגב כש"ת מהו' משה מיינץ נ"י זיו והדר בק"ק פראנקפורט דמיין יע"א

יקרת מכתבו קבלתי בדין שמוש כהן שכבר האריך והרחיב הדיבור בו אבא מאוה"ג ז"ל בכתב סופר או"ח סי' ט"ו, ולבסוף מסיק לדינא דגם לשמש כהן בכהן נמי אסור כיון שמוצא דין זה מירושלמי ברכות דמשמש בכהונה מעל כהקדש, א"כ ליכא חילוק בין כהן המשמש או ישראל, ואף דכהן לא מחייב בעשה דקדשתו לכבדו ולהקדימו בכל דבר מ"מ איסור תשמיש בכהונה הוא משום דמבזה בקדושתו וזה שייך ג"כ בכהן וכבר מביא שם כמה ראיו' שמוכרחין אנו לחלק בין לכבדו או להשתמש בו אע"ג דיכול למחול על כבודו כדמוכח מברייתא מ"מ לא יכול למחול להשתמש בו ולא יכול למחול על בזיונו ולבזות בכהונתו, אבל מ"מ הר"פ מדמה זה ג"כ וכתב ומביא ראיה מגמ' קדושין דף כ"ב דעבד כהן אינו נרצע משמע דשרי לאשתמושי בו וע"כ משום דיכול למחול ועיי' בטו"ז סי' קכ"ח שכ' דווקא להנאתו אבל בלא הנאתו לא יכול למחול, ובאמת מסתימת רמ"א שכתב סתם דאסור לשמש בכהן רק אם מוחל משמע אפי' אינו להנאתו נמי יכול למחול, והקושי' שמקשה ע"ז מדפנו כבר תי' בהג"מ פ' הנזיקין בשם מהר"מ דעל איסור אינו יכול למחול רק על כבודו כמו ת"ח שמוחל על כבודו עיי"ש, והג"מ פ"ג הלכות עבדים כ' כמה ראיו' מגמ' בבלי' דמותר לשמש בכהן, ואח"כ הקשה מירושלמי משמש בכהונה מעל והניח בקושי' משמע דל"ל כל החילוקי' ובכל אופן אסור לשמש בכהן יע"ש

והנה המל"מ שם יצא לחלק בין כהן חבר לכהן ע"ה וכן מוכח מריב"ש דמותר לשמש בכהן ע"ה ולא קשה מסוגי' דקידושי' די"ל בכהן ע"ה ועיי"ש, ורציתי להביא ראי' לדברי' הריב"ש מרש"י חולין פ' הזרוע דף קל"ג בד"ה א"ל לשמעי' שכ' רש"י לשמשו של בע"ה והוא כהן, ועיי' במג"א קכ"ח שכ' דמסוגי' זו ראי' דמותר לשמש בכהן, דהא רבא שימש בכהן וכבר תמהו עליו דהא רש"י פי' לשמעי' שם בע"ה אבל מ"מ יש ראי' דהא בע"ה ר' יוחנן היה וא"כ היכא שימש ר' יוחנן בשמש כהן וע"כ שמותר לשמש אבל באמת יש להבין למה פי' רש"י לשמעי' של בעה"ב כיון דלשון לשמעי' יותר משמע שמעי' של רבא, ועי' בח"ס ואתי נמי שפיר מה דאמר ר' יוסף שמעא בע"כ מזכי' כמ"ש בת"ח ורש"י צריך לדחוק בפירושו יעיי"ש.