שבט סופר חלק א רפט

הנקברת עמו אסורין בהנאה שלא יתחלפו בתכריכין ואח"כ בהלכה כ"ג כתב היו אביו ואמו מזרקין כלים בחמתן על המת מצוה על אחרים להצילן ואם הגיעו למטה הנקברת עמו אין מצילין אותן יע"ש, משמע דשני דינים המה דתחילה מיירי הרמב"ם אם אחרים זרים זורקין כלים ואח"כ בזורקין אביו ואמו ובברייתא נזכר רק מאביו ואמו ואי אמרינן דלא דוקא הה"ד אחרים ג"כ א"כ למה נקט אביו ואמו בהלכה מיוחדת והא כבר כתב כל הכלים שזורקין על המת ולאיזה צורך כתב עוד הפעם ועוד יש לדקדק בהל' כ"ב לא כתב שזורקין כלים על המת בחמתן ואצל אביו ואמו כתב בחמתו על המת משמע מדבריו דוקא באביו ואמו שייך מחמת מררייהו אבל לא באחרים זרים שאינם קרובי המת דלא שייך מחמת מררייהו וא"כ בודאי קשה כיון דלא קאמר אצל אחרים בחמתן על המת מצד הדין לאסרו הכלים בנוגעים במטה ואמאי קאמר הרמב"ם משום דלא יחלפו בתכריכין ותמוה לי טובא שלא עמד אחד מנושאי כליו על זה ולא הרגישו

ונ"ל לתרץ דלכאורה תמוה הא דמקשה אי הכי היינו דקתני עלה רשב"ג במד"א בשלא נגעו במטה אבל בשנגע במטה אסורים ולרבא דלא אמרינן אגב מררייהו א"ש בנגעו במטה ואמאי יהי' לכאורה נגיעה במטה יותר מהזמנה דהא בהזמנה אפילו ע"י מעשה גדול כמו בנין לא מתסר ולאו מילתא הוא ונגיעה במטה לבד שלא יכרכו בו המת יהי' יותר מהזמנה וראיתי אח"כ שהרגיש בספר תורת חיים וכתב נגיעה במטה כאלו כרכוה בהן דמי ודוחק כמובן דהלא לא נשתמש למת בנגיעה למטה לחוד ולא דמי כלל לכרכוה או דרמי מת בקבר וחפשתי בספרים ומצאתי במרכבת המשנה על הרמב"ם שכתב לתרץ הא דנקט הרמב"ם טעמא שלא יתחלפו בתכריכין די"ל דהרמב"ם מפרש דהקושי' הי' לרבא דאמאי צריך להציל דאפילו נגעו במטה לא הוי אלא הזמנה ומשני דאגב מררייהו חוששין שיכרכו בו המת ולזה פריך מנגעו במטה דאסורין אע"ג דלא כרכו בו עוד ומשני דמחלפי בתכריכין היוצא לנו מקצורי דבריו דנגיעה במטה לא הוי רק הזמנה וגם לרבא לא אסור רק משום דמחלפי בתכריכין וא"כ רבותא זו רצה הרמב"ם לאשמעינן בהל' כ"ב דאף באחרים שזרקו כלים על המטה שנקברת עם המת אע"ג דלא שייך לומר אגב מררייהו אצל אחרים מ"מ אינם אסורים מה"ת הכלים אלא מדרבנן דלא הוי אלא הזמנה ואח"כ כתב דבאביו ואמו נמי אע"ג דזורקין בחמתן ולא הוי אפילו הזמנה מדעתם דהא אגב מררייהו עושים כן אפ"ה בנגעו במטה אין מצילין והברייתא רבותא אשמעינן באביו ואמו אע"ג דעושין מחמת מררייהו והו"א דליכא למגזר ולא אתי למחלפי בתכריכין משום דכ"ע ידעו דמתוך צערן עושין כן ואין זו הזמנה ואינו דומה לתכריכין מ"מ אתי למחלפי ושתי דינים אלו אתי הרמב"ם לאשמעינן דאף באחרים לא אסור רק משום דמחלפי וגם דאפילו באביו ואמו חיישינן לאחלופי

ובזה א"ש נמי מה דיש עוד לדייק בדברי הרמב"ם דבהלכה כ"ב בזורקין כלים על המת לא כתב דמצוה להצילן ובאביו ואמו כתב דמצוה על אחרים להצילן אלא היא הדבר אשר דברתי דהא דמצילין כתב רש"י דאין לך השבת אבידה גדולה מזו וי"ל דזה שייך דוקא באביו ואמו דהוי כאבידה שלא מדעת דשייך השבת אבידה דהא זורקין מחמת מררייהו ומתוך צערן עושין כן בשעה שהמת מוטל לפניהם ע"כ מצוה להצילן אבל אחרים שזורקין שעושין כן בדעת ובכונה לא שייך השבת אבידה דהא עושין כן בכונה לכבוד המת ואין זה בכלל השבת אבידה וא"ש הכל בעזה"י

נחזור לענינינו דמוכח מכל זה דגם תכריכין ומשמשי המת אסורין מה"ת כמו שהוא שיטת רש"י ותוס' ושאר פוסקים דלא כרשד"ם דרצה לומר בפשיטות דלכ"ע רק מדרבנן אסור ואמרתי ליישב בזה דברי הטור שכתב בסי' שס"ד המוציא קבר בתוך שדהו ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו ומקומו טהור וכתב ב"י דמדברי רש"י נראה בהיפך דלא שרי לפנות אלא קבר חדש שיודע בעל השדה שמעולם לא ליה לקברו ועיין בב"ח שנדחק לישב דברי טור ועוד יש לי קושי' לדברי טור דדוקא בידע אסור אבל מחמת ספק מותר א"כ מא' פריך על קבר הנמצא דלמא מת מצוה הוא והא אף דאפשר דהוא מת מצוה הא לטור מספיקא מותר לפנותו אלא דלזה י"ל דהוי ס"ס לחומרא דלמא נקבר מדעת בעל השדה ואת"ל שלא מדעת דלמא מת מצוה ובס"ס לחומרא אף בדרבנן אסור ונ"ל דטור ורש"י לא פליגו דהנה מכבר עמד בסוף תשובות חות יאיר הרב הגאון מו"ה דוד אפפענהיים זצ"ל על סתירת רש"י דבקבר הנמצא פירש רש"י כגון שהוא חדש וידוע לבעלים דבגזילה נקבר שם משמע דבספיקא אסור ואלו בקבר ידוע כתב רש"י שנקבר שם מדעת בעלים מסמע דספיקו מותר ונדחק לישב יע"ש, וי"ל דהא איסור פינוי מת הוא רק איסור דרבנן משום כבוד המת ושלא ישתמשו בקבר וכן הא דגזרו טומאה עולמות הוא רק דרבנן א"כ בספיקא אם נקבר שם מדעת בעלים או לא יש להקל בספיקא אבל לענין איסור הנאה של הקבר דהוי מדאורייתא הוי ספיקא מה"ת ולהחמיר וא"כ בנמצא דקתני דמותר בהנאה ג"כ מפרש רש"י כגון בקבר חדש דידע דנקבר בגזילה דאל"כ אמאי מותר בהנאה וע"כ הא דנמצא איירי בידוע בגזילה ובקבר בידוע דאסור כ' רש"י דידעינן דבודאי מדעת בעלים דאל"כ הי' מותר לפנות עכ"פ וגם לא יהי' טומאה עולמות ועל כרחך דאיירי שהוא בודאי מדעת בעלים ובספק הוי הדין כקבר שמזיק לרבים דמותר לפנות ומקומו טהור ואסור בהנאה ומיושב סתירת רש"י ודוק בדברי הטור שכתב דאם אינו ידוע שמדעת בעלים מותר לפנותו ומקומו טהור ולא נזכר מאיסור הנאה וראיתי שכבר עומד הב"ח על זה ולא תירץ כלום ולדברינו בכיוון השמיט הטור דבאמת בספק אם מדעת בעלים או לא מותר רק לפנות ומקומו טהור דהוי רק דרבנן (אבל דמותר בהנאה דקתני בברייתא בנמצא דמותר לא נקט משום דמספק באמת אסור בהנאה דהוי ספק דאורייתא) ומשום דרצה הטור לאשמעינן האיך הדין בספק משום הכי נקט כה"ג דבידוע ממש אסור גם לפנות ומקומו טמא ובספק מותר לפנות ומקומו טהור אבל אסור בהנאה מכח ספיקא אלא דעדיין קשה מאי פריך מקבר הנמצא מותר לפנותו דלמא מת מצוה הוא דהא הוי ספק ומותר לפנות אלא דזה אינו דודאי מת שקנה מקום הקבר אסור לפנותו אף בלא כבוד המת דהא מקום קבורתו הוא וקנה מקומו ומי יכול לגזול ממנו ועיין בשלטי גבורים פרק נגמר הדין שכתב בסוף דבריו ועוד נראה לאסור בהנאה קברים דידן אפילו פינו שם המת דבסתמא כל אדם הנקבר זוכה בקרקע שנקבר בו מלבד כי המנהג הוא בגליל זה שכל א' קונה מקום קבורתו וא"כ מקום קבורתו מאן יחיל מאן שביק יע"ש וכיון שמת מצוה שקונה מקומו הוא אחד מעשרה תנאים שהתנה יהושע כדאיתא בפ' מרובה דף פ"א א"כ מצד הדין אסור לפנותו ולא מפני כבוד המת בלבד וא"ש ועיין

והקשיתי לפי מה שבארנו דמדאורייתא אסורין משמש' המת מהא דש"ס ברכות דף י"ט דאמר ר"א בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מת לקראת מלכי ישראל ואפילו לקראת מלכי או"ה שאם יזכה יבחין והקשה מזה על רב דאמר כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ומשני דרוב ארונות יש להם חלל טפח ורק מדרבנן גזרו טומאה ומשום כבוד מלכים לא גזרו דהא מבואר בטור דאסור לישב על הקבר ובב"י הביא הגהות אשרי דאסור לדרוך על הקבר ולהשען על המצבה משום דאסור בהנאה וא"כ קשה האיך היו מדלגין על ארונות דהא אסור לדרוך משום איסור הנאה ואינו דומה למ"ש הט"ז שם בסק"א מפירש רשב"ם דלפי שעה מותר היינו דוקא דלא שייך לפי שעה בזיון המת דלא קפדי לפי שעה אבל אי אסור בהנאה מה"ת בודאי אין חילוק וא"כ קשה האיך הי' מדלגין וע"כ דרק מדרבנן ומשום כבוד מלכים לא גזרו ויש לומר כיון דלשם מצוה הי' מדלגים משום כבוד מלכים א"כ מצוה לאו להנות ניתנו אבל זה ניחא במלכ' ישראל דאיכא מ"ע דאורייתא אבל האיך אמר אפי' מלכי או"ה דלא הוי אלא משום דאם יזכה יבחין וצ"ל דגם במצוה דרבנן אמרינן לאו להנות ניתנו דלא כרז"ה דסבר דבדרבנן מצוה להנות ניתנו וכן שיטות ראשונים דגם בדרבנן מצוה לאו ניתנו להנות ועיין במג"א ס' רכ"ד סק"ז שכתב שלא התירו לדלג רק משום כבוד מלכי ישראל אבל בשביל שאם יזכה יבחין לא התירו אפילו איסור דרבנן א"כ י"ל דוקא במלכי ישראל דהוי מ"ע מה"ת