שבט סופר חלק א מו

ובפ"ח קי"ז רצה באמת להקל במי ששכח לומר ותן טל ומטר שיכול לסמוך על הירושלמי ולא צריך לחזור ובפרמ"ג מסופק אם יש לסמוך בזה על הפ"ח מדלא הביא הש"ע שיטת האבי העזרי ובשאר פוסקים אחרונים סמכו על הפ"ח שאין לחזור וכן כתב בספר חיי אדם וכתב דתקופת תשרי דמעולם נופלת באיזה שעות בלילה אם כן לא משכחת שיחזור בתפלת ערבית בלילה ראשונה וכן מורין

שלישית מש"כ בהמנהג להדליק המנורה בבהכ"נ שהמדליק עומד בפניו לדרום ואחוריו לצפון ומתחיל בימינו וכן המנהג בקהלתו, ובח"ס או"ח קפ"ו כ' שיעמוד באחוריו לדרום ופניו לצפון כדי שידליק בימינו נר הסמוך לארון הקדש שהוא לפני ד' יותר פה קהלתינו המנהג כמש"כ בח"ס וכל דבריו שם קלורין לעינים בכל זאת אם בקהלתו המנהג להיפך משנים קדמניות לא ישנה מע"כ כאשר כתבתי בתחלת מכתבי כי זה לפלא בעיני בני המון עם שחושבים שנגופי דברי תורה תלוי בזה ויש לחוש לדברים כאלו הרבה כמובן מנהרא ונהרא ופשטה והנח להם לישראל, וכתבתי כל זאת בחפזון למען כבודו שיקר בעיני ובלתי ספק ישמע לעצתי מבלי לשנות ממה שנהגו כבר, והנני ידידו הדש"ת פ"ב יע"א יום ב' י"ז מרחשון שני ראשון לפ' חיי שרה תר"מ לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כה

שלומים מרובים מגבהי מרומים לכבוד ידידי הרב המופלג מורג חרוץ ברק השנון בע"פ ז"ר יפ"ת עדני העצום כש"ת מו"ה ישעי' נ"י נייזאצץ (רב בק"ק הולישטאבע יע"א

את מכתבו קבלתי והי' בדעתי להשיבו מיד אבל נתאחר מיום ליום עד עתה, ונפשי בשאלתו אודות צורבא מרבנן בקהלתו שקיבל עליו להתענות ושכח את תעניתו וברך על דבר מאכל ועד שלא אכל נזכר שיום זה אסור לו באכילה ושתי' ולא אכל כלום ושאל את מעלתו נ"י אי שפיר עביד, ומעלת ידידי נ"י הראה פנים לכאן ולכאן

בש"ס ברכות י"ד ע"א השרוי בתענית מאי שיטעום וכו' אמר לי' טועם ואין בכך כלום ותנ"ה ומטעמת אינה צריכה ברכה וכו' עד כמה רב אמי ורב אסי טעמו עד שיעור רביעית וכן פסק הרמב"ם פ"א מהלכות תענית ובש"ע סי' תקס"ז ומדברי הרא"ש משמע דגם רביעית מותר ועד רביעית בכלל ורק יותר מרביעית אסור וכבר תמה במעד"מ מנ"ל להקל כיון דספק מה"ת הוא לענין תענית שקיבל עליו בנדר ואף שמדברי אמוראי יש לספק אי עד בכלל או לא כמ"ש תוס' חולין מ"ד מ"מ מצד ספק יהי' אסור דלמא לא עד בכלל והניח בצ"ע

ובצל"ח רצה ליישב משום דהוי ס"ס לפמ"ש הכנה"ג בשם אחיו דיש לפרש טועם ואין בכך כלום משום דמטעמת לא הוי הנאה כלל, א"כ יש ס"ס דלמא לא מקרי תנאה ואפי' הוי הנאה מ"מ דלמא לא קיבל עליו הנאה יע"ש, ובדברי הצל"ח אלו יש ליישב סתירת הלבוש שתמה עליו בס' אליהו רבה דפסק לענין ברכה עד רביעית ולא רביעית ובהלכות תענית כתב דווקא יותר מרביעית אסור אבל רביעית מותר והניח בצ"ע, ובדברי הצל"ח ניחא בתענית מיקל ואפילו ברביעית משום דהוי ס"ס אבל לענין ברכה דלא הוי רק ספק אחד אינו מותר רק בפחות מרביעית אבל ברביעית אסרו משום דהוי רק ספק א' ואע"ג דספק ברכה להקל מ"מ אין להכניס את עצמו בספק ברכה ושפיר לא התיר הלבוש לטעום בלא ברכה רק עד רביעית ולא עד בכלל

אלא לפי מה שהסביר הריב"ש בסי' רפ"ז הא דמסופק אי אכילה ושתי' קיבל עליו אי נמי הנאה קיבל עליו ומטעמת אסור לא שהנאה הוא בכלל נדרו רק שהספק כמו שחצי שיעור אסור אע"ג דלא קיבל עליו רק להתענות ונאסר מחמת קבלתו רק ככותבות כמו ביוה"כ מ"מ ח"ש נמי אסור לפי הכלל שבידינו כל שנאסר בשיעור שלם אסור גם כן בח"ש משום חזי לאיצטרופי וא"כ גם בטעימה אסור כמו בשאר איסורים דאסור טעימה א"כ ה"נ טעימה בכלל קבלתו לאסור בו מדרבנן כמו בכל איסורים. או שלא קיבל עליו טעימה כלל ואין זה בכלל קבלתו לאסור בו אפילו מדרבנן, מוכח מדבריו בפירוש דאף אם קיבל עליו טעימה מ"מ לא הוי רק כשאר טעימה באיסורים שלא אסור רק מדרבנן ובתענית נמי לא הוי רק מדרבנן אפילו בנדר דאורייתא ושפיר מיקל הרא"ש גם בתענית לטעום עד רביעית ועד בכלל

והנה הריב"ש בתשובה הסמוכה תשובה רפ"ח פסק הא דטעימה אסורה באיסורי' הוא רק מדרבנן כדי שלא יבוא לבלוע מעט ואתיא לידי איסור דאורייתא כדאמרינן לנזירא סחור סחור וכו' ועיין בפרמ"ג יו"ד סי' צ"ח שתמה על הריב"ש דא"כ למה לא נאסר בתענית טעימא משום גזירה דיבא לבלוע מעט ומהש"ס משמע אפילו בתענית יחיד שקיבל עליו בנדר נמי מטעמת מותר ונדחק שם שצ"ל לדברי הריב"ש דאיירי דווקא בתענית ציבור דרבנן

ולפענ"ד נ"ל הא דטעימה אסור יש לתלות בפלוגתא דר"י ור"ל ס"פ גיד הנשה אי הנאת מעיו דווקא בעינן או דחייב נמי בהנאת גרונו כר"י ופסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות דעל הנאת גרונו חייב וא"כ בטעימת דהוי אם רק נתן לפה קודם שבא לגרון שפיר יש לגזור דבקל יכול לבוא שיבלע נמי האיסור לגרונו ויתחייב אבל אם בהנאת מעיו דווקא חייב אין לגזור בטעימה לחוד שיבא וישכח ג"כ לאכול אם כן בתענית שקיבל עליו להתענות דדינו כמו ביוה"כ כמ"ש הר"ן בשם הרא"ה בפ"א דתענית וכן הריב"ש בתשובה שם וכבר העלה אאמ"ו זקיני בעל ח"ס זצ"ל הובאו דבריו הקדושים בתשו' כ"ס קי"ז דאינו חייב ביוה"כ רק בהנאת מעיו ואפי' ר"י מודה ביוה"כ א"כ בתענית נמי אינו חייב רק בהנאת מעיו משו"ה לא גזרינן בטעימה ומטעמת מותר ולא שייך לגזור אטו אכילה במעיו

אלא לפמ"ש עוד שם בכ"ס דזה דווקא באכילה אבל בשתיה אפילו בהנאת גרונו חייב ובזה אפילו ר"ל מודה וטעמו מש"ס סוכה כי שבע אינש חמרא מגרונו שבע ועיקר שביעה בשתיה אינו רק בתוך הגרון וא"כ עדיין בשתי' קשה אמאי לא גזרינן בשתיה מטעמת כמו באיסורין אלא שבאמת לא יכולתי לעמוד ולהבין את דברי הח"ס וכ"ס שם שמחלק בין אכילה ושתיה דהא הח"ס הוציא דינו מדברי פנים מאירות ח"ב סי' כ"ו שהעלה מדברי הרא"ש ברכות כאן שכ' אע"ג דיותר מרביעית אסור בתענית מ"מ לענין ברכה צריך אכילה במעיו דווקא דלא הוי שביעה רק במעיו דווקא משמע דאע"ג דבשאר איסורים בהנאת גרונו תליא מ"מ לענין ברכה צריך אכילה במעיו דווקא דלא הוי שביעה רק במעיו, והח"ס מחדש מכח זה לענין יוה"כ דתליא נמי במעיו דש"ס פרק יוה"כ ע"ט מדמה כותבות דיוה"כ לברכת המזון אבל מ"מ בשתיה י"ל דחייב על הנאת גרון מש"ס סוכה וכתב בכ"ס ולפ"ז לענין ברכה נמי כן דצריך לברך בשתיה על הנאת גרונו לחוד כיון דעיקר השביעה בגרונו ונפלאים דבריהם שכ' דין זה בפשיטות ולא זכרו שעיקר דברי הרא"ש בברכות י"ד אשר מהם הוציא הפ"מ דינו נאמרים בברכה על שתיה דכתב דיותר מרביעית אע"ג דנהנה ל"צ לברך כיון שאינו נהנה בתוך מעיו ולא איירי מאכילה כלל וכן סוגיא דברכות לא איירי רק משתי' וכ"כ פ"מ בפירוש דלא מחייב לברך על כזית או רביעית עד שיכניס למעיו ולא בהנאות גרון לחוד ואף שמדברי רש"י סוכה משמע קצת דיש לחלק בין אכילה לשתי' מ"מ הוי להו להביא דברי הרא"ש שכתב בפירוש נגד זה דגם בשתיה צריך הנאת מעיו, וגם מ"ש הרא"ש דלא מחייב לברך רק על הנאת מעיו מצאתי חולק בתשובת הריב"ש שם שהוכיח נגד דברי השואל שם שרצה לומר דגם מטעמת אסור מה"ת כמו ח"ש דמרבינן מכל גם טעימה מרבינן מכל דא"כ שגם מטעמת אסור מה"ת אמאי אמרינן מטעמת אינה צריכה ברכה כיון שאסור מדאורייתא כמו ח"ש, ולפי דברי הרא"ש לא דמי