שבט סופר חלק א לז

ובבאר היטב סי' תצ"ד יצא לפרש הא דאמר רב יוסף בפסחים שם ביומא דעצרתא עבדא לי' עגלא תלתא אמר לי' אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא ונדחק בפשט הא דקאמר האי יומא, ולפי דעתי נראה דהנה בש"ס הוריות פ"ג פליגי אי סיני עדיף או עוקר הרים עדיף ושלחו מתם סיני עדיף דהכל צריכין למרי דחטאי ור"י סיני ורבה עוקר הרים ובש"ס נדרים אמרו דפלפול התורה נתן הקב"ה למשה לבד אלא שהוא נהג טובת עין ונתנו לישראל ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך עיין בדף ל"ח שם ובוודאי אלו לא היה פלפול התורה לכל אחד ואחד הי' בידו חבילות חבילות מתני' וברייתות ורק ע"י פלפול ועיון התורה לתרץ ולהקשות ולפרוק הרים זה גורם שאין הברייתות סדורות בידו כ"כ ולא גמר כולי האי על ידי פלפול וכמאמר רב פפא עירובין מ"ח אי לא דייקינן כולי האי לא הוי תנינן וכדאמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה, ויש לומר טעם לשבח הא דמוסיף משה יום אחד מדעתו מה שלא ציוה לו ה' כי לא הי' בדעת ה' ליתן רק התורה לבד בלא פלפולא והי' די להם בפרישות וטהרה שני ימים אבל משה ידע בנפשו שינהג בהם טובת עין ויתן להם במתנה גם פלפול התורה ע"כ הוסיף עוד יום אחד לטהרתן, וע"ז אמר ר"י אי לאו האי יומא דקא גרים שנתן משה עי"ז ג"כ הפלפול לישראל לא הי' עוקר הרים בפלפול רק כולם היו עוסקים בלימוד לבד לסדר ברייתות ומתניתות בידם ולא הי' לו עדיפותא שהי' סיני משאר אמוראים וכמה יוסף איכא בשוקא והאי יומא דעצרתא הוא דגרים דהוא היום היה מוסיף משה מדעתו דאלא"ה יה' נתנה תורה ביום חמשים ומשום האי יומא ניתנה ביום נ"א וא"ש

ועוד י"ל ע"ד דרוש למש"כ השל"ה הקדוש במסכת שבועות במעלות הסירסור הא דמשה הוסיף יום אחד מדעתו משום דאבעי' בשבת דף פ"ו ישראל דדאיגו במצות חביל גופייהו ומסריח הזרע בב' ימים עכו"ם דלא דאיגו במצות לא ומחמת דדאיגי במצות מחמת יראה היה חביל גופייהו כי מצערין על המצות שיקיימו אותם ומש"ה אמר ה' היום ומחר והי' מסריח בב' ימים משא"כ משה ראה שמעכב הדאגה השמחה לעבוד את ה' בשמחה וטוב לב ומעורב בדאגה ג"כ שמחה שמערב הדאגה ע"כ הי' מוסיף יום אחד מפני שלא חביל כ"כ יע"ש וכיון שצריך לעבוד את ה' בשמחה זה מסיר הדאגה והצער מעשה המצות ומשו"ה בעצרת כ"ע מודה דבעי' לכם כדי להראות ששמחים בקבלת התורה ונח ומקובל לו יום זה כפירש רש"י בפסחים שם

והנה רי' אומר בקידושין ל"א מריש ה"א מאן דאמרי לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דלא מפקדינא והא עבידנא השתא דשטעינא דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה ממי שאין מצווה ועושה וכו' והטעם דמצווה ועושה דרואה ומצער יותר פן יעבור משא"כ באינו מצווה אבל כיון דבאמת צריך לקיים בשמחה וזאת מסיר הצער והדאגה, וכיון דר"י הי' סגי נהור ולא דאג ומצער במצות בלא"ה כיון שאינו מצווה אם הלכה כר' יהודא ע"כ אמר אי לאו האי יומא דמוכח דלא שייך דאיגי ומצער במצות ומשו"ה הוסיף יום אחד כמה יוסף איכא בשוקא דהא הי' גרע ממי שמצווה ועושה, או דהוכיח דגם בשאינו מצווה שייך דאיגי במצות דהא עדיין לא היו מצווים ועכצ"ל דקיימו כמה מצות עד שלא נתנו וכן מצינו במדרש שלא היו אוכלים מאכלות אסורות והיו מקיימים התורה עד שלא נתנה ואי לא שייך דאיגי בשאינו מצווה אם כן לא נסרח השכבת זרע מחמת חביל גופייהו וע"כ גם בשאינו מצווה שייך דאיגי במצות וזה מוכח ממה שאמר ה' היום ומחר ב' ימים ומשה הוסיף יום אחד משום דלא דאיגי כ"כ משום השמחה דמעורב בהדאגה אבל מ"מ מוכח דגם בשאינו מצווה שייך דאיגי במצות דאלא"ה למה די בב' ימים כיון דלא דאיגי בשאינו מצווה וע"כ גם בשאינו מצווה ועושה דואג ומצטער לקיים המצות ושפיר אמר ר"י דאי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא דמהא דמוסיף יום א' מוכח שהטעם משום דאיגי מצות וכו' והיה לי נחת לשעשע עמך בד"ת ותשמחני בתשובתך בקרוב אחיך או"נ בלב ונפש חפיצה חותם בברכה מרובה לך ולכל ביתך יה"ו הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יז

שלום וברכה לתלמידי רב חביבי המופלג בהפלגת חכמים ונבונים מורג וחרוץ ובקי אוצר בלום מלא וגדיש יראת ה' אוצרו כש"ת מוה"ר יצחק ווייס נ"י רב דקהל ק"ב יע"א

אחד"ש תורתך כשהית בימי החג אתי במחיצתי שאלת ממני לחוות לך דעתי מה שנהגו החסידים אנשי מעשה במדינת פולין וגם במדינתינו בגליל התחתון שהולכים על ימים טובים ונוסעים ועוזבים את ביתם לקבל פני רבם אי נכון והגון לעשות כן. בראשית דברי אני אומר הא דאמר ר' יצחק בר"ה דף ט"ז חייב אדם לקבל בני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי' לה למיזל לאו דוקא רבו שלמדו תורה דנשים אינן מחוייבין בתלמוד תורה וקרא דילפינן מינה בשונמית כתיב ועיין במג"א סי' ש"א סק"ז שכתב האשה שווי לאיש בזה כדילפינן משונמית וצ"ל שכל גדול בדורו ואיש קדוש מיקרי רבו, ועיין בפנ"י בר"ה שם וכבר תמהו הראשונים על הא דר"י דהול"ל חייב אדם לקבל פ"ר בחדש ושבת כדיליף מקרא, וראיתי בריטב"א שכ' דבכל יום החיוב לקבל פני רבו אם הוא בתוך העיר וחוץ לעיר בחדש ושבת. וברגל אפילו חוץ לתחום בפסח ובסוכת בחוש"מ ובעצרת דאזל מעיו"ט או מיו"ט ע"י עירב ולא הוצרך ר"י להזהיר אלא למי שרבו במקום רחוק שלא להתעצל לראותו דשכיח בי' פשיעותא טפי, ולפי דבריו יש שלשה חילוקי דינים בחול בשבת וברגל בענין חיוב והא דלא רצה הריטב"א לומר ולחלק בחדש ובשבת יש מצוה אבל ברגל איכא חיוב כמ"ש במג"א שם וכן העלה בנוב"י מה"ת או"ח סי' צ"ד דזה אתי שפיר לפי הגרסא בר"ה מכלל דבחדש ושבת איבעי' לה למיזל משא"כ בסוכה דף כ"ז הגרסא מכלל דבחדש ושבת מחייב אינש לאקבולי אפי רבי' מוכח דגם בחדש ושבת חיובא איכא ולא מצוה בלבד אלא הריטב"א היה לו הגרסא גם בסוכה דאיבעי למיזל, ובמג"א סימן תקנ"ד ס"ק י"ב כתב גם בחול איכא מצוה וכן משמע בחגיגה דף ה' דר' יעקב בר חנייא הוי רגיל לקבל פ"ר כל יומא, ובס' א"ר הק' א"כ מה שאל בעלה של שונמית מדוע את הולכת אליו היום וכי מה בכך הא בכל יום נמי איכא מצוה ונ"ל דווקא באיש יש מצוה אף בחול אבל באשה יש לבעל לעכב על אשתו שלא תלך וידוע מה שכתב הכל בו מהאי טעמא פטרה תורה הנשים ממצות עשה שהז"ג כיון דמשועבדת לבעלה משא"כ בשבת וחדש שכתבו הפוסקים שאין לנשים לעשות מלאכה בראש חדש כדאיתא בירושלמי ופרקי דר"א הובאה בטאו"ח סימן תי"ז וז"ש מדוע את הולכת אליו את דווקא מאחר שמשועבדת לבעל אין לה רשות ללכת להקביל בחול

, והנה בנוב"י שם הביא קושי' למה השמיטו הטור וש"ע הא דר"י והרמב"ם פ"ה מלכות ת"ת הלכה ז' הביא הא דר"י ותירוץ דחיוב זה לא היה רק בזמן הבית שהיו מקבלים גם פני השכינה בעלותם לרגל אבל לא בזמן הזה שלא יה' כבודו מרובה מכבוד שמים והא דהקשה דר"י על ר"א בסוכה דף כ"ז שאמר לר' אילעי אינך משובתי הרגל היינו משום דגם ר"א בזמן הבית היה ועוד דהרי ר"א קרא דרש ושמחת בחגיך ושפיר מקשה איך אפשר לקבל פ"ר ברגל אפילו בזמן המקדש הא צריך שלא לצאת מביתו ברגל עיי"ש, ודבריו תמוהים לפענ"ד דע"כ הך מעשה דר"א לא הי' בזמן המקדש שהרי ר"א היה בלוד ואי בזמן הבית הוי למה לא עלה לרגל וגם לתלמידו לא הוכיח רק שיצא מביתו ולא שלא עלה לרגל ודוחק לומר שלא היה להם קרקע או שהיו רחוקי' מירושלים ואינם עולים לרגל וגם לפמש"כ אפילו בזמן הבית לא משכחת שיקבל פ"ר ברגל כיון שא"א לצאת מביתו הרי