שבט סופר חלק א מא

לע"ל דשכינה לא בטלה והקרא לא איירי רק בקדושת הארץ ובתי ערי חומה ולדברי הרמב"ם צ"ל הא דמייתי הש"ס במגילה תנאי דפליגו בבתי ערי חומה לא על ר"י קאמר דקאמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו אלא רהיטא דש"ס הוא משום דאיירי בפלוגתא דקדושה ראשונה כמו שכתב תוס' בזבחים דף ס' ע"ב בסופו וכו'

ובזה מיושב קו' הט"א שם דמקשה בש"ס זבחים אמר המעלה בזה"ז ר' יוחנן אמר חייב קדוש' ראשונה קלע"ל ור"ל אמר פטור ל"ק נע"ל ורצה מתחילה לאוקמי בפלוגתא דהני תנאי דר"א ור"י ודחי לה ומשמע דנדחו דברי ר"ל דליכא תנא דקאי כוותי' ואמאי לא מייתו תנא דבתי ע"ח דקאי כר"ל דחזרו וקדשי בימי עזרא בתי ערי חומה ולדברי הרמב"ם א"ש דגם למ"ד בבתי ע"ח דלא קדשי מצי סבר במקדש דקדשה משום דשכינה לא בטלי וגם בשבועות צ"ל רהיטא דש"ס הוא וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפ' י"ב מהלכות יובל ושמיטה דפסק דלא קדשה ועיין בכ"מ שם ובמקדש ובירושלים פסק דקדשה ומנא לי' לחלק מסברא מה דמשמע מש"ס לכאורה להיפך ולפי מ"ש יש לרמב"ם ראי' מסוגי' דזבחים דלא קאמר דר"ל סבר כתנא דבתי ערי חומה ועיין

והראב"ד כתב להיפך אפילו למ"ד דקדושה שניי' קדשה לע"ל י"ל דווקא קדושת הארץ ולא קדושת ירושלים ומקדש ונתן טעם משום דעזרא ידע שעתידין להשתנות ולהתקדש קדוש אחר בכבוד ה' יע"ש, וכן מוכח מדברי תוס' מגילה שכתב אפילו למ"ד קדושה ב' לא בטלה היינו דווקא לענין תרומה בזה"ז אבל לכל מילי אחרינא וודאי בטלה ועיין בט"א שם, אלא מדברי תוס' משמע אפי' לענין בתי ערי חומה נמי אין חילוק בין קדושה ראשונה לשני' והראב"ד סבר דווקא קדושת מקדש וירושלים ומשו"ה כתב הראב"ד נמי בהלכות שמיטה ויובל על הרמב"ם דכתב אפילו קדושת עזרא לא מהני בבתי ערי חומה דזה דלא כר' יוסי אלא במקומות שלא קידש עזרא יע"ש, והא דמקשה הראב"ד בהשגות מהא דאמרי' אם אין מקדש ירקב וכן בנפלו מחיצות כבר תירצו במג"א סוף הלכות ת"ב וכן בברכת הזבח וכן היעב"ץ בלח"ש משום דאתקוש מעשר לבכור וכיון דאין מזבח בנוי אין נאכל כמ"ש תוס' בזבחים שם וכולם נתכוונו לדבר אחד, ועיין בתוס' יו"ט סוף מס' עדיות שנדחק בזה ומשום הכי פסק הרמב"ם נמי דהשוחט ומעלה בזה"ז חייב משום שוחט בחוץ וכן במטיל מום בזה"ז כתב הרמב"ם בפ"א מלהכות איסורי מזבח דהוי בל"ת, והכ"מ תמה מסוגי' דע"ז דף י"ג דקאמר רבא משום דנראה כמטיל מום וי"ל לרמב"ם דרבא סבר דלא קדשה לע"ל או משום דרצה לאוקמי מתני' לכ"ע וכן מוכח מדפריך ולהוי כמטיל מום בבעל מום וזה רק לר' מאיר אבל לרבנן מטיל מום בבעל מום מן התורה. ל"ל בה ומאי פריך והא קיי"ל כרבנן וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות א"ב וע"כ משום דרצה לאוקמי רבא ככולי תנאי ועיין בט"א במגילה ומשו"ה אמר רבא נמי מפני שנראה כמטיל מום משום דרצה לאוקמי ככולי תנאי דאפילו לא קדשה לע"ל ובזה א"ש הא דמקשה בפשיטו' ולהוי כמטיל מום בבעל מום דהא קיי"ל כרבנן אלא דמקשה על רבא דקאמר שנראה כמטיל מום ופסקינן כר"י דהמעלה בחוץ חייב וע"כ משום דרצה לאוקמי ככולי תנאי וממילא מקשה שפיר נמי ולהוי כמטיל מום בבעל מום ואע"ג דר"א ור"י כ"ע סברו דקדשה וכן לפי שיטת הרמב"ם גם מתנא דבתי ערי חומה לא מוכח דסבר דלא קדשה במקדש וירושלים כמו שכתבנו מ"מ מצינו תנאי דאבא שאול בשבועות ע"ז דסבר דכל אלו בעינן והיינו משום דסבר דלא קדשה אפי' במקדש, אלא א"כ הדרה הקושי' מ"ט לא אמר בזבחים דר"ל כאבא שאול אתיא וצ"ע

ועיין בח"ס יו"ד סי' ש"ו וכן בסי' רמ"ו שהביא דברי כפתור ופרח שר"ח מפריז עלה לירושלים שנת י"ז לאלף הששי ואמר להרב שרוצה להקריב קרבן ומתוך טרדה לא שאלתי על הטומאה וכהן מיוחס ושוב כתב טומאה הותרה בצבור יע"ש, וכן מצאתי בברכת הזבח דף ס' שכ' בתוך הדברים על התוס' בד"ה מאי קסבר וכו' כמו האידנא בזה"ז שאומת העולם מקפידים בעו"ה שלא מניחים לנו לבנות מזבח ואז אין מקריבין קרבן ומשום הכי אין אוכלין ג"כ מעשר שני וביעב"ץ כתב דיש לשאול גם על שקלי צבור ואולי קרבן פסח רצה להקריב יע"ש, ולפי מה שכתב הרמב"ם בפ"ה מהל' כלי המקדש דגם בקרבנות צבור יכול יחיד להתנדב ורמסרם לצבור, ועיין במשנה למלך שם גם קרבן צבור יכולין להקריב בזה"ז ויש שם בדברי היעב"ץ טעות דמוכח שכתב על הא דמשמע מדבר ר"ח שרוצה להקריב אף תמידין שקשה לקבץ שקלים מכל ישראל ואפשר שהוא סומך ע"ד ר"י דנימוקו עמו וס"ל מתנדב ולא חייש לשמא לא ימסור יפה לצבור אע"ג דלא פליג אלא במכשירי קרבן רפ"ד דשקלים וכו' ובאמת שם משמע להיפך מירושלמי דאפילו רבנן דפליגי על ר"י דסבר בשומרי ספיחים בשבעית הרוצה להתנדב בחנם עושה אמר ר' יוסי בשם אילא במכשירי קרבן מודו ומשו"ה הא דתני האשה שעשתה כתונת לבנה כשירה וכן הא דיחיד מתנדב עצים לקרבן אפילו כרבנן אתי' ור"י דסבר דמתנדב להיות שומר חנם בגוף הקרבן איירי ואדרבה הייתי מתמיה איפכא על תוס' יומא ל"ה ע"ב בד"ה ניחוש שכתבו תוס' דאפילו לרבנן דר' יוסי אתי' משום דאנן סהדי והא בירושלמי אמרו דבמכשירי קרבן גם רבנן סברי דלא חיישינן שמא לא ימסרנה יפה, וראיתי אחר כך במשנה למלך בפ"י מהלכות שקלים שעמד בזה. ועד כה דברנו במה שנוגע לקדושת מקדש וירושלים ומחמת חבת קודש הארכתי קצת אף דלא שייך לענינו כ"כ, אבל בקדושת הארץ סבר הרמב"ם בפ' ב' הלכות תרומה דלא קדשה לע"ל ותרומות ומעשרות בזה"ז דרבנן וכן פסקו רוב ראשונים וכן סתם בש"ע יו"ד של"א ונקטו לעיקר כהרמב"ם וכן לענין שאר פירות נקט בש"ע לעיקר כהרמב"ם דגם שאר פירות מה"ת דלא כתוס' וראיתי במבי"ט שכתב להקל בפירות האילן ופשיטא לי' דהוי מדרבנן וכתב דמשו"ה אינו צריך לעשר בזמן הזה ובאמת הרמב"ם סבר דכל פירות הוי דאורייתא וכן בשו"ת מו"ה בצלאל ומהרשד"ם הובא בכפות תמרים שפלפלו באתרוג של טבל מוכח דפשיטא להו שצריך לעשר, והנה באתרוגים שחתכו היהודים מאילן של גוים לצאת בו הביא בכפ"ת בלולב הגזול על מתני' של דמאי ב"ש פוסלין דברי שו"ת הרב מו"ה בצלאל ומהרשד"ם שמקיל מפני כמה טעמים וכלום דחאך בכפות תמרים בטוב טעם אלא שההם איירי בישראל שחותך האתרוג למצוה אבל אלו האתרוגים שבאים משם לכאן שנחתכו למכור א"כ עיקרן למכור והוי לקוח ופטור ואף אם חתך בשבילו למצוה ג"כ מ"מ בזה יש לסמוך על ברירה בדרבנן אלא שגם זה תליא בשיטת הרמב"ם וראב"ד וריב"ם, לרמב"ם אם באו ליד לוקח אפילו לאחר שנגמרו מלאכתן ביד ישראל פטור לוקח ואם נגמרו מלאכתן ביד לוקח חייב ולריב"ם בתוס' פ' השוכר את הפועלים דף פ"ח איפכא ולהראב"ד בפ' ב' מהלכות מעשר בשניהם פטור הלוקח, ועוד יש מקום להקל דאין ידוע בוודאי באלו אתרוגים שבאו מתמן שחתכן ישראל דלמא חתכן נכרי ופטור ממעשר אפילו מדרבנן כמו שהאריך בכ"מ בפ"א מהלכות תרומות דגזרו בגזירת נחש על מאן דמחמיר במירחן גוי ואפילו אם קנאם הישראל תחלה ואח"כ מרחן גוי נמי פטור לשיטת הרמב"ם אלא שעל זה הובא בכ"מ בשם הראב"ד דחולק משום דבשליחות ישראל עשאו ומה שתמה שם הב"י כבר כתב בשעה"מ בפ"א מהל' תרומה דאין צריך לזה שליחות, ובזה כתב הב"ח של"א שבזה יש להחמיר לעשר מדרבנן שאין בזה מנהג כהרמב"ם אלא שהראב"ד סבר שאם מירחן המוכר גוי פטור ובכ"מ לא ידע טעם והב"ח הסביר שכך התנה עמו שהוא ימרחן ולא נקנין לישראל אלא לאחר שמרחן

ולאחר שהבאתי כל זאת יש לנו כמה צדדים להקל באתרוגים המובאים מתמן לכאן וכמה ספיקות בדבר וא"כ אלו שכבר לקחו אלו אתרוגים אין למחות בהם לצאת בו אבל לכתחילה בוודאי לא יקח עד שידע בבירור ע"י הכשר שהאתרוגי' מיד חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו וכבר באו לכאן אנשים יריאים מארץ הקדושה אשר רגילי' לשלוח אתרוגים ונשאלו על הפרשת תרומות ומעשר ואמרו שמפרישין תרומות ומעשר כאשר קבלו הכל מאבותיהם ונזכה בקרוב לקיים מצות תלוית בארץ, ובזה אסיים ואומר לך שלום רב פ"ב יע"א יום ה' לס' הרוצה הר"מ לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.