שבט סופר חלק א רצ

אמרינן לאו להנות אבל הרמב"ם בפ"ג מהל' אבל וכן הטור שע"ד כ' אפי' לקראת מלכי עכו"ם ויש להאריך בזה ועיין

והנה קבר של קרקע עולם מבואר בסנהדרין דף מ"ז ע"ב דאינו אסור דקרקע עולם אינו נאסרת ור"י בטור שס"ד סבר דוקא בקבר של כוכין שעושין בסלע אבל בקבר של קרקע שמכסין בעפר הוי כתלוש ולבסוף חיברו שנאסר והרא"ש פליג דאינו נאסר דהוי כקרקע עולם וכן שיטות רוב הפוסקים וכתב הר"י בטור דעכשיו שקוברין קטנים בקברי גדולים באיסור הם עושים שקבר מת אסור בהנאה אפילו לקבור בו מת אחר והסכים הטור לזה כמ"ש בד"מ שם ור"י לא איירי אלא לקבור קטנים בקברי גדולים כמבואר ג"כ בטור שס"ג דאין מלקטין עצמות להניח אותם בצד הארון או קבר לקבור שם מת אחר אבל אם פינוה המת מהקבר לגמרי אי אסור לקבור מת אחר מזה לא מיירי הר"י ולא הטור בסי' שס"ג וי"ל דזה מותר דדוקא לקבור שני מתים ביחד הוא דאסור משום בזיון וכבוד המת אבל אם פינה המת באופן דמותר לפנות כמבואר בסי' שס"ג י"ל דמותר לקבור בו מת אחר דליכא בזיון למת אם פינות משם בדרך היתר לקבור בו מת אחר ורק לפנות המת לכתחילה אסור אם לא באופן שמבואר ורק לקבור שני מתים יחד הוא בזיון למת אלא שהד"מ הביא הא דרשב"א בתשובה סי' תקל"ז דמשמע אם פינוהו המת מהקבר מותר לקבור בו מת אחר וזה צ"ע שהרי מהטור משמע שאין חולק בזה לאסור כמ"ש וצריך לומר משום דיהיב הר"י טעמא דאין קוברין קטנים בקברי גדולים משום דקבר מת אסור בהנאה א"כ אפילו פינוהו משם המת נמי אסור לקבור בו מת אחר אבל משום בזיון המת בודאי לא שייך אם כבר פינוה משם אלא איסור הנאה יש כן הוא כונת הד"מ והב"י הקשה באמת על הר"י דלמה צריך לטעם איסור הנאה דהא בלא"ה אסור כמבואר שס"ג משום כבוד המתים דהא ר"י ג"כ איירי לקבור קטנים עם גדולים בקבר אחד וזה מבואר בסי' שס"ג דאסור משום כבוד המתים וראיתי בב"ח שכתב שאדרבה איפכא יש לתמוה דהא איסור הנאה מדאורייתא הוא כדילפינן מגז"ש דעגלה ערופה וא"כ למה צריך לטעמא דכבוד המתים וקושי' זו ג"כ יש לתרץ דהא דצריך לטעמא דכבוד המתים היינו היכ' דלא שייך איסור הנאה כגון בקבר של קרקע עולם לר"י בכוכין ולדידן אפילו בקבר של קרקע ומכוסה בעפר אלא מהא דהביא הטור דאין מלקטין עצמות בתוך הארון משמע דגם בארון הטעם משום כביד המת והב"ח כתב ומתרץ קושי' דודאי איסור הנאה של קבר ליכא אלא לחיים אבל לקבור בו מת אחר שרי מדאורייתא אבל חכמים אסרו גם בהנאה זו מפני כבוד מתים ור"י שכתב שקבר מת אסור בהנאה אפילו לקבור בו מת אחר היינו לומר אסור בהנאה מדרבנן לקבור בו מת אחר מפני כבודו של מת יע"ש ולפי דברי הב"ח ליכא פלוגתא כלל בין הר"י והטור והרשב"א דהכל מודים לדברי הרשב"א דאם פינוהו המת דלא שייך עוד כבוד המת מותר לקבור מת אחר דמה הנאה יש לחי ורק למכור או להשתמש לחי אסור אבל לקבור מת דליכא הנאה לחי מותר ולזה גם הר"י וטור מודים דאיסור הנאה לקבור בו אחר דכ' הר"י הוא איסור הנאה בשביל כבוד המת דלא שייך אלא בהא דאיירי הר"י שקברו קטנים בקברי גדולים וראיתי בכ"ס שם שרצה לומר דגם אם היורשים צריכים ליתן ולשלם מקום קבורה מותר ומפלפל שם לענין מצוה לאו להנות נתנו ורק למכור אסור וכן בשבות יעקב ח"א סי' פ"ז הביא דברי הב"ח ומתמה דמה לי הנאת חיים או הנאה זו לקבור בו מת אחר דמ"מ איכא הנאת חיים הרווחת מקום קבורה ומאוד תמוה בעיני על הב"ח ושאר הגאונים שלא הביאו דברי הנמוק"י בפ' נגמר הדין שהביא בשם הר"י בן גאות ז"ל דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות אלא משום הנאה הקרובים הלכך אינו אסור אלא במקום שאין מוציאין מקום לקבור אלא בשכר דאית להו הנאה לקרובים בהכי אבל בבית הקברות של רבים שהוא משותף ביניהם שאם אינו כאן נמצא במקום אחר מותר שהרי אין הנאה להם וכן כתב הרמב"ן ז"ל וטובים ציפורנם של הראשונים ומבואר הכל מפורש כדברי הרשב"א דאין איסור לקבור מת אחר דבמת לא שייך איסור הנאה דנעשה חפשי מן המצות רק במקום שצריכים הקרובים ליתן שכר בעד מקום קבורה ומרוויחים בזה בודאי אסור אם לא שנותנים שכר הקבר שאין הנאה עוד לחיים בזה וליכא פלוגתא כלל דאיסור הנאה דקאמר הר"י אף דאיירי מסתמא במקום דלא נותנין היינו כמ"ש הב"ח איסור הנאה משום כבוד המת ולקבור קטנים אצל גדולים אסור אבל אם פינוה המת לדברי הכל מותר לקבור בו מת אחר כדברי הרשב"א אם לא שנותנים שכר כמ"ש מפורש הר"י בן גיאות ומלמד על הסתום בשאר ראשונים

ומתוס' שכתבו בד"ה איתבי' בדף מ"ז דטעמא דלא בעי למימר משום כבוד אביו כדלקמן דאי במחובר דלא מיתסר כלל בעלמא משום כבוד אביו אין לאסור יע"ש ולרשב"א שכתב דאין איסור כלל לקבור מת אחר אף בקבר בנין ורק משום כבוד אביו אסור ודייק מדקתני פינוה אסור בהנאה ולא קאמר רבותא יותר דאסור לקבור בו עולמית כמו בחוצב קבר לאביו וע"כ דבאמת לא מיתסר לקבור מת אחר כי אם מחמת כבוד אביו אבל לאחר לא מיתסר רק בהנאה למכור או להנות בו והמקשה לרבא צריכין לדחוק דסבר דגם לקבור מת אחר אסור ועיין בכ"ס שהביא כל דברי הרשב"א בתשובה וא"כ לתוס' דליכא כבוד אביו היכי דלא נאסר הקבר כמו בקרקע עולם יהי' לכאורה מוכח דלא כרשב"א אולם לאחר כיון קצת נראה דאינו ראיי' דסברת התוס' כיון דקבר במחובר לא שייך בו איסור הנאה כלל אין בו כבוד אביו ויש לסבור יותר לפמ"ש רש"י ביבמות דף ס"ו ע"ב באצטלא דפרסוה אמיתנא דתכריכי המת אסורין הנאה הן כהקדש דילפינן מעגלה ערופה וכיון דחל על הקבר שם הקדש ואסור בהנאה כהקדש יש בו משום כבוד אביו לקברו בו אחר דהא אקדשי' לאביו ותופס בו קדושה דאסור בהנאה כהקדש אבל במחובר דלא תפסו קדושה כלל לא שייך כבוד אביו וא"כ אף דשרי לקבור בו מת אחר לרשב"א משום דמה הנאה יש לחי אבל כיון דמ"מ אסורה בהנאה להשתמש בו לחיים ולפמ"ש גם בקרובים שצריכין לשלם שכר בעד הקבר אסור כמו שכתב הר"י בן גיאות א"כ דומה ממש להקדש דהא גם בהקדש אינו מעל רק אם נהנה ממכו ושייך כבוד אביו וליכא ראי' מתוס' נגד הרשב"א אלא מלשון רש"י בד"ה משום כבוד אביו שכתב אבל משום איסור הנאה ליכא כגון אם חצבו לשם מת אחר מתחילה לא ע"כ משמע אבל אם קבר בו ממש מת אחר גם בלאו כבוד אביו אסור לקבור עולמות דהא מזה איירי הברייתא לקבור בו אחר אלא די"ל דרש"י רצה לומר דבחוצב ליכא איסור כלל דהזמנה לאו מילתא ואפילו למכור הקבר או היכי דקוברין בשכר נמי מותר וכן מצאתי בהרדב"ז ח"ב סי' תשמ"א שכתב בפשיטות כרשב"א

ולפמ"ש ליכא פלוגתא כלל בין הפוסקים ע"כ נ"ל לדינא דמותר לקבור מת אחר בקבר שפינוה אבל קרובים דחייבים בקבורת אבותם במקום דנותנין שכר בעד קבר אז לא יכולין לקבור בקבר שפינוה ואם משלמים מקום קבר שפינוה נראה לי ג"כ דמותר דמה לי אם קוברין פה או במקום אחר כיון דלא מרויחין ממון אבל אחרים מותרים לקבור בקבר שפינוה דמה הנאה אית להו אבל בבית הקברות של רבים שמשותף ביניהם ואין משלמים בעד הקבר מותר דאין הנאה הרווחת ממון וכבוד המת ליכא ובמתים חפשי לא שייך הנאה אצלם כלל וכן הדין בתכריכים ומצבות דרק לקרובים המחויבים לעמוד מצבה או לעשות תכריכים אסורים אבל לאחרים שרי להלביש תכריכים או להעמיד מצבות ממת זה למת אחר ורק למכור אסור וזה שרצוני לבאר דליכא חילוק דיעות בין הפוסקים ולעשות שלום ביניהם ויפרוס ה' סוכת שלומו עלינו וה' יאיר עינינו בתורתו ויראינו נפלאות הכ"ד פרעסבורג יום ה' לסדר ואולך אתכם קוממיות תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה קה

נשאלתי מעיר הגדולה פאריז מאחד ממשפחת יקרה אשר קנו שם להם אחוזת קבר שקורין פאמיליענגרופט וקרה שאחד מהם איבד עצמו לדעת ונקבר שם ואחר זמן שמעו אנשים ממשפחה זו כי לא נכון והגון לעשות כן לקבור