שבט סופר חלק א ל

לא מהני להתבשל ונתבטל בשאר אש ומכל הלין טעמא נ"ל דיש להקל ואף לכתחילה אם הוציא להשתמש בו וחפשתי בספרים וראיתי בספר חמד משה שכתב גם כן טעמא דידי משום דמיד שהבעיר נתוסיף האש ונתבטל והך דאיסורא חלף ואזיל לה ונהניתי שמצאתי סיוע לדברי ועיין

ומה שתמה על הכ"ס מדברי המרדכי שהביא בשם אבי העזרי שמתרץ קושית תוס' מהברייתא ואם בשביל לאפות מותר ובמתניתן תנן דאסור דברייתא אתיא כר"א ומתני' דידן כשאר תנאים דמכשירין שאפשר לעשותו מעיו"ט אסור חפשתי במרדכי ולא מצאתיו ואדרבה שכתב דהך ברייתא היא דשרי מכשירין שא"א לעשותן מעי"ט וכוונתו כמו שפירש רש"י שהוסקו הרבה וחושש שלא תשרף הפת בתנור מותר זה הוי כא"א דע"י שאפאה ביו"ט והוסק הרבה צריך להפיג בצונן משא"כ במתניתן שרוצה לחסם תחלה הרעפים לצלות עליהן אח"כ ובוודאי בעת כתיבתו לא ראה בפנים במרדכי ובזה יהי' שביתת קולמסי כעת, והנני ידידו הדש"ת חותם בברכה פה פ"ב בחדש שבט תרמ"ח לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה י

שלום וברכה לכבוד הרבני המופלג מורג חרוץ ובקי ז"ר יפ"ת הקצין היקר כש"ת מו"ה יצחק בנימין שעכטער בק"ק קאמארן יע"א

מכתבו קבלתי ע"כ ועוד מע"כ בזכרוני מעת שיצק מים ע"י אבא מאוה"ג זצ"ל ואף שדבריו חביבי' עלי בכל זאת לא באתי להושיבו עד עתה על ד"ת במה שדברו בו גאוני קדמאי והוא בח"ס או"ח סי' ק"ד וגם בשו"ת שיבת ציון סי' ט' ובתשובה מאהבה ח"א או"ח בסימן תל"ז שכולם יצאו בכחא דהתירא בשדה שנזרע יום או יומים קודם פסח שאין לחוש מחמת איסור חמץ ובח"ס יהיב טעמא יען כי זמן הקליטה בזרעים הוא שתי שבתות לדידן דפסקינן כר' יוסי דזמן קליטא שתי שבתות כאשר פסק רב ביבמות פ' הערל וכן כתב בנה"כ ובדגול מרבבא יו"ד סימן רצ"ג דלא כת"ה דרצה להתיר איסור חדש בנזרע ג' ימים קודם פסח וא"כ יש ספק אם נצמחה התבואה וגם אם נצמחה ונתחמצה מ"מ בוודאי עיפוש ופיסול מאכילת כלב טפי טובא מחטין בקרקע הבור דהכא דרך זריעה וכליון הובאו שמה יע"ש, ומשמע מדבריו הקדושים דחימוץ החיטים תליא בקליטת הזרע אבל משאר התשובות שהבאתי נקטו לוודאי דאף קודם קליטה יש חשש חימוץ כי הקרקע מליאה לחלוחית וגם גשמים וטל שכיחי בעת ההוא ועי"ז התבואה באה לידי חימוץ כמו בדגן שנפל עליו מים כיון דמינח נייחי אתי לידי חימוץ כמבואר באו"ח סימן תס"ו סעיף ב' אבל מ"מ יש להקל משום דמיד שבאו באדמה נפתחו ונתבקעו ונמאסים ונסרחים וממ"נ כל זמן שלא נכנס הרטיבות עדיין לא נתחמץ ואם שלטה בו הרטיבה לפעול החימוץ נתעפש ונסרח ובתשובה מאהבה מוסיף טעם דגם בחמץ ידוע מהני ביטול וא"כ כיון שנתן הזרע לזורע והטמינה בעפר הקצה מדעתו ולא גזרו רבנן כה"ג דלמא אתי למיכל ויותר יש להקל בזה ממפולש ואוצר דשם החשש עכ"פ שיפקח הגל במועד וגם חשש ערמה משא"כ בזו לא שייכו כל הני חששות והביטול בזה בוודאי מהני לדעת כל הפוסקים וגם מקושי' הצל"ח פסחים דף נ"ה דלמה נקט ר"י המנכש ולא תני הזורע בי"ג במקום הטיט משמע דפשיטא לי' דליכא חשש חימוץ בזורע כאשר הביא ג"כ מעלתו והביא לנו חדשות מה שנאמר בשו"ת מהרי"א סי' ק' באו"ח דנעלם מכל הני גאוני' ברייתא דפ"ו דמס' שמחות הראויים לזרוע מה' מינים ג' ימים לפני פסח אסור לאחר הפסח מותר משמע דג' ימים קודם פסח אסור לזרוע וסברי הני גדולים שמצאו מציאה זו דקאי על איסור חמץ בפסח ובלתי ספק הבינו כך מפני דאמר לאחר הפסח מותר ואם מצד איסור חדש גם לאחר הפסח יאסור כיון דסברת הברייתא דלא נקלט בג' ימים אם כן אין העומר מתיר במה דלא נשרש קודם הפסח אלא משום חימוץ איירי ברייתא זו וי"ל דלכתחילה אסור לזרוע אבל אם נזרע מותר לאחר הפסח ולא קנסו כה"ג, וראיתי למע"כ שכתב דא"א כזה דא"כ אף קודם ג' ימים יאסור ואי סבר הברייתא דג' ימים לקליטה א"כ מאי איסור יש לזרוע בג' ימים קודם פסח דנקלט ונתעפש, ובאמת מה"ט י"ל דקאי על איסור חמץ מ"מ ג' ימים אסור משום דנתחמץ התבואה בי"ד אחר חצות ולרבינא דלא אמרינן תרי מקצת היום ככולו בהשרשה וא"כ ה"נ צריך דווקא לזרוע ג' ימים קודם יום י"ד דהא אי אפשר לזרוע ולצמצם מיד בכניסת לילה וצריך לזרוע קודם הלילה דאי בתחילת הלילה כבר עבר מקצת היום ומה"ט צריך המנכש לשותלם בי"ג דווקא כדי שיהי' ג' ימים להשרשה ביום ט"ז לענין חדש וא"כ ה"נ לענין חמץ בג' ימים קודם פסח אסור דהא צריך לקלוט בי"ד קודם חצות ותרי מקצת לא אמרינן ובתחלת לילה א"א ע"כ צריך דווקא ד' ימים קודם פסח שיקלוט קודם חצות של י"ד וחד מקצת יום ככולו אמרינן אבל אי הברייתא מצד חדש בוודאי קשה מפני מה דווקא בג' ימים אסור ולא קודם דממ"נ אי הלכתא כר' יוסי צריך שתי שבתות ואי סבר הברייתא כר"י דנקלט בג' ימים אמאי יאסור בג' ימים אבל מצד איסור חמץ היה א"ש כמו שכתבתי

ואולי גם זה הביא לשו"ת מהרי"א שהבין בפשיטות דמצד איסור חמץ איירי הברייתא ואז דווקא בג' ימים אסור אבל קודם לכן מותר דסבר הברייתא כר"י וצריך לענין חמץ ד' ימים כמו לענין איסור חדש ג' ימים אלא דלשון הבריי' דחוק לפרש כן דרישא דאסור קודם פסח איירי לזרוע והסיפא דאחר פסח מותר איירי לענין הזרוע אם כבר נזרע דמותר ואין משמעות לשון הברייתא כן, ופשטות הברייתא משמע דלענין איסור חדש איירי אלא דקשה תרתי דאי כר"י ס"ל דקליטה ג' ימים א"כ למה בג' ימים קודם פסח היינו קודם לעומר כמו שמצינו במתני' מנחות דף ע' ע"א ואסורין בחדש מלפני הפסח דהיינו קודם לעומר אסור דהא בנשרש סגי לר"י אם שותלה בי"ג וגם לאחר הפסח דמותר מאי קמ"ל פשיטא דמותר לזרוע לאחר הפסח, ומע"כ רצה לדחוק בזה די"ל דחיישינן לתקלה אם יזרע ויקצור התבואה קודם העומר הבא משא"כ בנשרש קודם העומר דהעומר מתירו, וזה דוחק דמנ"ל ומהיכי תיתי שיאסור לזרוע לאחר הפסח ועד כאן לא פליגי ר"מ ור"י רק אם קוצרין קודם לעומר משום חשש תקלה או לא ור"י ל"ג משום דחדש מבדל בדילי מיני' כולי' שתא כש"ס פסחים י"א ע"א אבל לזרוע גם ר"מ מתיר וע"כ צריך לזרוע דהא העומר לא כשר אלא מן החדש ולא מן הישן כבמנתניתן ר"פ כל הקרבנות צבור ומאי אתי הברייתא לאשמועי' דמותר לזרוע דפשיטא הוא וגם הא דג' ימים אסור נדחק מעלתו דברייתא דשמחות חייש דלמא יזרע במקום גריד דלא נשרש בג' ימים אבל קודם ג' ימים בוודאי יקלוט וכתב תדע דר"י אוסר לשותלה בי"ג במקום הגריד ומשמע דקודם לכן מותר ולא חיישינן שמא לא יקלוט עד לאחר הבאת העומר וע"כ דקודם ג' ימים בוודאי ישרוש אף במקום הגריד

מלבד דדבר זה זר ורחוק כבר כתב בצל"ח פסחים שם דר"י לא יתן דבריו לשיעורי' ומסתבר דמודה במקום גריד לר"ן ור"ש דבעינן י"ד ימים והוכיח כן מכח קושיתו ור"י לא אתי לאשמועינן חידוש דין של מקום הגריד אלא גוף הדין דמותר לשותלה בי"ג במקום הטיט ובאמת לפי דברי מעלתו דקודם ג' ימים גם במקום הגריד נקלט לא קשה קושי' הצל"ח שם דשפיר מקשה הש"ס בי"ג אין בי"ד לא דאי משום דאתי לאשמועינן במקום הגריד אפילו בי"ג דאסור זה אינו דאי במקום הטיט בי"ד מהני בוודאי גם במקום הגריד בי"ג סגי וע"כ במקום הטיט י"ג דווקא אלא דכבר כתבתי דדוחק דיהי' תליא בחד יומא בין מקום הגריד ובין מקום הטיט ומנ"ל להש"ס להקשות על ר"י וע"כ כתירוצו של הצל"ח דלא נתנו הדברים לשיעורן ומסתמא במקום הגריד השיעור שתי שבתות יע"ש. וראיתי שמפקפק על דברי הצל"ח שם שמתרץ הא דנקט ר"י המנכש ולא הזורע דמשום דלזרוע בוודאי מותר דמה בכך שלא נקלט במקום הגריד ידע גם כן שלא לאכול משדה זו עד עומר הבא אבל מנכש שבולת אחד ושותלה בשדה אחרת שאר התבואה יהי' מותר על ידי עומר