שבט סופר חלק א רעח

והביא ראיה מהא דהקשה ש"ס בכורות מ"ט דרבנן במת ביום למד כיום שלפניו הא עדיין לא כלה לו חודש ע"כ דכבר עבר כ"ט י"ב תשצ"ג דהוי חודש ואפי"ה דרשינן מלמעלה דצריך למד יום דוקא וכדמשמע מדקאמר דמת ביום למד כיום שלפניו ולא חילק בין כ"ט י"ב תשצ"ג או לא והנה מראיות מג"א משמע ג"כ דפודין לאחר למ"ד מיד אף דלא עבר עדיין כ"ט י"ב תשצ"ג דהא קאמרו חכמים ג"כ סתם במתניתין זו לאחר למד יום אע"פ שלא נתן יתן משמע ג"כ סתם אף דלא עבר עדיין כ"ט י"ב תשצ"ג מ"מ מיד לאחר ל' צריך ליתן דלא כנוב"י תנינא סי' קפ"ז דפשיטא ליה דגם ביום ל"א אין פודין רק לאחר כ"ט י"ב וכו' רק כיעב"ץ בסידור מגדול שלו וכן משמע בשערי תשובה סימן תקס"ה דפודין ביום ל"א ואין משגיחין תו על כ"ט י"ב רק העיקר שיעברו למ"ד יום

וראיתי במכתבך שהבאת בשם תשובת מהר"ם שיק ז"ל שכתב בשם ח"ס ג"כ דאין צריך כ"ט י"ב רק מיד בתחילת ליל ל"א פודין אף שלא עבר כ"ט י"ב נגד הנוב"י וראיתי באו"ח סימן פ"א ואדרבה מוכח שם להיפך והחמיר עוד יותר מנוב"י דאף אם עבר כ"ט י"ב ביום ל"א אין פודין עד ל"ב שכתב דפלוגתא דרבנן ור"ע אי ילפינן למעלה מעירובין או לא בנוי על ש"ס מגילה ה' ע"ב דאי אתה מונה שעות לחדשים וא"כ לר"ע דלא דרש למעלה אין מחשבין שעות י"ל כאשר עבר כ"ט יום פודין משא"כ לרבנן דילפינן למעלה מעירוכין וצריך למעלה מחודש דהיינו כ"ט י"ב תשצ"ג שהוא חידוש של הלבנה כמ"ש בספר היראים וכיון שאין מונין שעות א"כ אין פודין עד שעבר כל היום וממילא אם כ"ט י"ב תשצ"ג הוא ביום ל"א אין פודין עד ל"ב ועיין בכ"ס שם שהביא ספק זו בשם הח"ס ומדבריו כאן משמע דפשיטא ליה שכן הוא משא"כ מדברי הנוב"י ומדברי פ"ת בשם תיבת גומא משמע דפודין בתוך יום ל"א לאחר שעבר כ"ט י"ב וכאשר המנהג גם כן

והבאתי ראיה מתשובת הב"ח קכ"ב דלא כדגול מרבבה שכתב דכה"ג פודין בליל ל"ב ועושין הפדיון והסעודה יחד דהא כתב אם חל יום ל"א ביום א' של רה"ש אז פודין בערהיש אפילו לדעת מהרי"א דהתם אם מקדימין לא יהיה כתיקון משום הברכה והסעודה אבל בנידון זה גם כשמאחרין לא יהיה כתיקון שהרי תיכף יהיה צום גדליה וא"א לעשות סעודה ולאחריו אחר צום גדליה עובר עליו ע"כ חוב להקדים לערה"ש ולהתנות שלא יהיה הפדיון עד אחר ל"א מידי דהוי אנר חנוכה דמקדימין לברך כיון דלא אפשר בע"א ה"נ לא אפשר מחמת הסעודה שהיא ראוי לפרסום המצוה יע"ש ולמדתי מתוך דבריו שהמרי"א לא כתב לאחר רק אם אח"כ יעשה הפדיון עם הסעודה כתקנה אבל אם גם אח"כ לא יהיה הסעודה עם הפדיון ובלא"ה לא יהיה כתיקון אז יותר טוב להקדים אף שלא הוי ג"כ כתיקון מ"מ יותר טוב להקדים ומוכח דלא כנוב"י דהא יכול לעשות פדיון עם הסעודה בלילה קודם התענית וע"כ דאין עושין הפדיון בלילה כמו שכתב בשערי תשובה תקס"א דליכא פרסומא ולאחר עד ליל צום גדליה נמי א"א דעובר דהא יחול ביום התענית וכיון דאז לא יכול לעשות הסעודה והוי שלא כתיקון ע"כ יקדים בער"ה משמע בפירוש דלא כוותיה

וראיתי אח"כ בנוב"י שכתב דמדברי ב"ח משמע גם כן דלא כמנהג שכתב הש"ך והיינו מדכתב דיש לפדות ולהתנות בער"ה ולפענ"ד נראה די"ל דגם הב"ח מודה למנהג של הש"ך דדוקא בצום גדליה שגם עובר יום ל"א שהוא זמן פדיון לכל כתב הב"ח שיש לפדות ע"ת משא"כ אם חל יום ל"א בתענית אע"ג דג"כ א"א לעשות הפדיון כתיקון לפי מנהג שהביא הש"ך מ"מ כיון דאינו מאחר בפדיון וזמן פדיון לכן הוא טוב יותר כה"ג לפדות ביום ל"א ולעשות הסעודה בלילה מלפדות ע"ת משא"כ אם חל הפדיון ביום א' דר"ה שצריך לאחר עד צום גדליה אע"ג דאינו עובר משום דאינו יכול לפדות ביום, מ"מ אין מאחרין כ"כ כיון דבלא"ה לא יכול לעשות הפדיון כתיקון וא"כ בנדון דידן לפי דברי הב"ח יכול להתנות אבל כבר כתב הנוב"י דאין לסמוך ע"ז כלל וכדמשמע מדברי מג"א דאין להתנות רק לעשות הפדיון ביום התענית והסעודה בלילה וראיתי בברכי יוסף סימן ש"ה שכתב ג"כ דאם חל הפדיון ביום א' דר"ה יש לעשות הפדיון ביום והסעודה בלילה של צום גדליה וטוב ונכון לעשות כן כיון דמג"א וברכי יוסף וכן בשערי תשובה כתב כן מ"מ מי שעושה כנוב"י לא הפסיד

ואודות ברכת שהחיינו מבואר תקנ"א שמברך על פדיון ואף אם הפדיון שלא בזמנו נמי מברך ולא לאחר בשביל הברכה אע"ג דתוס' מ"ק מסופק לענין סעודה שלא בזמנו היינו אם לעשות סעודה ג"כ כיון דאינו בזמנו אבל אין לאחר הפדיון בשביל הסעודה ועושין הפדיון ביום תענית וסעודה בלילה וממילא כיון דצריך לעשות הפדיון בין המצרים ממילא צריך לברך ג"כ שהחיינו על המצוה וביום ע"כ אם יסכים הרב אב"ד נ"י וחותנך הדיין נ"י תעשה הפדיון ביום הצום י"ז ולברך שהחיינו והסעודה בלילה והנני רבך חפץ בהצלחתך כותב בחפזון נמרץ ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה צח

שלום וברכה לתלמידי הרב המופלג בתורה ויראה מורג חרוץ וותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה יוסף אונגאר נ"י רב דק"ק פישטיאן יע"א

מכתבו הטהור קבלתי זה שבועות ויאמין לי כי מאז ועד עתה הייתי עומד ומצפה מתי אמצא עת להשיבו אבל לא יאומן כי יסופר את רוב הטרדות אשר מקיפים אותי תמיד בהקפת כל הראש וזה יוצא וזה בא ורבים הדופקים והמבקשים אין מספר והשם יעזרנו למען זכות אבותי הקדושי' ויען כי בדעתי כעת לילך למרחץ למצוא מרגוע לנפשי לא ארצה לאחר עוד להשיבו על הנדון אשר לפניו בבכור אשר נולד לאיש עני ויען כי דרכו להשכיר עצמו לאחרים והלך מביתו קודם זמן הפדיון ולא כתב ולא נודע מקומו איה ואנה הלך וכתב מע"כ מה לעשות בבן הבכור ודעתו לפדות אותו על תנאי אם יפדה עצמו לכשיגדיל יהיה המעות מתנה ומרוויחים ג"כ הברכה שיכול לברך לכשיגדיל וכן דעתו ביתום קטן לפדותו על תנאי ועיקר טעמו כדי לחוש לריב"ש שהובא ברמ"א סי' ש"ה דאין פודין ע"י שליח

ואען ואומר בפדיון ע"י שליח לא אכניס בזה יען כי הרבה נאמר בזה בכל ספרי גדולי אחרונים ועיין דבר שמואל סי' רפ"ז שהביא כמה גדולי פוסקים שיכול האב לפדות ע"י שליח כמו בכל מקום דשליח של אדם כמותו וכן בח"ס סי' רצ"ח שכתב דיכול השליח ג"כ לברך השתי ברכות ואף שבסי' רצ"ו יהיב פנים להסביר דברי הריב"ש מ"מ להלכה גם הוא מודה דפודין ע"י שליח רק לחוש לרמ"א כתב דיותר טוב דיפדה האב בעצמו במקומו שהוא שם ולא ע"י שליח דלא כדגול מרבבה שכתב דיותר טוב לפדות ע"י שליח משיפדה האב במקומו מטעם דלמא נפל ואין הולכין בממון אחר הרוב ולא מחויב ליתן לכהן ולא שייך וצונו וכן כתב בנוב"י תנינא סימן קפ"ז יעיין שם ודבריו תמוהים דהא גם טריפה פטור מפדיון והאיך יכולין לברך וצונו בכל בכור ועיין בשעה"מ שהקשה באמת כן דאי לא אזלינן בתר רוב בממון אינו מחויב לפדות בכור מחשש טריפה וע"כ צריכין אנו לומר כמו שכתב הפלא"ה בספ"ק דכתובות כיון דיש לדון על הרוב ג"כ לענין שאר דברים גם לענין ממון אזלינן בתר רוב ואולי רק במיעוט זו חייש הנוב"י כיון דכבר מצינו דהחמירו חכמים לענין בהמה שלא לאכלה קודם שמנה ימים ובאדם שמת מקילין שלא להתאבל תוך שלשים וכן לענין יבמה לשוק וכתב תוס' משום דהוי מיעוט דשכיח אבל עכ"פ הנוב"י וכן הח"ס פסקו ג"כ דפודין ע"י שליח וכ"כ כל האחרונים

ומע"כ הביא ראיה מפסוק מפורשת במדבר ויקח משה את כסף מאת וכו' ויתן לאהרן ולבניו ומזה רצה ג"כ