שבט סופר חלק א רעט

להוכיח דגם לוי יכול להיות שליח לפדיון ועיין בח"ס רצ"ו שחקר בזה והנה יפה דיבר בזה שמוכח מקרא דיכול לפדות ע"י שליח וראיתי בספר התורה והמצות מהג' מלבים בפירושו על התורה שהביא ג"כ ראיה זו אבל מה שכתב דגם לוי יכול להיות שליח מוכח מקרא זה אינו דהא טעמא דש"ס משום דליתא בנפשיה ולא יכול להיות שליח בדבר וזה לאחר שציוה הקרא שלוים יפדו הבכורים שילפינן מזה שגם לדורות בן לוי פטור כמו דאמרינן בבכורות אם הפקיעו קדושות אחרים כ"ש קדושת עצמן שיפקיעו אבל קודם זה הא גם לוים מחויבים דהא הלוים בכורים לא היו יכולים להפקיע אחרים משום דדי שיפקיעו את עצמן וגם הלוים הי' מחויבים בפדיון אז ע"כ שפיר היה יכול משה להיות שלוחם וגם על ידם נפדו הבכורים וא"ש והא דמתמה על ח"ס שם שכתב דמה"ט יכולים לוים להיות שלוחים משום דמחויבים לפדות בכורי ישראל בממון שלהם דמבואר בש"ס קדושין דדוקא במילה מחויבים אחרים ולא בפדיון וכן מפורש בש"ך בס"ק י"א הנה גם בח"ס שם בסי' רצ"ה כתב ג"כ בד"ה והנה דאין שום חיוב על אחרים לפדות ומה"ט לא יכול להיות שליח וצ"ל דהתם מסביר ליתן טעם לריב"ש אבל אלו הראשונים הר"ן וכדומה שסברו דיכול לפדות ע"י שליח ג"כ סברו דחיוב גם על אחרים לפדות דאלת"ה לא יכול להיות שליח דליתא בדנפשיה וממילא מה"ט גם כהן ולוי נעשים שלוחים לפדיון בכורים וראיתי ברי"ט אלגזי בבכורות דף י"א שעמד ג"כ על חקירה זו בפדיון פטר חמור אי יכול לוי או כהן להיות שליח מדליתא בנפשיה וכתב דשייך בפטר חמור בדנפלו לו מאבי אמו ישראל והא דמשמע מש"ס קידושין דליכא חיוב רק במילה י"ל דבמילה מחויב מקרא אבל גם בפדיון שייך חיוב מצד ערבות שקיבל אחד בעד חבירו ועיין בכ"ס יו"ד קנ"ג ומקרי ע"י כן מחויב בדבר

ובמחנה אפרים ה' זכי' רצה לומר דלא צריך כלל שליחות בפדיון לפמ"ש ר"ה בבכורות דף י"א הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי וכתב תוס' שם משום דלא נאמר בו בעלים והסביר במ"א וכן בח"ס רצ"ה דלא כתיב חמורך וכל אחד יכול לפדות שלא מדעת בעלים ולא צריך שליחת כלל וכתב במ"א דגם בפדיון הבן י"ל כן דלא צריך שליחות כלל ואפילו גילה האב דעתו דלא ניחא ליה מהני די"ל דאיתקש זו לזו בכור אדם לבכור בהמה או די"ל דבבכור אדם חשוב כאלו כתיב בעלים דבכור בניך כתיב ע"ש והמל"מ כתב בהלכות תרומות מהא דר"ה נפשט איבעי בש"ס נדרים בתורם משלו על של חבירו דלא צריך דעת בעלים ולדבריו קשה קצת דא"כ אמאי נקט ר"ה דוקא פטר חמור ולא בכור אדם דהא לדבריו גם בכור אדם כן הוא אי מהני שליחות דגם בלא מדעת האב פודה כמו פטר חמור ותרומה אבל למ"א ניחא דנקט פטר חמור משום דלא כתיב שם בעלים וממילא יש להקיש גם בכור אדם ג"כ וכיון דעיקר הלימוד מפטר חמור נקט פטר חמור אבל הה"ד בכור אדם אבל מכל דברי אחרונים משמע דלא כמ"א דעכ"פ בבכור אדם שליחות בעי משום דכתיב בכור בניך תפדה ואדרבה מהאי קרא רצו לומר דזה טעמא דריב"ש דלא מהני אפילו ע"י שליח כיון דמפורש כמה פעמים בקרא בכור בניך משמע דוקא אב ולא אחר ועדיף יותר ממה דילפו איזה פוסקים דלא יכול לעשות האב שליח במילה מדכתיב וימל אברהם את יצחק בנו

ומה שרצה בח"ס רצ"ז לומר דאם האב שולח מעותיו ע"י אחר לא צריך לשליחות כלל ודוקא אם השליח רצה לפדות בממון שלו יע"ש יפה כתב מע"כ דלא נשמע כן מאחרונים ועיין בהפלאה פ' המדיר ובאבני מלואים והארכתי כבר בזה בתשובה אחרת רק מצאתי לקדושת זקני חבר בסידור יעב"ץ שכתב ג"כ בפשיטות כן אבל מה שכתב שם בסוף ד"ה לקחתי אמנם אם אין האב לפדות פודין הב"ד מממון הציבור את הבן והוא מ"ע בפ"ע בודאי צ"ע דלא מצינו מ"ע רק למילה ולא בפדיון ולא עלתה ארוכה לזה במה שכתב בכ"ס להסביר דברי הח"ס בסי' רצ"ו דמקרי מחויב בדבר מצד ערבות ועיין שם

ומה שכתב עוד שם במזכה ה' סלעים ע"י שליח יי"ח וכן כתב מהר"ש הובא בש"ך אבל מצאתי במ"א שחולק ע"ז משום דכל זמן דלא אתי לידיה דכהן חייב באחריות ולא מקרי עוד נתינה ועיין רי"ט אלגזי דף צ"ח ע"ב

בהא סלקינן אם האב חי לרוב הפוסקים הב"ד או אחר פודין את הבכור אם האב אינו בעיר אף אי אמרינן שאין מ"ע כמו במילה לפדות בכור מ"מ זכין לאב שלא בפניו שלא יעבור על מ"ע לפדות בנו ומברכין ג"כ דלא הוזכר זה בפוסקים בין ספק ברכה או ספק נפדה ולא צריך לפדות לכשיגדיל רק בבוכרא יתמא יש מחלוקה בין הטו"ז וש"ך ומע"כ הסכים שלא לפדותו משום דהוי כנפדה תוך שלשים דאינו פדוי כיון דקטן לאו בר חיובא ועיין גם בקצה"ח סי' רמ"ג ס"ק י"ח שהאריך בזה והעלה ג"כ דלא כנה"כ ועיקר ראיה להנה"כ מהא דמטבילין גר קטן ולא אמרינן דהוי קצת חוב משום מצוה דיליה הוא ואנכי עמדתי דהא לפי מה דפסקינן דאם הגדילו יכולין למחות א"כ בלא"ה לא שייך דהוי חוב משום מצוה למיעבד בנפשי' הא אם יגדיל יכול למחות ולקיים בעצמו המצוה להתגייר ומצאתי אח"כ שכבר עמד בזה בשו"ת זכרון יוסף סי' כ"ו ונדחק ולדידי לא קשה דהא גם בפדיון דהוי מטעם זכי' אף אי אמרינן דהוי זכות גמור בלא קצת חוב נמי יכול למחות ולקיים בעצמו המצוה כמו בכל זכות דיכול לומר אח"כ כששמע דא"א בו ומה"ט באמת יכול למחות בגר אף בגיירו אבותיו עמו דהוי זכות גמור ועיין במחנה אפרים הלכות גרים סימן ו' דרצה לומר בזכות גמור לא יכול לחזור והקשה לעצמו מהא דהגדילו יכולין למחות ונדחק אף דהוי השתא זכות גמור מ"מ לא חשוב זכות גמור לאחר זמן ונעלם ממנו במח"כ דברי הרשב"א בקדושין דף כ"ד ד"ה ולענין פסק הלכה שמסיק דאף בזכות גמור יכול לחזור אח"כ וא"כ גם בפדיון יכול לחזור וצ"ל הא דאיבעי בתורם משלו על של חבירו משום דילמא ניחא ליה למיעבד מצוה בעצמו אע"ג דיכול לחזור אח"כ אם שמע שתרם חבירו וממילא לא יהיה חוב היינו משום דלא חיישינן שיחזור אח"כ כיון דכבר תרם חבירו וכן בפדיון וגירות כיון דכבר נתגייר ונפדה אמרינן דודאי לא יחזור אחר שכבר נעשה המעשה ועיין בש"מ כתובות דמשו"ה יכול לישא אשה וגם שחיטתו כשירה אע"ג דיכול למחות והוי נכרי למפרע מ"מ לא חיישינן שמא ימחה אח"כ ומשו"ה שפיר מסופק הש"ס אי יכול לתרום אחר דילמא ניחא ליה למיעבד מצוה בעצמו אע"ג דעדיין יכול למחות ולחזור מ"מ אנן סהדי דלא יחזור אם כבר נתרם וכן הוא בגר ופדיון ושפיר הביא הנ"כ ראיה מגר קטן אע"ג דיכול למחות דגם בפדיון כן הוא כמו בכל זכות

ואגב אומר מה דהתפלא עוד שם בח"ס רצ"ה על דברי נקה"כ שכתב דב"ד עדיפי משליח והביא ראיה מש"ס קדושין מנשיא אחד למטה ומה"ט מהני בגר קטן ג"כ הזכיה מה"ת וכן כתב בפ"י בקונטרס אחרון ועמד בתמיה על התוס' בזה ונוראות מתפלא ע"ז בח"ס שם מה שייך ב"ד אבוה דיתמי בגר קטן דלא מצינו זאת רק בקטן יתום ישראל אבל לא נמנו הב"ד לאפטרופסים על גוי קטן וקודם שבא להתגייר נכרי הוא ומה כח ב"ד יפה שייך כאן וכוחם לא מעלה ולא מוריד אצלו יע"ש באורך ונ"ל ליישב לחומר התמיה דהא התוס' כתב בתירץ הא' דודאי זכיה מדרבנן אית ליה לקטן וקטן זה שבא להתגייר ג"כ מחמת שבא להתגייר ולטבול ובזה הוא נכנס תחת כנפי השכינה י"ל זכיה מדרבנן וזכיה וגירות באים כאחד אלא דלא ניחא להו לתוס' בתירוצם הא' דמשמע דהוי גר מה"ת דמותר לישא אשה וכדומה ע"כ שפיר כתב הנקה"כ דהב"ד שאני דאפטרופסים דיתמי נינהו ועדיפי משליח וכיון דקטן זה שבא להתגייר יש לו זכיה עכ"פ מדרבנן אף בלא כח ב"ד כמו שכתבו התוס' בתירוצם הא' דלכל קטן יש זכי' מדרבנן וא"כ שפיר מקרי ישראל לזה דשייך בו כח ב"ד ונכנס תחת רשות ב"ד בזה וא"כ יפה כתב הנה"כ דהוי גר מה"ת דכח ב"ד יפה כנ"ל נכון להסביר והארכתי עוד במ"א

והגה בבכור יתום קטן מסקנת הח"ס בסי' רצ"ה לזכות לקטן ממון ויפדו אותו הב"ד במתנה ע"מ להחזיר ויתלו לו טס של כסף ספק פדה ולא יוכל לברך אח"כ כשיפד' את עצמו ומה שכתב מע"כ נ"י שיש יותר תקנה לפדות על תנאי אם יפדה את עצמו הרי מתנה מעיקרא המעות ויכול