שבט סופר חלק א רפז

תשובה קג

שלום וכ"ט לתלמידי הרב המופלג בהפלגת חכמים חרוץ ובקי מחותני כש"ת מו"ה דוד פראנקפורטער נ"י דיין ומורה דקהל האללעשויא יע"א

קבלתי מכתבו ואודות הענין שבא לפניו שאיש ואשה קנו להם מקום קבורה מאת הגבאים דח"ק בחייהם בשטח רגלי מאוה"ג בעל הש"ך שנקבר במקומו ועכשיו האשה שובקת חיים לכל חי ומדד מע"כ נ"י הרחק מקום הקבר משאר הקברים ולא מצא רק ה' טפחים ע"כ נפשו בשאלתו אם יש להניח לקבור שם ואען ואומר הנה באבל רבתי בפ' י"ג לא נאמר רק סתם אין קוברין ב' מתים זה בצד זה והרמב"ן בת"ה כתב שיהי' ששה טפחים ביניהם כאשר הביא בטור תשובה בשם רבינו האי גאון דמשמע בין בצדדים ובין למעלה זה על זה צריך ששה טפחים ומקור הדין של ששה טפחים הוא ממתניתין בבא בתרא דף ק' המוכר לחבירו לעשות לו קבר וכל המקבל מחבירו לעשות לו קבר עושה תוכו של מערה ד' אמות על שש ופותח לתוכו שמנה כוכין ג' מכאן וג' מכאן ושנים מכנגדן ומבואר לפי פירושו של רשב"ם והר"י מגאש והרמב"ן שמוכח ממתניתן דמניחי' אמה ששה טפחים בין מת למת שלא יהי' נוגעין אהדדי ומוכח שצריך ששה טפחים הפסק בין קבר לקבר והרמב"ם בפ' יוד מהל' אבל הלכה ט"ז לא כתב רק סתם אין קוברין מת על גבי מת ולא שני מתים כאחד שבזיון ה"א והכ"מ כתב דהטור כתב שצריך ששה טפחים אבל מלשון הרמב"ם משמע שדוקא אצל או על זה יש איסור אבל בהפסק ביניהם מותר ולא יהיב שיעורא

ונ"ל דטעמו של הרמב"ם לשיטתו שכתב בפ' כ"א מהל' מכירה הל' וי"ו נמצא שבין כל קבר וקבר שמן הצדדין אמה ומחצה ובין השניים האמצעיים שני אמות יע"ש ובשלמא לפירוש רוב ראשונים שגם לרחבו מניח אמה בין קבר לקבר כמו לארכו של מערה א"כ שפיר יש ללמוד משם השיעור הפסק שבין קבר לקבר שהוא אמה וזה תפוסות המת אבל להרמב"ם דאין השיעור שווה דלארכו הוא רק אמה וחצי בין קבר לקבר ולרחבו הוא שני אמות א"א לומר שמה שצריך להניח ריווח הוא מצד הדין דא"כ למה ישתנה הדין בין ארכו לרחבו ואמאי יתנו לרחבו ד' אמות לקבור בו שני מתים הלא להרמב"ם שאינו מניח בתחילת הכותל ועושה הכוך מיד אצל הכותל ולא צריך להניח רק אמה וחצי בין קבר לקבר כמו לארכו א"כ הי' די בג' אמות וחצי לרחבו ואמאי נותן לו ד' אמות לרחבו ואי מצד הדין הוא הא דצריך להניח יה' הכל שווה וע"כ אין הריווח משום תפוסות לחוד אלא מטעמא אחרינא שכך נהגו וכדומה וא"א למילף דינו ממתניתן כנ"ל טעמא של הרמב"ם שכתב סתם

והטור בסי' שס"ב והש"ע כתבו ג"כ סתם אין קוברין ב' מתים זה בצד זה אא"כ הי' דופן הקבר מפסיק ביניהם ובזה על זה כתב שנותן ששה טפחים עפר ביניהם ובהשקפה ראשונה עלה בדעתי לומר שטור מחלק בין זה בצד זה דליכא בזיון כל כך אז מותר בהפסק דופן הקבר לבד אבל זה על זה שהוא בזיון ממש למת להניח אחד על חבירו צריך הפסק ששה טפחים אבל שבתי וראיתי שזה ליתא דהא השיעור של ששה טפחים הוא ע"כ ממתניתין דבבא בתרא שם והתם מוכח דגם זה אצל זה צריך ששה טפחים וגם מתשובות רבינו האי גאון שהובא בטור ס' שס"ג מוכח דאין חילוק דגם זה בצד זה צריך ג' טפחים כדי תפוסתו לכל מת ומת דהיינו ששה טפחים

וראיתי בתשב"ץ חלק ג' סי' קי"ט שכתב הא דמשמע מש"ס דילן דצריך ששה טפחים ומת"ה שהביא הב"י שס"ב משמע ג' טפחים כאשר הבין הב"י ג"כ דג' טפחים דוקא ומכח זה הקשה על הטור שכתב בזה על זה ששה טפחים ועיין בהגהות מהרל"ח שם ובתשב"ץ כתב שיש לומר כיון שנסתם קבר התחתון סתימא חזקה אין לחוש שיתערבו הקברים זה בזה כשיש ג' טפחים ביניהם אבל מן הצד יש לחוש שמא יתקלקלו הכתלים ויתערבו הקברים ומשו"ה בעי' ששה טפחים ואף בין קבר לקבר קאמר רשב"ג הכל לפי הסלע שאם הוא חזק ואין לחוש לנפילה די בפחות יע"ש

והח"צ בתשובה קמ"ט רצה לומר דמה"ט כתב הטור וש"ע סתם דופן הקבר מבלי תת קצבה לדבר משום דפסק כרשב"ג יע"ש וזה דוחק דא"כ אמאי נותן קצבה בלמעלה זה על זה דגם בזה הכל תלוי' אם העפר הוא קשה או רך וראיתי מי שדייק מדנקט הטור וש"ע אלא א"כ דופן הקבר מפסיק ביניהם ולא כתבו אלא א"כ יש הפסק ביניהם ש"מ דבעינן דופן הקבר הידוע כמבואר במתניתן וש"ע ח"מ סימן רי"ז אבל לדידי אין זה דיוק דיש לומר דקמ"ל דלא תימא אם נקברו בארון כאשר הי' המנהג בימים הקדומים לא צריך הפסק דהא הארונות מפסיקים קמ"ל דוקא דופן הקבר צריך להפסיק ביניהם אבל גם עם הארונות אין לקבור שני מתים זה אצל זה אע"פ שאין זה בזיון כמו בנקברו בקרקע וא"כ י"ל ולחלק בנקברו בארון די בהפסק הקבר קצת דגם אם יפול לא יתערבו המתים ממש אהדדי דהא עכ"פ הארון מפסיק ביניהם אבל כשנקברו בקרקע צריך ששה טפחים שלא יתערבו ביחד ממש ורציתי לפרש בזה דברי ת"ה שהביא הב"י שס"ב שכתב על דברי האבל רבתי אין נותנין ב' ארונות זה על זה ודוקא בנוגעים אבל בשני קברות זה למעלה מזה וקרקעיתו של עליון ג' טפחים מותר יע"ש ותמוה הרבה אריכות הלשון דהא קאי על הא דאין נותנין שני ארונות זה על זה א"כ מה זה שכתב ודוקא בנוגעים אבל בשני קברות זה למעלה מזה דהא איירי בשני קברות ולא הול"ל רק אבל אם קרקעיתו של עליון ג' טפחים מותר וגם למה משנה מלישנא דארונות ונקט ב' קברות אבל לפי דברינו יתפרש לכאורה כמין חומר דבאמת בב' ארונות דבלא"ה יש הפסק ארונות בין המתים י"ל דדי שלא יהי' נוגעים ממש אהדדי אבל אם נקברו בקרקע ממש אז צריך בקרקע ג' טפחים וזה שכתב ודוקא בנוגעים היינו בארונות אינו אסור אלא דוקא בנוגעים אבל בשני קברות היינו בלא ארונות אז צריך קרקע ג' טפחים ביניהם, ואי אמרינן דקאי הכל על ב' ארונות א"כ יש לישב ג"כ סתירת הרמב"ן די"ל הא דכתב שיעור אמה ממתניתן דבבא בתרא היינו בקובר מתים ממש בלי ארון אז צריך ששה טפחים משא"כ בארון על גבי ארון אם יש קרקע ג' טפחים סגי אבל באמת ליתא וליכא חילוק דהטור כתב ואין נותנין שני ארונות זה על זה ואם נתן כופין העליון שיפנה שאין נוהגין בזיון במתים ודוקא שאין ביניהם עפר ששה טפחים אבל יש ביניהם עפר ששה טפחים מותר משמע דסבר בדברי הת"ה דגם בארונות צריך ששה טפחים ועוד דהא כתב הרשב"ם הא דצריך ד' אמות הכוכין לארכו מפני שהמת ארכו ג' אמות ובשביל הארון שהוא מונח בו צריך אמה רביעית ואפ"ה תנן במתניתן שצריך הפסק אמה בין קבר לקבר וע"כ דליכא חילוק בין נקבר בקרקע או בארון אבל מ"מ הרווחנו לישב דברי הטור וש"ע שנקטו שיעור של ששה טפחים בזה למעלה מזה ולא כתב כן תחילה כשהביא הא דאין קוברין מת זה אצל זה דהשיעור ששה טפחים דהא מוכח מדברי רבינו האי גאון ומדברי ת"ה שאין חילוק וגם בש"ע הביא הא דאין קוברין ב' מתים זה בצד זה בסעי' ג' ולא כתב השיעור שצריך להיות בינהם ובסעי' ד' כשהביא הא דאין נותנין ב' ארונות זה על זה כתב השיעור אם יש ששה טפחים מותר ולפי דברינו א"ש דרבותא רבתא קמ"ל דאי מהא דאין קוברין ב' מתים הו"א דוקא בשנקברו בקרקע אז צריך ששה טפחים אבל בב' ארונות לא צריך כן ומשו"ה קמ"ל דאפילו בב' ארונות צריך לששה טפחים וכ"ש בנקברו בלא ארונות וא"ש בעזה"י

והנה הב"ח החמיר וכתב דאפילו א"א במקום אחר אסור לקבור זע"ז אלא א"כ יש הפסק ששה טפחים ביניהם כדכתב רב האי זצ"ל ובש"ך הביא דברי הב"ח ומיהא אם א"א לקברו בענין אחר שרי כדמשמע מתשובת רב האי גאון יע"ש וראיתי בכ"ס יו"ד סי' קפ"ד שכתב דדברי ש"ך סותרים אהדדי דתחילה כתב אפילו א"א במקום אחר ומסיים אם א"א בענין אחר שרי וכתב דאין זה סיום דבריו של הב"ח אלא דהש"ך חולק על הב"ח היכי דא"א יע"ש ולא זכיתי להבין דאין כאן