שבט סופר חלק א נה

תשובה לב

שלום וכ"ט לתלמידי הרב המופלג מורג חרוץ וותיק מלא עתיק בע"פ יפ"ת העדני העצני כש"ת מו"ה יוסף צבי סופר נ"י רב דק"ק שאמשאן יע"א

אחדש"ה מכתבך קבלתי ע"נ מגילה עפה מזה ומזה כתובה בד"ת בענינים שונים ונקיטנא בסוף דבריך מה שעמדת על דברי הר"ן במגילה דמה"ט לא גזרו במילה משום שמא יעבירנו ד' אמות בר"ה משום דאין הכל טרודין רק אבי הבן ואם יעבור יזכירוהו אחרים והזאה בערב פסח ה"ט דגזרינן כמבואר בפסחים ס"ט משום דהכל טרודין בפסח ותמהת א"כ אם אירע מילה בערב פסח בשבת יודחה המילה דהא הכל טרודין בקרבן פסח ועוד שאר תמיהות ותמה אני עליך שראיתי שאתה מחפש באחרונים שהעלמת עין ממה שכתב בזה הצל"ח פסחים במתניתן ר"פ אלו דברים שעמד ג"כ על כל תמיהותיך ומפרש הכל יפה כדרכו ואני עמדתי על דברי הר"ן מש"ס ר"פ לולב ערבה דתנן לולב וערבה ששה ושבעה וגזרו בשאר ימים במקדש משום שמא יעבירנו כמבואר בש"ס שם דהא בשאר ימים אין הכל טרודין דהא בזמן שב"ה הי' קיים לא הי' מצות לולב רק במקדש בשאר ימים אבל לא בגבולין אפילו מדרבנן רק לאחר החרבן התקין ריב"ז שיהי' ניטל כל שבעה זכר למקדש וא"כ גם בלולב אין הכל טרודין ולמה גזרו ויש לתרץ לפי מה שכתבו דעיקר קושי' ממילה אע"ג די"ל דאיסור כרת שאני כמו שכתב תוס' במגילה מ"מ קושי' הר"ן מהזאה בערב פסח דג"כ גזרו בקרבן פסח אע"ג דהוי כרת וע"ז תירץ הר"ן דסמכינן משום דאין הכל טרודין אבל בעשה בעלמא אף באין הכל טרודין חיישינן ובשעה"מ כתב בהל' שופר דה"ט דגזרו בטבילת כלים לרבה אע"ג דאין הכל טרודים בטבילת כלים דליכא מצוה דאורייתא, אבל ראיתי כמדומה בצל"ח שיש לחלק גם לאיסור לאו וכרת

אבל יותר יש לחלק ולומר דבמילה אין הכל טרודין רק אבי הבן וכל העומדים ורואים שירצה להעביר יזכירו אותו אבל במקדש כל האנשים שעומדים במקדש שם טרודים רק מי שהוא חוץ למקדש לא שייך שיתכירהו ובמקדש הכל טרודים עכ"פ בנטילת לולב ועיין בריטב"א סוכה שכתב דמה"ט תיקנו בשופר שיתקעו במקום שיש בו ב"ד ולא בלולב כדהקשו בתוס' משום דבשופר אפשר בחד תוקע והשאר שומעים ושוב ליכא משום גזירה משא"כ בלולב שהוא מסור לכל אחד ואחד ליטול אפילו הוי בב"ד איכא משום גזירה דרבה לפיכך לא תקנו כלום יע"ש והיינו כדברינו ועוד נראה לחלק דמה"ט גזרו במקדש אף דאין הכל טרודין דהא בירושלים וגבולין אינו משום דקיל יותר דהא מה"ט גזרו אף דידעינן בקביע דירחא במקדש משום דאין עיקר מה"ת בגבולין ומפרש הריטב"א ומסביר דביום הראשון א"א להפטר ממנו דמונח עליו ליטול לולב בכל מקום משא"כ בשאר ימים אע"ג דבמקדש ניטל כל שבעה מ"מ אינו מונח על קרקפתא דגברא וכל איש יכול להפטר ממנו הקילו בו אף במקדש ומה"ט גזרו במקדש וי"ל דמה"ט גזרו ג"כ אף דאין הכל טרודין

ובזה א"ש הא דמתרץ הריטב"א קושי' הר"ן ממילה משום דהוי ודאי מצוה ולא גזרו רק בספק כמו בלולב משום דאין בקיאין בקביע דירחא וכן בשופר לפי תירוץ שני של תוספות ושאר ראשונים דלא הי' ידעי בקביעי דירחא אלא בבית הועד משא"כ במילה והכנה"ג תמה על הר"ן שלא מתרץ כן דהא מפורש בש"ס כן דלא גזרו רק על הספק, ועיין בשעה"מ וכפ"ת שתירצו יפה דאדרבה מבואר בש"ס דוקא במצוה דרבים כמו לולב דכל ישראל מחויבים לא גזרו משא"כ בשאר ימים במקדש אע"ג דהוי ודאי גזרו א"כ מילה נמי דהוי מצוה דיחיד ושפיר הקשה הר"ן ודבריהם ברורים ומוכרחים מש"ס וא"כ התמיה על הריטב"א שתירץ באמת כן דשאני מילה משום דהוי ודאי דהא במצוה דיחיד אף בודאי גזרינן כמו דגזרו בשאר ימים במקדש אבל לפי מה שהסביר הריטב"א הא דאמרו בשאר ימים דלית ליה עיקר בגבולין היינו משום דכל יחיד ויחיד יכול להפטר מן המצוה ומשו"ה לא דחי במקדש שפיר מתרץ הריטב"א לשיטתו דשאני מילה דהוי ודאי אע"ג דהוי דיחיד מ"מ מוטל על אבי הבן למול וא"א להפטר מהמצוה כלל וא"ש ועיין

והנה ברש"י כתב ג"כ דמה"ט גזרו אף במקדש משום דאין לו עיקר מה"ת לא חשיבא נטילה דידהו וגזרו רבנן אף במקדש משום חומרא דשבת וצ"ע בדברי רש"י שכתב אף במקדש מאי אף דכתב דהא בשאר ימים לא הוי מצות נטילה רק במקדש ומאי רבותא דקאמר רש"י אף במקדש לא הול"ל רק ביום ראשון לא גזרו לא במקדש ולא בגבולין אבל בשאר ימים גזרו במקדש ונ"ל דרש"י כיון בזה לפי מה שמפרש רש"י בר"ה ר"פ יו"ט דכתב רש"י בד"ה גזירה וכו' ובמקדש לא גזור משום דאין שבות דרבנן במקדש וכבר עמד בט"א שם דהא בלולב בשאר ימים גזרו אף במקדש וכן בערבה ולא אמרינן דאין שבות במקדש וכן תמה בט"א מגילה על מה שכתבו תוס' שם דמשו"ה קאמר ר"י טעמא משום דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה אע"ג דע"כ אית ליה נמי טעמא דרבה בשופר ולולב משום דיש נ"מ לרבה במקדש דאין שבות במקדש קורין משא"כ לר"י דהא בסוכה מבואר דגזרו משום שמא יעבירנו אף במקדש

וי"ל דמה"ט כתב רש"י כיון דליכא עיקר בגבולין בשאר ימים גזרו אף במקדש היינו אף דיש לומר אין שבות במקדש מ"מ אף במקדש גזרו ונשמר רש"י מזה ומפרש הטעם דגזרו בזה אף במקדש משום דאין לו עיקר מה"ת בגבולין לא חשיבא נטילה דידהו משא"כ בשופר דמצוה גם בגבולין ומשו"ה אין שבות במקדש ומצינו בכמה דברים דגזרו אף במקדש כמו שאמרו בש"ס פסחים שבות קרובה התירו ושבות רחוקה לא התירו וכן מצינו שאר חילוקים ולתוס' דאף במגילה אמרינן אין שבות אע"ג דלא הוי מה"ת מ"מ יש לומר כיון דהחיוב עכ"פ על כל ישראל וגם מדברי קבלה הוא דחמיר כמו ד"ת לא גזרו במקדש משא"כ לולב במקדש דהוי רק מצוה דיחיד וביותר לפי מה שהסביר הריטב"א דיכול כל אחד להפטר ממנו אלא דעיקר דברי רש"י תמוהין כמו שהקשה בט"א דלא מצינו אין שבות במקדש רק במה שנוגע לכבוד מקדש וקדשי' אבל שופר דאינו נוגע דוקא למקדש ואינו לכבוד מקדש לא שייך אין שבות במקדש כיון דאינו צורך עבודה וקרבן והו"ל שבות דגבולין במקדש כדאיתא בספ"י דעירובין והקושי' עצומה ונ"ל כונה אחרת ברש"י דהרמב"ם בהל' לולב פ"ז הל' י"ז כתב דמה"ט משחרב בית המקדש אפילו בני ארץ ישראל דידעו בקביעי דירחא לא נוטלין אף ביו"ט ראשון מפני בני גבולין הרחוקים שאין יודעין ויהי' הכל שווין בדבר ולא יהי' אלו נוטלין ואלו אין נוטלין הואיל וחיוב יום ראשון אחד הוא ואין שם מקדש להתלות בו ובלחם משנה כתב דכונת הרמב"ם במה שכתב ואין שם מקדש להתלות בו רצה לתרץ קושי' דהא גם בראשונה במי שהי' במקדש והקרובים היו נוטלין ביום השבת ולא הרחוקים והוי מחזי כשתי תורות לכן קאמר דהיכי דהיו מקדש היו תולים הכל במקדש שבמקדש והקרובים לו נוטלים משא"כ דכשחרב מקדש וליכא להתלות בו מחזי כשתי תורות יע"ש וא"כ בשופר בודא יקשה דהא אף במדינה והקרובים לא היו תוקעין ואף גם שבקיאין מ"מ גזרו ולא תוקעין ומחזי עוד יותר כשתי תורות דהא בלולב אע"ג דיש לתלות ולומר משום דרחוקים לא בקיאי בקביעי דירחא לא נוטלין מ"מ אמרינן דמחזי כשתי תורות מכ"ש בשופר דאף בירושלים לא היו תוקעין

וגם מה שכתב הלחם משנה דמשום דהי' תולין במקדש צריך הסבר וכי במקדש תורה אחרת יש לענין שופר ולולב ונ"ל דכונת רש"י הוא ג"כ להשמר מקושי' זאת דהא מחזי כשתי תורות ולמה תוקעין במקדש ולא במדינה והסביר רש"י ומתרץ דלא גזרו רבנן שבות במקדש ושפיר יש לתלות במקדש דוקא דשם תוקעין דוקא אע"ג דלא שייך בזה אין שבות במקדש משום דאינו לכבוד המקדש מ"מ כיון דמצינו כבר דלא גזרו שבות במקדש שוב שפיר יש לתלות גם גזירה