שבט סופר חלק א כט

אחד יתרשל ויזלזל ויסמוך על אחרים ובטלת תקנת חכמים משא"כ במקנו קמחו לאחרים דלא שכיח שיאפו ויבשלו לו אחרים כמ"ש הרשב"א וכן כדי חייו בוודאי אין לחוש שיפשע כיון דלא התירו לו רק בצמצום כדי חייו שלא יצטרך להתענות בשבת אין לחוש מש"ה אף בפושע מותר וכ"ש להני שיטות דאם הניח בפירש עירוב על הפושעים ומזידים מהני דמסתמא אין כוונתו על המורדים כ"ש דיכול נמי להקנות קמחו לאחרים כנ"ל ברור להלכה וה' יראינו מתורתו נפלאות. פה פ"ב אסרו חג דשבועות תרנ"ב לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ט

שלום לכבוד הרב המאוה"ג ותיק מלא עתיק בע"פ כש"ת מו"ה משה מרדכי פשערהאפער נ"י אכדדק"ק פ"ק יע"א, (כעת הגאבדק"ק סערעד)

ראיתי שעמד על דברי כ"ס באו"ח סי' ס"ז ותחילה נבאר מה שנוגע לדינא בהוציא אור ביו"ט שכ' הה"מ דאם הוציא מותר להשתמש בו וכן הסכים המג"א סי' הק"ב שהביא דברי הה"מ, והט"ז הרבה להקשות ע"ז דהא כיון דהו' מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט דאסור מה"ת בוודאי קנסינן אף בדיעבד והחמיר דאפילו אם עבר ובישל התבשיל אסור אם ישראלים הוציאו האש ודינו כמבשל בשבת וראיתי בס' בינה לעתים על הלכות יו"ט שכתב די"ל דגם הה"מ סבר כן בהזיד אף בדיעבד אסור רק דכוונת הה"מ ג"כ אם הוציאו בשוגג או ע"י נכרי אבל יען כי לדעת הראב"ד דמשום נולד ואסור משום הכנה והוי כמוקצה ואסור התשמיש יהי' ההוצאה נעשית באיזה אופן ולזה קאמר הה"מ דאין זה נולד דלא דמי לביצה שנהנה מגוף הדבר וכיון דאין זה מוקצה מותר להנות אבל מה שנוגע לקנס מזה לא דבר הה"מ ואין ענינו פה כלל לביאור דברי הרמב"ם וכתב שזה ברור ופשוט ולפי זה אין לנו הוכחה לפי דברי הבינה לעתים שקלורים לעיניים לחלוק על הט"ז אבל מ"מ לדינא נראה דיש להקל בתבשיל שנתבשל באש שהוציא ביו"ט ותחילה נבאר אי אסור מה"ת כדפשיטא לי לטו"ז או לו ומפשטות דברי הרמב"ם דדאורייתא הוא כיון דטעמא של הרמב"ם משום דהוי אפשר לעשות מערב יו"ט אבל מדברי הה"מ שכתב דמה"ט אסורה מלשון זה משמע דרק דרבנן הוא ואסרוה משום דאפשר מעיו"ט ונראה דהה"מ הוכיח כן לשיטתו שהעלה בשיטת הרמב"ם דכבר דלא כר"י אלא כרבנן דאפילו מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט נמי אסור וכן האריך בב"י סי' תק"ט א"כ לאיזה צורך קאמר הרמב"ם דאסור להוציא אור משום דאפשר מאתמול דהא לרמב"ם דפסק כרבנן אפילו בא"א אסור ומש"ה סבר הה"מ דלרמב"ם גם כן לאו מלאכה גמורה הוא רק דדמי למלאכה שמוציא דבר חדש ודמי למכשירין ומה"ט דווקא באפשר לעשותן מערב יו"ט אסור אבל אי היה, א"א מותר ביו"ט, ועיין בב"י שכתב כן לענין אין גורפין תנור וכן בבקוע עצים דדמי רק למכשירין ומש"ה יש להקל כר"י בא"א או י"ל דלא דמי כלל למכשירין רק דהוי כמלאכת אוכל נפש ממש כמו שאר הבערה דהוי אוכל נפש אע"ג דדומה ג"כ למכשירין דאינו נהנה מהאש עצמו וכמ"ש הה"מ ג"כ בפ"א מהלכות יו"ט דהבערה גרועה מבישול ושחיטה דדמי למכשירין וא"כ י"ל דגם הוצאת האור לבשל מקרי או"נ וכן כתב הראב"ד בהלכות יו"ט דגם ביקעת עצים כיון דשייך להבערה וא"א לאפות ולבשל בלי עצים ואור הוי כאו"נ אבל מ"מ אוסר הרמב"ם כמ"ש בפ"א דמה"ט צידה וכדומה אסור אע"ג דשייך באו"נ מ"מ כיון דאפשר מאתמול אסרוה רבנן שלא יהא מוטרד במלאכתו ביו"ט וימנע משמחת יו"ט ומה"ט גם להוציא אור אסור אע"ג דהוי או"נ ואפילו להחם בו דהוי אוכל נפש כיון דנהנה מגוף האור כמ"ש הט"ז בשם ר"ן מ"מ אסור כיון דאפשר מעיו"ט וא"כ י"ל דגם הה"מ סובר דהוי כאוכל נפש ממש ולא מכשירין ואפ"ה אסור מדרבנן ביו"ט כיון דיכול לעשות מאתמול אבל הט"ז פשיטא לי' כיון דתליא באפשר מאתמול ע"כ מצד מכשירין אתיא לה ומשו"ה הקשה דהוי מה"ת, ולפי מ"ש אינו מוכח ואדרבה להה"מ לשיטתו בשיטת הרי"ף והרמב"ם דפסקו כרבנן במכשירין ע"כ צ"ל חדא מתרתי או דלא הוי מלאכה גמורה ואסור רק מדרבנן דדמי למכשירין ויש לגזור אטו מכשירין ממש או דהוי או"נ ממש ואפ"ה אסורה מדרבנן כמו צידה ושאר מלאכות דקודם לישה שכתב הרמב"ם דאסור מדרבנן משום דאפשר מאתמול ובט"ז כתב דכל הוצאות דבר שאינו אף באוכל נפש אסור מה"ת, וכן מצאתי במאירי שכתב כן דה"ט דאסור כיון דהוי דבר חדש ואפי' באו"נ אסור ותמה על הרמב"ם דאי משום דאפשר לא הי' צריך לשאול עליה בגמרא ולהשיב משום דקמוליד וצ"ל למאירי דסבר דהוי או"נ ממש ומש"ה אפילו באפשר מותר ומש"ה שאל ויהיב טעמא משום דקמוליד או משום דמטעמא דהוי כאפשר מעיו"ט אם הוציא מותר להשתמש משא"כ אי טעמא משום דמוליד ולא הוי הכנה אפילו הוציא ואפי' בשונג וע"י נכרי אסור ומשו"ה יהיב טעמא משום דמוליד וכן צ"ל להראב"ד דמשמע מלשונו דכ' דהול"ל הטעם משום דמוליד דמפו' בגמ' דמודה להרמב"ם דגם משום דאפשר מעיו"ט אסור א"כ מאי שאל מ"ט ולא אמר טעמא משום דאפשר אלא משום דזה הטעם לחומרא דווקא משום מוליד אפי' בהוציא אסור וגם אי משום דאפשר מעיו"ט היכי דלא הי' אפשר שלא הי' לו שהות וכדומה מותר ועיין במג"א סי' הק"ט סק"ב משא"כ משום מוליד, וגם י"ל משום דממתניתן משמע דכ"ע מודה דאין מוציאין את האור ואף לר"א אסור והא ר"א סבר בר"פ תולין בשבת דמכשירין אף שאפשר לעשותן מעיו"ט מותר מש"ה יהיב טעמא משום מזיד וכיון דאית לי' לר"א מוקצה במתניתן מכ"ש נולד ומש"ה קאמר טעמא משום מוליד והכנה. ואגב דאיירי תמהתי על דברי תוס' בשבת שם שכתבו דבדאורייתא גם ר"א סבור דאסור מהוא באפשר לעשותן ורק בדרבנן עדיפא מדר"י ואפי' באפשר מותר דא"כ מאי יענה תוס' לרב יוסף דקאמר שם תלה מאי ואמר ר"י דאם תלה חייב חטאת ואביי חולק משום דלא הוי רק אוהל עראי וא"כ לר"י דסבר חייב חטאת מוכח דאפי' במכשירין שאפשר לעשותן בדאורייתא נמי מותר וצ"ע

ולהני ראשונים וכן הראב"ד בפ"א מה' יו"ט דסברו דקיי"ל כר"ש גם ביו"ט וליכא חילוק בין מוקצה ונולד ומותר ביו"ט א"כ ק' למה אין מוציאין את האור ומשמע דכ"ע מודה בזה וי"ל לפמש"כ תוס' ריש ביצה בד"ה קס"ד וכו' דהא דפריך ש"ס דעירובין כ"ש דהוי נולד ודלמא כר"ש דלית לי' נולד אלא כיון דבליעי ולא היה כלל בעולם אפילו ר"ש מודה דהאי נולד אסור ועיין במהרש"ל ובמהרש"א שם דמוכח מתוס' עירובין דאפי' אי מתירין נולד בביצה מ"מ בנולד לא הי' בעולם גם ר"ש מודה א"כ בהוצאת אור דהוי דבר חדש ולא הי' כלל בעולם והוי יש מאין כה"ג לכ"ע נולד כה"ג אסור, ומדברי ב"ח משמע דטעמא דמוליד דווקא לר"י הוא אבל לר"ש שרי, ולפמ"ש נולד כה"ג לכ"ע אסור אף לר"ש והב"ח רוצה להוכיח מדברי הטור דסבר כהרמב"ם דטעמא משום דאפשר מדלא כתב דלר"י אסור וסבר הטור נמי דבדיעבד שרי, ולפמ"ש י"ל דסובר כהראב"ד ולכ"ע אסור וגם בדיעבד אסור להנות אבל ראיתי בא"ר שכתב דמ"מ הו"ל לטור לפרש דאסור בדיעבד משמע דרק לכתחלה אסור אבל בדיעבד כשיטת הרמב"ם

והנה להנות מאור עצמו כתב בכ"ס שם שיש לאסור דהא הה"מ כתב דלא דמי לביצה משום דאינו נהנה מעצמו של האש רק מעצים שמבשל בהם ועיין בלחם משנה ובמחצית השקל שהסביר בטוב טעם אבל לפי דעתו. גם להנות מאש עצמו יש לומר דלא דמי לביצה דהא מיד שהוציא האש נתוסף עליו מיד אש של היתר ונתבטל האש שהוציא כמו שנראה לעין במדליקין צינדהעלצעל דהאש שהוציא נתרחב ומתפשט מיד והאש שהוציא נתבטל בשאר האש ומה"ט מותר להנות אפי' מהאש עצמו ובכ"ס העלה שם דלהבעיר בו טאבאק אסור ולפי דעתו במא"כ צ"ע לפי הטעם שכתבתי והכ"ס כ' לפי הטעם של הה"מ אבל לטעמא שכתבתי י"ל אפילו להנות מהאש עצמו מותר ולא נשאר רק מה שכתב הט"ז דיש לקנוס כמו במבשל בשבת אלא כבר העליתי דמוכח יותר דלא אסור רק מדרבנן וביו"ט לא קנסינן בדרבנן אף במזיד וכ"ש לאסור התבשיל כמ"ש הט"ז לא דמי דשאני במבשל בשבת דנעשה איסור בגוף הבישול משא"כ כאן שלא נעשה רק באש והאש זה לבד