שבט סופר חלק א לא

שעבר ואותה שבולת לבדה אסורה ומאין יכיר שבולת אחת בכל השדה, ותמה מעלתו דמה בכך דהא יתבטל בשאר תבואה ברוב או בששים וגם משום דשיל"מ ליכא כיון דתחילת ביאתו מעורב וכה"ג גם דשיל"מ בטל

והנה מה דפשיטא ליה דבטל ברוב מיד לאחר הזריעה ליתא לפמ"ש רש"י בפ' הניזקין דף נ"ד ע"ב בנטיעה של ערלה וכ"כ שנתערבו בנטיעות אחרות הרי זה לא ילקוט משום דכל זמן שהוא מחובר חשובה ולא בטילה אלא די"ל שיתבטל לאחר הקצירה כמו בנטיעה של ערלה דאמרינן ואם ליקט יעלו באחד ומאתים ואנן פסקינן כר"י אף המתכוין ללקוט משום חזקה דאין אדם אוסר כרמו בנטיעה אחת וה"נ לא שכיח שיזרע שבולת אחת ויאסור עי"ז שדהו ומותר לקצר במכוין, ועוד דאף בשעת זריעה י"ל דבטל דהא דכתב רש"י דמחובר לא בטיל היינו משום דדבר מחובר הוי כמו דבר חשוב דלא בטל דלא הוי רק מדרבנן וכבר הביא הפרמ"ג סי' ק"א בשם האו"ה דגם בשאר דברים שאינם בטלים מפני חשיבות בתחילת ביאתו לעולם על ידי תערובת בטלים כמו דשיל"מ וא"כ ה"נ כאן דבתחלת זריעתו ליכא איסור רק בנשרשה ואז הוא כבר בתערובות בטל אף במחובר אלא דבר זה אם כבר ביטל אבל מ"מ אסור לזרוע שיתבטל אח"כ משום דאין מבטלין איסור לכתחילה כמו בנטיעה של ערלה אף דמתיר ללקט במתכוין משום דלא קנסינן לי' אבל אסור מ"מ לנטוע ולערב לכתחלה הערלה בין שאר נטיעות, אלא דגם בזה י"ל דשאני הכא משום דעכשיו בשעת זריעה היתר הוא ואין שם איסור עליו ומותר לבטל כה"ג כמ"ש הט"ז בסי' תמ"ז דמותר לערב חמץ קודם פסח משום דעדיין היתר ועיין במג"א שם ובהלכות יו"ט סי' תק"ז ותארכתי במק"א בזה, אלא דגם זה ליתא דא"כ יהי' מותר לבשל חתיכה שלא נמלחה בס' חתיכות אחרות דהא דם שלא פירש, מותר ועדיין היתר הוא ועיין בפרמ"ג בסוף הפתיחה להל' מליחה וכן בסימן ס"ט בשפתי דעת ס"ק כ"א דאוסר דלא דמי לחמץ בפסח דקודם פסח היה יכול לאכלו כמו בתוך הפסח משא"כ בחתיכה שלא נמלחה דרוצה לאכלו בבישול ע"י תערובות ובבישול אף קודם התערובו' הי' אסור כה"ג אסור לבטל לכתחילה אף דעדיין היתר וא"כ גם באיסור חדש כן דהא עכשיו רק החטה והשבולת היה מותר ולאחר הביטול רצה לאכול הגידולין מתבואה זו וכיון שרצה לאכול הגידולין ומכוין לבטלם אסור ועוד יש חילוקים אחרים ואכ"מ להאריך

ועוד אני אומר דאדרבה דהכא גרע טפי ולא בטל כלל דהא כבר כתב הפלתי בסי' כ"ב הא דדשיל"מ בטל בתחילת ביאתו לעולם בתערובות כמו ענבים בגיגית דעדיף משאר תערובות והא ביבמה שרקקה דם לא בטל ברוב משום דבא ע"י התערובות כמ"ש המרדכי משום דהתם לא הי' ג"כ ההיתר ניכר בפני עצמו דמתחילה הדם והרוק בתערובות משא"כ בענבים בגיגית דההיתר סי' ניכר בפני עצמו והאיסור לא ניכר דהיין היוצא מענבים בשבת לא היה ניכר מתחלה זה עדיף ובטל אף בדשיל"מ וא"כ בתבואה שנזרעה ולא הותרה התבואה בעומר של העבר משום דנשרשה לאחר הפסח וא"כ אסורה עד שיבא העומר הבא וכגון שנשרשה ג' ימים קודם אבל קודם העומר עדיין איסור הוא ואם יהא שבולת אחת שלא ישרש קודם הפסח ולא הותרה בעומר הבא הוי ממש כמו יבמה שרקקה דם שההיתר והאיסור באים יחד בתערובות דבשעה שיתיר העומר שאר הזרעים כבר אינו ניכר התערובות וההיתר לא היה ניכר מתחילה דקודם העומר שניהם היה אסורים וההיתר יבוא אח"כ בשכבר נתערבו ולא בטל כלל

ודברי תוס' שם בד"ה כל הרכבה וכו' שהקשו א"כ למה אינו שותלה במקום הגריד אי קלטה עד ג' ימים שרי לה עומר ואם לא קלטה שוב לא תקלוט ואינו צריך היתר כמו חטא דכדא יע"ש דהא רבא במנחות ס"ט מסופק בחטין בקרקע אי עומר מתירין או לא משום דבטל להו לגבי ארעא וא"כ ה"נ דשתלה בקרקע לפני העומר מנ"ל לתוס' בפשיטות דהעומר מתיר לא מיבעיא לשיטת הראב"ד בפ"י מה' מאכלות אסורות דגם חטין שכבר הותרה בעומר העבר וזרעה אח"כ מיבעי לרבא אי חוזרין ונאסרין ולא מהני ההיתר של העומר העבר כיון דכבר נזרעו בקרקע ובטלינהו חוזר ונאסר בוודאי גם בשבולת ששתלה בקרקע ולא הושרש קודם העומר יש לספק אם העומר מתיר וק"ו מחטים שלקח מקרקע למיכל דהא זו כבר נעשה שבולת ועדיין בקרקע אלא אף לשיטת הרמב"ם וכן משמע מרש"י דאיבעי דרבא בחיטים שלא הותרו בעומר דאשתקד אם העומר הבא מתירן אבל אם כבר הותרו ע"י העומר של אשתקד לא חוזרים ונאסרים נמי יש להקשות מכ"ל דר"י אמר במנכש שבולת שכבר הותרה בעומר של אשתקד דלמא זרע מחטים שלא הותרה עוד ונעשה שבולת ואם שותלה קודם העומר ולא נשרש יש ספק אף שלא תקלוט אם העומר מתיר ודוחק לחלק ולומר דלא אמרינן דבטלינהו בקרקע אלא אם החטין ראוין להשרשה ולקלוט רק הוא לקח אותם קודם השרשה אבל במקום גריד לא בטלינהו רק אם יקלטו קודם ג' ימים אבל באינם ראוין לקלוט עוד לא בטלינהו דזה וודאי אינו סברא דהא הוא שותלה על דעת שיקלוט ובוודאי יותר שייך לומר בטלינהו מחטים שלקח קודם השרשה מהקרקע למיכל ואין לי מנוס רק לומר דקושי' תוס' דנפשט הא דרבא מהא דר"י דחייש שמא יקלוט משמע דבטלינהו בקרקע ואין עומר מתירין דאי גם כה"ג העומר מתיר אם כן למה אינו שותלה במקום הגריד ודוחק

והנה מגמרא זו הוכיחו דהשרשה דזרעים דומה להקלטה דאילנות ולהלכתא דפסקינן כר' יוסי דשתי שבתות להקלטה גם בהשרשה דזרעים אמרינן כן דלא כת"ה שמכשיר לענין חדש בג' ימים וכן כתב בנוב"י תנינא או"ח פ"ד וכן מצאתי בשו"ת החדשים משאגת אריא בדיני חדש סימן ז' באריכות ומשיג ג"כ על הת"ה מגמ' זו דמשמע דדמי אהדדי הקלטה להשרשה, וזה כמה שעוררנו למדן מופלג אחד על המתני' במס' כלאים פרק ב' משנה ג' היתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזרעה שעורים ימתין לה עד שתתליע ואחר כך יזרע ועיין בהר"ש שהביא הירושלמי עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ שלשה ימים במקום הטיט ולא במקום הגריד ומשמע לכאורה ממשנה זו דשיעור השרשה בזרעים בג' ימים ולפירש הרמב"ם שם שכתב עד שישחת מה שנכנס בארץ מן החטה ויתעפש לא מוכח דנשרש ג"כ בג' ימים אלא דמתעפש בוודאי אז כמ"ש לענין חמץ דאף בהשרשה שתי שבתות מ"מ נתעפש כאשר נכנס הרטיבה בהחטה ושיערו בג' ימים דוודאי נשחת מ"מ לענין חמץ מותר לזרוע אף יום או יומים קודם פסח מכח ממ"נ דאי לא נכנס הרטיבה לא נתחמץ ג"כ ואי נכנס הרטיבות ונתחמץ נתעפש ונסרח אבל הרא"ש פירוש לשון מתליע משום דמתפשטין הימנה שרשים דקים אדומים כתולעת וכשהופכים אח"כ בחרישה מתים השרשים ושוב אינם גדילים משמע דהשרשה הוא ג' ימים ודוחק לומר דמתפשטין השרשים מהחיטים אבל לא נקלטו בקרקע, ודוחק דירושלמי מוקי מתני' כר"י דזמן קליטה ג' ימים דהא לר"מ אי מדמי' קליטה דאילן להשרש' דזרעי' הוי ל' יום כמו שמבואר בש"ס ר"ה דף י' דר"מ סבר דזמן קליטה ל' יום אלא אם יש חילוק בין זריעה לנטיעה דר"י לא איירי רק במנכש ונעקרה בידו דזה דמי לקליטת אילן משא"כ בזריעה כ"ע מודו דשיעורו ג' ימים כמו שרצה גם כן השואל בנוב"י לחלק א"ש המתני' יותר דסתם מתני' כר"מ ואפ"ה הוי השרשה דזרעים בג' ימים דזה כ"ע מודו ויש ראי' לת"ת דסבר דסגי בזריעה ג' ימים ממתניתן זו או דלא נחלקו כלל בנטיעה דזרעים רק בנטיעה דאילנות אבל בזרעים כ"ע מודו דסגי בג' ימים וכן משמע מירושלמי דאמרי להקלטה שהביא ג"כ על מתני' זו ותני כן מקצת היום ככולו במקום הטינא וזה לא מצינו רק לענין הקלטה וגם מלשון הירושלמי דקאמר עד כמה מתלעת עד שתהא בארץ שלשה ימים משמע דהשרשה קאמר דזה לשון מתלעת היינו שנשרש בארץ והנוב"י כתב מדסתם הרמב"ם בפ"י מה' מ"א וכתב כל תבואה שנשרש וכו' ולא כתב שזמנו הוא מה שנזרע בי"ג בניסן כמפורש בש"ס פסחים מוכח דל"ל חילוק בין זרעים לאילנות בעלמא אי אמרינן דגם בזרעים שתי שבתות י"ל שסמך על מה שמבאר בדבריו בהלכות מעשר שני ונטע רבעי ושאר מקומות כר"י דהקלטה שתי שבתות אבל אי יש חילוק למה לא כתב במ"א כמה שיעור השרשה דזרעים יע"ש.