שבט סופר חלק א כז

שיק או"ח סי' תס"ח, ובשו"ת פנים מאירות סי' כ"ה ח"א הביא מעשה בשידלאוף שהי' צורת הפתח רחק משני הכתלים יותר מד' טפחים וצדד להתיר אבל ראיתי אח"כ בשו"ת בית אפרים סי' כ"ה שהאריך בדבריו ומדדתי בעצמי ומצאתי שהקורות משני הצדדים עומדים רחוק מד' טפחים ויש לדון ג"כ משום פירצה בראשו, ומצאתי בחיי אדם כלל מ"ה שכ' בצורת הפתח לא אמרינן אתי אוירא ומבטל ליה שצוה"פ נחשב למחיצה גמורה דלא כבכור שור ואם הרחיק מהכותל ד' טפחים צריך להעמיד אצל הכותל לחי שהרי יש פרצה בראשה זה דלא כפנים מאירות, ורציתי לתקן לקבוע בהקורות נסרים של עץ שקורין לאטין אינו גבוה מן הארץ ג' טפחים וכן בין נסר לנסר פחות מג' טפחים ואז הוא כדלת ממש

אבל יען כי גם בזה לא יצאנו ידי כל החששות יען כי עדיין נשאר פרצה משני רוחות יותר מד' טפחים ויש להצריך תיקון אחר לחי מכל צד ואף בדלתות י"ל דאינו נחשב כמחיצה גמורה דמה"ט סברו רוב ראשונים דצריך בר"ה שני דלתות, עיין במג"א סי' שס"ד סק"ב ע"כ לצאת ידי כל החששות ולעשות תיקון בלי פקפוק צויתי שיעשו צורת הפתח ממש ע"י שני קורות וקנה של ברזל עליהם ממש כמו שנעשה בשאר פתחי העיר ונראין כמו טעלעגראף רק שהחילוק כי אף הטעלעגראף הקנה של ברזל שקורין דראטה מונח על צדי הקורות והעירובין נעשים על גביהם ואין הנכרים מרגישים וסוברים שהוא טעלעגראף ומה לנו להכניס לפרצות דחקות ולחפש היתרים ושרי העיר יתנו לנו רשות לזה וכתבתי רק מה שנוגע לעיקר הדין בלי פלפול כי טרוד אני מאוד ורבים הנכנסים ויוצאים ועניני מחיצות עמוקים ורחבים מאוד ולא עסקתי בהם זה איזה שנים, והנני ידידו הדש"ת טרוד מאוד המצפה שיבוא לביתו בריא ושלם. עש"ק לסדר בלק תר"ן לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ח

נסתפקתי לפי מה שמבואר בש"ע דמי שפושע ולא הניח עירוב תבשילין לא יכול לסמוך על עירובו של אחרים כדאמרינן בהאי סמיא בביצה דף ט"ז ע"ב וכן מבואר להלכתא בש"ע או"ח סימן תקכ"ז אי גם תקנות אחרות שמצינו להני דלא הניחו עירובי תבשילין כמו מקנה קמחא לאחרים שם דף י"ז ע"א וכן מה שהתירו כדי חייו דאופין לו פת אחת כבש"ס שם כ"א ע"ב אי גם בפושע ולא הניח במזיד מהני הני תקנות או דווקא במי שהי' אנוס או שוגג יכול להקנות קמחו לאחרים ולאפות ולבשל כדי חייו אבל במזיד ופושע קנסו אותו כמו דקנסו שלא יכול לסמוך על אחרים ולא מצאתי הדבר מבואר לא בש"ע ולא בפוסקי' ואחרוני' שידברו מזה ולהני שיטו' בסומך על אחרי' שלא מהני בפושע משום דאינו מכוין על המזידין שאינם חרדים לדברי חכמים כמו שפירש"י ועיין בב"י סי' תקכ"ז אבל אם מכוין להוציא אף מזידים יכול לסמוך על עירובו בוודאי גם אלו תקנות מהני אף בפושעים ומזידים אבל לפי מה דמשמע מדברי הטור והרא"ש וכן מש"ע שם סעי"ז דלא מהני לפושע אף אי מכוין להוציא שפיר יש לחקור כמו שקנסו שלא יכול לסמוך על אחרים אף שמכוין להוציא שלא יזלזלו בתקנת חכמים שתקנו שכל אחד יערב כך קנסו שלא יהני ג"כ תקנות אחרות ונבאר, הנה מצאנו בג' ברייתות ג' תקנות שונות בחדא קתני כיצד הוא עושה מקנה קמחא לאחרים ואופין לו ומבשלין לו ובאידך תני אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יעריב ובברייתא דף כ"ב תני מי שלא הניח עירוב תבשילין אופין לו פת אחת וכו' והש"ס הקשה ואם איתא ליתני עבר ואפה ומשני תנא תקנתא דהיתרא קתני תקנתא דאיסורא לא קתני וא"כ קשה אמאי לא קתני בכל הברייתות התקנות שנשנו בכל אחד מהברייתות ורק תקנתא חדא קתני בכל הברייתא וקשה ליתני נמי אידך תקנות דתקנתא דהתירא המה

ונ"ל דהנה רש"י כתב ובלבד שלא יערים היינו אם כבר אכל סעודת יו"ט לא יאמר צריך אני עוד להזמין לאורחים ויבשל תבשילין אחרים ולהותיר לשבת אבל קודם שאכל סעודת יו"ט יכול לבשל כל מה שירצה בקדירה אחד וכן בשתי קדירות אם ירצה לאכול מכל קדירה כזית, ועיין בסי' תק"ג ובט"ז שם וליכא שום איסור ואף לכתחילה מותר לעשות כן ובהא דמקנה קמחא לאחרים כ' הר"ן דווקא בלא קנין אבל בקנין סודר אסור, והב"י הביא בשם מרדכי דווקא לצורך מצות יו"ט התירו להקנות לאחרים משמע דאסור ליתן מתנה ביו"ט וכן הר"ן סבר דאסור ליתן מתנה רק לצורך מצוה אבל משום דקנין סודר נראה יותר כקנין לא התירו בקנין סודר רק במתנה ע"י קנין משיכה שלא ניכר כ"כ ולא מחזי כקנין וא"כ קודם שאכל סעודת יו"ט ויכול לבשל הרבה אף לשבת בלי שום איסור בוודאי לא התירו תקנות אחרות בכדי חייו בלא עירוב וגם לא לאקנוי דיש איסור קנין עכ"פ ואם כן בברייתא דקתני אבל מבשל הוא ליו"ט ואם הותיר וכו' איירי ע"כ קודם שבישל לצורך יו"ט ומשו"ה לא יכול למתני הני תרי תקנות אחרות אבל הברייתות אחרות איירי שכבר בשל לצורך יו"ט ומשו"ה קתני דמקנה קמחו או כדי חייו והא דלא קתני בהני שתי ברייתות שתי התקנות דקנוי קמחו ולכדי חייו נראה לי ראי' להרא"ש שהק' על הי"מ שרצו לדייק מדקתני דאופין ומבשלין לו היינו דווקא אחרים שעירבו אבל הוא או אחרים שלא עירבו אף כדי חייו אסור והרא"ש הקשה עליהם למאי צריך תקנתא דכדי חייו ולמה התירו לאפות ולבשל כדי חייו כיון שיכול לאקנוי קמחא לאחרים וע"כ דהברייתא איירי שאין כאן מי שעירב אבל אם יש אחרים שעירבו צריך לאקנוי קמחו לאחרים ואופין ומבשלין לו על בני ביתו קאי ואם כן כיון דהברייתא דאקנוי קמחא לאחרים אם יש אנשים שעירבו איירי וממילא לא יכול לומר הברייתא נמי תקנתא דכדי חייו דאם יש מי שעירב כדי חייו אסורים לו לעשות אף אחרים שעירבו והברייתא דעושין לו כדי חייו ע"כ אם אין מי שעירב איירי וממילא לא יכול לומר נמי תקנתא דאקנוי קמחא דהא אין כאן מי שעירב אבל לדברי הי"מ קשה דלתני בכל תרתי ברייתות שתי התקנות דהא תקנתא דהתירא נינהו ובזה מצאתי מקום ישוב לדברי הרמב"ם והרי"ף דלא הביאו הא דר"ה דמי שלא הניח עירוב דאופין ומבשלין לו כדי חייו וכבר הק' הרא"ש אי משום דרבא אית ליה שינוי אחרינא מ"מ בברייתא תני' כוותי' דר"ה ורבא לא יכול לחלוק על הברייתא ועיין ביש"ש, ובזה א"ש די"ל דהרמב"ם דייק נמי מהברייתא דקתני אופין ומבשלין לו ע"כ באחרים איירי וממילא דווקא בעירבו שרי מדלא התירו לו לאפות כדי חייו ואי אקנוי נמי שרי קשה אמאי התירו כדי חייו כקושי' הרא"ש וע"כ סבר הרמב"ם דשתי הברייתות פליגי והברייתא דאקנוי קמחא לא סבר דמותר כדי חייו כיון שיכול לאקנוי והברייתא דמתיר כדי חייו ע"כ לא סבר דמותר לאקנוי וכיון דרבא משני דלא כר"ה ע"כ דלית לי' כר"ה ומהברייתא דכדי חייו לא קשי' ודסבר שפסקי' כאידך' ברייתא וכאשר פשטו מהברייתא דיכול לאקנוי קמחא לאחרים, אלא דצריך עיון דזה ניחא לשיטת תוס' דהאיבעי אי מהני קמחא לאחרים אי גם קמחא נאסר אבל לרש"י וכאשר סבר הרמב"ם והרי"ף כרש"י דהאיבעי אי צריך לאקנוי קמחא לאחרים א"כ קשה מנ"ל לבעל איבעי' נגד הברייתא דסבר כדי חייו התירו ואי מהני קמחא לאחרים אף אי קמחא נאסר אמאי התירו כדי חייו וי"ל דפליגי לפי מה שכבר הבאתי בשם הר"ן והמרדכי דגם לאקנוי יש חשש איסור קנין לאחרים אלא לצורך מצוה התירו א"כ י"ל דסברו הברייתא דאקנוי קמחא דיותר עדיף לאקנוי מלאפות כדי חייו למי שלא עירוב ואידך ברייתא סבר דיותר עדיף לאפות למי שעירוב בעד מי שלא עירוב מלהתיר קנין

ועוד יש ליישב הרמב"ם דבר"פ פליגי רבא ורב אשי מ"ט תקנו ע"ת דרבא סבר דטעמו משום כדי שיברר מנה יפה ליו"ט ומנה יפה לשבת ורב אשי אמר כדי שיאמר אין אופין מיו"ט לשבת וכ"ש מיו"ט לחול ובר"ן הקשה לטעמא דתקנו ע"ת משום כדי שיברור מנה יפה לשבת ולכבוד שבת נתקן א"כ אמאי בנאבד או נאכל העירוב אסור לבשל לצורך שבת וכתב דמוטב שלא יעדן שבת אחת משלא יעדן שבתות הרבה דיתרשל בע"ת אם יתירו לו בנאכל ונאבד, ונ"ל דזה דווקא אם יכול לבשל כל צרכו אז יש לחוש שיתרשל פעם