שבט סופר חלק א רעז

דשביעית דקאמר ר"א בשם ר' יוסי בר זירא מתניתין בסתם אבל בברי שנשתרש מותר וכן הביא הירושלמי זה בט"א ר"ה דף יו"ד ומוכח דילושלמי סבר דאפשר לקלוט אם ידעינן בודאי אף קודם השיעור ומסוגיא דגיטין לכאורה לא משמע ותי' משום דמסתמא ורוב בודאי לא קולט קודם מהשיעור שנתן כל אחד ואחד וכיון דלא שכיח ומיעוט בעלמא הוא מסתמא במילתא דשכיח תליא מילתא יע"ש אבל לדברי ח"ס דספק גמור בודאי קשה מהיכי תיתי לנו לומר דיאמרו הרואים שנטע בשבת ולחשוד אותו כיון דספק גמור הוא יותר יש לנו לומר שלא נטע בשבת רק קליט בציר מהשיעור וצ"ע

ועל מה שהבאתי דברי המרדכי דאיסור והיתר דתחילת ביאתו לעולם הוא ע"י תערובות לא בטל הביא לנו מה שכתב הח"ס בחידושיו למס' נדה דף כ"ב דמחלק דוקא באינו מינו דאזלינן בתר טעמא או חזותא ולא מהני רובא בהא אמר המרדכי דא"נ ליכא טעמא מ"מ עדיין אין בכח ההיתר לבטלו אם לא ניכר מעולם כמו צחצוחי רוק בדם או צחצוחי זובה בקרי אבל בתערובות מין במינו דרחמנא אמר אחרי רבים להטות מה לי אם מעורב בתחילתו או לא אלו דבריו הקדושים ז"ל אבל לא זכיתי להבינם דמה חילוק יש בין ביטול ברוב במב"מ או בא"מ ואדרבה במינו דצריך דוקא רוב י"ל בנתערב מתחילתו לא בטל דמכח ביטול אתינן עלה אבל באינו מינו כיון דליכא טעמא וחזותא ונתבטל בא"מ הוי כמאן דליתא כלל וכמו שאינו בעולם ועיין בנוב"י סימן נ"ד שאזיל בתר איפכא מח"ס דוקא בביטול ברוב אמר המרדכי דינו משום דביטול ברוב ילפינן מסנהדרין דלא היה מעורבים מתחילתו משא"כ בששים דלא מטעם ביטול ברוב רק בתורת ששים דאין בו טעם איסור כלל גם המרדכי מודה דבטל ובזה מיושב דברי חכמי אשכנז הובא במשנה למלך בפ"א מהל' משכב ומושב דסברו דחלב של פקועה באבר היוצא דאם יש ששים נגד חלב האבר היוצא דמותר יע"ש

אלא שגם דבריו לא א"ש לפי מה שכבר העלה הרשב"א בסוגיא דזרוע בשילה דגם במין בשא"מ א"א לבטל בששים אם לא אתינן עלה מתורת ביטול ברוב תחילה ואף שאין לו טעם ביותר מס' מ"מ צריכין אנו לביטול רוב תחילה וא"כ גם בששים שייך סברת המרדכי והנוב"י שם רצה לומר דגם במב"מ לבטל בששים אף בתערובות בתחילת ביאתו מכח סברתו ובזה ודאי יש לפקפק דהא אדרבה מין במינו מתחזיק טעמא כמ"ש הר"ן נדרים ובודאי לא הוי כאין בו ממש בתערובות וע"כ צריכין לומר מצד ביטול ברוב ועיין בפ"י ביצה ל"ח שכ' דמה"ט החמירו בדבר שיש לו מתירין וכן בערלה ותרומה דוקא במינו משום דלא שייך לומר דהוי איסורא כמאן דליתא דהא אדרבה הטעם נרגש יותר ע"י ההיתר משא"כ בא"מ דלא נרגש טעם האיסור כלל וכמאן דליתא ע"כ גם דברי הנוב"י לא א"ש לתרץ קושי' המל"מ על חכמי האשכנז

ועוד לדבריו כיון דיותר מששים חזינן כמאן דליתא ולא צריכין לרוב לדעתו א"כ גם ביבמה שרקקה דם מפני מה לא נתבטל הרוק בדם אם יש בו ששים נגד הרוק כמו בדבר שתלויה בטעמא וחזותא דע"כ לא מצד ביטול ברוב הוא לדבריו וגם ברוק וזיבה י"ל בששים דיתבטל לפי סברתו ומה"ט גם דברי הח"ס צ"ע דגם מבשא"מ צריך ביטול ברוב והיכא דלא שייך טעם או חזותא צריך עכ"פ רוב ועיין בתוס' בכורות דף כ"ב עמוד א' בד"ה הנך מיעוטא וכו' דלא דמי לשאר איסורין שהוא בנותן טעם דלא איתמר טעם כעיקר לענין טומאה וכן נבילה בטילה בשחוטה לענין טומאה אפילו חזר ונתבשל בכלי יחד עכ"ד והא דאסור בטעמא או חזותא היינו דע"י טעם מינכר האיסור משום דחיך אוכל יטעם כמ"ש הרשב"א בחולין שם וגם חזותא מה"ט דלא בטל דהוי כמינכר וא"כ בלית ליה טעמא או חזותא דמי למינו דבטל ברוב ומה לי אם תחילת ביאתו מעורב או לא כיון דליכא טעמא וחזותא ליכא התחלת איסור כלל כיון שנתבטל ברוב ובמל"מ כתב דהפוסקים לחומרא בבעי דר' ירמיה אע"ג דכל אבר מינכר בפני עצמו מ"מ מפני שבביאתו לעולם הוא מעורב כבר לא בטל יע"ש מלבד דאין לזה הבנה דמה שייך לתלות בביאתו לעולם לענין ביטול איסורים כיון דההיתר והאיסור הוא כבר במעי האם גם זאת דחוזרת הקושיא מהא דנימוק השליא עד שלא יצא דבטל אף דלא יצא לאור העולם כמ"ש במל"מ שם והפלתי בסי' י"ד נראה שהרגיש מזה ע"כ כתב הוא דאלו פוסקים סברו דמיץ כל האיברים באים יחד לתוך הדד ושם נעשה חלב והוי תחילת תערובתו באיסור משא"כ החכמי אשכנז סברו דהחלב נעשה מיד באיברים ואחר כן מתערב בכחל יעיין שם וגם על הסבר זה יש לפקפק דהא מ"מ המיץ האיסור היוצא מאיברים היה עומד בפני עצמו אע"פ דאח"כ בתוך הכחל פנים חדשות באו לכאן ונעשה חלב מ"מ כבר נתבטל קודם כשנכנס המיץ בהכחל ושם הוכיח דברי הרב ר"ח בלא"ה משום דאי בכחל נעשה החלב הוי זוז"ג ובזה היה מקום ליישב דברי הרי"ף שלא הביא הא דמהו לגמוע חלבו והרשב"א כתב משום דלא שכיח יע"ש ומלבד שיש לומר דרי"ף סבר כרש"י דד' סימנים מכשיר ביה רחמנא והוא ג"כ בנשחטה האם בשחיטה כשירה וממילא ליתא להאי איבעי' דר' ירמיה כמ"ש תוס' ע"ה ד"ה בן פקועה וכו' ולדברי הפלתי י"ל ג"כ לפמ"ש החידושי הר"ן דכל השקלא וטרי' שם דרצה הגמרא תחילה לומר בבא על בן פקועה דכותיה אי מותר הולד אזלי למ"ד זוז"ג אסור עיין בתוס' שם א"כ גם בעי דחלבו הוא אי זוז"ג אסור אבל להלכתא דזוז"ג מותר החלב בודאי מותר משום זוז"ג כדברי הפלתי אלא שעל דבריו שזה מקרי זוז"ג יש לפקפק טובא כמובן וביותר י"ל דהרי"ף הוכיח מש"ס בכורות דצריך לגמל גמל לאסור חלבו בטמאה משום דחלב חידוש דהוי אבמ"ה ואי גם בכשירה דוקא מותר ביש היתר לאיסורו למאי צריך קרא בחלב טמאה דהא אין היתר לאיסור טמאה וגם בכשירה אסור כה"ג וע"כ דליכא חילוק אם לא שנאמר דזה גופא בעי דר' ירמיה כיון דחזינן דחלב כשירה מותר אע"ג דהוי אבמ"ה ואפ"ה בטמאה אסור וא"כ י"ל דמה"ט הוא דבכשירה יש היתר ואיסור טמאה אין היתר וממילא גם בכשירה באין היתר אסור דדמי לטמאה

ויש עוד מקום להאריך אבל מוכרח אני להפסיק ולא באתי רק לעורר במה שיש מן הקושיא ומע"כ ישים עינו לישב דברי גדולי אחרונים ואשמח בזה והנני ידידו הדש"ת כותב בחפזון נמרץ יום א' לסדר צו תרחם לפ"ק פרעסבורג יע"א ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה צז

שלום לתלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ וותיק מלא עתיק בע"פ כש"ת מו"ה דוד וועסעלי נ"י יושב עה"ת בק"ק סערעד יע"א

אדש"ה קבלתי מכתבך ע"נ ובו שאלתך אודות פדיון בנך הנולד לך למז"ט אשר ביום ש"ק הבע"ל יהיה יום ל"א זמן פדיון לכל וגם כבר עבר באותו יום ג"כ כ"ט י"ב תרצ"ג כמבואר בש"ע סי' ש"ה שפודין ביום א' מטעמים שיהיב בת"ה אבל יען כי למחרתו ביום א' תענית י"ז בתמוז וכה"ג כתב במג"א סי' תקס"ח דפודין ביום התענית ועושין סעודה בלילה וכמו שכתב הש"ך ג"כ כשחל יום תענית ביום ל"א אבל הדגול מרבבה כתב וחולק על המג"א דכה"ג יש לפדות בלילה שלפני התענית ועושין ג"כ הסעודה וכן יש לעשות כשחל ל"א בשבת שפודין במוצאי שבת ונסתפקת מה לעשות ומסתבר לך יותר כדברי הנוב"י

, והנה קשה מאוד ומה אני להכריע ובדברים כאלו אומרין פוק חזי האיך עושין ונוהגין וקשה לברר הדברים ולהכריע מש"ס ופוסקים ועיין ג"כ בכ"ס יו"ד סי' קנ"א שהביא כמה ספיקות בענין זה מכבוד קדושות זקני בעל ח"ס ז"ל והנה הסכימו בזה שלא לסמוך על הב"ח לעשות הפדיון ביום ל' אף שעבר כ"ט י"ב תרצ"ג כמבואר במג"א סי' של"ט