שבט סופר חלק א נב

לרב כמו שהקשה מהברייתא דאיילונית אין קנס ומאי אולמא האי ברייתא מהאי ברייתא והניח בצ"ע, ולדברינו א"ש דוודאי לשמואל לא צריך לאשמועינן דמקטנותה יצאה לבגר דפשיטות הוא וע"כ כרב אתי אבל הברייתא דאיילונית אין קנס שפיר י"ל כשמואל ואשמעינן הברייתא כמ"ש תוס' דהוי אמינא משום דאין קנס כלל דמקטנותה יצא לבגור עכ"פ בקטנותה יהיה קנס אף לר"מ קמ"ל דאפ"ה אין קנס וא"ש הכל והא דלא הקשה מברייתא זו לשמואל דמאי קמ"ל יש לתרץ בכמה אופני', וגם תירץ השעה"מ לא א"ש רק לשאר ראשונים אבל לרמב"ם דסבר דשתי שערות אף קודם כ' יש לה ימי נערות וא"כ גם לשמואל אין פשיטות לומר מקטנותה יצאה לבגר ואין ראיה מסוגי' דאלו נערות, ועיין בבית מאיר סימן קנ"ה מה שכתב באריכות שם ובקונטרסי העליתי גם כן ישוב לשיטת הרמב"ם ואכ"מ להאריך יותר

עוד ראיתי מה שכתב על דבר הרמב"ם בפי"א מהלכות נדרים דלאחר י"ג אף ע"ג דלא הביא ב' שערות ולא ידע לשם מי נדר מ"מ נדריו קיימין וכבר הקשה במשנה למלך דזה נגד הסוגיא דנדה דף מ"ג דמדייק רב המנונא ממתני' דע"כ דתוך הפרק כלפני פרק דאי דאייתי ב' שערות אפילו קודם י"ג נמי ואי דלא אייתי שתי שערות אפי' לאחר י"ג קטן הוא ומוכח בפירוש דגם לענין נדרים בשערות תליא מלתא, ועיין בש"ש פרק י"ב מה שיצא לישב ע"ד נכון דברי הרמב"ם וכבר האריכו בגדולי אחרונים מהיכן הכריח הרמב"ם דינו דלענין נדרים הכל תלוי בשנים ולא בשערות ואנו כעת רק ליישב הקושיא מעליו, ונ"ל דהנה בנזיר דף כ"ט ע"ב קאמר לימא כתנאי עד מתי מדיר בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות דברי רבי ר"י ברבי יהודא אומר עד שיבא לעונת נדרים וכל הסוגיא שם משמע דהכל לרבי תליא בשערות ועד שיביא שתי שערות מופלא סמוך לאיש הוא והאב יכול להדירו משא"כ כשהוא גדול ולרבי דאמר עד שיביא שתי שערות משמע דאף לענין נדרים בשערות תליא ולא בשנים לחוד יעיין כל הסוגי' שם ומה"ט נ"ל כתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות נזירות סוף הל' ט"ו ועד מתי יש לו להדירו עד שיגדיל ויעשה איש ולא נקט הרמב"ם כרבי עד שיביא שתי שערות משום דהרמב"ם לשיטתו דלא תליא בנדרים הגדלות בשערות רק בשנים משו"ה לא קאמר רק עד שיגדיל ויעשה איש וזה לענין נדרים בין דהביא שתי שערות או לא וא"ש אבל לרבי מוכח דהכל בשערות תלי' גם בענין נדרים וכמבואר בכל הסוגיא שם וא"כ א"ש קושית המל"מ דרב המנונא מגופא דמתני' קדייק ובברייתא אמרינן על מתני' זו דברי רבי דקסבר קטן בי"ג ותינוקות בי"ב וא"כ רבי לשיטתו דסבר ע"כ דגם בנדרים ובנזירות בשערות תליא שפיר קדייק ממתני' דאתי כרבי דתוך הפרק כלפני הפרק ולא קשה משם על הרמב"ם, ויש להאריך עוד בפלפול אבל אין הזמן מספיק ודי בזה והנני רבך דש"ת פה פ"ב בחדש תשרי תרנ"ח לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ל

שלום וכ"ט ושמחת החג לכבוד אהו' גיסי הרבני המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי בע"פ מוכתר במעלות נשגבות צדיק תמים כש"ת מו"ה יעקב ליב כ"ץ שטראססער נ"י בק"ק טאב יע"א

שמחתי בהודעה טובה מביתו כי הכל בבריאות כה יתן ויוסיף ד' ועל שאלתו כי נקרא לבוא על יו"ט לכפר א' לקיים מצות מילה בזמנו וקשה עליו לעזוב את ביתו ולהיות במקום אחר בימי החג ושם יש אחד אשר אומר שהוא בקי ויודע למול אבל לא מל מעולם אי מוכרח לילך מביתו להכניס את הילד בבריתו של אאע"ה או אולי בי"ט יוכל למול האחר שלא מל מעולם, ועיני גיסי נ"י שפיר חזו בספרן של אבא מואה"ג זצ"ל חלק או"ח סי' נ"ד שהחמיר אפי' ליכא אחר אבל הנדון שם הוא בשבת ואולי ביו"ט יש להקל, וגם בשו"ע יו"ד סי' רס"ו ובאו"ח של"א לא נזכר רק בשבת, ואען ואומר הנה פסקי השו"ע סתרי אהדדי בה' יו"ט או"ח סימן תרצ"ח סעיף ח' פסק דעוף הנדרס מותר לשחטו ולא מחזקינן ריעותא וביו"ד פסק דמי שלא מל מעולם לא ימול בשבת משום שמא יקלקל המילה והוא מן המרדכי פ' כסה"ד שכ' הטעם כדאמרינן בש"ס ביצה שצריך לבדקן, וכבר עמד על סתירה ומדוכה' זו בשו"ת חו"י קנ"ח שטרח הרבה לישב' ולא עלתה בידו, ומתחלה נדבר בשטת הרמב"ם ושו"ע שפסקו לקולא איבעי' דר"י בעוף הנדרס וכ' הרא"ש משום דר"ל מתרץ ברייתא דשופת קדרה בקדרה חדשה דחייב חטאת ש"מ דצריך לחסמן עיקר. וכבר תמה היש"ש דמנ"ל דלא סבר נמי צריך לבדקן וע"כ גם ר' ירמיה סבר צריך לחסמן כמו שאמר אנן משום שצריך לחסמן מתנינין לה ואפ"ה קבעו, והנה הפוסקי' כתבו דמשו"ה פסקו לקולא משום דהוי רק ספק דרבנן דאמרינן מתוך, ועיי' בצל"ח שכ' דאפילו לשיטת תוס' דבעי צורך קצת מ"מ בודאי גם בשביל ספק מקרי צ"ק, ובאמת מר"ן שפסק לחומרא משום דהוי ספק דאוריי' משמע דפשיטא לי' דלא מקרי צ"ק וכן בתוס' חולין כ' כסוי הדם מכח שסברו דאפי' בספק חיוב מה"ת כמו טומטם לא מקרי צ"ק ומשו"ה שפיר קאמר תקיעת שופר בגבולין יוכיח שאין ודאי דוחה שבת וספק דוחה יו"ט, ואע"ג שכבר עמד על דברי תוס' אלו בשאגת אריה סי' ק"ז והאריך בדברי' של טעם דזה ודאי הוי צ"ק לא מבעי אי ספק מה"ת לחומרא אפי' לשיטת הרמב"ם דרק מדרבנן לחומרא מ"מ הוי צ"ק וכ"כ תוס' בעצמן בכתובות דף ז' דמצוה דרבנן הוי צורך קצת מ"מ בספק טרפה ושחיטה בודאי מוכח מתוס' דלא הוי צ"ק ולא אמרינן מתוך

אלא שנ"ל דלכאורה יש להוכיח דמשום ספק איסור לא חשינן דהא בברייתא קתני תנור וכירי' חדשי' וכו' ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות מותר וכ' התוס' דמשו"ה מותר משום דהוי רק ספק אי מחסמן ע"י מים וא"כ מוכח בשביל ספק שיעשה איסור לא חשינן וא"כ גם בשביל לבדקן לא חשינן שמא יהי' שלא לצורך ובזה פליגו הני לישנא אי משום שצריך לחסמן או לבדקן ומאן דאית ליה שצריך לחסמן ע"כ ל"ל צריך לבדקן

ולכאורה מברייתא זו מוכח דלא חיישינן בשביל שצריך לבדקן דאל"כ אמאי מותר להסיק ולא חיישינן שמא יפחת כמו שהקשה תוס' ומחלק בין פורני שהוא גדול ויש לחוש יותר שמא תפחת, והסביר בב"ח היטב משום שצריך היסק יותר שהוא תנור גדול אבל תנור דומה לרעפי' א"כ קשה למ"ד מפני שצריך לבדקן ותמוה על תוס' שלא הקשו למ"ד צריך לבדקן מברייתא זו כמו שהקשו למ"ד צריך לחסמן. וראיתי אח"כ שכבר הרגיש בצל"ח ע"ז ותירוצו דחוק מאד למעיין שם, ונ"ל לומר מכח זה דהתוס' אזיל בשיט' הרמב"ם שכ' הטעם דאין אופן בפורני משום שמא תפחת התנור ויופסד הלחם וימנע משמחי יו"ט: אבל רש"י כ' משום שיהי' טרחא שלא לצורך, ובב"ח כ' נפקות' בין רש"י לרמב"ם אם הסיקו התנור מעי"ט אז לרש"י מותר ולהרמב"ם אסור ליתן בתוכו לחם ביו"ט שמא תפחת ויופסד הלחם, ונ"ל דרמב"ם הוכיח שיטתו ופירושו מהא דלא מקשה הש"ס מברייתא דתנור וכירים חדשים דמותר ולא חשינן משום צריך לבדקן אלא דמשו"ה לא הקשה די"ל מאן דחייש מצריך לבדקן היינו דוקא היכא דיש לחוש שיבא לידי איסור דיעשה הבער' שלא לצורך אבל משום שלא יופסד הלחם לא חשינן וא"כ ברייתא דתנור וכיריי' יש לאוקמי כגון שהוסק מעי"ט ואין לחוש רק משום שמא יופסד להא לא חשינן בספק השקול אם לא שרגיל כמו בפורני וכן מוכח מברייתא מולגין את הראש וכו' דקאמר ומסיקין ואופין בפורני ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת, ולדברי רש"י דחשש משום טרח' שלא לצורך א"כ עיקר האיסור בשביל הסקה ואמאי נקט רק ואין אופין בפורני חדשה ושביק הסקה שהוא עיקר האיסור כמו דנקט בהתירא ומסיקין ואופין אלא ודאי דברייתא רצה לאשמועינן דאפי' היכא דליכא חשש בשביל הסקה כגון שהוסק מערב יו"ט נמי אין אופין ביו"ט בשביל שמא תפחת ויופסד הלחם כטעם של הרמב"ם, וזו ראי' נכונה לשיטת הרמב"ם דאפי' הוסק מעי"ט אסור. ומיושבי' שפיר דברי התוס' דלא הקשו למ"ד צריך לבדקן מברייתא דאמרינן אם בשביל