שבט סופר חלק א לט

ושמן וכמ"ש רש"י ותוס' הא דלא הקשה רק ממנחת נסכים במנחות דף נ"ז היינו משום דידע דשאר מחות מגבלין במים וא"כ קשה לר"ג מאי שנא ממנחות

וראיתי שכבר עמד בזה בשעה"מ בהל' חמץ ומצה בפ"ח ותירץ דמזה מוכח כמהרש"א דמעט מי פירות עם רוב מים אינו ממהר להחמיץ ובמנחות רוב מים הוי ולא קשה על ר"ג יע"ש, אלא דבאמת אינו מוכח די"ל דמשום הכי לא מקשה על רישא דברייתא משום דרק ר"ג אמר דישרף מיד משא"כ לרבנן ור"ע דמתירין לא קשה ורצה להקשות לכ"ע ע"כ הקשה מסיפא דברייתא דהכל מודים דאין לשין בפושרין אלא דלשיטת רש"י דברייתא במי פירות לבד איירי אבל במים עם מי פירות גם ר"ע מודה דממהר להחמיץ ותשרף מיד מוכח שפיר מדלא הקשה מכל מנחות דהוי מי פירות עם מים ולכ"ע ממהר להחמיץ וע"כ דמעט מ"פ ברוב מים אינו ממהר החימוץ ובזה א"ש קושי' התוס' על רש"י מהא דוותיקא דמים ומלחא אסור ומשחא ומלחא שרי, והקשה בפנ"י וגם מהראנ"ח מאי הקשו דלמא הא דמשחא ומלחא שרי ע"י שימור דהא ר"ע סבר דמהני שימור משא"כ מיא ומלחא אסור דהוי מי פירות עם מים דכ"ע דלא מהני שימור ותירוץ מהאנ"ח בדברי מהרש"א כיון דמלחא מעט במים אינו ממהר להחמיץ וצריך עדיין להבין מנ"ל לתוס' להקשות על רש"י ולפי דברינו א"ש דאי במים ומ"פ מעט כ"ע מודים דממהר החימוץ ולא מהני שימור אמאי צריך להקשות ממתניתן דמנחות דנילושות בפושרין ויותר היה לו להקשות האיך משכחת כל המנחות דהא מ"פ עם מים לא מהני שימור וקשה לר"ע וע"כ מוכח דבמעט מי פירות מהני שימור ושפיר הקשו בממ"נ על רש"י מהא דוותיקא ומוכח מכל הני דבמעט מי פירות בוודאי בדעבד אין לאסור אבל מ"מ לכתחילה אסור דהא אפילו קיטוף אסרו רבנן ואם כן אין ללוש במים שנתערבו מעט מ"פ, ועיין במג"א סימן תנ"ה בשם מטה משה בסק"ט שאין ליקח כלי שהיה בו דבש או שאר מי פירות לשאוב בו מים משום דממהר להחמיץ ובדיעבד יעבד י"ל דאינו אסור דהוי רק מעט אבל לפי מה שכ' בח"ס או"ח בסוף סי' קכ"ט דאין הטעם משום פליטת הכלי רק משום דחרסי הכלי שבלעו מי פירות ושהו בתוכן החרסים בעצמן מתחמצין א"כ גם בדיעבד יש לאסור כה"ג אם שהה באפייתן ועיין בכ"ס או"ח סי' צ"ד שמצדד לומר דאם מעורב מי פירות במים עדיף יותר מקיטוף ויש להקל אפילו לכתחילה במ"פ מעט דשאני קיטוף דאינו מתערב עם המים יפה ולא נחלשו כ"כ ונדון שלנו דנתערבו פחות מס' במים שלנו מ"מ נ"ל בשעת הדחק יש תקנה להוסיף ג"כ מים אחרים עד סמ"ך נגד מי הפירות דהא מים שלא לנו בטלים ברוב מים שלנו ועיין במג"א תנ"ה ס"ק ט"ו דיש להתיר אפילו לכתחילה להתערב דהא אין הטעם בשביל איסור אלא בשביל צינון וא"כ גם במי פירות כן דהוי הטעם רק משום דממהר להחמיץ ועיין בח"ס קכ"ט דפשיטא ליה דמותר לבטל השומים החריפי' דמבטלין רק היתר שלא יאסור ובפרט בלא"ה כבר כתבנו דאפשר אף בפחות מששים מהני לבטל המי פירות ורק מכח חומרא דלא ידעינן שיעורא וכמה צריך ששים ואף דמ"מ לכתחלה אין לקטף מ"מ כה"ג שאין לו מים אחרים שלנו ולא יכול עוד לשאוב קודם יו"ט יש להתיר ללוש בהן ויהיו ג"כ זריזין באפייתן

והנה במלח כתב הח"י סי' תס"ב אע"ג דבשאר מ"פ לא מקרי מצה עשירה בביטול בס' מ"מ מלח שאני דלטעמי' עבידא ומרגישין טעמו אף ביותר מששים ומה"ט מסתפקו הפוסקים אף במעט מלח לענין מצה עשירה בסימן תנ"ה, ולפ"ז אף לענין ממהר להחמיץ י"ל דמלח שאני דחריף יותר ולטעמי' עביד אף במעט מלח ברוב מים נמי ממהר להחמיץ ולא דמי לשאר מי פירות ובזה יש לדחות דברי השעה"מ שרצה להוכיח דהרא"ש סבר דאין לחלק בין מים מרובים דהוי חמץ גמור ובין מים מעוטים דהוי רק נוקשה מדהקשה על הרי"ף לפי הבנתו דהרי"ף סבר דמי פירות עם מים אין מחמצין כלל מהא דותיקא דמי' ומלחא אסור דהא אורחא דמלתא דהוי מ"פ מועטין ומשו"ה מחמיצין וע"כ דאף ברוב מים עם מעט מ"פ סבר הרא"ש דהוי רק נוקשה, ולפמ"ש אין ראי' די"ל דסבר הרא"ש דמלח שאני כיון דלטעמי' עבידי' אף במים מרובים הוי כמי פירות עם מים ובזה יש ליישב קושי' תוס' על רש"י מהא דותיקא דהא כבר כתבנו לעיל דקושיתם הוא משום דמלחא רק מעט מי פירות ורוב מים ולא ממהר להחמיץ ומהני שימור כה"ג וכאשר הוכחנו דגם רש"י ע"כ סבר כן מדלא הקשה מכל שאר מנחות ומקשה הש"ס רק מפושרין אבל אי אמרינן דבמלח גס מעט לא בטיל ברוב מים וממהר להחמיץ ממילא מהאי טעמא מיא ומלחא אסור ולא מהני שימור אף ברוב מים וא"ש, ועיין ברא"ש פסחים מלח ממהר החימוץ כשנילושה במים, ואחתום בזה בברכה מרובה פ"ב יום א' לסדר שמיני תרמ"ז לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יט

שלום וברכה לתלמידי המופלג חרוץ ברק השנון בע"פ כש"ת מו"ה יצחק קערפעל נ"י יושב עה"ת בק"ק פאקש יע"א

אחדש"ה ראיתי דבריך בדברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות חו"מ הל' ה' שכתב דמצה שלשה בשאר מי פירות חוץ מיין שמן ודבש וחלב יצא ידי חובתו בפסח דלא מצינו רק הני וכבר הקשו דא"כ ר"ל דנקט נמי עיסה שנילושה ביין שמן ודבש אין חייבין על חימוצו כרת נימא נמי דווקא הני הוי מי פירות ולא שאר משקין והרמב"ם בפ"ה כ' דכל משקין מקרי מי פירות ואין מחמיצין בלא מים, נ"ל דרמב"ם הוכיח דכל מי פירות לא מחמיצין מסוגיא דמנחות דפליגו אי מחמיצין בתפוחים ומסיק דעכ"פ נוקשה הוי וחזינן דאף מי תפוחים בכלל מי פירות ועיין במג"א סי' תר"ב שהביא בשם ש"ג דכתב דמי תפוחים ורמונים שהם חמוצים משקה היוצא מהן מחמיץ וכתב עליו דלא משמע כן מסוגיא דמנחות דף מ"ד וכן מדברי הרמב"ם דנקט תפוחים ורמונים וכיון דתפוחים דחמוצים ואפ"ה מי פירות הוי ואין מחמיצין כ"ש שאר מי פירות ומשו"ה סבר הרמב"ם דכל מי פירות אין מחמיצין והא דנקט ר"ל דווקא יין שמן ודבש צ"ל כמ"ש הה"מ דדרך ללוש בהן משא"כ לענין מצה עשירה דלא מצינו רק יין שמן דבש וחלב, ויש ליתן טעם למה דווקא הני משום דאנן קיי"ל דכל מי פירות זיעא בעלמא נינהו לענין תרומה וערלה וביכורים עיין בחולין ק"כ ובפסחי' דף כ"ד משא"כ יין ושמן משקין היוצא מהן כמותן וכן לענין דבש לא מיבעיא דבש דבורים אלא אף דבש תמרים כדמשמע לכאורה מדנקט סתמא דבש דאף דבש תמרים בכלל ובדבש תמרים ר"י פוטר מקרן וחומש וכן אמר רב אשי ברכות דף ל"ח ע"א דובשי דתמרי מברכין עליו שהכל מ"מ כבר כתבו שם הרא"ש והרשב"א לפרש דברי בה"ג בדבש הזב מאליו מתמרים מברכים בפה"ע דהוי כפירי ממש ולא כמשקין היוצאין משום דבקרא כתיב דבש ולא תמרים משמע דהדבש מז' המינין הוא ומברך בפה"ע ואף דכתב הב"י בסימן ר"ב דמדכתב הרמב"ם דסתם בדבש תמרים מברך שהכל משמע דאף בזב מאליו מברך שהכל דלא כבה"ג מלבד דאין הוכחה כ"כ מ"מ אף דלענין ברכה מברך שהכל כיון דלא אוכל גוף הפרי ואינן עומדין למשקין כמו זתים וענבים מ"מ כיון דלענין שבעה מינין מצינו לשון דבש ולא תמרים לא הוי זיעא בעלמא כמו שאר מי פירות ומש"ה דווקא ביין שמן ודבש וכן חלב הוי מצה עשירה דהוי ממשות הפרי ולא בשאר מי פירות דהוי רק זיעא בעלמא ולא נתעשר המצה עי"כ

ורציתי לומר דראי' הרמב"ם דבשאר מי פירות לא הוי מצה עשירה מהא דתוספתא הובא בהראב"ד בהשגות שם דיוצאין במצה מתובלת בין שתבלה בקדרה ובין שתבלה בעיסה, והראב"ד כ' דהא דתוספתא שתבלח משנאפת וזה דוחק כמ"ש הה"מ ומזה הוכיח הרמב"ם דווקא ביין שמן ודבש וחלב אבל בכל שאר דברים לא הוי מצה עשירה ומובן שפיר הא דהביא הראב"ד הא דתוספתא כאן דמאי שייכות לדברי הרמב"ם אלא משום דהוכחת הרמב"ם מהא תוספתא ומשו"ה כתב הראב"ד דאין ראי' דההיא שתבלה משנאפת אבל בלישה גם בשאר מי פירות הוי מצה עשירה.