שבט סופר חלק א כח

אחרת בע"ת וישכח שבת אבל אם לא יתירו לו רק בצמצום כדי חייו אז אין לחוש. שיתרשל בעירוב תבשילין וא"כ בוודאי מסתבר למ"ד תקנת ע"ת משום כבוד שבת שיתירו לו בלי עירוב עכ"פ כדי חייו, אבל למ"ד משום שלא יאמרו שאופין ג"כ מיו"ט לחול וע"ת משום קדושת יו"ט הוא שלא יבוא לחלל יו"ט אז מסתבר שגם כדי חייו לא התירו ואקדים עוד דתוס' הביאו ירושלמי דפליגי ר"א ור"י אי צריך פת ותבשיל או שדי בתבשיל לחוד וכתב די"ל דר"א סבר כדי שלא ישכח כבוד שבת ע"כ צריך אפיה ובישול לכל אחד מיוחד, משא"כ לרב אשי די בתבשיל אחד לאפיי' ובישול יע"ש, ואם כן י"ל דהברייתא דהתירו כדי חייו אתי' כר"א דצריך פת ותבשיל והכל משום כבוד שבת ע"כ מותר לכל הפחות כדי חייו משא"כ לר"י שדי בתבשיל אחד והברייתא דאקנוי קמחא להלכתא, וכן פסק הרמב"ם כרב אשי כדי שיאמר דאין ופסק ג"כ מהאי טעמא דדי בתבשיל אחד משום הכי פסק דלא התירו כדי חייו ויש להאריך ע"ד פלפול עוד

והנה לפי מה שכתבו הי"מ דאופין ומבשלין לו היינו אחרים ממש וכתבתי דכן דעת הרי"ף והרמב"ם מוכח מזה ע"כ דלא כבעל העיטור שהביא הטור דסבר דמי שלא עירב יכול לבשל לאחרים שעירבו דשליח של אדם כמותו והברייתא דקתני הרי זה יבשל לאחרים כתב הב"י דאיירי מקמח שלו אבל מקמח של אחרים שעירבו יכול לבשל דא"כ אמאי קתני ברייתא כיצד הוא עושה מקנה קמחו לאחרים ואופין לו ומבשלין לו ולבעה"ט למאי צריכין אחרים להטריח על קמחו דהא כיון שהקנה קמחו לאחרים נעשה הוא שליח בקאחו שהקנה לאחרים ויכול לבשל בעצמו ויש לומר דבעה"ט סבר כהרא"ש דאופין ומבשלין לו היינו בני ביתו ולא אחרים דווקא כאשר מפרש הרא"ש דאופין ומבשלין לו בברייתא דכדי חייו אבל לי"מ והרמב"ם דאופין ומבשלין לו אחרים משמע מוכח דלא כבעה"ט, אלא באמת יש להביא ראי' לי"מ ורמב"ם דאופין ומבשלין לו אחרים משמע דברייתא קתני אופין ומבשלין לו ולא נקט לאחרים אופין וכו' וכאשר פשט מהברייתא על איבעי דעבר ואפה והביא הברייתא נקט בלשון הברייתא ,,ואחרים'' אופין ומבשלין לו ואי אופין ומבשלין לו גם בני ביתו במשמע אמאי נקט אחרים דהא בנ' ביתו בוודאי לאו בכלל אחרים נינהו וע"כ דאופין לו נמי משמע אחרים ע"כ לא מדייק ונקט בת"ש אחרים אופין ומבשלין לו וזו ראי' לי"מ והרמב"ם, וי"ל דאף דאופין ומבשלין לו אחרים דווקא נינהו יש ליישב ג"כ הבעל העיטור די"ל דווקא בקמחא דאחרים מתיר הבעה"ט אבל לא בשהקנה קמחו לאחרים דכבר העיר הרשב"א בחדושיו דאי אין קמחו נאסר ויכולין אחרים לבשל בשבילו א"כ בטלת תורת עירוב שיתרשל מלערב כיון שיש לו תקנה ותירץ דהקילו בעירוב דלא שכיח הוא שלא יערב כדי שיאפו ויבשלו לו אחרים וא"כ י"ל זה דווקא אם אחרים צריכין לאפות ולבשל לו ולהטריח בעדו אם כן לא יסמוך כי אולי לא ימצא מי שיטריח בעדו או לבעה"ט דסבר דמותר הוא לבשל לאחרים שעירבו היינו מקמח של אחרים דווקא דלא יסמוך בוודאי כי אולי לא ירצו להזמין אותו וליתן לו ולבני ביתו לאכול אבל באקנוי קמחא לאחרים קמח שלו אם הוא ג"כ יכול לבשל בוודאי שכיח זה דהא אחרים לא יחזיקו קמחא שלו דהא לא נתן להם רק כדי שיכול לבשל ואם גם הוא יטריח בעצמו יהי' רגיל ושכיח לעשות ובטלת תורת עירוב ומה הועילו חכמים בתקנתן וכל כי האי לא הקילו חכמים בעירוב וגם בעה"ט מודה שאסור וא"כ לא צריכין לומר הא דאין אופה ומבשל לאחרים איירי דווקא בקמח שלו אלא אף בקמחא של אחרים שהקנה להם וא"ש נכון מסברא

ובזה מצאנו מקום ישוב לדברי הטור סי' תקכ"ז התמוהים שכתב ואם אין אחרים שעירבו שיקנה להם התירו לו חכמים משום כדי חייו משום כבוד שבת לעשות דבר מועט ואפילו הוא בעצמו וכו' ומדייק הב"י מדכתב הטור ואפי' הוא בעצמו מוכח דסבר דאפילו באחרים שעירבו שרי דלא כאביו הרא"ש דאל"כ הוא ואחרים שווים המה ומאי אפילו שכתב והד"מ כתב דלא משמע כן להם דהא הטור כתב בהדיא ואם אין אחרים שעירבו משמע דלא מרצונו תליא מלתא בדאיכא אחרים צריך להקנות יעיין שם, אלא שקשה דשפיר מדייק הב"י מלשון אפילו שכתב הטור משמע להיפך. ולא מתרץ הד"מ זאת והדיוקים בדברי הטור סותרי' אהדדי ולפמ"ש יש לומר הא דהקילו בלא עירוב כדי חייו מ"מ מאי דאפשר לחוש שלא יקילו בעירוב חששו ולא יבשל הוא בעצמו רק אחרים צריכין לבשל לו כדי חייו ועי"כ יהי' זריז ונשכר פעם אחרת שלא להקל ולזלזל בעירוב דלא ימצא בנקל מי שיבשל לו ולהטריח בעדו ובעד ביתו משא"כ אם הוא בעצמו או בני ביתו יכולים לבשל לעצמם קמ"ל הטור ואפילו בעצמו שרי משום דסבר דלשון הברייתא אופין ומבשלין לו על בני ביתו קאי דאי דווקא אחרים א"כ לנקוט אחרים כדי שלא לטעות וע"כ דגם לו התירו אולי לא ימצא באמת או שיהי' דר ביחידי ולא יהי' מי שיבשל בעדו אבל מ"מ רבותא איכא בין לו ואחרים משו"ה שפיר קאמר הטור ואפילו הוא לעצמו וא"ש נכון ויצא לנו בזה דגם אחרים שלא עירבו יכולים לבשל בשבילו כדי חייו ובוודאי אם אפשר לו לאפות לעצמו אין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך אבל אם א"א לו י"ל דגם לאחרים שרי ועיין בירושלמי דקאמר לא עירוב ולא ערבו לו אחרים ר' יצחק אמר צולה לו דג ר"ה מחמם לו חמין משמע דגם לו לעצמו שרי וי"ל ג"כ דלרבותא נקט הירושלמי דגם לו לעצמו שרי ועיין

ותבנא לדינא דכבר כתבתי דלא מבורר מפוסקים אי הני תקנות דווקא בשוכח ואנוס או אף במזיד ופושע והצל"ח כבר הרגיש בש"ס דף ט"ו על הא דשלחו מנות לאין נכון לו אמאי לא הקנו קמחם לאחרים יע"ש ובאמת גם על האי סמי' צ"ע אמאי עציב דהא יכול להקנות לאחרים וכי לא הי' ידע הברייתא דמקנה קמחא לאחרים דהא הוי מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל, עיין ברש"י משניות שהי' סדורות בפניו אולי דווקא משניות ולא ברייתות שלא הי' סדורים ובקיאים כ"כ וצ"ל גם שמואל דלא אמר לו תקנתא זו דלא יעצב שיקנה קמחו לאחרים לא הי' יודע הברייתא וזה דוחק וביותר קשה בדף ו' ע"א דקאמר רבינא הוי יתיב קמי' דרב אשי בשני ימים טובים של ר"ה חזיי' דהוי עציב אמר ליה אמאי עציב מר א"ל דלא אותיבי עירובי תבשילין ועל הני אמוראי בוודאי א"א לומר שלא ידעו הברייתא ואמאי לא הקנה קמחא לאחרים, והא דלא אמר סמוך אדידי י"ל דלא עירוב בשביל אחרים

והנה לפי מה שפי' הבעל המאור הא דאמר להאי סמיא פושע את לדידך אסור לכ"ע שרי היינו דסמיא לא הוה מנהרדעא אלא שע"י עירוב תחומין אתי לפרקא ולעולם לא סמך על עירובו דשמואל והאי דבשנה ראשונה סמוך אדידי היינו לא שיסמוך על עירובו אלא שיסמוך על המתוקן שלו ויאכל עמו כיון שלא עירוב במקומו כי חשוב שמואל דאנוס הוא ולשנה אחרת ראה שלא עירוב ע"כ א"ל פושע אתה ולא תאכל עמי כההיא דאמר רב חסדא ושלחו מנות לאין נכון לו למי שלא הי' לו להניח יע"ש, וא"כ כיון להפושע אסור גם כן להזמין אצלו ולאכול משלו מכ"ש שלא התירו לפושע תקנתא קמחו לאחרים דהא גם משלו ממש אסור לאכול אלא דבאמת כבר תפסו עליו בשטה מקובצת דלא אמר רב חסדא לעיל אלא למצוה אבל לא לאסור לשלוח משלו לאין נכון לו, וי"ל דאסור לפושע להקנות קמחו לפי מה שכבר הבאתי בשם הר"ן והמרדכי דבאמת אסור ליתן במתנה ביו"ט משום קנין אלא לצורך מצוה התירו אבל בפושע ומזיד י"ל שלא התירו הקנין כיון דפושע והא דלא אמר בשנה ראשונה שיקנה לו קמחו י"ל דהא עדיפא שיסמוך אדידי דלא צריך לעשות איסור קנין דלאו לצורך מצוה הוא כיון שיכול לסמוך על אחרים אבל בהא דרבינא ורב אשי קשה דהא בוודאי רבינא לאו פושע הוי וצ"ל הא דעציבי היינו משום דלא הי' רוצים להטריד אחרים לבשל ולאפות ביום טוב ואין הוכחה לפושע ולמזיד שלא יהני אקנוי קמחא ומסתימת הפוסקים משמע דגם בפושע ומזיד יכול לעשות כן דלא לשתמיט חד מראשונים ופוסקים לאשמעינן דלא מהני בפושע ומזיד כיון דלא יכול לסמוך על עירוב של אחרים בפושע ונ"ל דהחילוק דאי גם בפושע יכול לסמוך על אחרים א"כ בטלת תורת עירוב וכל