שבט סופר חלק א רפח

סתירה ואין כאן פלוגתא כלל ותרווייהו הב"ך והש"ך הביא דאי' לדבריהם מדברי רב האי גאון אלא תוכן הדבר דהב"ח החמיר אפילו א"א לקבור במקום אחר אבל מ"מ אפשר להעמיק החפירה בעומק שיהי' בין קבר לקבר ששה טפחים אז צריך להחמיר ואסור לקבור עד שיה' ששה טפחים וזה מוכח מרב האי גאון שכתב אם אפשר להעמיק אסור עד שיתן עפר ששה טפחים אע"ג שנתמלא וליכא דוכתא אחריתא כמו דאיירי שם ע"כ מדייק הב"ח וכתב שא"א במקום אחר לקבור אבל מ"מ אפשר ליתן ששה טפחים ולהעמיק בין קבר לקבר אבל הש"ך כתב אבל אם א"א בענין אחר היינו שא"א ליתן ששה טפחים וגם א"א למצוא מקום אחר שרי בלי הפסקת ששה טפחים וזה נמי מבואר בדברי רב האי שכתב מה יעשו א"א להניח למת בלא קבר ומסיים שפיר הש"ך ופשוט הוא ובזה גם הב"ח מודה ועיין

והנה גם הח"צ באותו תשובה החמיר להניח ששה טפחים אבל כבר כתב בשו"ת שבות יעקב חלק ב' פוק חזו מאי עמא דבר שכבר נהגו שקוברים זה אצל זה בהפסקה קצת ונתפשט המנהג מפני שאנחנו בגולה ודינים זו לא נאמרו אלא במקום שיש רחבות ידים אבל בזמננו שאין לנו חלק ונחלה והמקום מצומצם ע"כ נהגו להקל אבל מ"מ במקום שנתישב בקרוב ואפשר להרחיק בודאי יש להרחיק כדין המבואר ועיין בט"ז שס"ד סק"ב ובתשובה מאהבה כתב מן הצד יש להקל יותר כיון דאינו מבואר בש"ע וטור שצריך מן הצד ששה טפחים ולפמ"ש אין הוכחה כלל ואם במקומו רחבת ידים וקוברים בהרחקת ששה טפחים כדינו כאשר נראה ממכתבו בודאי אין להניח לקבור בפחות מזה ואף שקנאו המקום מכבר מכירה ומקח טעות הוא ואין לגזול המתים בפרט כאשר כתב כי הוא בשטח שנקבר אדם גדול בענקים שממנו יצא הוראה לישראל בעל הש"ך ואין קוברין אפילו צדיק אצל חסיד מופלג וכ"ש בינוני ולדבריו אפילו לבינוני אין להחשיבם ואפילו בעל תשובה נמי אין קוברין אצל חסיד מופלג כמ"ש הש"ך בשם הב"ח ע"כ בודאי ראוי להרחיק מקום קבר אחרים בפרט כי רבים באים למקום קבר איש אלקים להתפלל וה' ירחיב גבולנו לבוא לציון ברינה שיבולע המות לנצח פה פרעסבורג לסדר אמור תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה קד

בדין קבר ותכריכין ומצבה של מת אם מותרים למת אחר

יען כי ראיתי בשו"ת כ"ס יו"ד סי' קע"ז שיצא בכותבת גסה לבאר ביאור רחב דין קבורת המת ותכריכין ומצבה אם מותרים למת אחר אמרתי ג"כ לבוא ולמלאות את דברי אבא מאוה"ג זצ"ל ויען כי יש נפקותא אי האיסור מה"ת או מדרבנן בכמה ענינים ע"כ אבאר הנה הא דמת אסור בהנאה ילפינן בע"ז כ"ט מגז"ש דשם שם מעגלה ערופה ומשמע מכל הפוסקים דאיסור דאורייתא הוא דגז"ש גמורה הוא רק המשנה למלך בהל' אבל רצה לומר מדלא כתב הרמב"ם דלוקין על הנאת המת משמע דסבר דלאו היקש גמור רק אסמכתא ותמהתי על דבריו דהאיך אפשר לומר כן דהא תקרובות ע"ז ילפינן מויצמדו לבעל פטור ויאכלו זבחי מתים דאסור בהנאה דהוקש למת ואי במת גופא ההיקש לעגלה ערופה רק אסמכתא א"כ איך כתב הרמב"ם בפ"ב ופ"ז מהל' עכו"ם דתקרובות ע"ז אסור בהנאה מה"ת ולוקין עליו וע"כ דדרשה גמורה הוא ומת אסור מה"ת ומקשינן תקרובות ע"ז למת אח"כ ראיתי שכבר עמד בזה בשעה"מ בפ"ה מאישות ומאריך שם בהא דתקרובות ע"ז

והנכון מה שכתב קדוש זקני בח"ס בחדושיו לע"ז דהיינו טעמא דהרמב"ם דאינו לוקה על הנאת המת משום דאינו מופנה הגז"ש דשם של ותמת ותקבר שם דאתי' לדרשות אחרות ג"כ ואינו מופנה וצ"ל הא דכתב הרמב"ם דלוקין על תקרובת ע"ז דלא יהי' חמור ממת דאין לוקין דזה אינו דהא הרקי"ם כתב דלוקין משום דלא ידבק בידך מאומה מן החרם וצ"ל הא דבש"ס יליף דתקרובות אסור משום דאיתקש י"ל דלא הוי רק גילוי מלתא דאי לאו קרא דיאכלו זבחי מתים הו"א דלא ידבק רק על ע"ז עצמו או על משמשיה קאי אבל לא על תקרובות וכיון דגלי לן קרא דזבחי מתים אסור מה"ת מדאיתקש למת אע"ג דעל מת אינו לוקה דאינו מופנה לוקין מלאו דלא ידבק דמסתמא גם מתקרובות ע"ז איירי כיון דידעינן דאסור עכ"פ מה"ת מדאיתקש למת אבל שיהי' הנאת המת אסור רק מדרבנן זה בודאי א"א לומר בדברי הרמב"ם וכן הוא שיטות כל הראשונים והפוסקים ומשמע ג"כ דגם תכריכין וקבר ושאר משמשי מת אסורין ג"כ ד"ת כמו המת עצמו אלא שהרשד"ם יו"ד סי' ר' רצה לומר דקבר ושאר משמשים לכולי עלמא מדרבנן ונ"מ לספק דרבנן וכדומה וראייתו מהא דכתב הרמב"ם עפר הקבר אינו אסור בהנאה שאין קרקע עולם נאסרת אבל קבר הבנין אסור בהנאה ומדכתב סתם ולא כתב דאסור מה"ת משמע דוקא מדרבנן וכן מדייק מהא דכתב הרמב"ם שם המת אסור בהנאה כולו חוץ משערו שהוא מותר מפני שאינו גופו וכן התכריכין אסורים ובודאי שערו יותר מגופו מתכריכין וע"כ שערו דמותר מה"ת קאמר אבל מדרבנן אסור ותכריכין לא עדיפי משערו ובודאי רק מדרבנן אסור יע"ש וכנה"ג דוחה דבריו וכבר הבאתיו בתשובה בה אחרת

והנה ברש"י סנהדרין מ"ז ע"ב בד"ה מקומו טהור וכן בד"ה פינהו מקומו טהור כתב מפורש דאיסור הנאה דקבר איסור דאורייתא הוא וכן מוכח מתוס' מ"ח ע"א ד"ה משמשין שהקשו ועורו של מת מי גרע מתכריכין ובעור משמע בחולין דליכא איסור דאורייתא משמע אבל בתכריכין איכא איסור דאורייתא ויש להביא ראי' דאיכא איסור דאורייתא דהא גזרו טומאה על הקברות אע"פ שנטלו משם המת משום גזירה כדי שלא יפנוה ואי כל הטעם דאסור לפנות הוא משום כבוד המת לבד או דקבר אסור מדרבנן בודאי לא ה' להם לגזור טומאה עולמות על הקבר דמקומו טמא אלא ודאי דאסרו לפנות משום שמא ישתמשו בהקבר ואסור בהנאה מה"ת ומשו"ה גזרו טומאה כדי שלא יפנוהו ואע"ג דמשמע דגם בקבר של קרקע עולם דלא אסור בהנאה מה"ת נמי גזרו טומאה עולמות יש לומר משום דלא פלוג דהא עכ"פ אסור לפנות המת מפני כבודו וכיון דבקבר תלוש יש איסור מה"ת גזרו טומאה על כל הקברים ועוד יש להביא ראי' מהא ברייתא דלקמן דקתני רשב"ג במה דברים אמורים שלא נגעו במטה אבל נגעו במטה אסורה ותרגמה עולה במטה הנקברת עמו דמחלפי בתכריכי המת ואי תכריכי המת רק מדרבנן אמאי גזרו בזרקו כלים מחמת מררייהו אטו תכריכים אבל אי תכריכין מה"ת אסורין א"ש

והנה הרמב"ם כתב בפי"ד הל' כ"ב טעמא דכלים שזורקין על המת אסורין במטה הנקברת עמו משום שלא יתחלפו בתכריכין, ועיין בלחם משנה דהקשה דהא לא אתמר רק לאביי דהזמנה מלתא אבל לרבא לא צריכין להכי דהא הזמנה לאו מילתא ולא צריכין לומר אגב מררייהו ומצד הדין אסורין בנוגעין במטה ותירץ משום דתרגמא עולא כן וודאי אליבא דהלכתא אמר כן משום דלאמת גם לרבא אמרינן אגב מררייהו וטעמא דאסורין משום דאתי למחלפי יע"ש, ומצאתי כן בחדושי הר"ן סנהדרין שתירץ כן על הרי"ף שכתב נמי טעמא דמחלפי בתכריכין וכן כתב הרא"ש ויש הוכחה דגם לרבא אמרינן כן לפי האמת דלפ"ז א"ש הא דנקט היה אביו ואמו מזרקין בו כלים ולא קאמר סתם כלים שזורקין על המת דלרבא דלא אמרינן אגב מררייהו ואביו ואמו שווים עם שאר אנשים למה נקט אביו דווקא והמקשין י"ל שסבר דה"ה אחר ואורחא דמילתא נקט כמו שכתב רש"י לעיל מ"ז ע"ב בחוצב קבר לאביו דס"ד דמקשה דאורחא דמילתא דחוצב קבר לאביו אבל לפי תירץ דטעמא דברייתא משום כבוד אביו א"ש דנקט דווקא חוצב קבר לאביו וגם לאביי א"ש דנקט חוצב לאביו משום דהוי כטווי לאריגה דליכא מאן דאמר הזמנה מילתא ורק משום כבוד אביו, אם כן אי אמרינן גם לרבא אגב מררייהו אתי שפיר הבריתא במורווח ולא צריכין לומר דאורחא דמילתא נקט

אלא דתמוה לי שלא הרגיש הלח"מ בדברי הרמב"ם דבה' כ"ב כתב כל הכלים שזורקין על המת על המטה