שבט סופר חלק א רפה

תשובה קב

שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב וותיק מלא עתיק בע"פ בנש"ק מו"ה נתן נטע קעללין נ"י רב דק"ק באגארד יע"א

קבלתי מכתבו ושאלתו אודות ספק בכור וראיתי שעיקר תמיכתו על דברי הרמב"ם שסובר דבנכרי בתרתי וכן סברו כמה ראשונים כאשר כתב ג"כ תוס' בע"ז דסוגיא אזלי דישראל בחדא אבל בנכרי או כסף או משיכה ולית לן הא דאמר בבכורות מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא ועין בלח"מ שהאריך ג"כ בזה מהיכן הוציא הרמב"ם דלא כסוגיא דבכורות ותוס' כתבו בע"ז ע"א בד"ה אמר אמימר דעיקר טעמא דאמימר דסבר כר"י דמעות קונות ודרש לעמיתך בכסף לנכרי במשיכה ובד"ה שקילי זוזי כתבו דסבר האי דדחי דקני במשיכה או מעות בנכרי ולית ליה האי דאמר בבכורות מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא אבל הרמב"ן כתב דגם אמימר סבר דנכרי בתרתי וכן כתב בספר תו"הב וכן משמע מפשטות הסוגיא דהא רב אשי רצה להביא ראיה מהא דרב דלא כאמימר דמשיכה קונה ואי לאמימר דוקא משיכה עדיין קשה מרב דמוכח תרתי ועכ"פ דלא כאמימר ולתוס' צ"ל דרצה לדחות רק ראיות רב אשי מהא דרב אבל גם כאמימר לא אתיא הא דרב אבל אי אמרינן דאמימר אף משיכה קאמר א"ש יותר וי"ל דרש"י סבר באמת דגם אמימר סבר בתרתי כדמוכח כל הסוגיא זו ובזה יש לישב דברי קדוש זקני ז"ל בח"ס סימן שי"ח וגם בחדושיו לע"ז שהעלה דרש"י היה לו הגירסא כמו בירושלמי ומרדכי דר"י סבר במשיכה ור"ל סבר בכסף והביא ראיה מהא דכתב רש"י בד"ה אבל לא יין וכו' ואי קשיא אביי ורבא היכי מתרצי אתקפתיה דאמימר הא אינהו קשישי מיניה טובא לא תקשי דהא במס' בכורות מתרץ אביי ורבא אליבא דר"י דאליביה קאמר אמימר לשמעתי' וקבעוהו בעלי תלמוד אמילתי' דאמימר עכ"ל ומקשה בח"ס דהא הסוגיא התם אזלי לר"ל דסבר נכרי בכסף וע"כ דרש"י סבר דר"י סבר ישראל במשיכה ונכרי בכסף יע"ש ומע"כ הרבה להקשות על זה א"כ אין מובן הא דקאמר רש"י דאליבי' קאמר אמימר לשמעתי' דהא אמימר סבר משיכה בנכרי קונה וא"כ ישראל בכסף כמ"ש בתוס' דע"כ דלא כר"י דסבר משיכה בישראל לפי גירסת רש"י גם אני עמדתי על זה וכן ממקום אחר נשאלתי על זאת לפרש דברי רש"י לפי כונת ח"ס אבל לפי דברינו שהקדמתי יש לישב דברי קדוש זקני די"ל דגם אמימר סבר כר"י דישראל במשיכה אבל בנכרי אמרינן תרתי ודרש ישראל במשיכה אבל נכרי בתרתי ועיין בתוס' שכתבו וסבר הא דדחי דקני' במשיכה או מעות לנכרי ודריש הכי לעמיתך במשיכה הא לנכרי או בהא או בהא וא"כ שפיר כתב רש"י דמתרצי לר"י ולפי גירסתו דר"י סבר משיכה קונה ואמימר סבר כותיה היינו ג"כ דסבר דמשיכה בישראל קונה ואליבא ר"י דסבר משיכה קונה קאמר לשמעתיה דמשיכה וגם כסף קונה וא"ש אלא שצ"ל הא דכתבו תוס' דסבר דמשיכה בישראל קונה ונכרי בתרתי דהא מנ"ל לתוס' דסבר משיכה בישראל קונה כיון דאמרינן דנכרי בתרתי יכול לסבור ג"כ דמעות בישראל קונה כמו שבאמת פסק הרמב"ם דישראל במעות ונכרי בתרתי וצ"ע לכאורה ונ"ל דתוס' הוכיח ע"כ דמאן דדחי סבר בישראל במשיכה דהא אזיל לרב דאמר להני סבויתא שקלו זוזי מינייהו והא רב אמר על מתניתין דבלן דוקא בלן דלא מחסרא משיכה אבל מידי אחריתא לא מעל עד דמשך ולמאן דדחי וסבר דרב תרתי קאמר מעות או משיכה א"כ קשה אי אוקמי מתניתין בישראל א"כ כסף קונה ואי בבלן נכרי א"כ בודאי קשה דהא בנכרי בתרתי ואמאי לא מעל במידי דמחסרא משיכה דהא בנכרי בתרתי קונה וע"כ האי דדחי וסבר לרב דתרתי קני בנכרי ע"כ סבר ישראל במשיכה ושפיר קאמר רב דוקא בבלן היינו בישראל אבל בספר דשייך משיכה לא מעל עד דמשך ושפיר הוכיח תוס' דהאי דדחי סבר ישראל במשיכה

ועוד נ"ל דאי אמרינן דגם אמימר סבר תרתי כדמשמע פשטות הסוגיא וכמ"ש הרמב"ן א"כ מוכח דאמימר סבר דישראל במשיכה דהא כתב הרמב"ן הא דאמר משיכה בנכרי קונה היינו אף משיכה ואי סבר כר"י ועיקר טעמא דאמימר כר"י כמ"ש תוס' א"כ משיכה בפשיטות קונה בנכרי דהא דרשינן בבכורות מדישראל בכסף נכרי במשיכה אלא דאמימר סבר דישראל בחדא ונכרי בתרתי א"כ משיכה ידעינן בודאי דקונה דא"א לומר אי ישראל בכסף דנכרי אינו קונה במשיכה אלא די"ל תרוייהו דגם כסף קונה ודרשינן ישראל בחדא ונכרי בתרתי וא"כ ביותר היה לן אמימר לאשמעינן דכסף בנכרי קונה משום דסבר דתרתי בנכרי אבל דנכרי במשיכה קונה זה דבר פשיטות אף אי דרשינן נכרי רק בחדא וע"כ מוכח אי אמרינן דאמימר ג"כ תרתי אית ליה בנכרי ע"כ סבר דבישראל במשיכה וא"כ אדרבה קנין כסף בנכרי הוא פשיטות ביותר וקמ"ל אמימר דאף משיכה קונה וא"ש וזה לפי סוגיא דע"ז דסברי נכרי בתרתי אבל בבכורות אמרינן דאמימר אי סבר גזל נכרי מותר ע"כ כר"י סבר דישראל במעות ונכרי במשיכה ואי גזל נכרי אסור ולית לן מיעוט מדישראל בחדא יכול לסבור ג"כ כר"ל

וראיתי בח"ס בחדושיו לע"ז שהרבה לתמוה על הרמב"ן בתשובה מיוחסת שהוכיח מהא דאמימר ומהא דמדחי רב אשי די"ל רמות רוחא דנקיטא להו דע"כ אמימר סבר דתרתי בעי בנכרי דהא בודאי קנין אית להו לנכרי או כסף או משיכה א"כ אי גם בכסף לא הדרי מאי הביא אמימר ראיה דמשיכה קונה דהא גם בכסף לא הדרי בהו ואי במשיכה לא הדרי ובכסף הדרי מאי קדחי רב אשי משום רמות רוחא לא הדרי דהא חזינן דבכסף הדרי וע"כ צ"ל דבתרווייהו לא הדרי והוכיח אמימר דאף משיכה קונה ורב אשי דחי די"ל דרק כסף קונה והא דלא הדרי גם במשיכה היינו משום רמות רוחא ודבר שכליי הוא וכתב בח"ס דלכאורה צע"ג כיון דאמימר ע"כ להוכחת הרמב"ן סבר דתרתי בנכרי א"כ אמאי קאמר בבכורות הניחא אי ס"ל כר"י הא גם אי ס"ל כר"ל נמי נימא ישראל במשיכה ולגוי בתרתי יע"ש ונ"ל לתרץ דתוס' בבכורות הקשו לרש"י דילפינן לר"י קנין כסף מהקדש דנתן הכסף וקם לו א"כ לר"ל דסבר מפורשת משיכה בתורה א"כ לקני תרתי בישראל משיכה דמפורשת וגם נילף הדיוט מהקדש דגם כסף קונה ותירצו בשם ר"י דנפק ליה מקרא דהא דרשינן מיד עמיתך במשיכה הא מיד עכו"ם בכסף ומדעכו"ם בחדא ישראל נמי בחדא דשניהם למדין זה על זה דליכא למימר דעכו"ם בהא או בהא וכן ישראל דא"כ היו שווין ואף אי ישראל קונה בחליפין ולא בעכו"ם מ"מ הקרא לא איירי אלא בקנין הרגילין כסף ומשיכה ובהנך למידין ישראל ועכו"ם זה מזה יע"ש וא"כ לתירץ ר"י יש להקשות לאמימר דסבר דנכרי בתרתי וכן האי דדחי מהא דרב מנא להו לומר דנכרי בתרתי וישראל בחדא נימא יותר ישראל בתרתי וממעטינן מעמיתך אבל נכרי בחדא כיון דע"כ לית להו ההיקש דומיא דישראל א"כ לימא איפכא דישראל בתרתי ונכרי בחדא כקושית תוס' ואדרבה דעדיף יותר לומר ישראל בתרתי ונכרי בחדא מלומר ישראל בחדא ונכרי בתרתי דהא באמת יש היקש דומיא דעמתיך בחדא וע"כ צ"ל דאמימר לית ליה ההיקש וכבר כתב בפנ"י קדושין דף כ"ז על תירץ הר"י דאין דבריו מוכרחים דכיון שאין קנין נכרי מוזכר בקרא לא שייך למדרש דומיא ודוקא איפכא ילפינן שפיר מה ישראל בחדא אף עכו"ם בחדא אבל להקיש להדיוק זה אינו מוכרח יע"ש א"כ בודאי יותר מסתבר לאמימר לומר דלישראל בתרתי ולנכרי בחדא ולית לן להיקש דומיא דנכרי כיון שאינו מפורש בקרא משא"כ אי סבר ישראל בחדא ונכרי בתרתי הוי נגד ההיקש דומיא דעמיתך דמצינו מפורש בש"ס בכורות אלא אי אמרינן כר"י דכסף בישראל קונה וילפינן הדיוט מהקדש א"כ יותר מסתבר לומר דישראל בחדא דהיינו קנין כסף דוקא דגילתה לנו התורה במקום אחר שיקנה דוקא ולא במשיכה דלא מצינו אצל קנין מקח וממכר כלל אבל בנכרי דלא מצינו