שבט סופר חלק א מט

וא"כ אצטרך למימר עשרת בסוף דף שלא נטעה לכתוב עשרת תחת את המוקדם קמ"ל שיכתוב בסוף השיטה ויהיב שם טעמא וכן מצייר בפירוש נחלת אריאל על מס' סופרים אלא דלפי גרסא זו קשה לו כיון דלא הוי ששה שיטין רק עם ויזתא ועשרת א"כ למה הקדים המס' סופרים בששה שיטין קודם שכתב ועשרת בסוף דפא כיון דגם עשרת מן מנין השיטין ולהספרים דגרסא נמי י"א שיטין קשה כזאת רק לגירסא יו"ד שיטין ניחא וכן הביא בח"ס וכן הסכים בב"א שהוא הג"ה קרובה שהי' כתוב יו"ד וטעו וסברו שהוא וי"ו א"ש כיון דאחר האת הוא רק יו"ד שיטין אלא גם לגרסא זו צ"ע קצת מפני מה לא כלל גם העשרת עמהם ולנקוט י"א שיטין כיון דגם ויזתא ועשרת שייך לשורה והפריד בין הדביקים ועיין

ומזה הוכיח בגוו"ד שם כיון שאינו כותב רק ששה שיטין מן ההכרח שישאר בדף חלק גדול חלק ואם ירויח בין שיטה לשיטה כדי למלאות כל הדף כיון שיש ריוח הרבה הוי צורת פרשה פתוחה במקום שאין שם פרשה ואם יניחנו פנוי וחלק למטה ג"ז אינו הגון ע"כ נקט לעיקר לכתוב הכל באמצע העמוד יע"ש ומשמע מדבריו דזה פשיטא לי' שלא לשנות מן הכתב ולכתוב אותיות גדולות כדי למלאות כל העמוד דאל"כ יכול לתקן הכל ע"י אותיות גדולות כאשר באמת מה"ט כותבין הסופרים אותיות גדולות למלאות כל העמוד אלא דפשיטא לי' דזה לא יאות לעשות ולשנות מן הכתב האחר כיון שלא נאמרו ולא נשנו במסורה אותיות גדולות בעשרת בני המן כאשר כתב הג' מו"ה אלי' ווילנא זצ"ל והג' מו"ה זלמן עמריק בספרו והביא ראי' דאין לכתוב אותיות גדולות דא"כ עדיין האיך מוכח מהא דעשרת דאין לכתוב את בסוף הדף דלמא את בסוף הדף ויכתוב חמשה משמות ואת בסוף עמוד אחד וכן חמשה שמות ועשרת בסוף עמוד האחר וממילא הוי את וגם עשרת בסוף עמוד אלא דאין לעשות אותיות גדולות וע"ש שהאריך בראייתו אלא שראיתי בהכנה"ג דפשיטא לי' דא"א לחלק עשרת בני המן לשני העמודים דתמה למאי צריך להביא ראיי' לפי הפשט של ר"י במס' סופרים דע"כ את לא הוה סוף דפא ממש מהא דכתב אח"כ עשרת בסוף דפא דהא ע"כ צריך לכתוב ויזתא בשיטא י"א א"כ לא הוי את סוף דפא ונדחק כיון דלא נכתב עוד תחת את האחרון ממילא הוי זה סוף דפא יע"ש משמע דפשיטא לי' דא"א לחלק עשרת בני המן לשתי עמודים והטעם כונתו בזה לדעת החולק של הג' מו"ה זלמן ז"ל כיון דכולם בחד זקיפא אזדיקפא ומהאי טעמא צריך גם כן למימתחא וי"ו דויזתא וכולם נתלו זה תחת זה ולא הי' אויר ביניהם רק חצי אמה וא"כ לרמז זה צריכים כולם ליהיות נכתבים בעמוד אחד כמו שנתלו בעץ אחד ויש לדמות דכנה"ג לדברי ר"י וקשה כיון דלפי דבריו שהראיי' מעשרת נמי לא הוי מוכח אלא אם א"א לחלוק את בני המן לשני עמודים א"כ בלא תיבה עשרת נמי מוכח משום ויזתא ולא צריך לעשרת כלל כיון דויזתא ודאי שייך לשורה ובאותו עמוד דוקא

והנה בדיעבד אין לנו מי שפוסל לקרות רק הכנה"ג וכבר השיג עליו בנוו"ד כיון במס' סופרים לא שאל אם למצוה או לעכב רק על הא דאריח ע"ג אריח ולא על הא דתחילת וסוף דפא משמע להיפך שבזה ליכא ספיקא כלל ולא הוי רק למצוה ולא לעכובי וגם מה שכתב בכנה"ג אף דיש מפרשים לשון צריך דוקא לכתחילה ולא בדיעבד מ"מ זה דוקא אם כבר קרא אבל לא לקרות לכתחילה גם ע"ז השיג שם וכתב כמה ראיות דג"ז ליתא כיון שכבר נכתב כך מותר לקרות לכתחילה וסיים דאין רואה שום בית מיחוש למנוע הקורין במגילות אלו ועיין אריכת נפלא בנשמת אדם וכתב ג"כ דדיעבד אין לפסול ובשו"ת בית אפרים מסיים דרק בשעת הדחק יש לסמוך להתיר אבל בדיעבד עבד בודאי אין לפסול כיון דלא נזכר בגמרא וכמ"ש הרמב"ם וטור יו"ד רע"ה בצורת שירת הים והאזינו דאין לפסול בהן מה שלא נאמר בגמרא וזה שנה שנשאלתי לסופר ע"י שכתב אותיות גדולות ורחבות המשיך פרשנדתא עד ואת ולא הניח חלק רק כמו בין שאר תיבות והשבתי שאין לפסול בזה כיון דלא נזכר שיעור חלק רק בפ' האזינו כתב הרמב"ם שיש להניח חלק כמו שיעור פרשת סתומה וא"כ מסתברא דגם בשורות מגילה כן מ"מ גם שם לא פסול בדיעבד ובש"ע שם לא הביא כמה צריך להניח חלק ועיין בח"ס סי' קפ"ט דמשו"ה קאמר ראש וסוף דפא ולא ראש וסוף שיטה משום דהו"א דיעשה שיטות קצרות לקרב השמות ואת אהדדי קמ"ל שיהי' איש בראש הדף ואת בסופו ועיין ג"כ בס' ק"ץ ואף דלכתחילה בודאי יש טוב להניח חלק כמו בשירת האזינו מ"מ בדיעבד אין לחוש כלל ופוק חזו מה עמא דבר שנוהגין הסופרין לכתוב בעמוד אחד וכן ראיתי בסידר יעב"ץ שכתב שיש לכתוב בעמוד מיוחד מ"מ אין בידינו כח לשנות ח"ו ממה שנהגו אאמוו"ז בעל ח"ס זצ"ל וטעמו ונימוקו עמו וכן הולכין אחריו תלמידיו המובהקים וכן נכתבים בכל עמוד מ"ב שיטין כס"ת ושלא לכתוב אותיות גדולות וגם שלא לשנות במנין השיטין שיש קפידא לכמה פוסקים שצריך להיות כס"ת שנקרא ספר ובמגילה שתחת ידי נכתוב הכל כדינו של ס"ת ע"כ לא רצה לשנות ג"כ בעשרת בני המן ומשו"ה נכתב באמצע עמוד שלא לעשות אותיות גדולות וגם שלא למעט במנין השיטין. ועדיין צריכין להוסיף תבלין מפני מה לא חש לפשטות של מסורה לכתוב לכל הפחות עשרת בסוף י"א שיטין של העמוד ולא צריכין אז לא למעט בשטין ולא לכתוב אותיות גדולות ויש לומר שטוב לכתוב לגמרי כשירת האזינו אשר נכתבת ג"כ אריח ע"ג אריח ולבינה לגבי לבינה וכותב בסוף וראש איזה שטין או מפני שסופו של בני המן שהי' יוצאין ממנו בני ברק יש להם תקומה וע"כ הי' כותב לגמרי כשירת האזינו ובח"ס כתב שם רק לקיים מנהג הסופרים שכותבים בסוף העמוד אבל מי שכותב באמצע דף אדרבה י"ל דנהג כן משום הני טעמי שהעיר שם ולא צריכין לישוב ועוד יש ליתן טעם לפי מה שכתב בסי' קפ"ט שהי' ראוי לכתוב איש באותה שורה של חמש מאות לצרף חמש מאות איש וכן עשרת בחדא שורה עם בני המן מ"מ לא כתבינן משום דנקט בירושלמי שניץ ונחיץ כהדין קנטירא שיהי' מושך עיין בב"ח מ"מ אף שלא כתבינן בחדא שורה אבל שלא להפרידם לגמרי לשתי עמודים משו"ה צוה לכתוב הכל באמצע הדף כנ"ל לקיים ע"פ הנגלות לנו ולבנינו. וגם נהג אאאו"ז זצ"ל בבית מדרשו לקרות שני פעמים הפסוקי' אשר נתן וכו' להשמיד להרוג ולאבד כי נכתב להרג בלא וי"ו החיבור ובמגילה שלו נכתב בין השיטות וי"ו החיבור וקורין עוד הפעם ולהרוג וכן בפסוק נקהלו היהודים וכו, ואיש לא עמד לפניהם תלוי' ג"כ בין השיטות ב' לקרות עוד הפעם כל הפסוק בפניהם והכל ע"פ המסורה שנדפס ג"כ בחומשים ולא צוה לנהוג כן בשאר בתי כנסיות כי לא רצה לשנות ממנהגו של עולם ואסתיים בזה כי כמעט כל הדברים שעלו ברעיוני מצאתי אח"כ שכבר עמדו עליהם ולא העלתי רק הערות אשר לא מצאתי ומפני יומא דתעניתא אין להאריך עוד וישמח את נפשו בימי משתה ושמחה הכ"ד ידידו הדש"ת. פרעסבורג יום ב' לסדר צו תרמ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כח

שלום וכ"ט לרב טב תלמידי המופלג מורג חרוץ בע"פ מלא עתיק מו"ה יוסף ליב סופר נ"י רב דק"ק דערעטשקע יע"א (כעת הגאב"ד דק"ק פאקש יע"א

) אחדש"ה מכתבך קבלתי בימי משתה ושמחה וליהודים היתה אורה זו תורה שאמרתי לפני ת"ח ובני הישיבה בבית מדרשינו כנהוג לאחר קריאת מגילה וראיתי דבריך מעט צרי ששדרת לן וחקרת אם יוצא תלמיד לרב במשלוח מנות יען דכתיב איש לרעהו כמבואר בהגהת רמ"א יו"ד סימן רמ"ב דאין לתלמיד לשאול בשלום הרב כדהביא הירושלמי ברכות ושקלים לקיים ראו נערים ויחבאו, והנה בודאי גם רבו נקרא רעהו דכמה מצות מצינו בתורה דכתיב רעהו והכל בכלל (ועיין בפרמ"ג או"ח תרצ"ב שמסופק אם יוצא בש"מ לעבד כנעני אי הוי בכלל רעהו והביא ראיות דאף אחיו מקרי וכ"ש רעהו), ועיין ברש"י שבת על מה דאמר הלל לגר ,,מה דעלך סני לחברך לא תעבידי כתיב רעך וריע אביך אל תעזוב זה הקב"ה מצינו שגם הקב"ה נקרא ריעך ואין להאריך בפשוט אבל אי נכון לשלוח מפני דהוי כמו דרישת שלום לרבו לכאורה זה תלי בטעמים של משלוח מנות לתה"ד