שבט סופר חלק א נ

דהטעם כדי שיהי' הרוחה אולי לא יספיק לו סעודתו הרי חבירו מסייע וכדי שאין לבייש את מי שאין לו תקנו לשלוח גם למי שיש לו ויוצא אף בעשיר א"כ אין זה שאילת שלום רק כמביא דורון לת"ח דאמרינן בכתובות דהוי כמביא בכורים וכ"ש אם שולח לרבו אבל אי הטעם כמנות הלוי דמשום להרבות שלום וריעות נגד מה שאמר המן מפוזר ומפורד בין העמים ולהראות חביבות איש לזה י"ל דלא נכון לרבו ויהורא הוי להראות לרבו דברי שלום ואהבות וריעות כמו שאין שואלים בשלום רבו,

והנה מהא דכתב הרמ"א תרצ"ו דאין שולחין לאבל כל י"ב דהוי כדרישת שלום דאסור באבל מוכח לכאורה כטעם של מנות הלוי משום שלום ואהבת רעים ועיין בח"ס או"ח תצ"ו שכתב דהדין של הרמ"א אם מחל המקבל יצא ידי חובתו ופר"ח פקפוק מנ"ל הא והעלה שם דתלי' ג"כ בטעמי' אלו אי כתה"ד כדי שיספיק לו לסעודתו אם מחל לא מהני אבל למנות הלוי משום דברי שלום וידידות מהני במחל דהא הראה לו חיבתו יע"ש. ולפמ"ש מוכח מאבל גם כן דסבר דעיקר טעמא משום אהבת רעים ולפ"ז לא יהי' נכון לשלוח מנות לרבו דהוי כשאילת שלום וראיתי שרצית להביא ראי' מהא דירושלמי הדר שלח רב אושעי' לר"י נשיאה וכו' ושדר לי' קיימת בנו משלוח מנות איש לרעהו חזינן אף דשלח לרבו יצא, ונ"ל דאינו ראי' דוודאי לכל השיטות מותר להחזיר שלום לרבו דהנה לרש"י ותוס' ורוב הפוסקים דמותר לשאול בשלום דרבו אם אומר לו שלום עליך רבי ורק כדרך שאר שלום אסור והוכיחו מהא דקאמרו תוך כדי דיבור כדי שאילת תלמיד לרב א"כ בוודאי מותר לשלוח מנות לרבו ואף לשיטת הי"א ברמ"א דבכל גוונא אסור מהא דירושלמי דלא נהג גבן זעירא דלשאול בשלמא דרבה מ"מ זה דווקא לשאול תחילה אבל בחזרה מותר, ועיין ברבינו יונה שסבר ג"כ דאסור לשאול והא דאמרו כדי שאילת תלמיד לרב היינו להחזיר לו שלום דמותר ולא גרס ברייתא דר"פ תפלת השחר והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו רק הנותן שלום לרבו כדהובא הגירסא ברי"ף וא"כ החזרת שלום לכ"ע מותר דאל"כ קשה מהא דתכ"ד וא"כ לכל הדיעות עכ"פ מותר להחזיר שלום וליכא ראי' מהא דירושלמי כיון דר"י נשיאה שדר לי' תחילה ואף דלפי גרסת ירושלמי לא שדר לי' ר' אושעי' רק דקיים מתנות לאביונים מ"מ כיון דשלח לי' שתי מתנות הוי כדרישת שלום גם כן והחזיר לו שלום

ועוד לפי הטעם י"א אלו הטעם שלא יקדים התלמיד שום דיבור מפני מורא הרב כאשר כתב ברבינו יונה שם א"כ זה דווקא שייך בפניו אבל שלא בפניו לא וגם אם נותן מיד ליד רבו דיצא דלא צריך לשלוח דווקא עיין בד"מ סי' תרצ"ה מ"מ כיון דנותן תשורה ודורן לרבו לצאת ידי חובת מצוה אין זה נגד מורא רבו ולרבו ניחא ליה בכך שיתקיים המצוה על ידו ובוודאי מוחל על כבודו דגם הרב שמחל על כבודו כבודו מחול דפסקי' כר' יוסף קידושין דף ל"ב ואמר רב אשי שם אפילו נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול, ודוק שם ברמ"א שכתב וי"א שלא ישאל תלמיד לרב כלל ולא כתב ג"כ ולא יחזיר כאשר כתב המחבר ורבותא הוא דלא יחזיר ג"כ וע"כ גם להני י"א רק שאילה אסור אבל החזרת שלום מותר ועיין בפני יהושע ברכות שם שכתב דטעמא דשאילת שלום אסור דהוי כמו שמברך לרבו וזה וודאי מחזי כיהורא וחוצפא משא"כ בשלוח מנות לא שייך זה א"כ בוודאי מותר דאינו דומה לשאילת שלום כלל לפי הסבר של הפני יהושע ובאמת עיקר דברי הי"א אלו ברמ"א תמוהים דמשמע להיפך מדברי ירושלמי ברכות דאדרבה דחיוב הוא לשאול בשלום רבו שוב ראיתי מה שכתב הפנים מאירות בחלק א' בהקדמה ודבריו קלורין לעינים יע"ש

והא דאמר ר' אליעזר בברכות שם דהנותן ומחזיר שלום גורם לשכינה שתסתלק מישראל נ"ל לפי שאמר בספרי הובא ג"כ ברש"י פ' בחוקותי והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים יכול מפני שאני מטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם לא תיראו ממנו ת"ל והייתי לכם לאלקים וכיון דמורא רבו כמורא שמים ובזה שנותן שלום לרבו מחזיק עצמו כרבו ובזה מראה כאלו ג"כ אין מורה שכינה עליו שהולכת בתוך בנ"י וחברותו כלפי שמיא ע"כ גורם שתסתלק למעלה שלא להלוך בתוכם ח"ו, והנה אי יוצא בשולח מנות לאביונים משום תרתי משלוח מנות ומתנות לאביונים כבר העיר על זה בטורי אבן דף ז' במגילה על הא מעשה דר' אושעי' וכן באבני שוהם שם ויש לומר דתליא ג"כ בהני טעמא אי כתה"ד א"כ העיקר בשביל הספקת סעודה למי שלא הכין כל צרכו יצא בשלוח מנות לתרתי אבל אי הוי הטעם משום אהבת רעים צריך שיהי' ניכר אהבת רעים אבל אי שלח לעני ורצה לקיים בו מתנות לאביוני' לא ניכר אהבת רעים דהא משום מצות מתנות לאביונים שלח לי' אלא דנ"ל כיון דשולח שתי מנות ולא צריך בשביל מתנת אביונים רק מתנה אחת ניכר ג"כ אהבת רעים עי"ז שמרבה לשלוח לו כרעים אהובים, ובזה יש ליתן טעם גם לדברי פר"ח שפסק בפשיטות דעני פטור ממתנות לאביונים דלא כב"ח ושאר פוסקים ובמשלוח מנות כתב דחייב וכבר הרגישו בזה אלא די"ל דמתנת לאביונים הוא בשביל מצות צדקה לקיים בו ביום ומשום הכי יוצא אף במעות ע"כ עני פטור מזה משא"כ משלוח מנות דהוא בשביל להראות ריעות ואהבה גם עני חייב אלא אי אמרינן דטעמא כתה"ד למלאות חסרון סעודה של חבירו ולמי שאין מוכן לו גם עני יהי' פטור ולפי מ"ש הח"ס דטעמא דפר"ח דלא יצא במחול משום דסבר כתה"ד א"כ גם במשלוח מנות יהי' פטור לפר"ח כמו שפסק במתנות לאביונים ועיין

ובכ"ס סי' קל"ט הביא ראי' לדינו של רמ"א שקיים משלוח מנות אי מוחל מהא דר"א לפי גירסא שלפנינו דשלח לי' דקיים תרתי ש"מ ומתנות לאביונים והא מוחל על שלוח מנות וקבלם למתנות לאביונים ומדויק מזה שאמר קיימת בנו היינו על ידו שמחל וכוונתי לדעתו הגדולה בזה ושוב מצאתי בתשובה מאהבה שהביא כן בשם הגאון מהר"ם פישלס זצ"ל וגם הטעמים שכתב בכ"ס שם תהלה לאל קיימתי מדנפשי' הכ"ד טרוד מאוד רבך חפץ בהצלחתך, פרעסבירג יום א' לס' ויקרא שנת תר"נ לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כח

לכבוד ידידי תלמידי הרב המאור אוצר בלום בע"פ ז"ר יפ"ת כש"ת מו"ה יוסף ליב סופר נ"י רב בק"ק דער משקע יע"א. (כעת אב"ד דק"ק פאקש יצ"ו

) קבלתי מכתבך עם מעות א"י ויקוים בקרוב מצות שילוח לתמן וראיתי ד"ת שכתבת בסוגיא דחזקה דרבא ועמדת על דברי ש"ע או"ח תרט"ז שפסק המחבר בת י"ב ויום א' ובן י"ג ויום א' שלא הביא ב' שערות קטנים הם ואינם משלימין אלא מדברי סופרים וכן כתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות שביתות עשר וכתבת להרמב"ם דפסק ספק מה"ת לקולא א"ש דלא משלים רק מדרבנן אבל לדידן למה כ' המחבר בפשיטות דהוי רק מדברי סופרים דהא לרוב שיטות ספק מה"ת לחומרא ורצית לחלק ולא הבנתי דבריך, ואני כבר הארכתי בזה בתשו' אחת לתלמיד מובהק שי' ושם כתבתי ליישב קושי' הש"ש להרמב"ם דספק מה"ת לקולא א"כ למה אמר רב ביבמות דף פ' דנעשה סריס למפרע ולוקין באכל חלב מבן י"ב עד בן י"ח דהא עד י"ח הוי ספק ומותר מה"ת לאכול ואף שיש לחוש שמא נשרו מ"מ ספק מה"ת לקולא ותרצתי שם לפי דברי ב"ש סימן קנ"ה דהא דלא חייישינן שמא נשרו בלא בעיל אף דיש לומר שמא איילינות היא ובפרט בשיש כבר סימני איילינות והוי כמו רוב וכתב דבאמת אין להקל רק במיאון בלא בעיל דהוי רק דרבנן והקילו במיאון אבל מ"מ ספק השקול לא הוי ואסור מה"ת לאכול חלב והא דלא לקי מיד באכל חלב אף קודם שהגיע לי"ח או כ' שנים ולא נאמר דמיד לאחר י"ב ולא הביא ב' שערות אמרינן דסריס הוא כיון דלא הביא שערות ויצא מן הרוב דלאו איילונית צ"ל דוודאי לאו רוב גמור הוא שתהי' איילונית מדלא הביאו ב' שערות רק רוב גרוע