שבט סופר חלק א רפג

האב לברך אז יברך הכהן ויוציא האב בברכתו ובגליון של ש"ע יו"ד מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל ראיתי שמסופק בזה היכא דמת הבן לאחר שלשים אי יברך הכהן להוציא האב ומסופק בכונת הש"ס דמסיק דאבי הבן מברך שתים אי יכול הכהן ג"כ לברך או דלא תקנו ברכה לכהן כלל ומדברי ח"ס משמע דבפודה במעות מברך הכהן אם האב אין יכול לברך ותמה אני שלא הביא דברי מורי זקני ז"ל שכתב זאת עיקר לדינא יע"ש ומפני שכבר הגיע זמן שריפת חמץ צריך אני לקצר וד' יעזרני לבאר ולבער כל חמירא ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים ולברך על שתיהם הכ"ד דברי רבך החפץ בהרמת קרנך פרעסבורג יום ד' ער"פ שנת תרמ"א לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה קא

שלום וברכה לכבוד הרב המאוה"ג חו"ב בע"פ כש"ת מו"ה שמואל פאנעט נ"י רב דק"ק הידאל- מאש יע"א

אודות בכור שנמכר לנכרי במקצת מעות על הסך שקצבו ביניהם ויש לעיין אי הוי קנין במקצת המעות וכיון דלא משך הנכרי הבהמה אפילו ספק בכור לא הוי לדידן דמחמירין דלמכור בהמה לפוטרה מבכורה בתרוייהו במעות ומשיכה כמבואר ביו"ד סי' ש"כ הנה ראיתי בסמ"ע סי' ר"א בסק"ד שכתב דבמקצת מעות לא שייך נשרפו חטיך בעלייה וקונה במעות לחוד דלא חשו לזה אלא בשכבר קיבל המוכר דמי שוויה של כל המקח יע"ש ולמד זה מהא דהביא רסי' קצ"ח בשם הר"ן דמה"ט קונה קנין סודר ולא חשו כמו בכסף שיאמר נשרפו חטיך משום דעדיין לא קיבל המוכר המעות ויטריח להציל שלא למיזל בדינא ודייני להוציא המעות מיד לוקח ולמד הדרישה שגם בקיבל רק מקצת מעות נמי יטריח ויציל אלא שראיתי לנתיבות המשפט בביאורים שכתב דאפילו אם לא נתן רק מקצת מעות נמי לא קנה משום לא פלוג ובקנין סודר וסטומתא אפילו נתן הלוקח מעות נמי קנה משום לא פלוג יע"ש אלא שצ"ע לפי דבריו דמשמע דאף בקנין שנהגו הסוחרים כמו סטומתא נמי צריכין לטעם של הר"ן משום דלא נתן המעות רק הסטומתא לחוד הוי הקנין מה"ט מהני ולא חשו לנשרפו חטיך בעלייה א"כ לפי דבריו דגם במקצת מעות לא קנה משום לא פלוג מאי טעמא דמהני בסי' ר"א סעי' ב' שכתב המחבר וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר אע"ג דלא קונה אלא בכסף וצ"ל דוקא אם קונה בקנין של תורה בכסף אלא שנתן לו על המקח מקצת מעות והשאר חוב עליו אז אמרינן לא פלוג כיון דבכסף אינו קונה והוא קנה בכסף אז אף אם נתן רק מקצת בתורת פרעון נמי לא קנה אבל היכי מצד מנהג סוחרים הוא לקנות ביהיב הלוקח פרוטה למוכר והוא כמו סטומתא דנהגו שיהיה קנין אז בודאי מהני כיון דלא שייך נשרפו במקצת מעות כמו בקנין סודר וקנין סטומתא וע"כ צריך לחלק כן דהא מבואר בפ' הזהב דף מ"ח במכר לו בית או שדה דאלף זוז ופרע לו חמש מאות זהובים קנה ובמטלטלין כה"ג אמרינן שם דלא קני רק למי שפרע וע"כ משום דהתם הקנין בתורת כסף ולא נתן לו רק מקצת פרעון אבל היכי דנהגו הסוחרים שיהיה המקצת כסף קנין כה"ג מהני באמת להיות קנין גמור אבל באמת דברי סמ"ע תמוהין לי וגם דברי הנתיבות דלא כתב הר"ן טעמו רק בקנין סודר דהוי כמו שאר קנינים ומהני אף לא במנהג סוחרים ובע"כ הוי קנין כדילפינן משלף איש נעלו ושפיר הקשה הר"ן אמאי לא תקנו גם בחליפין כמו בקנין מעות אבל בסטומתא לא צריכין לטעם כלל דהא אפילו בהתנו המוכר ולוקח דמעות יקנו קנו וכן פסק ברמ"א סעיף ה' ועיין להש"ך דחולק זה דוקא אם אינו מנהג לקנות בכסף לבד ולא הוי מנהג תגרים ורק משום קנין תורה רצו לקנות אז שפיר כתב הש"ך די"ל דלא מהני תנאי אבל במה שהוא מנהג תגרים בכל מקום בודאי מהני דהא קנין סטומתא מהני אע"ג דלא מצינו שהוא קנין בשום מקום מ"מ כיון שכ"ע התנו שיהיה קנין מהני בממון ועיין בח"ס יו"ד שכתב דאפילו מה"ת הוי קנין וא"כ לא צריכין כלל לטעמו משום דלא שייך נשרפו חטיך כיון דהוי מנהג תגרים כך לא גרע מיחיד שהתנה שיקנה מעות לחוד וכ"ש היכי דהוי מנהג ודברי הסמ"ע והביאורים צ"ע לדעתי ותמוה לי ביותר דהנתיבות בביאורים בסי' קצ"ח כתב דאפילו אם נתן רק מקצת מעות לא מהני רק למי שפרע והביא ראיה מש"ס חולין דף פ"ג בנתן דינר על הבהמה דבשאר ימות השנה יכול לחזור ומת למוכר מפשטות דבריו משמע שסבר דש"ס חולין איירי שלקח כל הבהמה רק שלא נתן על המקח אלא דינר ולא ידעתי לאיזה צורך הביא ממרחק לחמו דהא מבואר בפירוש בפרק הזהב בסוגיא דערבון דלא קני רק למי שפרע הכלל דאם היא קנין כסף ולא נתן רק מקצת מעות לא הוי קנין רק אם המנהג תגרים כן לקנות במקצת מעות שנותן קנה אבל כבר כתב עה"ג הובא בכמה תשובות בח"ס דלא מהני מנהג תגרים רק בקנין ממש אבל בקניות בכור דלא הוי רק לאפקוע והישראל ועכו"ם יודעים שאינו מקנה וסופו להחזירו נהי דקנין דאורייתא מועיל אבל מכח דיניהם אין זה קנין להפקיע הקדושה אבל אם מכר הבהמה לנכרי בדמי שוויה ונתן פרוטה על החוב אי אמרינן נכרי בכסף קנה הכל משא"כ בישראל דלא קני רק למי שפרע אבל אם קנה ע"י הפרוטה אף שיהיה המנהג כן מ"מ לא קנה כמ"ש עבודת הגרשוני וא"כ בנדון זה שקצב תחילה סך המכירה על הפרה בדמים הראוים ונתן מקצת מעות על החוב הוי ספק בכור דהא בישראל נמי הוי קנין רק משום לא פלוג לא הוי קנין רק למי שפרע אבל בנכרי דלא שייך זה אי מעות קונות הוי קנין גמור והוי ספק בכור לדידן דצריכין קנין מעות ומשיכה לפטור מבכורה ועיין

וראיתי בכ"ס יו"ד סי' ק"ס שחקר בישראל שקנה רק מקצת בהמה או כל דבר כיוצא שיש למוכר חלק ולא מכר כולו אי מעות קונות כיון דלא שייך נשרפו חטיך בעלייה דהמוכר יציל בשביל חלקו והביא ראיה מהא דד' פרקים דגם כה"ג אין מעות קונות משום לא פלוג יע"ש וכן מוכח מתוס' בב"מ דף ק' ע"ב בד"ה ר"מ מדנקט גבי פרה המחליף וגבי שפחה המוכר משמע בפרה לא מהני קנין כסף משא"כ בעבד וכן כתב רש"י במתניתין שם וכתבו בתוס' אע"ג לר"מ עבדי כמטלטלי מ"מ לענין קנין הוי עבדים כקרקע וכן כתבו תוס' בב"ק יע"ש משמע דבעבד אע"ג דלא שייך נשרפו עבדך דהא עבד יציל את עצמו ויברח מ"מ לא פלוג רבנן בכל מטלטלין ומשו"ה מוכרח תוס' לומר דלענין קנין מודה ר"מ דהוי כמקרקע ודוקא במלתא דלא שכיח או בשהיתה עלייה של לוקח מושכרת למוכר משום דמ"מ מחזי כמונח ברשות של לוקח אע"ג דלא קנה החצר למשכיר דלא כשיטת הרמב"ם דקני גם למשכיר כה"ג אמרו מעות קונות אבל במילתא דשכיח אע"ג דלא שייך נשרפו לא פלוג ואמרו דמעות לא הוי קנין ובפנ"י קדושין כ"ד על הא דאמר שמואל עבד כנעני נקנה במשיכה הקשה דאי עבדא כמקרקע לא מהני משיכה ואי כמטלטלי אי שייך נשרפו א"כ למה נקנה בכסף כדתנן במתניתין ואי מתניתין מה"ת קאמר זה א"א דהא קאמר ומתרץ שם על הא דלא תני בחליפין משום מידי דאיתא במטלטלין לא קתני והא מה"ת גם במטלטלין מהני כסף וע"כ מתניתין גם מדרבנן קתני דנקנה וע"כ משום דלא שייך נשרפו בעבד א"כ אמאי קאמר שמואל דמהני משיכה יע"ש מה שתירץ ובהשקפה ראשונה אמרתי דלא קשה דהא אף בהני דברים דמהני קנין כסף לחוד כמבואר בסי' קצ"ח מ"מ מהני נמי משיכה כיון דתקנו חכמים דמשיכה קונה גם באלו נמי אמרו אף דמעות נמי מהני ומצאתי אח"כ בנתיבות סי' קצ"ו שמתרץ כן ושמחתי אבל שבתי וראיתי שיש לומר דלא דמי דהא הקשו בתוס' אמאי עקרו קנין מעות לגמרי ליתקנו שיצטרך שניהם מעות ומשיכה ותירצו אי משיכה לא קנה לבדה יאמר הלוקח נשרפו חטיך וא"כ י"ל דוקא באלו דאם ימשוך הלוקח תחילה יאמר הלוקח נשרפו חטיך אע"ג דבשביל הלוקח שיאמר כן לא תקנו קנין משיכה ורק משום שלא יאמר המוכר משום דהיה צריכין לעקור קנין מעות רק שהיה די אם יאמרו דתרוייהו יהיה קונות אבל משום דשייך גם אצל לוקח נשרפו חטיך ע"כ תקנו משיכה לחוד וכיון דתקנו כבר בשאר דברים דשכיחי דמשיכה לבד יהיה קונה