שבט סופר חלק א רצג

אבל מ"מ איכא כפרה מהא דקאמר רב אשי כפרה מאימת הוי מכי חזי צערא דקברא משמע דבכל המתים אמרינן דאיכא כפרה בקבורה דהא איבעי' דש"ס בכל המתים הוא וראיתי בתורת חיים שם דמשו"ה לא מדייק תוס' דקבורה מכפרת מהא דמשני הש"ס מיתה וקבורה בעינן משום דאיכא למימר דוקא קבורת ב"ד מכפרת משום בזיונא דאית ליה מה שאינו נקבר בקבורות אבותיו יע"ש, והי' יכול לומר בפשוט דהא דקאמר מיתה וקבורה בעינן י"ל דוקא בהרוגי ב"ד אבל לא במת על מיטתו דהא ע"כ מפשטות דברי רב אשי מדייק תוס' לדבריו דקבורה מכפרת דאל"כ גם לדבריו קשה מנ"ל לתוס' מרב אשי דקבורה מכפרת בלא בזיון דלא נקבר אצל אבותיו דהא רב אשי על מתניתן קאי וע"כ מפשטות לשון רב אשי משמע לתוס' דקבורה לבד מכפרת ובאמת אין ראיי' כל כך די"ל משום הרוגי ב"ד או כמ"ש בת"ח משום בזיון דלא נקבר אצל אבותיו וי"ל ג"כ הא דלא כתב בת"ח דאין ראי' מהא דמיתה וקבורה בעינן משום די"ל דוקא בנהרג דא"כ היה לו לומר הריגה וקבורה בעינן וע"כ עכשיו סבר הש"ס דמיתה כאורחי' וקבורה נמי מכפרת ולא תלי' הכפרה בדבר אחר והא דהביא התוס' מרב אשי י"ל משום דעדיין י"ל דצריך עיכול בשר ע"כ הביאו מהא דרב אשי דהכפרה תלי' בקבורה לחוד מאימת דחזי צערא דקברא אבל מ"מ מוכח מתוס' דמת על מיטתו וקבורה נמי מכפרת וא"כ בנדון שלפנינו שכבר נקבר שם אסור לפנות כיון שכבר נתכפר לו אלא די"ל דרוצח שאני דלא נתכפר לו בקבורה ג"כ דהא חזינן ברוצח בשוגג אע"ג דמת ונקבר מ"מ אין מוליכין אותו לקברות רק עד אחר שמת כ"ג משמע דלא נתכפר ברוצח במיתה וקבורה רק אם רצח במזיד במיתת ב"ד וקבורה ובשוגג בגלות ומיתת כה"ג וממילא במאבד עצמו לדעת שדין רוצח יש לו לא נתכפר בקבורה וגם לא דמי מיתתו לשאר מיתה כי במיתתו עשה העבירה והעלה עליו חרון ה' ואין לומר שמיתתו יהי' ג"כ כפרתו וקבורה לחד בודאי אינו מכפר רק מיתה וקבורה אלא דכבר כתב בח"ס שם דאף די"ל דקבורתו אינו מכפרת מ"מ דלמא כבר נעשה לו דינים שלאחר מיתה בידי שמים אלא שאנחנו לא נדע מתי עובר על ראשם דין שמים ע"כ שב ואל תעשה עדיף להוציאו מקברו וא"א להשליכו מקברו מחמת ספק והוא דן שם על מומר וכן בנדון שלנו יש לומר כן ע"כ לדעתי א"א לפנותו מקברות אבותיו שכבר קנה מקומו שם ומה"ט יש לומר דאין קפידא נמי לשאר הקרובים להקבר שם במתחת קבריהם ועוד דהא במאבד עצמו לדעת צריך שיאמר דוקא שיאבד עצמו מדעת כמו שאמרו בברייתא במס' שמחות איזה מאבד עצמו לדעת לא שעלה באילן ונפל ומת אלא זה שאומר הרני עולה לראש האילן או לגג ואפיל עצמי ואמות ורואין אותו שעולה, ומשמע שצריך דוקא לומר תחילה וגם שיעלה מיד וגם שאנו רואין שעולה ונפל ומת ועיין בח"ס שכ"ו שמברר כל הברייתא היטב דבלא זה תלינן דלמא רוח רעה בלבלתו או תונבא נקט ליה ועיין בח"ס שחקר שם אם ניכר ע"י מעשיו והכנותיו שעשה אי הוי כאומר או לא וכיון דלא שמענו שאמר שיהרג את עצמו ולא ראינו שהרג עצמו אף שראינו הכלי קרב שהרג עצמו אצלו מ"מ יש להקל ועיין בפתחי תשובה בשם תשובת אבן שוהם ובשמים ראש שפסקו להקל וכך נוהגין עכשיו להקל ביש צדדים לתלות להתאבל ולומר עליו קדיש ע"כ אין קפידא לקרובים להקבר שם ולא להניח אחוזת קבורת אבותיהם ומשפחתם לקבור במקום אחר ויניחו על משכבותם ויבולע המות לנצח אמן כתבתי וחתמתי יום ד' לסדר בהר תרמ"ט לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה קו

שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב בע"פ ערוגת הבושם כש"ת מו"ה משה ליב כהן נ"י דיין דק"ק ניקאלסבורג יע"א

אחדש"ה מכתבו מיום צום עשור אשר יהפך ה' בקרוב לששון ולשמחה קבלתי וביקש לחוות לו דעתי בהוראה שיצאה ממנו בא' שקיבל טעלעגראעם שמת אחיו ושבק חיים לכל ישראל בהודעה שלאחר שתי ימים תהי' הקבורה לבוא שמה ובהיות כי לא יוכל לצאת מביתו שאל מתי יתחיל האבילות אם מיד שנודע לו המיתה או לאחר שתי ימים זמן הקבורה והורה מע"כ שיתחיל מיום הקבורה ואני אומר טוב ויפה הורה כהלכה וכתורה דמבואר בשו"ע יו"ד שע"ה סעי"ב מי שדרכן לשלוח המת לעיר אחרת לקברו ואינם יודעים מתי יקבר מעת שיחזרו פניהם מתחילין למנות שבעה ושלשים וההולכים עמו מונים משיקבר וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות אבל והוא מש"ס מ"ק כ"ב ע"א אמר להו רבא לבני מחוזא אתין דלא אזליתו בתר ערסא מכי מהדרינו אפייכו מבבא דאבולא אתחילו מנו וכתב רש"י אע"ג דלא נקבר המת ימים רבים משמע דרש"י רבותא אתא לאשמועינן אע"ג דלא נסתם הגולל עד ימים רבים מ"מ יתחילו כבר למנות מכי אהדרי אפי ומשמע קצת נגד הש"ך שם סק"ג שהביא בשם הרמב"ן דאף דפסקינן אם גדול הבית הולך עמו מתחילין כולן משיקבר זה דוקא אם יכול לבוא תוך ג' ימים אבל אם אינו יכול לבוא תוך ג' אלו שבבית מונין מיד וגדול הבית שבב"ה משיסתים הגולל וכתב דאפשר גם המחבר וסייעתו מודים לזה מצד הסברא דלא מסתבר כלל אם יקבר המת במקום רחוק שאלו שבכאן ישבו ימים רבים ולא יתחילו אבילות עד שיקבר יע"ש וא"כ אדרבה כל שימשוך הקבורה ימים רבים יותר מסתבר שיתחילו מדהדרי אפי ומע"כ תמה מאין הוציא הרמב"ם וש"ע דינו דדוקא בלא ידעו מתי שיקבר דלא נמצא בש"ס מזה ואדרבה מלשון רש"י שכתב לדידכו דלא מחזי נשמע דהכל תלוי אם רואין סתימת הגולל או לא אבל לא תלי' בידיעת הקבורה והנה י"ל דהרמב"ם מדייק מהירושלמי הובא בב"י שם הרי שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אלין דקסרין דקברי בבית בירי אית תנ' תני אלו שבכאן מונין משיצא המת אלו ששם מונין משיסתים הגולל ולמה נקט הירושלמי דוקא ממקום למקום ולא נקט היכי שמוליכין אותו לבית הקברות שרגיל להיות שהבית הקברות חוץ לעיר אלו שבבית מונין משיצא ואלו שבבית הקברות משיסתים הגולל אלא ודאי בדוקא נקט הירושלמי מעיר לעיר אבל באותו עיר לא וכמ"ש ג"כ הרמב"ן דדעתם עליו וכמונח לפניהם דמי כיון דלאחר שעה ושתים ידעו מתי נקבר ובה"ג חולק וסבר דאף באותו עיר נמי כד מהדרי אפי אלו שבבית מתחילין למנות וסבר דממקום למקום שנקט הירושלמי משום דלא שכיח אם הבית הקברות סמוך לעיר שלא יצאו קרוביו עם המת ומה"ט נקט בה"ג נמי דינו במית במעלי יו"ט ודחילו דילמא לא מספקי' למקברי' מקמי י"ט ושקלוה עכו"ם למקברי' כי מפני מעלי דיו"ט לא הלכו למקברי' המת אבל בשאר יומי לא שכיח דהא לבה"ג לפי מה שכתב הרא"ש דלא כרמב"ן וכן כתב בת"ה להרמב"ן דלא מטין דברי בה"ג לסברתו משמע דאף בחול פליג בה"ג ומ"ט לא נקט בחול דרבותא יותר וע"כ משום דלא שכיח ביום חול שישארו בביתו אם נקבר סמוך לעירו אלא די"ל דמ"מ הרמב"ם דייק דינו מהירושלמי דנקט שמוליכין ממקום למקום כגון אלין דקסרין דקברי בבי בירי ולאיזה צורך נקט הירושלמי כגון אלין דקסרין מה לי דקסרין או לא דהא כבר יאמר ממקום למקום ומה רצה בזה אלא להורות לנו דלא נטעה ממקום למקום דזה נמי שבית הקברות חוץ לעיר אע"ג דיכולין בשעה או שתים לחזור ויאמרו להקרובים שנקבר כשיטת בה"ג משו"ה מפרש כגון אלין דהלכו מקסרין לבית בירי דהוי לעיר אחרת שלא יכולין לחזור באותו יום בזה דוקא אלו מונין משיצא המת אבל לא אם הבית הקברות סמוך לעיר וממילא נמי מוכח דוקא בלא ידעו מתי שנקבור דהא זה פלוגתת הבה"ג שסבר דאף באותו עיר היינו אף דידעו מתי נקבר ולהרמב"ם דוקא ממקום למקום אבל לא באותו עיר היינו דכמונח לפניהם ודעתם עוד על המת כיון שבקרוב ידעו מתי נקבר ולא נתייאשו ממנו ועיין בב"ח שהסביר דטעמא דכיון דאינם יודעים מתי יקבר א"כ אינם יודעים באיזה יום סתום הגולל שיהי' מונין ממנו ולפיכך מונין מיד משיחזרו פניהם דלדידהו הוי כסתימת הגולל שנתייאשו אבל בקרוב לעיר דיודעים סתימת הגולל אין להם למנות עד שיסתום הגולל ולבעל הלכות אע"פ שידעו מ"מ כיון שאינן רואין סתימת אע"פ שידעו אותו מ"מ כבר נתייאשו בהחזרת פניהם יע"ש וממילא לאותו טעם אף אם קוברים בעיר אחרת כיון דידע יום הקבורה עכ"פ דהא בודאי לא צריך לידע השעה כדמוכח מרמב"ן ויודעים איזה יום יתחילו אבילות ממילא מונים מיום שידעו שנקבר ולא מקודם וכן משמע מדברי פרישה שכתב על הא דאמרינן דאם גדול הבית הולך עמו אלו ואלו מונין משיסתים הגולל היינו דמשערין לפי אומד הדעת