שבט סופר חלק א רפד

משום דלא יאמר הלוקח גם באלו דלא עקרו קנין מעות לגמרי מ"מ קנין משיכה לא בטל מה"ט דלא יאמר הלוקח אבל בעבד דלא שייך כלל נשרפה עבדך יש לומר באמת דרק קנין מעות ולא משיכה אבל אף דהסברה נכונה לחלק מ"מ הנכון דקנין משיכה כיון דתקנו שיהיה קנין מהני בכל מקום ולא לבטלו אותו קנין ועיין

והנה אי אמרינן דגם בשכירות לא מהני קנין מעות ורק משיכה אע"ג דלא שייך כלל נשרפו חטיך דהא כל הגוף של החפץ של מוכר הוא בודאי לא שייך ספיקת הכ"ס היכי דלא קנה הלוקח רק חצי הבהמה דכ"ש הוא משכירות דכל הגוף של המשכיר ואפי"ה לא קני כסף כמו שמוכח מתוס' ע"ז דף ס"ד שכתבו דרבא הוכיח ממתניתין דבלן דמשיכה קונה כר"ל אע"ג דלר"י גם כן עקרו קנין כסף מ"מ מי הפקיע איסור דאורייתא דמעילה ומוכח דתוס' סברו דגם בשכירות עקרו קנין כסף אע"ג דהחפץ של המוכר אבל הרמב"ם לפי הבנת הלח"מ בה' מכירה סבר דבמשכיר לא שייך נשרפו ומהני קנין מעות אף לר"י ועיין בש"מ בב"מ דף צ"ט ע"ב שהביא שיטות ראשונים אי אמרינן בשכירות דלא קני מעות משום דשכיח ושכירות ליומי ממכר הוא לא פלוג בשכירות דדמי למקח וממכר וא"כ י"ל דוקא בשכירות דדמי לזביני אבל לא בקנה מקצת בהמה אבל מ"מ מוכח מפורש מש"ס חולין דגם כה"ג לא פלוג רבנן ולא מהני מעות כיון דרגיל לקנות כל החפץ והוי כמי שפרע רק מקצת מעות אע"ג דלא יאמר נשרפו משום דאין כל המעות בידו מ"מ כיון דרגיל ליתן המעות לא פלוג גם בקנה מקצת חפץ כן הוא ובכ"ס מישב בזה שיטת הרמב"ם שלא הביא התירץ בזיכה לו ע"י אחר וגם לפרש דאמוראי דלא מתרצו כר"י משום דהעמידו דבריהם היינו משום דסברו באמת כה"ג דלקח מקצת הבהמה במעות הוי קנין ולא מת למוכר ור' שמואל בר יצחק מוקי בלא נתן הדינר ובזיכה לו ע"י אחר אבל בנתן דינר סבר דבאמת קנה ומת ללוקח יע"ש ובאמת דוחק לומר כן במחכ"ת דלר"ש בר"י איירי בלא נתן דינר ולר"י בנתן דינר דפשטות מתניתין משמע בנתן דינר איירי וגם שיסבור דמעות קונות כה"ג דהא כבר הוכחנו דאמרינן לא פלוג ועיין בח"ס ביו"ד ובחדושיו לע"ז שעמד ג"כ אמאי לא מתרצי כר"י דהעמידו דבריהם על ד"ת כיון דבעירובין אין לנו תירץ אחר על ר"א רק דהעמידו דבריהם יע"ש שנדחק דפליגו בפלוגתת הרז"ה והרמב"ן

ולדידי נכדו נראה דלא קשה דהא באמת רבנן פליגו בעירובין שם בנתן מעות להחנוני דלא מהני משום דמעות אין קונות ורבנן פליגו על ר' אליעזר א"כ אדרבה קשה יותר על ר' יוחנן דמוקי מתניתין דד' פרקים כר"א דלא כרבנן ובאמת דברי הרמב"ם וש"ע סותרים דבהלכות עירובין פסק הרמב"ם כחכמים דאין מעות קונות ולא העמידו דבריהם כרבנן דר"א ובד' פרקים פסק דהעמידו דבריהם ועיין במג"א סי' שס"ה שעמד על זה והניח בצ"ע ובמחצית השקל שם הביא דיש שתירצו משום דשאני בד' פרקים דהחיוב לאכול בשר משום ושמחת וכן הא דפסק הרמ"א בחו"מ דגם ביין קידוש כן היינו דהוי מצוה דרבנן ואסמכוה על קרא משא"כ עירובי חצרות מדהוי רק להציל מאיסור ובאמת זה דוחק לחלק אבל יען כי סתם מתניתין בחולין סבר לר"י דהעמידו דבריהם ובעירובין סברו רבנן דלא העמידו ע"כ צריכין אנו לחלק בין המצות וי"ל דמה"ט לא רצו רב הונא ור"ש בר"י לתרץ כר"י אע"ג דר"ה סבר בודאי מעות קונות מ"מ לא חלקו בין מצות עירוב ובין ד' פרקים בשנה ולא רצו לאוקמי מתניתין דלא כרבנן אבל ר"י דמתרץ העמידו דבריהם ור"י סבר הלכה כסתם משנה והלכה ג"כ כרבנן נגד ר"א ע"כ מחלק בין מצות עירוב לשאר מצות וזה טעמא דהרמב"ם דלא הביא הא דר"ש בר"י בזיכה לו ע"י אחר וכן הרי"ף והרא"ש הביא השני תירוצים ועיין בב"י חו"מ קצ"ט דהרא"ש סבר דמר אמר חדא ולא פליגו ומנ"ל לרמב"ם דפליגו ולפמ"ש הוכיח הרמב"ם דע"כ פליג ר"י על הא תירץ דמוכח לו ע"י אחר דאם לא כו מה לו לר"י לדחוק ולתרץ מתניתין ולחלק בין מצות עירוב לשאר מצות מה שאינו הכרח אלא משום דלית ליה כתירץ דר"ש בר"י וע"כ משום דהעמידו דבריהם משו"ה פסק הרמב"ם כתירץ של ר"י ולא כתירץ בזיכה לו ע"י אחר דמוכח ע"כ דר"י פליג על תירץ זה ואין לו תירץ אחר לתרץ המתני' ושפיר הביא הרמב"ם רק משום דהעמידו דבריהם ונכון ולא צריכין לדחוק דפליגו אי גם בקנה מקצת תקנו משיכה או דפליגו בפלוגתת הרז"ה ורמב"ן וסימנא מלתא שהביא הכ"ס קושיא בשמי על דברי קדוש זקני בח"ס שכתב סי' שי"ד דה"ט דרש"י דמקודשת לר"י אם קידש המוכר במעות משום דאי איתניס ללוקח א"כ לא עקרו קנין מעות לגמרי דא"כ לאיזה צורך הביא רש"י ממרחק נפקותא לענין קדושין ולא לענין ממון דלר"י איתניס ללוקח ולר"ל למוכר ועיין ברמב"ן במלחמות שהקשה לרז"ה היה לו לומר בש"ס מאי בינייהו כיון דהוא דבר שכיח משא"כ בהיתר עלייה של לוקח או שאר דברים דכסף קונה לא שכיח ועכשיו אני רואה שגם על הפנ"י קשה כזאת שכתב דרש"י סבר כתוס' ושאר ראשונים דאם כסף קונה מותר להשתמש במעות ומשו"ה מעל אבל אנן לר"ל דאין מעות קונות אסור להשתמש במעות אבל קנין דרבנן סבר ג"כ רש"י דמהני לדאורייתא משום הפקר ב"ד הפקר א"כ גם עליו תסובב הקושי' א"כ לאיזה צורך אמר רש"י הנפקותא לענין איסור ולא לענין היתר תשמיש במעות דשכיח ומה שכתב בכ"ס שם דלא קשה קושית הפנ"י דלא מפרש רש"י א"ב בשהיתה עלי' של לוקח מושכרת למוכר דיש לומר דהיא גופא קמ"ל רש"י דמקודשת מדאורייתא כן תירץ הפנ"י בעצמו קושיא זו שם אבל על קושיתי לא שייך לתרץ כן דפשיטא דמקודשת לו במעות שקיבל כיון דיכול להשתמש במעות וליתן ללוקח מעות אחרות אם יחזור אח"כ וגם קשה עליו דמאי מסיים ברש"י דמשום דקני המעות מדאורייתא דהא גם מדרבנן קני לענין היתר תשמיש והוי מקודשת גמורה אף מדרבנן וע"כ דרש"י לא סבר כתוס' בזה אלא כשם דלא קנה הלוקח החפץ כך לא קנה המוכר המעות להשתמש ובזה יש לישב הא דכבר עמד הפנ"י דהמתין רש"י לומר הנ"מ כדמתרץ הש"ס לר"ל דסבר דבדברים ואיכא בהדייהו מעות קאי במי שפרע אף דמעות אין קונות מה"ת והנה הפנ"י מתרץ משום דמעיקרא ידעינן דיש נ"מ לענין מי שפרע דדוקא לר"י דמעות קונות יש מי שפרע אבל לר"ל דמעות אין קונות לא שייך מי שפרע אבל לאחר דמתרץ דגם לר"ל איכא מי שפרע בדברים ומעות וליכא נפקותא בין ר"י לר"ל משו"ה הוכרח רש"י לומר נ"מ אחרת יע"ש ומוכח מזה דסבר רש"י דלא כהרי"ף והרמב"ם שכתבו דבהניח משכון על מעות המכר לא הוי במי שפרע כיון דהמשכון אינו קונה הוי כדברים לחוד ויש מהראשונים שחולקים בזה ובר"ן כתב דהרי"ף סבר דדוקא לר"ל מתרץ הש"ס כן דגם אי מעות לא קני מ"מ בהדי דברים איכא מי שפרע ממילא במשכון נמי אבל אנן דפסקינן כר"י אמרינן באמת דוקא בנתן מעות כיון דהוי קנין מה"ת ואי רש"י כהרי"ף עדיין היה יכול לומר נ"מ לענין מי שפרע בנתן משכון על המכר דלר"י לא הוי מ' שפרע משא"כ לר"ל וע"כ דסבר רש"י כאשר מסיק הש"ס דבדברים ואיכא מעות עובר במי שפרע גם לר"י כן הוא וליכא נפקותא אלא שזה דוחק שיהיה כל החילוק בין ר"י לר"ל לענין מי שפרע ומה"ט לא כתב רש"י מיד האיכא בינייהו בין ר"י ור"ל ונ"ל דרש"י סבר בודאי בס"ד דלא הוי מי שפרע רק אם מעות קונות ג"כ וא"כ מוכח ג"כ דלא עקרו הרבנן קנין מעות לגמרי דאל"כ מאי איכא בין ר"י לר"ל כיון דגם לר"י עקרו קנין מעות לגמרי ולא יכול המוכר להשתמש בהם ולא קנו המעות לשום דבר וממילא כיון דלא עקרו קנין מעות לגמרי י"ל שפיר דיש נפקא מינה לענין להשתמש במעות כיון דלא עקרו לגמרי קנין מעות וגם נ"מ אי איתנס ללוקח כיון דלא עקרו לגמרי הוי ברשות לוקח לענין אונסין עכ"פ אבל כדמסיק גם בדליכא קנין ואיכא מעשה עובר במי שפרע א"כ גם לר"י יש לומר דמנ"ל לומר דפליגו בזה ג"כ וא"כ יש לומר דגם לר"י עקרו לגמרי קנין כמו בשאר הפקר ב"ד דהפקיעו לגמרי המעות ואסור המוכר להשתמש במעות ומשו"ה כתב רש"י הנ"מ ע"כ לענין איסור ומשום דאף דהפקר ב"ד הפקר מ"מ לא מהני לדאורייתא להפקיע איסור אשת איש ויש להאריך בזה אי קנין דרבנן מהני לדאורייתא וכעת אין פנאי והנני ידידו הדש"ת חותם בברכה פ"ב יום ג' לס' ויצא תרנ"ב ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל