שבט סופר חלק א לד

משום שמא י"י צריך נמי ליתן ממונו משו"ה נקט זה הטעם ומ"מ י"ל דמצוה איכא כמ"ש בח"ס וכ"ס ועיין

ולפ"ז מיושב שפיר מה שדקדק פר"מ נ"י דלא מקשה בדף ט' מברייתא ראב"צ דעדיף יותר מלהקשות מר"י דהוי אמורא, דבאמת מראב"צ לא הוי ידעי' שרק שמצוה איכא נמי לקראת מלכי או"ה אבל שצריך גם ליתן ממון לא ידעינן מדבריו משו"ה מקשה מר"י שקאמר שצריך להשתדל גם כן לקראת מלכי או"ה וקשה על ר' זעירא דלא יהב אגרא וא"ש

ולפ"ז יש כאן ראי' לדברי המג"א דראב"צ לא איירי לענין טומאה שנדחה משום שמא י"י דאי לענין טומאה נמי דחי ונדחה איסור דרבנן משום כבוד מלכי או"ה וכ"ש שצריך נמי להשתדל אלא וודאי ראב"צ לא אמר רק לענין מצוה משו"ה מקשה מר"י ומיושב נמי מאי דאשמועינן ר"י דמצוה להשתדל דהא זה מוכח מראב"צ דמצוה הוא לרוץ משום דדחי איסור טומאה אלא שר"י אתי לאשמועינן ולחדש דגם להשתדל צריך לקראת מאו"ה משום שמא יזכה דראב"צ לא מיירי במלכי או"ה רק לענין מצוה בלבד כמ"ש במג"א

ולפי זה נדחה נמי ראייתו מכאן שרצה להוכיח מר"י נגד ס' חסידים מדקאמר ומשווה מלכי או"ה למלכי ישראל ומראב"צ ליכא ראי' משום דהא לקראת מלכי או"ה מלתא באפי נפשי' היא ולא קאי לענין טומאה וממילא לא דמי נמי לענין לכבדו בכ"פ שבא אבל ר"י דמיירי רק לענין לצאת לקראתו מוכח ע"כ דשווי' המה כמו שהוכיח בתשובת כ"ס מהרמב"ם נגד ס"ח' ולפ"ש ג"כ מהכא ליכא ראי' די"ל דלא משווה ר"י מלכי או"ה למלכי ישראל רק לענין שצריך גם כן להשתדל אבל לא משום שצריך נמי לצאת לקראתו בכ"פ שרואהו דזה רק שמא י"י ולא שייך רק פ"א והא דקאמר ולא לקראת מלכי ישראל לבד זה קאי רק אהא שצריך להשתדל שזה לא אמרו רק במלכי ישראל אלא נמי במלכי או"ה אבל לענין לראות בכ"פ באמת לא דמי להדדי ועיין

ובדברי מג"א רכ"ד יש לדקדק שמביא דברי ס"ח בין לשיטת הש"ע ושיטת הרמב"ם שפליגי אי דחי טומאה כבוד מלכי או"ה ומפריד בס"ח בין הדבקים ששייכים אהדדי וראיתי במכתבו שגם מעלתו נ"י הרגיש בדקדוק זה, ונ"ל שהמג"א מביא מזה ראי' לשיטתו דלא דחינן משום מלכי או"ה טומאה דרבנן דהא באמת הא דאמרינן דמדלגין ע"ג ארונות היינו דאם אינו באפשר לראות מלכי ישראל רק אם מדלג ע"ג ארונות ולא במקום אחר ג"כ א"כ כיון שהא דאם י"י אינו רק ספק שאם י"י כמ"ש בכ"ס שם וכן אמרינן בש"ס סנהדרין כ"ב דתקנתן קלקלתן דהתירו לשתות יין לכהנים, וא"כ כיון דל"א דלא הוי מצוה רק פ"א י"ל בוודאי שלא דחה דהא יכול להיות שיראה פעם אחרת שלא במקום טומאה ולא צריך לדחות איסור דרבנן, ומשום מלכי ישראל ניחא דהא בכל פעם מצוה לראותו משום כבודו וכיון שאי אפשר לראותו רק במקום ארונות דחי טומאה דרבנן אבל אי הטעם משום שמא יזכה יבחין בוודאי אין סברא לומר שדחי טומאה דרבנן דהא אפשר לראותו ג"כ פעם אחרת ויזכה להבחין אז וזה ראיית המג"א דא"א לומר דראב"צ קאי נמי במלכי או"ה לענין טומאה דהא בס"ח כתב דלא צריך לראותו רק פ"א אם כן בוודאי לא דחי טומאה משו"ה מביא המג"א דברי ס"ח לאחר דברי הטור וש"ע להביא ראי' לדבריו כנ"ל נכון מסברא

ולפ"ז מוכח מהרמב"ם בפשוט נגד ס"ח משום דכתב דדחי אם יזכה טומאה דרבנן וע"כ דמצוה בכ"פ לראותו ואם אינו רואה עכשיו במקום טומאה הוי מצוה עוברת כמו במלכי ישראל ולא צריכים אנו לומר משום דמשווה אהדדי מלכי או"ה למלכי ישראל ועיין, ותו לא מידי כעת בעיון מעט איזהו רגעים ולא כתבתי רק מפני כבודו שראיתי דבריו הכ"ד פ"ב אור ליום עש"ק ס' חיי תרל"ד לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יד

שלום וכ"ט ושפעת שמחות לכבוד ידידי בן עירי הרב המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי בעל פיפיות ז"ר יפ"ת המאוה"ג כש"ת מו"ה שמואל ליטש ראזענבוים סג"ל רב בק"ק יערגען יע"א

אחדש"ה את מכתבו הטהור קבלתי קודם הכנסת כלה עם צרור כסף הקדשים אשר קיבץ לטובת עניי א"י ובקרוב יקוים השילוח לתמן וראיתי מגלה עפה מלאה ד"ת נאמרים כשורה, ואף שמעלתו ידע את רוב טרדותי בימים אלו בכל זאת מפני כבודו פניתי מעט זמן לעיין בדבריו ובגמר דבריו אדם נתפס להתפלא על דברי מ"א סימן ר"פ שהעלה שם הא דראשונים אכלו חולין בטהרה זה דווקא בימי טהרתן להרגיל את עצמן בקודש משא"כ בטומאתן אכלו חולין גרידא ולא קשה קו' הג' מו"ה יאסקי ז"ל הובא בסוף ספר בה"ז וע"ז תמה קרא מש"ס ב"מ דף פ"ז ע"א על הא דאמר אפרים ממקשאה תלמידו של ר"א הא דלחם לא אייתי מקמייהו משום דשרה פרסה באותו יום ואברהם אוכל חולין בטהרה דהא זה יום ג' למילתו היה ואמרינן במתני' פסחים צ"ב כל הפורש מן הערלה כאלו פורש מן הקבר וצריך הזאה ג' וז' אם כן הי' אברהם יכול לאכול הפת כיון שהי' בימי טומאתו והניח בצ"ע

ואני אומר דלא קשה כלום ואדמקשה ממתני' היה יכול גם כן לתרץ מדברי הש"ס שם דאמרינן דווקא בערל נכרי אבל בערל ישראל טובל ואוכל פסחו מיד וכתב רש"י משום דישראל אף שהוא ערל מ"מ מקבל טומאה ומוזהר כל ימיו מטומאה ולא שייך לגזור אצלו שיאמר אשתקד וכו' משא"כ בערל נכרי דלא מקבל טומאה ועכשיו ישראל ומקבל טומאה וא"כ כיון שאברהם אף קודם שמל את עצמו הי' נזהר מטומאה והי' אוכל חולין בטהרה דוודאי הי' מחזיק את עצמו כישראל לענין טומאה א"כ לא שייך גזירה דאשתקד ויכול לאכול אף קרבן פסח מכ"ש חולין שנעשה על טהרת הקדש ושפיר קאמר אפרים מקשאה משום שפירסה נדה ונטמאת העיסה ולא קשה על המג"א כמובן

אלא שיש מקום לומר לפי מה שהעלה הצל"ח שם לפרש ולישב קו' תוס' בפסחים שם דנקט אבל ערל ישראל טובל ואוכל את פסחו לערב דהא לא מצינו טבילה בערל ישראל והעלה שם בטוב טעם דלא משום דערל ישראל הוי גזירה לגזירה ולא גזרינן אלא משום דלא אפשר דלא העמידו דבריהם במקום עשה דכרת אבל טומאת ערב שפיר גזרו אף בערל ישראל אטו נכרי יע"ש, א"כ י"ל דווקא בק"פ לא גזרו בערל ישראל אבל שאר קדשים גם ישראל לא יכול לאכול והוי כפורש מן הקבר אטו נכרי אלא שמלבד שאין להקשות מזה על דברי המג"א דפשטות הש"ס משמע דלא גזרו כלל אלא בלא"ה נמי יש לומר דהא חולין שנעשה על טה"ק לא הוי רק מדרבנן וא"כ י"ל דאף' בערל נכרי לא החמירו עליו שלא לאכול חולין שנעשו על עה"ק כ"ש בערל ישראל, ועיין ר"פ דחולין דלא חיישינן בחולין שנעשה על טהרת קודש דשמא יגע ובקדשים חיישינן וכיון שהי' יכול לאכול חולין שנעשו על טה"ק לא אכל חולין שנטמאו

ועוד אני אומר לפמ"ש תוס' ר"פ דחולין דאסור לטמאות גופו באוכלין טמאין ועיין ברש"י ותוס' חולין ל"ד ע"ב וא"כ כיון שבאמת הפורש מן הערלה לא הוי טמא ממש רק משום גזירה דאשתקד ואף דרבנן החמירו עליו שלא לאכול קודש מ"מ לא להקל עליו החמירו שיכול ג"כ לטמאות גופו באוכלין, וזה כתבתי רק לדחות אבל הראשון עיקר ולו יהיבנא ליה כל הקדמות שאברהם הי' מקיים ג"כ הכל גם גזירה זו דאשתקד יאמרו מ"מ לא קשה כמ"ש ועיין

ואיידי דאיירי הנה בבה"ז כתב לשיטת הרמב"ם בפי"א מהל' שאה"ט דפסק דלאו כקודש דמי א"ש וגם