שבט סופר חלק א רפו

דוקא מעות א"כ שפיר י"ל דוקא עמיתך בחדא בקנין כסף אבל בנכרי גילתה תורה בתרתי בין בכסף ובין במשיכה משא"כ לר"ל דתרווייהו קנינים מפורשים בתורה אצל ישראל במקח וממכר משיכה מיד עמיתך וגם כסף אצל הקדש הדרי הקושי' דאדרבה נימא ישראל בתרתי ונכרי בחדא ע"כ אמימר כר"י סבר דישראל בכסף משום דמצינו אצלו קנין כסף דוקא בהקדש ולא משיכה דלא קני משיכה בהקדש וא"ש

ויש להוסיף מיא וקמחא להסביר יותר לפמ"ש הפנ"י שם דגם לר"י יש להקשות דכיון דמשיכה ע"כ קנין הוא אצל מתנה והפקר א"כ נימא ג"כ בישראל תרתי משיכה ומעות מנתן הכסף וקם לו וכתב דלר"ל יש לתרץ קושית תוס' כיון לענין קניות משיכה לא צריכין קרא דידעינן ממתנה ומציאה וע"כ קרא דמיד ליד אתי ללמוד דוקא משיכה קונה ולא כסף דלא נילף מהקדש יע"ש ובדבריו מדויק הא דאמר לדידי' ר"ל משיכה מפורשת בתורה ולא קאמר כמו דאמר ר"י דמשיכה קונה ד"ת אלא דרצה לתרץ בדבריו ג"כ דנימא לדידי' ג"כ כסף קונה מהקדש ותרוייהו יקנו משו"ה קאמר משיכה מפורשת מה"ת וקרא דמיד ליד דלמשיכה דיקנו לא צריך קרא דמסברא ידעינן דאלת"ה מציאה ומתנה במה יקנה וע"כ דאתי למעט דוקא משיכה ולא קנין כסף אלא לר"י קשה דנימא תרתי דנהי דלית ליה דרשא מיד ליד מ"מ מסברא ידעינן ממתנה ומציאה כסף מהקדש וכתב לתרץ כיון דדרשינן מיעוט דלעמיתך לאפוקי עכו"ם שאינו קונה כמו ישראל ואי ישראל בתרתי א"כ לא ידעינן אכתי איזה קנין למעט בנכרי וע"כ דישראל בכסף לחוד ונכרי במשיכה יע"ש וא"כ א"ש במורווח במה שכתבתי דאי אמרינן תרתי בנכרי לא קשה נימא איפכא דלישראל בתרתי ולנכרי בחדא דזה א"א לר"י דלא ידעינן איזה קנין ממעט ואיזה קנין מרבה וע"כ דרשינן לישראל בחדא ונכרי בתרתי וזה דוקא לר"י אבל לר"ל דמפורש בקרא דעמיתך משיכה אלא דילפינן נמי מהקדש דכסף ג"כ קונה אבל בקרא לא כתיב רק משיכה א"כ אע"ג דאמרינן בישראל בתרת מ"מ י"ל דעמיתך ממעט נכרי בקנין אחד דוקא וממעט קנין משיכה דאיירי הקרא מפורש משא"כ קנין כסף דלא מפורש א"כ מנ"ל לומר אי לא אמרינן מה עמיתך בחדא אף נכרי דישראל בחדא ונכרי בתרתי נימא איפכא דישראל בתרתי ונכרי בחדא וממעט הקרא משיכה ומרבה קנין כסף וע"כ מוכח מאמימר והאי דדחי הא דרב דתרתי בנכרי ע"כ כר"י סבר ולא כר"ל והא דרב דאמר דוקא בלן דלא מחסרא משיכה אבל בספר לא י"ל דסבר לרב איירי מתניתין בישראל וכיון דבישראל עקרו קנין כסף לא מעל דקנין דרבנן מהני לדאורייתא כמו שאמרינן לענין אתנן בע"ז דלא אסור כיון דלא משך ואע"ג דרבא אמר דמסייע לר"ל מ"מ אמימר והאי דדחי לא סברו כן אלא כיון דעקרו קנין מעות לא מעל עד דמשך וי"ל דגם רב סבר נכרי בתרתי אף אי סבר כר"י דמעות קונות ומיושב קושית הח"ס ע"ד פלפול נאה ונכון ב"ה ועיין

והנה בח"ס סי' שי"ב כתב דשיטת הרי"ף ג"כ דנכרי בתרתי ומשו"ה קאמר הרי"ף דקנין מעות אתיא מק"ו דגופו קני ממונו לא כש"כ ולכאורה קשה מהא דאמרינן בבכורות דנכרי מישראל יוכיח כמו שהקשה בנמו"י אלא דהרי"ף סבר לאמת דנכרי בתרתי א"כ שפיר יש ק"ו ובזה מישב בחדושיו קושיתו שהבאתי לעיל הא דאמר לאמימר דע"כ סבר כר"י יע"ש ולדידי נראה דיש לתרץ דברי הרי"ף דבאמת י"ל דלא קשה נכרי יוכיח דשאני נכרי דנקנה בחזקה משא"כ ישראל אלא דקשה נכרי מישראל יוכיח דקני דגופו לא נקנה בחזקה ואפי"ה מטלטלין במשיכה וגופו בכסף ולזה י"ל כיון דאין הגוי קונה את ישראל רק למעשה ידיו ורק שיעבוד הכסף אשר נתן יש לו על הישראל אבל לא קני גוף העבד משו"ה קונה בכסף משא"כ מטלטלין צריך משיכה ועיין במקנה קדושין דף י"ד ע"ב מ"ש לפרש הא דאמר התם אשכחן נכרי דכל קנינו בכסף משא"כ לר"ל שפיר פריך דאם גופו קונה בכסף דהא ישראל גוף של עבד קונה וא"כ שפיר איכא ללמוד ק"ו ישראל מישראל אי גופו קונה ממונו לא כ"ש ואין להקשות דליכא ק"ו גם בישראל מישראל משום דגופו נקנה נמי בשטר כבר כתב בא"מ וגם המקנה דזה ליכא פירכא משום דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו אלא דצריך להבין מאי מקשה הש"ס על הא דרצה לילף מק"ו דגופו דמטלטלין נקנו בכסף א"כ בשטר וחזקה נמי והא מטלטלין לאו בני שטרא נינהו וראיתי אח"כ בספר מחנה אפרים בה' קנין מעות סי' י' שהקשה כן ואולי יש לדחוק דעיקר הקושיא מחזקה ושטר אגב גררא דחזקה נקיט ועוד י"ל דלכאורה ק"ו פריכא הוא די"ל הא דגופו בכסף היינו משום דלא שייך בעבד לומר נשרפו עבדך בעלייה כמו שהארכתי בתשובה אחרת משא"כ במטלטלין י"ל דחש רחמנא שיאמר הנכרי נשרפו חטיך בעלייה ומשום הכי במשיכה דוקא וא"כ בלא"ה יש לדחות הק"ו דגופו בכסף וכ"ש ממונו אלא דהגמרא מקשה ביותר לר"ל אף אי לא סבר כלל החשש דנשרפו חטיך ורצה לילף מק"ו מ"מ ישראל מישראל יוכיח דודאי לא שייך לומר דמה"ט אמרה התורה בישראל במשיכה משום נשרפו חטיך אם גוי קונה מישראל בכסף ולא חש התורה שיאמר הנכרי נשרפו חטיך בעלייה ע"כ שפיר מקשה לר"ל ישראל מישראל יוכיח אבל לר"י ליכא פירכא דגוי מישראל או ישראל מגוי יוכיח דגופו בכסף וממונו במשיכה די"ל באמת מה"ט גופו בכסף וממונו במשיכה משום דבגופו לא שייך כלל נשרפו חטיך משא"כ במטלטלין אמרה התורה דוקא במשיכה משום דחש רחמנא שיאמר הנכרי לישראל וגם הישראל לא יחוש לומר לנכרי נשרפו חטיך משא"כ ישראל מישראל לא חש התורה כלל שיאמר ישראל נשרפו חטיך בעליה ושארית ישראל לא יעשו עולה להפסיד ממון חבירו ומשו"ה שפיר יש ללמוד לר"י ק"ו אם גופו בכסף ממונו לא כ"ש וליכא פירכא גוי מישראל יוכיח די"ל דמשו"ה מטלטלין במשיכה משום דשייך נשרפו חטיך בעלייה משא"כ לר"ל שפיר פריך מק"ו אם ישראל מישראל קונה דוקא במשיכה מכ"ש דלא יקנה מק"ו דגופו מטלטלין בכסף וזה דבר נכון בישוב הרי"ף בעזה"י ואין ראיה דרי"ף סבר כשיטת הרמב"ם ועיין

מ"מ כיון דכמה ראשונים סברו דנכרי בין במעות ובין בכסף יש להצטרף לס"ס עכ"פ ואף הדראכגאבע שנתן הנכרי יש לדון עליו אם לא נתן רק לערבון אינו קנין ורק אם נתן בתורת תחילת פרעון וזקף השאר במלוה אבל אם מכר כל הבכור בפרוטה לא מהני ומע"כ הביא מה שכתב תוס' סוף ד"ה רב אשי שלא צריך המעות כל הראש רק שיתן פרוטה אף ששוה יותר כפלים מ"מ אנן סהדי שגמר ומקני לא ראה מה שכתב בח"ס בסי' שי"א דזה דוקא אם אינו מוכר רק אבר אחד שמרויח עכ"פ הישראל הרבה שיפטור הולד מבכורה אבל כשמכר הבהמה לא מהני דבודאי לא סמכה דעתו להקנות כיון שיפסיד יותר אם יקח הבהמה והחילוק נכון וברור אף די"ל כיון דהנכרי יודע שאינו זאת רק להפקיע מבכורה וישראל סמכה דעתו שבודאי יתנה לו בחזרה הבהמה ממילא גמר ומקני לפטור מבכורה מ"מ החילוק נכון

ומה שכתב דבדיניהם הוי דראנגאבע קנין כבר כתב בעבודת הגרשוני וכן הביא בח"ס דזה דוקא בקנין גמור אבל בבכור שאינו עושה רק להפקיע מכח דיניהם אין זה קנין עיין בס' שט"ז בד"ה שבתי וראיתי וכו' אלא דלזה ממ"נ דאי אמרינן מפני שאינו אלא להפקיע לא מהני מנהג יש לצרף ולומר כיון שנתן קצת כסף אע"ג דאינו דמי שויה של בהמה מ"מ גמר ומקני כיון שיודע שסופו להחזירו ובקנין דאורייתא מועיל אף שאינו אלא להפקיע אבל בלא"ה שגג בזה דהא כיון שקצב דמי בהמה ורק נתן לו דראנגאבע דהיינו תחילת פרעון על החוב זה הוי קנין ממש ולא צריכין לדברי תוס' דגמר ומקני דהא קצוב עליו דמי בהמה ממש ואם יקח הבהמה צריך לשלם השאר והוי קנין כסף ממש אבל מ"מ כיון שאינו רק ספק בכור דאין לסמוך על עדות הנכרי וגם מכר בכסף ונתן הנכרי דראנגאבע יש לסמוך על מה שכתב בח"ס סי' שי"ז שיתן פרוטה לעכו"ם קטן שיטיל בו מום והנני ידידו חותם בברכה יום ג' לס' וישב תרנ"ב לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל