שבט סופר חלק א מג

ידעתי מה מקום ספק דוודאי דדברי קבלה קיל טובא דהא גם בספק דדברי קבלה מוכח מר"ן מגילה דספק להקל וספק מהתורה לחומרא והארכתי בזה בתשובה ומה שכתב דזה אי אפשר לאמר דאין מעבירין נפקא לן מושמרתם את המצות קרי ביה את המצות א"כ גם אין מעבירין עשה ואין עשה דוחה עשה מה דפשיטא ליה צריך עיון טובא ועיין בפנ"י כתובות דף ל' ד"ה ניתי עשה וכו' דפשיטא ליה דעשה דוחה איסור עשה דלא עדיף מלא תעשה וכן כתב שם שה"מ ועיין בש"א סימן ל"ג שהאריך בזה והקשה מש"ס פסחים פרק תמיד נשחט דפריך דמאי אולמא האי עשה מעשה דהשלמה אע"ג דעשה דהשלמה נמי איסור עשה הוא ועיין בהפלא"ה שם ובחדושי כתובות אמרתי דשאני עשה דהשלמה דבשלמא מצרי ואדומי דאמרה תורה דור שלישי יבוא בקהל ד' זה לא הוי עשה כלל ולא נאמרה רק בשביל הלאו הבא מכלל עשה דקודם דור השלישי לא יבוא אבל עשה דיבא אינו משא"כ בעשה דהשלמה יש לאמר דגם לענין מצוה עשה נאמרה שיקריב העולת תמיד ע"מ להשלים עליה כל הקרבנות ואם יקריב אח"כ בטל העשה של עליה השלם והוי כמו עשה דקום ועשה שיקריב ע"מ כן שלא להקריב עוד ואם שיקריב אח"כ בטל העשה דקום ועשה ונכון וא"כ גם האיסור דאין מעבירין הוא כן שיעשה מיד המצוה ולא יעבור ויעשה מצוה אחרת והוי דומי' דהשלמה כאשר כתבתי ועיין והארכתי. קצת מפני כבודו שרב בעיני ולא יכולתי לכתוב רק פסקי פסקי מפני רוב הטרדות בתוך משך הימים כאשר הכתב יוכיח והנני ידידו הנאמן הדש"ת. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה כב

נשאלתי מי שיצא לדרך בעיו"כ בבוקר השכם וע"י טרדות המסחר ושאר ענינים וגם שהי' באמצע הדרך לא אכל ובבואו לביתו כבר הי' ספק בין השמשות אי מותר לו לאכול כי ילפינן מקרא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכו' כל אוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי ומשמע מלשון הטור וכן מרמב"ם בפ"ג מהל' נדרים שהוי מ"ע דאורייתא ועיין במג"א ססי' תק"ע שתמה על הב"י שכתב דלא הוי אלא אסמכתא דהא מש"ס מוכח מפורש דהוי מה"ת אי הותר לו לקיים עוד בבה"ש מצות עשה זו ואני אומר כי בודאי לשיטת הראשונים דספק דאורייתא מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא כאשר הוא ג"כ שיטת הרמב"ם בפ"ט מהל' טומאת מת א"כ לכאורה דחי עשה מה"ת שיעור דרבנן של בה"ש ואע"ג דעכ"פ תוס' יו"כ דאורייתא לכל השיטות כמבואר ברמב"ם בהל' שביתות עשור ובטור סי' תפ"ח מ"מ אי אמרינן בה"ש הוי רק ספק דרבנן י"ל דתוס' של יו"כ הוא תוך בה"ש ולא ידעינן זמנו כמה הוא ועיין בתוס' ר"פ המביא בביצה שרוצים להוכיח שם דתוס' יו"כ יש לו שיעור ובר"ן שם כתב דאינו מוכח מ"מ אינך לא ידעינן ליה וי"ל דיכול לאכול דמצד בה"ש הוא רק דרבנן ומצד תוס' יו"כ יש לומר דלמא אין עוד זמן תוס' ויכול לקיים מ"ע לאכול בט' בו ואפילו אי אמרינן דספק דאורייתא מה"ת לחומרא מ"מ יש לומר דעשה ודאי דחי לספק דבה"ש אע"ג דיו"כ הוי כרת ואין עשה קל דוחה ללא תעשה דכרת מ"מ כיון דבה"ש לא הוי רק ספק ורק מה"ת לחומרא לא חמור כלא תעשה דכרת בשאר איסור התורה ואתי עשה ודחי לאיסור דקיל והוי רק כמו חצי שיעור דאיסור מה"ת בעלמא הוא שוב מצאתי שכתב בפשיטות כן בפרי מגדים סי' דמ"ש באו"ח באשל סק"ב דהא דאין עשה דחי לל"ת דכרת ה"מ ודאי כרת הא ספק כרת אתי עשה ודחי לספק כרת וספק תורה לחומרא מדגלי בממזר והיינו לאיסורא ולא לכרת ע"ש והנה הר"ן ביצה כתב דאי ספק מה"ת לחומרא ע"כ זמן תוס' הוא קודם בה"ש וצריך להוסיף מחול על הקודש איזה זמן חוץ מהזמן שהוא נזהר בו מחמת ספק וזה למ"ד ספק מה"ת לחומרא אבל אי מדרבנן י"ל דתוס' הוי תוך בה"ש קודם צאת הכוכבים אבל ראיתי בפר"ח שכתב מהרמב"ם מוכח שצריך להוסיף קודם בה"ש אע"ג דסבר ספק מה"ת להקל וכתב דטעמו כיון דכתיב בפירש בקרא בט' לחדש בערב היינו שיתחיל מבעוד יום יע"ש וא"כ גם להרמב"ם בה"ש הוי מה"ת דהא אף אי מצד ספק לקולא מ"מ גלי קרא דצריך להיות דוקא בט' ויש לישב בזה סתירת הסוגי' מש"ס שבת שכתב הר"ן דסוגי' דהש"ס ר"פ השואל לא כסוגי' דביצה דהתם קאמר הש"ס דמוטב שיהי' שוגגין דוקא בדרבנן אבל בדאורייתא מחינן להו ובביצה קאמר דלא היא אפילו בדאורייתא לא מחינן מהני נשי דאכלי ושתי עד שחשיכה ולא מחינן וראיתי בראש יוסף על ביצה שנדפס מחדש שרצה לישב עפ"י דברי הר"ן די"ל דסוגי' דביצה אזיל אי ספיקא מה"ת לחומרא שפיר מביא ראי' מהני נשי אבל הש"ס אזיל בשבת דספיקא מה"ת לקולא וזה תלי' אי חייב אשם תלוי אף בחתיכה אחת או בשתי חתיכות דוקא ולמ"ד שתי חתיכות וספק מה"ת לקולא ליכא ראי' מהני נשי ואזיל בשבת למ"ד מה"ת לקולא

ולפי דברי פר"ח י"ל דאף דסוגי' דביצה אזלי למ"ד חתיכה אחת משתי חתיכות וספק מה"ת להקל מ"מ תלי' מהיכן ילפינן תוס' יו"כ דמ"ד דילפינן מג"ש דעצם עצם מכלל דאיכא תוספות א"כ י"ל דתוס' הוא תוך בה"ש כיון דספק מה"ת להקל משא"כ אי ילפינן מעניתם דכתיב בפירש בט' לחודש א"כ ע"כ תוס' בעודו ודאי ט' וכל בה"ש אסור מה"ת ושפיר ילפינן דגם בדאורייתא לא מחינן דהא אכלו ושתו עד שחשיכה וש"ס שבת אזיל אי ילפינן מעצם אבל סוגי' דביצה אזיל אי ילפינן תוס' מעניתם אסור ותוס' קודם בין השמשות דתשיעי כתיב ושפיר קאמר דלא שנא דרבנן ול"ש דאורייתא והוכיח מהני נשי ויש להאריך. וכיון שבארנו דלענין בה"ש של יו"כ י"ל דלכ"ע אסור ותוס' קודם בה"ש דאורייתא א"כ אין להתיר לו לאכול רק אי אמרינן דאוכל בתשיעי עשה מה"ת הוא כשאר מצות עשה אבל באמת הב"י כתב דהוי רק אסמכתא ובפר"ח כ' על קושי' הט"ז למה לא כתיב ואכלתם ביום התשיעי ואפקא קרא בלשון ועניתם כדי שלא ליתן שכר עשה גמור רק כמצוה בעלמא וא"כ לאו עשה גמור הוא ויש לומר דלא דחי כיון דבה"ש אסור מצד ספק איסור כרת ומה"ת לחומרא ויש ג"כ עשה דתוס' ובאמת אמרתי לישב קושי' הט"ז לפי מה דאמר ר"ל דמה"ט לא נאמר לא תאכל ביו"כ משום דאכילה בכזית וביו"כ ביתובא תלי' מילתא א"כ י"ל דמשו"ה אפקי' קרא בלשון עינוי דלא די באכילת כזית לחוד רק צריך לאכול לכל הפחות בדבר שמישב הדעת וכן מסתבר לפי מה שהסביר רש"י והטור דטעמא שצריך לאכול בט' הוא שחס התורה עליו כדי שיהי' יכול להתענות ביו"כ א"כ בכזית שאינו משביע ולא מיתב דעת לא די בעיו"כ באכילה זו וצריך לכל הפחות לאכול ככותבות דפחות מזה מקרי עינוי כן מסתבר ומשו"ה לא כתיב לשון אכילה דהוי בכל מקום כזית ועוד יש לומר לפי מה שראיתי בתשובות קדושת זקני ר"ע איגר שחקר בסי' י"ט אי נשים מחויבות לאכול בעיו"כ כיון דהוי מ"ע שהזמן גרמא ופטורות או דחייבות דהא דרשינן מקרא כל האוכל בעי"כ הוי כאלו התענה בט' ועשירי וכיון דמחויבים בתענית עשירי גם באכילת ט' שייכי והניח בצ"ע ועיין בכ"ס או"ח סי' קי"ב שהוכיח מדברי המהרי"ל שהובא ג"כ בד"מ סי' תר"ד שגם נשים מחויבים וזה דוקא באמת משום דכתיב בלשון ועניתם וגילתה התורה דהוי כאלו התענה בעשירי ומה"ט נשים מחויבים כיון דאיתנהו בתענית עשירי משא"כ אי הוי כתיב ואכלתם ביום התשיעי הי' נשים פטורות משאר מצות עשה שהזמן גרמא ע"כ כתיב בלשון ועניתם וא"ש ולדינא אי אכל רק פעם אחת ביום כבר כתב במג"א סי' תר"ד סק"א דדי באכילת פעם אחת ביום ולא דמי לשבת דכתיב עונג ולא יכול להתענות כלל משא"כ בעיו"כ די באכילה אחת וכמ"ש מהרי"ל דיכול להתענות עד סעודה מפסקת אבל שיעור אכילה לא נתברר ומצד קרא והסברא כתבתי דמסתברא דעכ"פ השיעור יותר מכזית ולכל הפחות בכותבות דמיתב דעת אבל אם לא אכל כלל עד בה"ש כיון דודאי מה"ת אסור אף דליכא כרת וגם יש תוס' דג"כ דאורייתא לכ"ע ואכילת עי"כ אינו מבורר דהוי עשה מה"ת די"ל דהוי רק אסמכתא או כמ"ש הפר"ח דמצוה בעלמא הוא וקיל יותר משאר מצות עשה אין בידי להקל לאכול ועדיין צריך עיון

אחרי כותבי ראיתי דבלא זה אין שייך לומר כאן כלל עשה דוחה ל"ת דאם יום הוא אין כאן ל"ת ואם לילה הוא גם עשה אין כאן: וגם בזמן התוס' לא כתבה תורה מצות אכילת עי"כ ע"כ אין להקל כלל הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.