שבט סופר חלק א רפ

לברך אח"כ כשיגדיל כדבר זה כתב ג"כ בח"ס סי' ש"א בסופו אלא דקשה ליתן מעות ב"פ מתנה שלא ע"מ להחזיר וכן לא יוכל להתנות רק אם מזכים מעות לקטן אז יכולין לזכות לכהן בשביל הקטן בתנאי שיהיה המעות מתנה כשיפדה את עצמו אבל אם פודין בממון של קטן אז א"א להתיר כזאת דהא לא יכולין ליתן מעות של קטן במתנה יע"ש ואם לא מקפידים על מעות בודאי יכולין להתנות כן ויכול לברך אח"כ כשיגדיל ויפדה עצמו אבל אם מקפידים על המעות אז יש לפדות כמו שכתב בח"ס לפדות במתנה ע"מ להחזיר ולברך בלא שם ומלכות וכן אם פודין במעות של קטן א"א לפדות אלא באופן זה ובנידון דידיה דהאב חי פודין הב"ד בלי תנאי כלל כמו שכתבתי. כתבתי כל זאת בחפזי והנני רבו הדש"ת פ"ב יום א' לסדר מו"מ תר"נ לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה צט

שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המופלג המאור הגדול מורג חרוץ ובקי בע"פ כש"ת מו"ה משה ליב כהן נ"י דיין ומורה כהלכה בק"ק ניקלסבורג יע"א

אחדש"ה בעת קבלת מכתבו הוצרכתי לילך מביתי לפעול לצורך הצבור ובהחזרתי הייתי טרוד ולא יכולתי לעיין במכתבו עד היום בנדון שבא לפניו בעשיר שהיה מהדר לקיים על ידו מצות פדיון כנהוג היום שהכהנים מהדרין אחר מצוה זו לפדות על ידן והלוה לאחד חמש סלעים בתנאי שיפדה על ידו דוקא ופשיטא למע"כ כי כדין וכדת היא ולית בזה שום חשש רבית ואח"כ ראה עינו כי נידון כזה הובא בשו"ת אבא מאוה"ג בכ"ס יו"ד סי' קמ"ו והציע לפני כמה פקפוקים על דבריו הקדושים וראשון תמה על מה דפשיטא ליה לאבא דיכול הכהן לתבוע חובו אם ירצה וכן אשה שנתנה סלע ע"מ שיתקדש אותה וממילא הוי רבית ולא יצא לידי חובת פדיון משום מצהב"ע ומדמה להא דכנסי סלע שאני חייב לך דאם לא זכר בשעת הקדושין מהחוב צריך לפרוע

ומע"כ חילק בין הענינים מצד הסברא כיון דהמלוה בא ללוה שילוה לו מעות על הפדיון ומהדר אחר מצוה זו ותיכף בעת הלואה גילה דעתו כי נעשה עמו טובה אם יקבל המעות ממנו בודאי היה בדעתו למחול החוב גם בכ"ס בסופו כתב דאם אינו תובע חובו אומדתן דעתו כי מעיקרא נתן לו המעות במתנה כדי שיפדו על ידו כיון דנהגו אינשי להדור אחר מצוה זו ובודאי נתן לו באופן המועיל רק לא פשיטא ליה דלא יכול לתבוע חובו ובודאי לפרעון נתן וקיבל דיכול לטעון דלא קיבל בעד חובו ובאמת אין הדבר מוכרח כמ"ש מע"כ דהא ביותר חזינן בש"ס כתובות ר"פ הנושא בכתב לכהן דחייב אני לך חמש סלעים דבנו אינו פדוי וסבר בהו"א דמקשה לר"ל דחייב לו בלא"ה מצד השטר ומה"ט אינו פדוי ואף דלפי האמת גם לר"י אמרינן דמסתמא לפדיון בנו חייב עצמו וכמ"ש תוס' דמה"ט אתי עולא גם לר"י וצריך ליתן טעם דבנו אינו פדוי דלא יאמרו פודין בשטרות מ"מ יש לומר דדוקא התם דמהיכא תיתי יחייב את עצמו לחבירו בלא טעם וסברא ואמרינן יותר דבודאי כונתו היתה לחייב ליתן לו לצורך פדיון אבל במי שהלוה לחבירו לצורך פדיון אין לנו הוכחה שמחל על חובו וגם שהאב נותן לו בתנאי שימחול חובו דהא מחויב ליתן חמש סלעים מכיסו לכהן ולא מפסיד מידי אם חובו קיים עליו ע"כ לא מוכרח שמחל על חובו כיון דלא הזכיר מזה בשעת פדיון אלא דבאמת י"ל דאין ראיה מסוגיא זו לפמ"ש בש"מ שם על קושית תוס' דמאי מקשה לר"ל דלמא בשטר גמור וכן הא בודאי אומדין דעתיה דלא חייב רק משום פדיון דכונת הש"ס כיון דחזינן דאלימת' מילתא דשטרא כיון דכתב שטר דחייב דלא נכון לטעון דחייב את עצמו רק להפדיון ממילא בחוב בע"פ בודאי אמרינן אומדנא וכן בנדון זה כיון דחזינן דמהדר ורוצה לזכות רק בפדיון ולא להרוויח ממון בפרט כנהוג עכשיו דמחזיר דמי הפדיון בודאי לשם פרעון קיבל וגם האב ע"מ כן לוה ונתן שימחול לו חובו ויהיה לו המעות במתנה לפדות בו. ולדינא אם לא רצה לקבל בשביל חובו רק לרבית לא מהני הפדיון משום מצהב"ע וגם האב יכול לטעון דלא נתנו לו רק אם יקבל לשם פדיון ומחל לו חובו וממילא צריך להחזיר לו מעותיו דהא לא יכול לתפוס בע"כ מעות פדיון ואפילו תוקפו כהן מוציאין מידו ולא יכול להחזיק בע"כ של האב כמבואר באחרונים במחנה אפרים וברי"ט אלגזי באריכות ולפי דעת מע"כ אף אם הכהן טוען שקיבל המעות רק לשם פדיון ולא שמחל החוב אפי"ה אינו נאמן ובנו פדוי מ"מ לזה אין לו הוכחה וכיון דטוען שלא קיבל החוב נאמן על כך וצריך להחזיר המעות להאב ולפדות מחדש ובזה צדקו דברי קדוש אבא והוראתו נכונה ובקדושה

ומה שמתמה דאף אם לא מחל החוב מ"מ כיון דהכהן היה מהדר אחר המצוה והאב בקל יכול למצוא מי שמלוה לו המעות וגם כהנים אחרים היה עושין כן והכל עשה רק לטובת המלוה וכה"ג ליכא איסור רבית כמו שמבואר בסוף סי' קס"ו בשם בעה"ת במי שבנה חורבתו של חבירו ובעל החורבה אינו צריך לכך ולא עשה רק לטובת המלוה מותר וה"נ כן מלבד שלא דמי לגמרי להתם דהא שם אין צריך כלל לחורבתו ולא רצה לבנותו ולא לדור בו אבל הכא אין ללוה כעת מעות בעין לפדות אף שיש לו שוה כסף מ"מ לא רצה לפדות בחפצים שלו וצריך ללות מכהן זה ויש לו הנאה מזה ובודאי אם ימצא כהנים אחרים במקומו אשר רוצים ליתן במתנה מעות שיפדה בו לא היה לוה מזה הכהן אשר רוצה שישלם לו חובו ואי ליכא כהנים אף שהמלוה מהדר אח"ז מ"מ כיון דגם ללוה יש צורך לא דמי לנדון דבעה"ת אלא דבלא"ה נ"ל דלאו כל אנפין שווין וכי מותר לעשיר ללות מעות מהעני כדי שיתן לו רבית אע"ג דידעינן דלא צריך לעשיר המעות ולא עשה רק לטובת המלוה וע"כ דשאני הא דחורבה דהא כדי שיהא דר בו נמי היה בונה חורבה שלו אפילו לא שילם לו שכר מלאכה רק הוא אמר לו שיתן לו שכר אם לא יהיה דר בו מותר אבל לא בהלואה גמורה ורבית קציצה

שוב ראיתי בגדולי תרומה שכתב ג"כ דלא יספיק טעם הם לכל הענינים והביא ראיה מהא דבעי רבא הני זוזי דיתמי היכא עבדינ' להו ומסיק בדקינן גברא ויהבינן לי' בב"ד קרוב לשכר ורחוק להפסד ואם איתא דכל שאין הלוה צריך ללוות מותר לתת לו ריוח לתועלת המלוה לימא בדקינן גברא דאמיד ואינו צריך למעות ויהבינן ליה כרווחא אלא ודאי לא כל אנפין שוין ואף דיש לדחות ראיה זו כמובן מ"מ נראה כדבריו ולא אישתמיט חד מן הפוסקים לומר דמותר להלות מעות יתומים ברבית קצוצה ואסרו סתם ברבית קצוצה ולא חלקו בזה ובודאי יזדמנו איזה עשירים שאינם צריכים למעות וכדי לעשות מצוה יקחו מעות של מצוה או של יתומים ליתן דבר קצוב לשנה ושפיר כתב בכ"ס דהוי רבית קצוצה אם תובע חובו ולא העלים עינו מדין ערוך לפנינו בש"ע כאשר כתב מע"כ כי כן כתב ג"כ בספר גדולי תרומה דאין להתיר במלוה גמורה ועוד תמה על הא דמקשה בכ"ס כיון דאינו בנו פדוי בכתב לכהן ליתן ה"ס א"כ אמאי אמר במתניתין בכורות ואם רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי דהא מצד הדין מחויב להחזיר דהא חיוב בטעות הוא וע"מ כן לא חייב את עצמו רק אם יהיה בנו פדוי ומתפלא אמאי הקשה על החזרה ולא על גוף הדין דחייב ליתן לו במח"כ לא ראה כהוגן דברי הפנ"י בכתובות שעמד בזה ומפרש דברי מהרש"א דלר"ל הא דמחייב ליתן אין רבותא אע"ג דלא חייב עצמו אלא א"כ יהיה בנו פדוי מ"מ יכול ליתן המעות לכהן ויאמר לו בפירוש דלשם פדיון נותן לו ואז באמת פדוי ורק אם נותן אח"כ המעות סתם אינו פדוי אבל מ"מ מחויב ליתן כיון שיכול ליתן באופן שיועיל יע"ש וא"כ על החיוב ליתן אין קושי' דהא יכול ליתן כה"ג דמהני הפדיון רק הקשה בכ"ס אם נתן לו באופן שאינו פדוי כגון שנתן לו סתם מ"מ יהי' מחויב להחזיר לו המעות ויפדה אח"כ באותו מעות וליתנו לאותו כהן באופן דמהני אלא דבאמת דברי הפנ"י תמוהים דלא הביא דזה מחלוקת הראשונים אי מהני אם אומר בפירש בשעת נתינת המעות לכהן שנותן לשם פדיון והובא בטור