שבט סופר חלק א מז

דהא בהנאת גרונו וודאי חייב באיסורי' מ"מ ל"צ ברכה וא"כ מטעמת נמי אע"ג דאסור מ"מ לענין ברכה צריך דווקא הנאת מעיו ומוכח דהריב"ש חולק ע"ז וכן מדברי הכנה"ג שמעתיק גם כן בצל"ח דבריו מוכח כן דמדייק שע"כ אין במטעמת הנאה כלל דאל"כ אמאי לא צריך לברך כיון דהוי הנאה מוכח ג"כ דל"צ הנאת מעיו דווקא ועל הנאת גרונו דוודאי הוי הנאה דחייב בכל איסורים מברך ג"כ לשיטת הריב"ש וכנה"ג ולפ"ז לענין יוה"כ נמי תלי' בשיטות אלו

ולפי מה שהוכחנו מדברי הריב"ש דלא מחלק לענין ברכה ויה"כ לענין הנאת גרונו ובין שאר איסורים נסתר החילוק שכתבתי לעיל ליישב דברי הריב"ש דגם בתענית יש לגזור מטעמת אטו בליעה לגרונו ויתחייב מה"ת ואולי יש לחלק לפמ"ש המג"א בהלכות יוה"כ תרי"ב ס"ק וי"ו דלא גזרינן לנגוע במאכל ביוה"כ אטו שיבוא לאכלו משום דאסור בכל אכילה משא"כ בחמץ דמותר בשאר דברים ובקל יכול לשכוח וא"כ ה"נ באיסורים כיון שמותר לו לאכול שאר דברים גזרינן נמי במטעמנת שיבא ג"כ לבלוע משא"כ בתענית דאסור בכל אכילה וממונע מכל דבר מאכל גם במטעמת לא גזרינן כן יש ליישב דברי הריב"ש וק"ל

והנה הא דמטעמת מותר בתענית זה דווקא במגמע ופולט כמ"ש בתוס' וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות תענית שצריך לזהר שלא לבלוע כלום מהמאכל דגם פחות מכשיעור אסור בתענית מה"ת אם קיבל עליו בנדר או מדרבנן בקבלת תענית בעלמא דליכא חילוק באיסור ח"ש בין איסור דאורייתא לדרבנן כמ"ש בריב"ש ובהגהות אשר"י פרק ג"ה דכתב דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא וכו' ואע"ג דלא קיבל עליו רק להתענות ולא איבד תענותו בח"ש מ"מ אסור מה"ת כמו ביום הכפורים משום דחזי לאיצטרופי וכ"כ הר"ן בשבועות דאם נשבע שלא לאכול אע"ג דאכילה בכזית מ"מ אסור ג"כ בח"ש כהכלל שבידינו דכל דאסור בכשיעור אסור בח"ש נמי ואיסור זה לא מכח שבועתו הוא דרק התורה אסרה עליו ועיין באבני מילואים בתשובה שמתרץ בזה הא דאמר רבא בשבועות שנשבע שלא אוכלנה דלא יכול לשאול על שבועתו רק אם נשאר כזית ואף על גב דגם ח"ש אסור מ"מ זה לא מצד שבועתו הוא רק התורה אסרה עליו, ולפ"ז אם טעה וברך על דבר מאכל ביום תעניתו אפי' משהו אסור לטעום אע"ג דיצא ידי ברכה אפי' בכ"ש דגם כ"ש צריך ברכה ראשונה ועיין סימן ר"י מ"מ גם לענין תעניתו משהו אסור מה"ת אם קיבל עליו בנדר או מדרבנן בקבלת תענית וברכה שא"צ לכל הפוסקים וכן קיי"ל להלכתא לא הוי רק מדרבנן ואסמכוהו על לא תשא רק לשיטת הרמב"ם לפי הבנת המג"א הוא דאורייתא וגם על זה חולק הפר"ח ס"ו ואלי' רבה רט"ו וכתבו שגם לרמב"ם רק אסמכתא יע"ש, ומעלתו נ"י הביא ראי' מתשובות הרמב"ם שהביא הכ"מ בפ"ג מהלכות מילה לחכמי לוניל דמוכח מדבריו דהוי רק מדרבנן מדכתב והם אמרו שלא לברך ברכה שא"צ

ובאמת מצאתי נגד זה תשו' אחרת להרמב"ם בתשובותיו נקראים פאר הדור סי' ק"פ ואעתיק פה לשונו הטהור כל מקום אשר יסתפק לנו אם מוקף חומה מימות יב"נ או לא נקרא בי"ד דזמן קריאה לכל הוא, אמנם עוד זאת להסתלק מן הספק ונקרא ג"כ בט"ו אבל בלא ברכה לא לפניה ולא לאחריה מפני שהוא ברכה שא"צ ואסורא דאורייתא הוא שמוציא ש"ש לבטלה ואין ראוי לעשות כן מפני דזה כלל גדול שבכל מצוה בין דאורייתא בין מדרבנן אם נסתפקנו בה אם יברך או לא עושה אותה בלא ברכה עכ"ל, ומדברי אלו משמע בפירוש כהמג"א בשיטת הרמב"ם דלא כהפר"מ ואלי' רבה וגם בתשובה לחכמי לוניל שכתב הם אמרו יש לומר לפי מה שכתבתי שמצינו בכמה מקומות ברמב"ם שקרא דברי סופרים מה דלא מפורש בקרא רק אתיא בדרשת חכמים, ולדברי הרמב"ם יש לחקור אם קיבל עליו תענית בקבלה לבד דהוי רק דרבנן וטעה לברך אי יותר עדיף לאכול כ"ש כדי שלא יעבור על לאו דל"ת או דאין לו לעבור על איסור דרבנן כדי לתקן הלאו שעבר בפרט אם היה בשוגג, ויש להאריך בדבר זה ויען שאין אנו צריכים כל זה לענין שלנו כאשר אנן פסקינן להלכה כשיטת תוס' ר"ה ושאר פוסקים דלא הוי רק אסמכתא בוודאי פשיטא מלתא דאין לו לאכול אפי' כ"ש ואפילו בקבלת תענית בעלמא ולאחר חיפוש ובדיקה בספרים מצאתי שכבר עמד על המחקר בס' ברכי יוסף והובאו ג"כ דבריו בקיצור בשערי תשובה סימן תקס"ח דאם שרוי בתענית וטעה ובירך שיאכל ח"ש שלא לעבור על ברכה שא"צ ולא איבד תעניתו בכך כדאיתא בסי' תקס"ח ומביא גם כן חולק על זה. ובאמת הוראה זו תמוה בעיני הרבה דמשמע מדבריו אפילו בנדר גמור נמי יאכל ח"ש אע"ג דח"ש אסור מה"ת בשבועה ונדר ומכ"ש לרוב השיטות דלא הוי ברכה שא"צ רק אסמכתא

ועוד אמינא טעם אחר דיש לפקפק לפמ"ש הכ"מ פ"ג מהלכות ברכות ליתן טעם הא דהחמירו חכמים לברך אפילו בכ"ש משום דאם יהי' נמלך לאכול יותר אז לא יכול לתקן משום שכבר נהנה א"כ זה דווקא אם יכול לאכול יותר חיישינן לנמלך ויאכל כזית אבל בתענית שלא יכול לאכול יותר מפני תעניתו גם על כ"ש אינו מחויב בברכה אלא שזה יש לדחות קצת דעיקר תקנתם בשביל האי טעמא הוא אבל כיון שאמרו דיברך ג"כ על כ"ש לא חילקו בתקנתם ואפילו היכא דל"ש נמלך נמי חייב אלא מטעם אחר י"ל שלא יצא ידי ברכה אם אכל בתענית רק כ"ש לפמש"כ במקום אחר ומחלק מג"א סי' ר"י סק"ו הא דחייב בברכה באכילה כ"ש היינו אם אינו רוצה לאכול רק כ"ש אבל אם רצה לאכול יותר רק מפני איסור אחר לא יכול לאכול עוד אז אינו מברך על כ"ש א"כ ה"נ כיון שמחמת תעניתו שנזכר לא יכול לאכול יותר גם בכ"ש שאכל לא יצא משום הברכה

ומצאתי ראיתי אח"כ בס' עקרי דינים שהביא ג"כ דברי הברכי יוסף וגם איזהו גדולי אחרונים חכמי ספרד שחולקים על ההוראה זו שלא לאכול אפי' כ"ש ויאמר רק בשכמ"ו כמו שהביא תוס' בשם ירושלמי ובש"ע סימן כ"ה סעיף ו' בהגהות רמ"א ובסי' ר"ו סעיף ו' כדי לתקן מה שיכול, וכן נ"ל לעיקר לדינא, ועיין או"ח סימן רע"א ברמ"א ס"ה אם בירך המוציא קודם שהבדיל ובמג"א שם ס"ק י"ב הכ"ד פה פ"ב יום ד' ויקהל תרל"ה לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כו

שלום וכ"ט לכבוד אחי חביב נפשי הרבני המופלג חרוץ ושנון ז"ר יפ"ת בע"פ העדני העצני צדיק תמים כש"ת מו"ה שמעון סופר נ"י (כעת הוא הגאון אבדק"ק ערלוי יע"א

) מכתבך קבלתי וכו' והנה מעט צרי במכתבך ששלחת לי לרוב החביבות כי בא בעתו ובזמנו בזאת חנוכה ועיינתי בו איזהו רגעים כי ידעת כי אני עמוס הטרדות והתלאות מכל צד ובפרט התלמידי' שי' מבקשים תפקידם יום יום לשמוע שיעורין כסדרן. ע"כ יהיו דברי רק מעטים לראות כי דבריך חביבי' לי, והנה נתת טעם לשבח במ"ש המחבר סי' תרע"א סעי' ב' שמוסיף והולך עד שמנה. וכבר הרגיש בעטרת זקנים תר"ע אריכת הלשון שהי' די ומספיק במ"ש המחבר בכל יום מוסיף והולך וידעינן עד ח' שצריך להוסיף וכתבת ע"ד עט"ז דהו"א דמדליקין רק שבעה נרות משום דביום אחרון לא היו צריכי' עוד לנס כמ"ש בפר"ח שם כיון שהי' פך אחד על לילה א'. ורק מצד ספק אנו עושי' ח' ימים כמו שהקשה למה אין אנו עושין ט' ימים א"כ גם ביום ח' ל"צ להדליק רק שבעה כיון דלא הוי רק משום ספיקא דיומא ומשו"ה כ' המחבר שמדליק ח'. ולפום רהיטא אמרתי כי המחבר נקיט כאן כשיטת תוס' דמהדרי' מן מהדרי' לא הוי רק בנר איש וביתו ולא כשמדליק כל או"א משום דלא מנכר אז דמוסיף והולך רק שיאמרו שיש הרבה בני בית וברמ"א הביא שיטת הרמב"ם שמהדרי' מן המהדרי' קאי גם על מהדרי'. והנה מצינו כן כ"פ בדברי' שתקנו נגד דבר אחר שיכולין ג"כ להוסיף על השיעור שהוא מרמז נגד הדבר שתקנו. ועיי' בהרא"ש בר"ה פ' יו"ט שמאריך בזה, ועייי' ברמ"א או"ח סי' רס"ג שיכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר ובלבד שלא יפחות ולפ"ז בנ"ח שמהדרי' מדליקי' שמנה מכוון נגד שמנה ימים היה סברא לומר אם ירצה מוסיף