שבט סופר חלק א לב

ולפמ"ש לא מוכח דבפרק ב' מהלכות כלאים הל' י"ג הביא הרמב"ם דיני דמתני' וגם הא דירושלמי דימתין ע"ד שיפסדו החטים ויתליעו בארץ ג' ימים וסבר דהתליע היינו השרשה כמו הרא"ש וכפשטות לשון הירושלמי ואם כן י"ל דמשו"ה לא צריך הרמב"ם לומר בה' מ"א כמה שיעור השרשה בזרעים משום דסמך על הא דכלאים דכתב ג' ימים, ובצל"ח פסחים תמה דלא מצינו שחילק הרמב"ם בין מקום הטיט ומקום הגריד ומכח זה יצא לחדש דאי הקליטה שתי שבתות ליכא חילוק, ובאמת בהל' כלאים כתב החילוק בין מקום טיט ובין מקום הגריד מדדייק הרמב"ם בלשונו ויתליעו בארץ כמו ג' ימים אם היתה רוה משמע אבל במקום הגריד לא כמו שמחלק הירושלמי ועיין

ולאחר חיפוש בספרים מצאתי בפירוש נחלת יעקב על מס' שמחות שכתב על ברייתא זו דהכי פירושו אם נזרע מה' מינים ג' ימים קודם פסח אסור רק לפני הפסח דהיינו קודם העומר אבל לאחר הפסח מותרין מיד לפי שהעומר מתירין אלא הלשון דחוק קצת וטוב להגיה שצ"ל ג' ימים לזרע מה' מינים לפני פסח מותר לאחר הפסח עכ"ל, והגאון ר' אלי' מווילנא בהגהותיו מגיה לפני פסח מותר פחות מכאן אסור יעיי"ש, וצדקו כל הני גאונים דהתירו לזרוע לפני פסח והברייתא לא איירי רק לענין איסור חדש וזה נמי ראי' לדברי הת"ה דבזרעים בג' ימים סגי מדסתם הבריי' כר"י וע"כ דיש חילוק בין אילנות להשרשת זרעים ובוודאי לא נעלם מת"ה סוגי' דיבמות דפסק רב כר' יוסי דהקלטנה שתי שבתות אלא דמתני' כלאים וגם מברייתא דמס' שמחות הוכיח הת"ה דבזרעים סגי בג' ימים, ולדינא לזרוע קודם פסח ג' ימים בוודאי יש לנו לסמוך ג"כ על הת"ה דזמן השרשה ג' ימים. ולפמ"ש צריך ד' ימים משום יום י"ד אחר חצות דתרי מקצת לא אמרי' אבל בדיעבד אם כבר זרע יום או יומים קודם פסח מאן ספון להחמיר במה שכבר התירו כל הני גאונים אבל המנהג לזרוע ולמכור לגוים כמו שכתב בח"ס שם ומיהו יותר טוב וכו' ובזה אחתום בברכה וימחול לשום עינו על דברינו כי כתבתי בחפזון ובין הפרקים והנני ידידו פ"ב לסדר תצוה תרמ"ח לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה יא

לתלמידי המופלג חרוץ ברק השנון מו"ה דוד בערגמאן ש"י בקליין ליפניק יע"א

מכתבך קבלתי ע"נ ושמחתי שהגיע יום אפריונך ושמחת לבך לטובה ובשעה מוצלחת ואמר לך ברכת מז"ט שיעלה ויצמיח ותזכה לישב על התורה ועבודה וזכה נעשית לו עזר, ויען כי עכשיו הכל טרודים בהכנה לפסח הבע"ל לא יהי' דברי רק מעטים, מה שכתבת ששמעת ממני בשיעורין דיומא לפמ"ש המג"א בסי' רפ"ב דבכהן קטן ליכא מ"ע דוקדשתו כיון דכתיב את לחם אלקיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה אם גם בכהן בע"מ כן הוא שאינו בעשה וקדשתו, ספק זה לא ממני יצא וכבר העיר על זה בפרמ"ג בפתיחה לה' נשיאת כפים שכתב דלפי דברי מג"א גם בכהן בע"מ לא שייך וקדשתו עיין בכ"ס או"ח סי' ט"ו וכבר הארכתי בזה בתשובה והבאתי הספרא שמרבה מהא דסיפא דקרא קדוש יהי' לך לרבות בע"מ משמע דגם בע"מ בעשה וקדשתו וממילא כהן קטן נמי כדעת מהרי"ט ורדב"ז שהביא מג"א שם אלא שהספרא לא הביא דרשא דש"ס דילן מוקדשתו לפתוח ראשון רק יליף מוקדשתו דדפנו בע"כ א"כ ליכא הוכחה דצריך לכבד גם בע"מ אלא לפי מה דיליף בש"ס דילן אוקדשתו לפתוח ראשון וצ"ל אף דדרשינן ביבמות דפנו מ"מ תרווייהו דרשינן מיני' וע"ז קאמר הקרא קדוש יהי' לך לרבות בע"מ א"כ גם בבע"מ צריך לכבד ברש"י חומש פ' אמר יליף מקדוש יהי' לך לפתוח ראשון וכבר העיר במזרחי ע"ז ובדרישה סי' קל"ה כתב משום דיליף ש"ס מוקדשתו דפנו ליכא למילף לפתוח ראשון והא דנקט הש"ס וקדשתו רישא דקרא נקט ומש"ה הביא רש"י בגיטין שם כי את לחם וכו' להורות דמסיפא דקרא אנו למידן לפתוח ראשון וממילא ליכא קרא לרבות בע"מ לענין לפתוח ראשון ויש להאריך בזה, והבאת הא דש"ס סנהדרין נ"א ע"ב דיליף ר"ע מהם מקריבים והי' קדש לרבות בע"מ דבקדושי קאי א"כ לענין לפתוח ראשון נמי ביותר הי' לך להביא הא דספרא דקאי על הקרא דוקדשתו ובאמת צ"ע לר"ע דיליף דלא נחלוק בבנותיהן מהא והיו בו קודש אם כן למה לי תרתי קראי לענין טומאת מת והיו קודש לרבות בע"מ וגם לענין נשואין אשה זונה וחללה קדוש יהיה לך לרבות בע"מ אם ילפינן לר"ע לענין בנותיהן דליכא חילוק לענין עונש מיתה בין תמימים לבע"מ וכ"ש דיש למילף בכהנים עצמם דליכא חילוק בין לטמאות למתים ובין נשואין ולא צריך תרי קראי לרבות, ומה שהבאת ג"כ מהא דהוריות י"ב ע"ב דמשוח מצורע וכה"ג שעבר מחמת מומין אסור באלמנה חזינן דכהן בע"מ בקדושתי' קאי ביותר הי' לך להביא הא דקתני במתני' רפ"ג דכהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו ואף משיח שעבר ממשיחותו ואח"כ חטא מביא פר מפני שבקדושתו קאי ועיין בט"א מגילה דף ט' בד"ה ולא לכהן הדיוט שמאריך בזה דלא הוי שני כתובין הא דפר והא דאלמנה ומזה ילפינן דמעלין בקודש וקדושת הגוף דכהן לא פקע בכדי ובוודאי כהן הדיוט אין למילף מקדושת כה"ג וצריך קראי גם בכהן הדיוט לרבות בע"מ אבל לר"ע דיליף אף בבנותיהן לענין שריפת בת כהן בוודאי צריך עיון לכאורה למה לן תרי קראי לרבות ועיין

עוד הבאת קושיא מקדושת זקני ר"ע איגר זצ"ל בש"ס סנהדרין ט"ז דמדייק אביי מהא דבעי ר' אלעזר שורו של כ"ג בכמה מכלל דבממוני' פשיטא לי' דדנין בג' אמאי לא פשיט אביי מהברייתא דף י"ח דאם עבר על עשה ול"ת הרי הוא כהדיוט ואם במלקות כן כ"ש בממון, ומה שהבאת בשם תפארת ירושלים הוא דוחק ותרצת לפי דברי ירושלמי דסבר בממון בכ"ג ויליף מהא דתוספתא דאין מלך וכ"ג יושב בעיבור שנה אע"ג דהוי בשבעה וכ"ש דאין כבודו לדונו בג' ע"כ צריך כ"ג דווקא אמר רב אחא בשם ר"ל כ"ג שחטא מלקין אין תימה בשלשה ועשרים נמצאת עלייתו ירידתו ובמפ' שם משום דכבודו לידון בכ"ג הוא ירידתו להתבזות בפני רבים וא"כ א"א למילף ממון דלא מתבזה בו ממלקות אלו דבריך, ויפה דיברת לפי שיטת הירושלמי אבל באמת מש"ס דילן משמע איפכא דיותר פשיטות לדון בג' בממון מבמלקות, דהנה לענין מלקות פריך הש"ס ואימא ה"נ דצריך ע"א גם לענין מלקות, ובש"ס ט"ז פריך על אביי דדייק מר' אלעזר פשיטא ולא פריך ואימא ה"נ וכבר עמד ע"ז בספר תורת חיים וע"כ משום דסבר הש"ס דילן דבמלקות יש סברא יותר לומר דצריך ע"א כמו דיני נפשות דמלקות במקום מיתה קיימא ור' ישמעאל סבר באמת במתניתן רפ"ק דגם במלקות צריך ב"ד של כ"ג כמו במיתה אבל בממון פשיטא לי' דל"צ למידן בע"א סנהדרין וא"כ שפיר מקשה ר"ע איגר ז"ל דלפי ש"ס דילן ממון ק"ו ממלקות ולמה צריך אביי לילף מר"א ולא מברייתא

ויש ליתן קצת טעם להרמב"ם שלא הביא בפ"ה מהלכות סנהדרין הא דשור הנסקל של כה"ג אי למיתה דידי' או לבעלים דעלמא מדמינן, ובלח"מ כתב דסבר הרמב"ם דנקטינן למיתת בעלים דידי' מדמינן ובעי שבעים ואחד ע"ש. ודבריו סתומים וחתומים מנא ליה להרמב"ם בפשיטות מה דבעי לר' אליעזר ולא קאמר שום טעם וסברא, ויש לומר דוודאי חזינן דשור הנסקל חמור משאר ממון דהא הוא כמיתת הבעלים בכ"ג והתורה הקישו מיתת השור כמיתת הבעלים אלא אי אמרינן דגם במלקות צריך ע"א בכה"ג היה מסופק ר"א דילמא גם בשור הנסקל צריך כמיתה דידי' אע"ג דוודאי לא דבר גדול הוא כמיתה דילי' מ"מ כיון דגם במלקות דלא חמור ג"כ כמיתה נידון בע"א י"ל גם כן דמדמין מיתת שורו כמיתה דילי' אבל אי גם במלקות דילי' דבמקום מיתה קיימא בג' י"ל שפיר דלא חמיר מיתת שורו ממיתת שור של שאר בעלים ור"א דבעי י"ל דלא ידע מהברייתא דמלקות בג' אבל לדידן דגם מלקות בג' מש"ה מסתבר להרמב"ם דגם לענין מיתת שורו לא מחמירין יותר משאר בעלים דהא דווקא במיתה ממש אמרינן בע"א ולא בשום דבר אחר, ובזה יש פנים מסבירו'