שבט סופר חלק א רצא

כזה בקבורת אבותיו רק קובר' אותם במקום מיוחד כמנהג המקומות ע"כ ערערו איזה מאנשי משפחה לאחר שמת אחד מהם שלא ירצו להקבר שם את מתם באחוזת קבר שלהם בשביל המאבד עצמו לדעת ובאו בשאלתם ממני אם מותר לפנות אותי מקברו לקברו במקום אחר וגם אי אין לפנות אי יש קפידא לשאר קרובים להקבר שם, ואען ואומר הא דאסור לפנות מת מקבר לקבר מבואר בסימן שס"ג ובירושלמי הובא בטור שם אפילו מבזוי למכובד אסור אם לא לקבור אותו במקום אבותיו או בארץ ישראל או בקברו אותו ע"מ לפנותו או שצוה מתחילה כן וכל הדינים אלו מתשובות הרשב"א שי"ט יוצאין, ועיין בח"ס חלק ששי סי' ל"ז

ונ"ל אם קברו רשע אצל צדיק בודאי מותר לפנותו דהעיקר דאסור לפנות מת ממקום למקום הוא מדרבנן כמ"ש בב"י סי' שס"ד דטעמא משום מידת הדין כמ"ש הכל בו הובא בב"י שס"ג או משום ניוול וכן כ' בפשיטות בחות יאיר בסופו דאיסור פינוי מת הוא רק מדרבנן, ובאמת צ"ע לזה מש"ס חולין בסוגיא דרוב דקאמר וכי תימא דבדקינן ליה והא קמנוויל משמע דניוול מת דאורייתא דגדול כבוד הבריות וכן בש"ס סנהדרין רצה לומר ומיבעי אי קבורה דצותה תורה הוא משום בזיוני או כפרה אף דהתם משום בזיוני דמשפחתו וקרוביו ולהרמב"ן לאו דווקא בזיוני דקרובי רק משום בזיון דכל העולם כמו שהארכתי בזה בתשובה אחת מ"מ גם בניוול יש בזיון וניוול גם לחיים כמ"ש הנוב"י בתנינא יו"ד קס"ד שהניוול לחיים כשרואין סוף האדם לניוול כזה וכתב מה"ט גם בקטן שייך ניוול עיי"ש ועיין בתשובה ר"י בתנינא שחקר אם מותר לנתק המת לצורך פיקוח נפש משמע דסבר בפשיטות דניוול מת דאורייתא כאשר הבאתי דכן מוכח מש"ס חולין וי"ל הא דכתב הב"י דאיסור פינה מת דרבנן דווקא בארון סתום דלא שייך ניוול כמ"ש בחכם צבי סי' מ"ז ונו"ן דמשו"ה הוצרך הכל בו ליתן טעם משום חרדת הדין ולא קאמר מפני ניוול דחמור יותר וכתב משום חרדת הדין דגם בארון סתום אסור משא"כ משום ניוול בארון סתום מותר, ועיין בשו"ת שבות יעקב ק"ג שכתב דעיקר הטעם דאסור לפנות הוא משום ניוול משום די"ל דווקא בשמואל שהעלה אותו עם נשמתו ע"י בעל אוב להכי היה מתירא מאימת הדין כי בשעת הדין זורקין נשמתו בגוף ודנין אותו משא"כ בפותח קבר והפוסקים דנקטו משום חרדת דין הוא רק סניף בעלמא וזכר לדבר, ועיין בכ"ס יו"ד סימן קפ"ג שתמה למה לא הקשו להיפך גם כן למה צריך טעמא דחרדת הדין כיון דאיכא ניוול, ובאמת כבר הרגיש בזה הח"צ וגם השבות יעקב ולפמ"ש ניוול דאוריי' היא לכאורה וחרדת הדין בוודאי רק דרבנן וצ"ע על הב"י שכ' בפשיטות דהוי רק דרבנן ודוחק לומר דב"י בארון סתום איירי דהא קבר הנמצא בשדה איירי סתם אפילו קברוה בלא ארון סתום ואולי יש לחלק לבדוק המת אם יש סימנים או אם הוא טרפה וצריך לטלטל ולהפך המת ממקום למקום בוודאי יש ניוול גמור והוי דאורייתא משא"כ לפתוח קבר ולפנות למקום אחר מבלי להפך המת מפניו לאחריו ומצד לצד לא הוי ניוול גמור וא"כ נ"ל בפשיטות כה"ג בנדון דידן בוודאי מותר לפנות המת דהא אמרינן בש"ס סנהדרין דף מ"ו ע"א במתניתן בהרוגי ב"ד דלא היו קוברין אותו במקום אבותיו רק באחת משתי בתי קבורות דהיו מיוחדים להרוגי ב"ד וברש"י שם דהלכה למשה מסיני שדי בשתי בתי קברות ויהיב טעמא בש"ס משום דאין קוברין צדיק אצל רשע משו"ה לא היה נקבר בקברות אבותיו וכיון דאין קוברין רשע אצל צדיק הלכה מסיני הוא בוודאי אם קברוה במקום אבותיו מצד הדין צריכין לפנות ואסור להיות נקבר שם ומזה הטעם היו מפנין את המת ומלקטין עצמות לקוברן אותן במקומן כמתניתן שם דהא הוא נקבר בבית הקברות דהרוגי ב"ד וכיון שנעשה עצמות ונתכפר לו אחר עיכול בשר כמ"ש בש"ס שם דף מ"ז ע"ב או כרב אשי מכי חזי צערא דקוברא פורתא הוי כפרה ממילא לא יכולין לקבור עוד שם שאר הרוגין דאין קוברין רשע אצל צדיק והני שנקברים שם כבר נתכפר להם ומחזירין אותם לקברות אבותם דנעשה צדיק והנהרג מחדש שלא נתכפר עוד בא לקבור שם וזה אסור משום דאין קוברין רשע אצל צדיק ומשו"ה היה צריכין לפנות דווקא ואין ראי' ממתניתן זו דמותר לפנות מת משום כבוד קבורת אבותיו כבירושלמי

ועיין בח"ס שם באות ג' שתמה למה לא הביאו הפוסקים מש"ס מכות דף י"א ע"ב דתנא מת קודם שמת כה"ג מוליכין עצמותיו אל קברי אבותיו דכתיב ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו וכן מבואר ברמב"ם פ"ז מרוצח הל' ג' דמותר לפנות לאחר שנקבר שם ולמה מייתי הפוסקים מירושלמי ולא ראי' מש"ס מכות דלפנות לקבור אצל אבותיו מותר וכתב דיש לומר דשאני במכות משום דנקבר מתחילה על מנת לפנותו כשמת כה"ג אבל מ"מ מוכח משם דערב לאדם ונייח לקבור אצל אבותיו דאלא"ה לא הי' קוברים מתחילה ע"מ לפנותו יע"ש, ואני תמה ולמה הביא הח"ס מש"ס מכות ולא ממשנה מפורשת בסנהדרין שהבאתי דג"כ היו מלקטין עצמותיו לקבור במקום אבותיו ומוכח דמותר לפנות לקברו אצל אבותיו ולדחות כמו שדחה הא דש"ס מכות ועוד דהא בש"ס מכות לא מפורש דאיירי לאחר שנקבר שם רק מדכתב רש"י ומת כה"ג אח"כ או מלשון דקאמר מוליכין עצמותיו עיין מתשובות השואלים שם בד"ה ראשון לציון ועיין בכ"ס סי' קפ"ג שכתב דאין ראי' מזה כלל ובמתניתן סנהדרין מוכח בפי' דלאחר שנקבר בקברות הנחנקין או נסקלין הי' מלקטין עצמות לקברו במקום אבותיו. ולפמ"ש אין ממתני' ראי' כלל דהתם הי' צריכין לפנות לאחר שנקבר כבר ונתעכל הבשר משום דהיה בית הקברות לנסקלין ולנחנקין ולא היה יכולין לקבור עוד שאר מתים קודם שפנו המתים שכבר נתכפרו ע"י קבורתן ע"כ היו מפנין עד לאחר עיכול בשר ועוד דזה בוודאי בזיון גמור הוא שיהי' מונח בבתי קברות של הרוגי ב"ד ע"כ הי' מלקטין עצמותיו ומה"ט גם מש"ס מכות אין ראי' דהא ערי מקלט הי' מקום קבורת רוצחים בשוגג ולא נתכפר עד שנגלו לשם וע"י מיתת כ"ג כי במיתת כ"ג תלוי' כפרה עיין בתוס' שם וכיון דנקבר וגם מת כ"ג ונתכפר לו כמו בהרוג ב"ד הי' צריכין לפנות אותו מן הדין כיון שאם מתו שאר רוצחים לא היו יכולין לקברו משום אין קוברין רשע שלא נתכפר לו עדיין ע"י קבורה ומיתת כ"ג אצל זה שכבר נתכפר לו ע"י קבורה ומיתת כ"ג וגם בזיון רב הי' להיות שם יען כי לא נקברו שם רק הרוצחים בשוגג ולא לאדם אחר כדאיתא בש"ס מכות י"ש ע"א אמר ר' אבהו ערי מקלט לא נתנו לקבורה דכתיב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם לחיים נתנו ולא לקבורה ופריך ממתניתן דתנן שמה שם תהא דירתו מיתתו קבורתו ומשני רוצח שאני דגלי קרא יע"ש, חזינן דלא היו נקברו בערי המקלט אף הלוים שהן שלהם, ובלא"ה י"ל דאין ראי' מש"ס מכות די"ל דחיוב נמי אחר מיתת כ"ג לפנות אותו מערי מקלט כיון דלא נתנו לקבורה אף ללוים רק לרוצח והטעם שיגלו שם ויקבר שם עד מיתת כה"ג כדי לכפר לו על שגגתי אבל מאחר שכבר נתכפר לו מחויב לפנותו משם דלאו רשות לבד רק חיוב הוא כמ"ש ואף אי לאו חיוב הוא מ"מ אין ראי' משאר טעמים שכתבתי, ותמוה לי טובא על דברי אבא בכ"ס שם בד"ה והנה שמביא ראי' לדברי הרמ"א דמותר להוליך לקבר אבותיו אף בלא צוה ויש בית הקברות במקום שנקבר תחילה מהא דש"ס מכות דמוליכים אותו כדי לקוברו בקבורת אבותיו ובודאי היה שם בה"ק במקומו וזו ראיה מוכרחת יע"ש, והא מבואר מש"ס מכות שהבאתי דלא היו שם בית הקברות כלל רק אדרבה לחיים נתנו ולא לקבורה ואחר מיתת כ"ג היו מוליכין הכל לקברות אבותיהן לשוב לארץ אחוזתו אלא אלו שנגמר דינם בלא כ"ג או הורג כ"ג וכ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם כדתנן במתניתן שם י"א ע"ב אבל מזה בוודאי אין ראי' שמותר לפנות לקבורת אבותיו אף במקום שיש בית קברות צדיקים במקום שנקבר שם דשאני ברוצח דלא הי' לו כפרה במיתת כ"ג משא"כ בהני ובזיון הוא לו להיות נקבר שם עדיין לאחר שנתכפר לו במקום שנקברים אלו שלא נתכפר להם אף במיתת כ"ג וכל חקירת כנסת יחזקאל הוא מנ"ל להתיר לפנות המת במקום שיש בה"ק במקומו כיון שיש ביזוי לשאר מתים אם מפנים אותו משם אבל כה"ג דמכות שיש ביזוי למת עצמו שיהי' נקבר שם במקום שאר רוצחים בוודאי אין לחוש לבזיון אלו שלא נתכפר להם במיתת כ"ג ומותר לפנות או דאף חיוב גמור הוא מטעם שכתבתי

, והנה בכ"ס שם כתב עוד לומר דאין ראי' מש"ס מכות דמותר לפנות בשביל קבורת אבותיו משום דיש לומר