שבט סופר חלק א נג

לאפות מותר ולא חשינן שמא תפחת התנור (דלמ"ד צריך לבדקן לא קשה) די"ל שהוסק מעיו"ט אבל הקשה דהא מאין אופין בפורני מוכח דבשביל שיופסד הלחם לחוד נמי חשינן וע"ז תירצו משום שהוא רגיל אבל בספק שקול לא חשינן אבל היכא דיש לחוש משום מלאכ' שלא לצורך שפיר יש לחוש ולא קשה למ"ד צריך לבדקן בליבון רעפי' דפשיטות מתני' משמע שמלבנן ביו"ט בשביל לאפות ומיושבי' דברי התוס' וקושי' צל"ח על נכון, ובזה א"ש ג"כ הא דהקשה הרא"ש תיפוק לי' בלא הפג' צונן אסור משום היסק ראשון ותי' משום דתנור לא נגמר בהסק' ולפמ"ש אין צריך לזה די"ל בהוסק מעי"ט ומה"ט לא הקשו בתוס' כן ועיין

אלא דזה מוכח מברייתא למ"ד דצריך לחסמן דספק מלאכ' מותר א"כ משום צריך לבודקן דהוי נמי ספק מותר ומוכח ע"כ דמ"ד צריך לחסמן לית לי' צריך לבדקן ואנן דפסקינן כר"ל דצריך לחסמן ומוכח מברייתא דספק חיסום מותר א"א לומר דאית לי' נמי צריך לבדקן וא"ש פסק הרמב"ם ושו"ע דפסקו לקולא איבעי' דר"י ולא קשה קושי' יש"ש דילמא תרווייהו טעמא איתנהו, ור"י דאמר אנן משום שצריך לחסמן מתנינן ואפי"ה מבעי' ליה אי מחזקינן ריעותא י"ל לפי מש"כ המרדכי הובא במג"א תק"ז ס"ק י"א דמותר להפיג בצונן משום דהוי מכשירי אוכל נפש דא"א לעשותן מעי"ט וא"כ לא מוכח דספק מלאכה מותר וי"ל דר"י סבר כהני אמוראי דסברו הלכ' כר"י ואין מורין כן וי"ל שפיר תרווייהו צריך לחסמן וגם לבדקן, אבל הרמב"ם דפסק דגם מכשירי או"נ שא"א לעשות אסור כמ"ש הה"מ בפ"ד מהל' יו"ט ומה"ט גם בישנים אסור וע"כ הא דמותר להפיג בשביל לאפות משום ספק הוא ומוכח שפיר כהנ"ל, (אמר בנו ותלמודו להש"ע לא מיושב דהא הש"ע פסק באמת כר"י כדמוכח משפוד דמכשירין שא"א מותר)

אלא שיש לדחות הא דהתירו ספק חיסום בשביל לאפות היינו משום ודאי אוכל נפש לאפות הפת משא"כ ספק דצריך לבדקן דיש לחוש משום ספק איסור בשביל ספק אוכל נפש לא התירו דילמא יפקעו הרעפים ולא יכול לצלות עליהם וא"כ עדיין יש לומר למ"ד צריך לחסמן גם צריך לבדקן אית ליה ולא מוכח מברייתא דל"ל צריך לבדקן, ואין לומר דהא אי חשינן בשביל צריך לבדקן גם בחיסום איכא ספק אוכל נפש דילמא יופחת התנור ויופסד הלחם ואף דאין לחוש בשביל טרחא שלא לצורך דאיירי בהוסק מעיו"ט מ"מ יהי' אסור בשביל ספק חיסום דהא חשינן לצריך לבדקן דזה בורכא דממ"נ אי יפחת התנור לא עבר על חיסום וכל החשש אם לא תפחת התנור א"כ הוי אוכל נפש ודאי וספק איסור חיסום ודו"ק

ועוד יש לומר וליתן טעם הא דכ' תוס' משום ספק חיסום מותר דהא באמת אינו מכוין לחסום אלא דממילא נעשה החיסום והוי פסיק רישא אבל במים דלא הוי רק ספק ממילא מותר משום דבר שאינו מתכוין ולא מוכח כלל דהתירו ספק איסור ועיין

ובאופן אחר נ"ל ליישב דברי הרמב"ם לפי מה שהעלה בש"א סוף סי' ס"ה היכא דאסור רק מדרבנן שייך ביה הואיל ואי מקלעי לי' אורחי' ויעברו על איסור דרבנן ולא מקרי מלאכ' דאוריי' והכפיל סברא זו בטורי אבן באבני מלואים שלו על מס' מגילה ז' וכ' הא דממעט מלכם ולא לנכרי' היינו אי לא אמרינן הואיל או בשל מאכל של נכרי לצורך הנכרי דל"ש לומר הואיל אי מקלעי' לי' אורחי' חזו להו כיון דלאו דידי הוא אבל בלא"ה אפילו בבישול דבר איסור אמרי' הואיל ולא עבר מה"ת כיון דחזי לאורחי' שלא כדרך הנאתן ולא נאסר רק מדרבנן כבש"ס פסחי' כ"ז ע"ב, וא"כ י"ל בעוף שנדרס אע"ג דישתכח טרפה אח"כ מ"מ לא הוי רק איסור דרבנן די"ל הואיל דמקלעי לי' אורחי' וחזי להו שלא כדרך הנאתי ורק מדרבנן אסור א"כ הוי רק ספיקא דרבנן ולדידן דפסקינן כרבה דאמרינן הואיל ומשו"ה פסקו הרמב"ם ושו"ע איבעי' דר"י לקולא ולא צריכי' אנו לומר כמ"ש הפוסקי' דמשום מתוך הוי רק מדרבנן די"ל דזה לא הוי צ"ק כיון דיש ספק וגם הרמב"ם בלא"ה לא סובר מתוך רק בהוצא' והבערה אבל לפמ"ש א"ש טעמא דרמב"ם, ור"י י"ל דסבר דגם שלא כדרך הנאתן אסור מה"ת בפרט לפמ"ש כבר בתשו' אחת בשם אאמ"ו בעל ח"ס ז"ל דאי אמרינן הנאת מעיו בודאי גם שלכדה"נ אסור כיון דהכל תלוי במלוי כרס א"כ י"ל דר"י סבר כר"ל דהנא' מעיו בעינן או די"ל דר"י סבר כר"ח דל"ל הואיל והוי ספק מה"ת משא"כ לדידן דשלא כדה"נ מותר וגם אמרינן הואיל הוי רק ספק דרבנן ומשו"ה פסקו לקולא ועיין

ולפי דברי' אלו יש ליישב סתיר' המחבר דפסק בעוף הנדרס מותר לשחטו ולא מחזקינן ריעותא משום דלא הוי רק דרבנן משא"כ במי שלא מל מעולם דאסור למול בשבת דאיכ' חשש דאוריי' ואפי' אי אמרינן מקלקל בחבורי פטור מ"מ דילמא יתעלף בין חיתוך לפריעה דכה"ג הוי מתקן דאי אפשר בלי חיתוך ערלה ועביד מיהא פלגא דמצוה וכמו שכ' הח"ס חלק ששי סי' ק' ועיי' ג"כ ש"א ססי' נ"ב שכ' ג"כ דמקצת מילה נמי חשיב תקון גברא דלא צריך עוד למול זה בחול יע"ש, ולפי מה שחלקו הפוסקי' דמשו"ה מותר בעוף הנדרס משום מתוך א"כ ביו"ט נמי מותר למול מי שלא מל מעולם דשייך נמי מתוך לענין חבורה כבש"ס כתובות דף ז' משא"כ לפי חלוקי דמותר משום הואיל דחזי שלא כדה"נ גם ביו"ט אסור למול ואין חילוק לענין מילה בין שבת ליו"ט

וראיתי בס' בינה לעתים מהג' פלתי על ה' יו"ט שמצדד לומר ביו"ט יהי' מותר למול משום מתוך כמו בשחיטה אלא לפמ"ש הרמ"א בעגל שנולד דצריך הפריס ע"ג קרקע משום דלית לעגל חזק' כשרות חזינן דהכל תלי' בחזקה דמעיקר' א"כ במוהל חדש גם ביו"ט אסור דל"ל חזק' שידע למול ולאמן את ידיו עיי"ש, וא"כ בין לטעמא דפוסקי' שהטעם בעוף הנדרס משום מתוך ומכ"ש לטעמא דידי מוהל חדש גם ביו"ט אסור

אלא שיש לצדד היכא דליכא מוהל אחר ובשו"ע לא מבורר אם גם היכא דליכא מוהל אחר אסור למול ולדחות משום חשש צריך לבדקן מצות מילה בזמנה, ועיי' בתשו' כ"ס דמסיק להלכה אפי' אב וליכא מוהל אחר נמי אסור וכן מוכח מלשון הח"ס בתשובה שם שכ' דכל עיקר החשש בשבת שמא יתעלף בין חיתוך לפריע' ואז חייב משום חבורה דמתקן הוא

אלא דאי איכא מוהל מותר דהא יפרע האחר ושני מוהלים מותרים למול דכ"א פלגא דמצוה עביד, ומוכח מדבריו גם בליכא אחר אסור, ולפי דבריו הקדושי' שם היכא דבקי בחיתוך לחוד ולא בפריעה ליכא חשש במוהל אחר דהא האחר יפרע וישלים מצותו א"כ לדבריו צ"ל הא דכ' במג"א סי' של"א דגם אי בקי בחיתוך ולא בפריע לא ימול ג"כ איירי דוקא בליכא מוהל אחר (א"כ גם מדברי מג"א לכאורה מוכח דאף בליכא מוהל אחר אסור). אלא שמצאתי בסדור יעב"ץ בדיני מילה שכ' בפשיטות דאב יכול למול אף באיכא מוהל אחר ובדליכא מוהל אחר גם אחרים יכולים למול ולא דחינן מצות האב ומצות מילה בזמנה בשביל חשש בעלמא שמא יקלקל וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' כ"ה בליכא אחר מותר למול מוהל חדש אפילו בשבת יע"ש, ואף שמדברי תרה"ד סי' רס"ה שנקט בשאלתו היכא דאיכא אב שלא מל רק פעם א' ואיכא אחר שמוחזק למול ומפלפל שם אי יכול האב למול ודי רק בפעם א' אין להוכיח דדוקא באיכא אחר מסתפק די"ל דנקט אחר משום דדאין שם גם על דברי ר"א הלוי שאוסר לאב למול בשבת היכא דאיכא אחר אבל מ"מ אין מבואר ההיפוך דאוסר אפי' היכא דליכא אחר ובתשוב' אבא מאוה"ג זצ"ל כ' דבתרה"ד מבואר להדיא אפי' ליכא אחר אסור, במחכ"ק לא מצאתי שם רק זאת מבואר היטב דאפי' באב יש לאסור אי לא מל מעולם דלא התיר התה"ד לאב למול רק משום שמל כבר פעם א' דלא כיעביץ שכ' בפשיטות להתיר באב אפי' באיכא אחר, ע"כ לדינא בשבת אפי' היכא דליכא אחר חלילה לו בנו ובן בנו של הוחמירי' להקל. ומי שרוצה לסמוך על דברי יעב"ץ ותשו' שבות יעקב להקל בליכא אחר אין מזניחין אותו ובלבד שידע