שבט סופר חלק א מד

תשובה כג

שלום וכ"ט לאהובי תלמידי ב"א הרבני המופלג בתורה ויראה מורג חרוץ ותיק מלא עתיק מוכתר במעלות כש"ת מו"ה שמעון דייטש נ"י בעיר ענטווערפען יע"א

אחר דרישת שלומך הטוב מכתבך קבלתי וגם השלוח מנות ששדרת לן על ימי משתה ושמחה וראיתי מסתפק ושואל אם תלמיד ורב יוצא במצות ש"מ דלא נקרא רבו ריעהו וכבר כתבתי זה איזה שנים ג"כ לתלמיד תשובה על זה ולא באתי עתה רק במה שמצאתי במכתבך שעמדת עליו דיש לעיין אי יוצא בדג חי דבש"ע מבואר דצריך דווקא בשר או שני מיני אוכלים עיין בסי' תרצ"ה ובמג"א כתב בשם מהרי"ל דווקא מבושל הראוי' לאכילה מיד ומדברי ט"ז משמע דווקא בסדינים וכלים לא יצא אבל במיני מאכל יצא אף באינו מבושל ודברי מג"א המה ממהרי"ל שצריך דווקא מבושל והביא ראי' מהא דבית שמאי סוף פ"ק ביצה בית שמאי אומרים שולחין מנות וכו' ובפ"ח הביא דאדרבה דשם משמע איפכא אף בתרנגולת שלמה שחוטה נמי מקרי מנות ועיין ברש"י שם במתני' שכ' חתיכות משמע דווקא חתיכות אבל לא תרנגולת שלימה אבל מדברי בית הלל דפליג ואמר בין חיין ובין שחוטין משמע דבית שמאי מודין בשחוטין דנמי מקרי מנות וכן מפו' בדברי מאירי שם דווקא חיים ממעט בית שמאי, אלא מקרא דשלחו מנות לאין נכון לו דאמרו בריש פרק שני דביצה דהיינו למי שלא הניח עירוב תבשילין בשלוח מנות אם כן משמע דמנות מבושל היא דהא לא הניח עירוב תבשילין ולא יכול לבשל בעצמו וראיתי אח"כ בט"א שהביא האי קרא באבני מלואים שלו מ"מ מצינו דמנות מקרי נמי בחי אם כן יצא אף באינו מבושל כדמשמע ג"כ מפשטות דברי רמב"ם שכתב מנות בשר ותבשיל ומיני מאכל

והבאת במכתבך דברי הלק"ט הובא בבאר היטב שם דאם שלח מעות או כר וכסות ויכול למוכרם מיד לקנות לצורך סעודה יוצא, ולכאורה היה נראה לי לומר דאם יוצא בכסות וסדינים תליא בהתרי טעמא דתה"ד כתב דמה"ט אינו יוצא בסדינים משום דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהי' לכל אחד די סיפוק לקיים הסעודה כדמשמע מהא דחלפו סעודתייהו א"כ י"ל דצריך דווקא מיני מאכל וי"ל נמי כלק"ט דאם יכול למוכרם ולקנות לסעודה יצא דהא עיקר טעמא כדי שיהי' לו מה לאכול, אבל לטעמא דמנות הלוי דשלוח מנות כדי להרבות אהבה אחוה וריעות הי' אפשר לומר דגבי סדינים וכדומה יוצא דהא מראה לו אהבה וריעות גם בזה אלא דכבר כתבנו דמנות הוא דווקא מיני מאכל ומשתה, ועי' בב"ח על הא דמחלפו סעודתייהו דעיקר השמחה והאהב' וריעות הוא בסעודה א"כ דווקא אם שולח לו מיני מאכל דווקא יוצא אבל לא בסדינים אף שיכול למוכרם מ"מ יותר יש חבה וריעות ע"י מיני מאכל דמקרב הנאייתוהו

ועיין בחתם סופר סימן קצ"ו שכתב דסתר רמ"א עצמו דממה שחייבת אשה מוכח דסומך על שולחן אחרים פטור והטעם משום למלאות חסרון כתה"ד וא"כ האיך פסק דאם מחל יצא דלזה הטעם לא מהני מחילה ומזכה שטרא לבי תרי יע"ש, וזה דווקא לפי הנחתו שם דמש"ה כתיב איש משום דאשה סמוכה על שולחן בעלה אבל אלמנה ופנוי' באמת חייבת וא"כ מוכח דרמ"א כתה"ד, אבל באמת י"ל דטעמא דכתב איש היינו כמו שכתבת משום דלא ישלח איש לאשה רק לריעהו, וכן מצאתי בקרבן נתנאל אבל לא נראה לי דלשתוק קרא ולא יכתוב רק משלוח מנות לריעהו דהא דלא איש לאשה זה ידעינן ממילא משום דאין אורחא דמילתא להראות חיבה וריעות לאשה כמ"ש הפר"ח ודוחק לומר דקרא רוצה למעט בפירוש אבל יש לנו לומר דמשו"ה כתב איש משום דאם יש לה בעל בעלה משמחה ואינה מחוייבת ועיין במג"א ואם כן לא מוכח מרמ"א דסבר כטעמא דתה"ד

ומה שכתבת ליישב קושי' טורי אבן דמאי קמ"ל בהא דשלח לי' דקימת בנו מ"מ די"ל לפימ"ש תה"ד דגם במשקין יוצא י"ל דהא קמ"ל כבר קדמך בספר מחצית השקל והתה"ד כתב בסתם ונראה דאכילה בכלל שתייה ולא הביא ראי' זו יפה כתבת די"ל דמש"ס לא מוכח רק חדא מין מאכל ומין משקה משום דדרך לאכול ולשתות אבל ברק מיני משקין לא יצא, ומשו"ה קאמר תה"ד דשתיי' בכלל אכילה דכמו שיוצא בשתי מנות מיני מאכל כן גם בשתי מיני משקין ועיין בא"ר שכתב דמכאן משמע שיוצא בחד מין מאכל וחד מין משקה יע"ש, ומשמע מדבריו גם כן די"ל אבל בשתי מיני משקין לא אבל מסתבר שיוצא כפשטות תה"ד כיון דעכ"פ משקין בכלל מנות דקרא א"כ מנלן לחלק בין מאכל למשקה כיון דע"כ דגם משקין מנות מקרי ואדרבה עיקר מצות פורים במשקין דחייב לבסומי'

וקושי' שהבאת בשם קונטרס אחרון אצל הט"א דהאיך שלח ר' מרי פילפלין וזנגבלא דהא צריך דבר מאכל דוקא ואנן קיי"ל כס פילפלי ביו"כ פטור, אין לי ט"א עם קונטרס אחרון אבל לא הבנתי קושיתו דהא בש"ס ברכות דף ל"ו דוקא ביבשתא אבל ברטיבא חייב א"כ בוודאי שלח ר' מרי ברטיבתא מ"מ חריפא הוא יותר ממיני מתיקה דשדר רבה ולא קשה מידי. וקצת צ"ע במעשה דירושלמי דשדר ליה קיימת בנו מתנות לאביונים מנ"ל דשדר ליה למתנות לאביונים דאדרבה כיון דלא צריך למתנות לאביונים רק מתנה אחת א"כ בוודאי שדר ליה למשלוח מנות דצריך שתי מנות דוקא, ולש"ס דילן אתי שפיר דאמר קיימת בנו משלוח מנות משום דהוי שתי מנות אבל לירושלמי קשה ואי דצריך מבושל דוקא י"ל כיון דשלח ליה אטמא דהיינו כל הירך ואין דרך לבשל כל הירך ביחד בוודאי אינו מבושל הוי ומשו"ה שדרי ליה דקיימת מתנות לאביונים ועיין בח"ר שכתב דלהני שיטות צריך לומר דאטמא מבושל הוי, משמע מדבריו דדוחק הוא לומר שהיה מבשל כל האטמא, או יש לומר לפי מה שכתב בטורי אבן בא"מ שם דתלי' בפלוגתא דרבנן ור' יוסי אי צריך שתי מתנות ג"כ או די במתנה אחת א"כ יש לומר דר' אושי' סבר כרבנן דצריך שתי מתנות לכל אחד עכ"פ לא מוכח להיפוך דשלח ליה בשביל משלוח מנות אבל אנן פסקינן כר' יוסי דדי בשתי מתנות לשתי אביונים כדתני ר' יוסף

וכדי לסיים בדברי אגדה, הר"ן כתב הא דדי שתי מתנות לשני אביונים משום דאצל העני גם מתנה אחת דבר חשוב הוא, והב"ח כתב כי מי שיש לו מאה זהובים ליתן לעניים שגדול שכרו כשיחלקם למאה עניים מאשר יתן הכל לעני אחד כי זה שנתן לו למאה החיה מאה נפשות ע"כ כששולח מנות דהיינו לאיש עשיר ג"כ שתי מתנות לאיש אחד אבל מתנות לאביונים שיתן לשתי אביונים לכל אחד מתנה אחת יע"ש וראיתי בדברי הרמב"ם דמתניתין אבות פרק ד' הכל לפי רוב המעשה ולא אמר לפי גודל המעשה, כי המעלות לא יגיעו לאדם לפי גודל המעשה רק לפי רוב המעשה כי ע"י שנותן אלף זהובים ונותן אלף פעמים הגיע לו קנין חזק במדת הנדיבות לפי שהתעורר את נפשו במידת הנדיבות כמה פעמים מה שאין כן אם נותן האלף זהובים לאדם אחד ויע"ש במתק לשונו, ועיין בשיטה מקובצת כתובות דף נ' על הא דתיקנו באושא המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וילפי מיעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו כך היינו שתי מעשרות הא דאפקיה לחומש בלשון שתי מעשרות ולא כתב חומש בבת אחת היינו כמו שכתב הרמב"ם דהכל לפי רוב המעשה דעדיף ליתן אלף זוז באלף פעמים מליתן אלף זוז בבת אחת יע"ש ופירשתי בזה הא דאמר בתהלים פיזר נתן לאביונים וצדקתו עומדת לעד, ובהקדם לפרש הקרא נתן תתן לו ואל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' וכבר דרשו אפילו מאה פעמים לפי דברינו דטוב יותר ליתן לעני הרבה פעמים ולא הכל בבת אחת כי ע"י זה יתחזק ויהי' לו בטבע מידת הנדיבות ליתן בשמחה וטוב לב אשר היא עיקר גדול בנתינת הצדקה כמו שאמרו המפייסו בי"א ברכות וע"כ נתן תתן לו שלא יתן לו הכל בבת אחת רק פעם אחר פעם ע"י זה יתחזק מדת הנדיבות ולא ירע לבבך בתתך לו כי יתן אח"כ בחדוה ובשמחה כי בגלל הדבר הזה והיינו ע"י שנותן בשמחה יברך ד' אלקיך כי בנתינה לבד כבר כתיב ומידך נתנו לך ואין