שבט סופר חלק א לג

לדברי הרמב"ם שלא יהי' דבריו כהלכתא בלא טעמא ועיין. ויהי' מקורך ברוך הכ"ד רבך חותם בברכה י"א לנשיא תר"ן לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ' ל

תשובה יב

שוכ"ט להרב תלמידי המופלג מורג חרוץ ברק השנון כש"ת מו"ה יוסף ליב שרייבער נ"י רב בקהל וונקאפצע יע"א במדינת סלאוואניען

את מכתבו קבלתי ע"נ ויען כי רק עוד איזה שעות שאני נוסע למרחץ קארלסבאד הרחק נדוד מקהלתי ואני טרוד בהכנה דרבה ע"כ יהיה דברי מועטים על מה ששואל ממני כי אנשי עדתו אשר בנו בהכ"נ רצו לקנות מבית עכו"ם שלהם הספסלים והאיצטבאות לישב עליהם בבהכ"נ כי נמכרים בזול וחושש ומסתפק מעלתו נ"י אם יש לחוש למש"כ בש"ע או"ח קנ"ד דאין לוקחין נרות של שעוה לתשמישי מצוה משום מאוס כבש"ס ע"ז דף מ"ו אי גם הספסלים הנעשים לצורך הדיוט לישב עליהם בכלל תשמישי מצוה

והנה במג"א שם הביא בשם מהר"ם דמותר להתפלל בבית שנעבד בו ע"ז ומג"א כתב דווקא במחובר הקיל ולא בתלוש ועיין בדג"מ על הגליון שציין על תוס' מגילה דף ו' דמשמע דאסור וכן ציין בח"ס סי' מ"ב בסוף התשובה, ולפמ"ש בספר א"ר דלא התיר הרא"ם רק בארעי אבל לא להתפלל בקבוע אין ראי' מתוס' נגד הרא"ם, ובט"ז שם כתב דלאו דווקא הנרות אלא גם המנורה אסור ואפילו בביתו ופשיטא מה שכתב הט"ז אפילו בביתו היינו בביתו לתשמיש מצוה כמו הדלקת נר חנוכה ונר שבת משא"כ להדיוט וודאי שרי והא"ר חולק על הט"ז וכ' דלא הוי מצוה רק בנר משא"כ במנורה לא הוי תשמיש מצוה, ובאמת בש"ך יו"ד רנ"ט הביא בשם הב"ח דגם מנורה מקרי תשמיש מצוה, ועיין במג"א קכ"ג ס"ק כ"ז דלא שרי להוציא המנורה לדבר הרשות רק אם נעשה אחרת שתחולו קדושתה עלי' ואע"ג דמנורה לא הוי נוי לע"ז מ"מ בוודאי לא גרע מבגדי כומרים שלובשים בשעת עבודתם שאסורים לעשות מהם טלית לתלות בו ציצית אע"ג דאין צריך ביטול כלל להדיוט מ"מ מאיס למצוה אף ע"ג דלא נעשה זו המצוה עצמה רק הטלית

והנה אלו ספסלים ואיצטבאות אשר מסתפק אי יש בהם משום תשמישי מצוה יעיין במג"א סי' קנ"ג ס"ק ט"ו שכתב והביא בשם הר"ן כל כלי בהכ"נ הספסלים והירניות מקרי תשמיש קדושה, ועיין בפרמ"ג שם באשל אברהם ס"ק כ"ז וא"כ מאיסי למצוה דגם ספסלים מקרי תשמיש קדושה לר"ן או תשמיש מצוה לשיטת הרמב"ן כמבואר אלא כיון שאלו ספסלים בבית עכו"ם שלהם בוודאי לא עשוים לנוי ע"ז רק לישב עליהם ולא צריכין בטול כלל ועדיף אפילו ממנורה מ"מ לפי מה שמבואר שם קנ"א דאפילו בגדי הכומרים שלובשים שאין צריכין ביטול מ"מ אסור לעשות טלית אם כן ה"נ כיון דספסלים תשמיש מצוה הן יש להחמיר אף ע"ג דיש לחלק קצת כיון דבגדי הכומרים עכ"פ לובשים בשעת עבודתן וע"ז מאיס טפי מ"מ לפי מה שכתב המרדכי ר"פ ר"י הטעם כיון שממקום טנופת באו למקום טנופת ילכו, א"כ ה"נ יש להחמיר משום ממקום טנופת באו וכו'

לאחר שהסכמתי בדעתי כן מצאתי ראיתי בפרמ"ג קנ"ד במשבצות סק"ח שהביא שעשה הלכה למעשה שהתיר ספסלים מבית עכו"ם להעמיד בבהכ"נ וציין על המג"א סימן קנ"ג שהבאתי ובכל זאת מסיים שהתיר ולא כתב לנו טעמו מפורש כדרכו בקודש שמקצר וצריכין לחלק לדבריו בין בגדי כומרים ובין ספסלים כמ"ש ומי שרוצה להתיר יש לו אילן גדול לסמוך עליו מ"מ אם יכול לבטל שלא יקנו הספסלים המחמיר תע"ב והמקיל לא הפסיד הכ"ד החפץ בהצלחתו כותב בחפזון רב. פ"ב יום ב' לסדר מטות ומסעי תרל"ח לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יג

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג זית רענן יפ"ת בע"פ חרוץ ושנון כש"ת מו"ה מרדכי פריעד נ"י אב"ד דק"ק אסאנפאל יע"א

בשבוע זו קבלתי מכתבו מגילה עפה מלאה דברי תורה ואני עמוס התלאות והטרדות מכל צד, ובפרט בתחלת הזמן הול"ת בסוגי' עמוקה ורחבה, ותלמידים הייע מבקשים תפקידם אבל מ"מ מפני כבודו פניתי בשעה חדא לעיין איזהו רגעים בדבריו הנאמרים בפלפול על דברי אבא מאוה"ג זצ"ל בתשובת כ"ס סימן ל"ז ומתמה על דברי ח"ס שהובאו שם לחלוק על דברי מג"א בסי' רכ"ז שאסור לעבור על איסור דרבנן משום כיבוד מלכי או"ה ומיישב בזה השמטת הש"ע, והרמב"ם חולק וכתב דאפילו לקראת מלכי או"ה מדלגין ע"ג ארונות ויהב ח"ס טעם לשבח משום דשמא יזכה יבחין עדיף משום דהוי נמי כיבוד שמים ומשו"ה לא סיים הש"ס נמי משום ש"י דזה כ"ש מכבוד מלכי' ועיין

ומעלתו נ"י קרא תמה על דבריו דאם כן דזה פשיטות יותר לקראת מלכי או"ה א"כ מאי אפי' דקאמר ראב"ן דהא כ"ש הוא ממלכי ישראל, וגם אנכי תמהתי כאשר ראיתי דברי ח"ס: אבל מ"מ ברא מזכה אבא ויש ליישב זה בדברי אבא מאוה"ג זצ"ל במה שהעלה שם טעם לשבח לדברי הרמב"ם דאף שאם יזכה יבחין ל"ש רק בפעם א' כמ"ש בס' חסידים מ"מ מדלגים בכ"פ שבא משום דיש נמי כבוד מלכים במלכי או"ה כמ"ש בח"מ ובילקוט אלא משום זה לא הוי דחי דלא עדיף כ"כ כבוד מלכי או"ה לדחות בשביל זה איסור דרבנן ורק משום שמא יזכה יבחין וכיון שכבר דחה פ"א ל"ג נמי בכ"פ משום דמ"מ יש ג"כ בכ"פ קצת מצוה משום כבוד מלכים יעיי"ש, ולדברי הרמב"ם ראב"ל גם לענין טומאה נקט לקראת מלכי או"ה וא"כ מוכח כמו שבמלכי ישראל דוחה בכ"פ שיבא איסור דרבנן ה"נ לקראת מלכי או"ה כמו שמדייק בכ"ס בדברי הרמב"ם וזה אינו פשיטות כ"כ שידחה בכ"פ כיון שאז כבר ל"ש שאי"י ולא הוי רק משום כבוד מלכים לחוד ומש"ה אמר אפילו, דאפילו בכמה פעמים נמי יכול לעבור על איסור דרבנן משום דלא חלקו וא"ש. אלא שקשה עוד מש"ס לעיל דף ט' דקאמר ר' יוחנן נמי אפילו לקראת מלכי או"ה ויש ליישב נמי בדרך זה במה שאכתוב לקמן

וראיתי למעלתו נ"י שמתמה על דברי חמד משה מש"ס ברכות ט' דקאמר ר"י דלעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל לבד וכו' שאי"י והכא דלא מיירי לענין טומאה ורק לענין כבוד אם כן אמאי לא נקט בפשוט משום כבוד מלכים כמו במלכי ישראל ומתוך קושי' זו מאריך מעלתו נ"י בעכול ליישב

ומ"ש נ"ל ליישב די"ל בדברי ר"י דאמר לעולם ישתדל אדם ולא קאמר לעולם ירוץ אדם וישתדל שפת יתר הוא בדברים אלא שר"י אתא לאשמועינן דצריך אדם לעשות כל מה שביכלתו להשתדל לרוץ לקראת מלכי ישראל אם אפשר לראותו משום כבוד מלכות ולא רק אם פגע בו ויכול לראותו בקל רק שצריך נמי להשתדל במצוה זו משום כבוד מלכי ישראל, והנה ר"י אמר לר' זעירא שניזק אע"ג דסמוך גאולה לתפלה משום דהו"ל למיהב אגרא למחזי אפי מלכא משמע שצריך נמי ליתן מעות מכיסו ולכבדו ג"כ בממונו לראות מלכי או"ה, ולפ"ז י"ל אף דמצוה נמי משום כבוד מאו"ה זה דווקא אם אינו מפסיד בשביל זה ואינו צריך נמי לכבדו בממונו כמו שלא דחה כבוד מלכי או"ה טומאה דרבנן כן לא עדיף כ"כ כ"מ או"ה ליהב אגרא ולכבד גם כן בממונו, ועיין בקידושין ספ"ק לענין כבוד אב ואם שאין צריך לכבד משלו מכ"ש שא"צ לכבד מלכים משלו אלא משום שמא יזכה יבחין צריך נמי להשתדל ולעשות כל טצדקי וגם ליהב אגרא בשביל כך ושפיר נקט ר"י רק הך טעמא משום שמא יזכה דהא קאמר שצריך להשתדל וזה רק משום כ"מ ישתדל דעדיף מכ"מ או"ה, אבל