שבט סופר חלק א רעו

שראיתי בש"ש שמעתתא א' פרק רביעי שכתב דאי ספק אסור מת"ת או רק מדרבנן להחמיר הוא מחלוקת בין האמוראי בש"ס פ"ק דחולין דף יו"ד בבא זאב ונטל בני מעיים דאמר רבא שם מ"ש ספק סכנה לחומרא ספק איסורא נמי לחומרא וא"ל אביי ולא שאני לן בין איסור לסכנתא דהא ספק טומאה ברה"ר ספיקא טהור ואלו ספק מים מגולין אסורין וא"ל רבא התם הלכתא גמירי מסוטה מה סוטה ברה"י אף טומאה ברה"י וכתב והסביר המחלוקת דרבא סבר דספק איסור מה"ת להחמיר א"כ ע"כ ספק טומאה ברה"ר דטהור מסוטה גמרינן דדוקא ברה"י טמא אבל אביי ורב שימי שם סברו דספק מה"ת להקל א"כ לא צריכין למילף מסוטה דברה"ר טהור ספק יע"ש וא"כ רבא לשיטתו דספק מה"ת להחמיר וכיון דלהרמב"ם הא דסמכינן אצביעה הוא משום דספק מה"ת להקל שפיר אמר רבא לשיטתו מנ"ל לסבא הא אבל רב חסדא סבר מה"ת להקל כמו שפסק הרמב"ם לפי האמת משום דאנן פסקינן דלא אמרינן במקום נקב ניקב ומשו"ה פסק להקל בצביעה ולא קשה עליו מרבא ועיין

והנה הרמב"ם כתב עוד באותו פרק דעושין מכלאים תכריכין למת שאין במתים מצוה ובתוס' הקשו מהא דמנחות דבהאי שעתא בודאי רמינן משום לועג לרש וחלקו בין איסור כלאים לציצית ששקולה כנגד כל המצות אלא שקשה על הרמב"ם שלא הביא הא דש"ס מנחות דבהאי שעתא בודאי רמינן ועיין בשו"ת כ"ס או"ח סימן ד' באריכות דמישב דברי הרמב"ם שהלך בשיטת רבינו יודא בתוס' ע"ז דשמואל לשיטתו דסבר מצות אין בטילות לעתיד לבוא ומשו"ה שייך נמי לועג לרש כיון שיעמוד באיסור כלאים משא"כ ר"י דסבר מצות בטלות לא שייך נמי לועג לרש וכן כתב הרשב"א בחדושיו ברכות דף י"ח ומשו"ה לא הביא הא דבהאי שעתא ודאי רמינן ובזה היה מיושב נמי קצת הא דהקשה מג"א בסי' י"ט על הב"י שסבר דאפילו לשיטת הרמב"ם דסבר דכסות יום חייב בלילה בציצית בעשה טלית לצורך תכריכים אעפ"י שלבשו פעמים בחייו פטורה כמבואר בש"ס מנחות מ"א ע"א ומודה שמואל בזקן שעשאו לכבודו שהוא פטור דא"כ אמאי קאמר ש"ס ומודה שמואל והא גם להלכתא דציצית חובת גברא נמי פטור בזקן שעשאו לכבודו ומשו"ה חולק המג"א וכתב דוקא לשמואל דסבר חובת טלית פטור משא"כ אי אמרינן חובת גברא באמת חייב יע"ש ולפי דברי רבינו יודא ורשב"א יש לדחות משום דמסיים בזקן שעשאו לכבודו בהאי שעתא בודאי רמינן ליה וזה דוקא לשמואל לשטתו ומשו"ה נקט ומודה שמואל אבל באמת גם לדידן פטור ולא קשה כ"כ על הב"י כמובן

אלא שבתי וראיתי שא"א לומר ולתרץ דברי הרמב"ם דלא נקט הא דבהאי שעתא בודאי רמינן משום דסבר דאתיא לשמואל דוקא דסבר אין בין עוה"ז לימות המשיח וכו' ומוכח דסבר מצות אין בטילות לעתיד לבוא ותליא נמי בזה אי שייך לועג לרש דהא הרמב"ם בפי"ב מהל' מלכים הביא הא דשמואל דאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעיבוד מלכיות ואפי"ה פסק כר"י דמותר אפילו לקברו בכלאים דהא כתב סתם דעושין מכלאים תכריכים למת משמע אפילו לקברו וע"כ סבר דלא תליא זה בזה אי מצות בטלות לעתיד לבוא דהא דמצות בטילות לע"ל לאחר התחיה איירי כמו שאמר ר"י במתים חפשי דלאחר התחיה דוקא בטלין והא דאין בין עוה"ז לימות המשיח היינו אלו אשר בזמן הזה עודנה בחיים חיותם או דסבר הרמב"ם בפשיטות כהאי תנא בירושלמי סוף כלאים דאין כסות שיורדת עמו עולות עמו וא"כ עדיין קשה מסוגיא דמנחות דלא הביא הא דבהאי שעתא ודאי רמינן ולפע"ד נראה ליישב דברי הרמב"ם לפי שכבר הקשה בתוס' על הרשב"ם דרצה לומר דבכלאים לא שייך לועג לרש משום דגם בחי כה"ג מותר דאינו נהנה ממנו דהא גם בציצית נמי ליכא מה"ט דאינה נהנה משום לועג לרש וע"כ צ"ל דאפילו שאינו נהנה מ"מ מחזי משום לועג לרש אע"ג דבחי כה"ג נמי פטור מ"מ במת מחזי טפי משום לועג לרש וא"כ י"ל זה דוקא לשמואל דסבר דכלי קופסא חייב בציצית אע"ג דבשעה שמונח בקופסא לא נהנה מ"מ כבר רמינן חיוב ציצית על טלית אף בשעה שאינה נהנה ממנו אע"ג דצריך עכ"פ שיהיה הטלית מוכן להנות ממנו כדילפינן מכסותך מ"מ כיון שיש חיוב ציצית אף בשעה שאינו נהנה ממנו מחזי כלועג לרש אע"ג דמת נמי אינו נהנה ממנו משא"כ לדידן דפסקינן חובת גברא ולא משכחת חיוב ציצית כלל בלא הנאת לבישה גם במת לא שייך לועג לרש משום דלא נהנה ומשו"ה דוקא לשמואל דפסק כלי קופסא חייב קאמר בהאי שעתא בודאי רמינן משא"כ לדידן דפסקינן כרב ומשו"ה השמיט הרמב"ם הא דש"ס מנחות כנ"ל נכון ומפני הכנסת שבת הקצרתי במקום שיש להאריך פה פ"ב ל"ג למבנ"י תר"מ לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה צו

שלום וברכה לכבוד הרבני המופלג חרוץ ובקי הקצין בע"פ יפ"ת כש"ת מו"ה יצחק בנימן שאכ- טער שי' בק"ק קאמארן יע"א

אחדש"ה מכתבו קבלתי ע"נ מגילה עפה ולא יכולתי לעיין בו וגם עתה קשה טלטולא דגברא מחדר לחדר כי ידי נשים עסקניות הן לימי חג הפסח הבע"ל ולא באתי רק בקוצר אומר ודברים מבלי עיון וראיתי מה שפלפל על דברי להקשות ולפרק וימחול לעיין היטב בדברי ותמצא כי הרגשתי כמעט בכל זאת והייתי נזהר לדחות כל מה שיש לפלפל והכל נכלל בקיצור דברי כי בעל מלאכות הרבה אני ואין לי פנאי לכתוב באריכות וסמכתי על המעיין

וראיתי מע"כ עומד על דברי ח"ס יו"ד סי' רפ"ד בדברי השאלתות פ' בהר בפלוגתא דהרכבה דת"ק סבר בתלתן בדדא וכו' והביא הא דשאילת שלום ומדחה ומגיה דצ"ל כדבא מלשון ולא יכזבו מימיו ומעלתו הביא לנו מה שמגיה בספר העמיק שאלה וכתב מלשון ובדרו אנבה בדניאל ד' י"א מלשון הפרצה והפזרה כי השרשים מתפזרים בארץ וספר זה אין אתי במחיצתי ודבריו נכונים לשמוע ומע"כ תמה למה לא כפשוטו דמצינו לשון בדדא עם עיפוש רקבון והפסד כהובא בערוך בדד ובמדרש על איכה ישבה בדד בגדים סמרטדין כך ישראל כל זמן שעושין רצונו של מקום ואלבישך רקמה וכ"ז שהן מכעיסין מלבישן בגדי בדד בלויות ונשחתות וכיון דאין נשרשים הפירות עד שירקבו י"ל בדדא מלשון השחתה ובאמת גם דבריו עולים יפה אבל אין תמי' על שאילת שלום כי בשאלתות לפנינו הגירסא כדרא וכפשטות פירושו דשאילת שלום ומה שהביא בח"ס בדדא אולי טעות סופר הוא כי בת"ק ור"י נקט לשון בדדא ובר"י ור"ש כדדא ובודאי המעתיק טעה באותיות המתחלפים בקל והגירסא לפנינו כדרא ע"כ לא רצו להגיה כ"כ לעשות מכדרא בדדא ויותר קרוב הגהות דהעמיק שאלה או דח"ס דאין מגיהין רק אות אחת והנה מה שכתב בח"ס שם דלא פליגו רק אם לא קלט שוב לא יקלוט אבל לענין הקליפה אפשר וקרוב לודאי שקולט בג' ימים וכ"ע מודו בזה הלשון אינו מדויק וכונתו דספק הוי דאל"כ למאי צריך לת"ק לענין ערלה שלשים יום ולר"י ור"ש שתי שבתות אלא דכונתו דספק הוי וכן כתב בפירוש בתשוב' הסמוכה רפ"ז ומיישב בזה דברי תה"ד ורצה להקל לענין ערלה בחו"ל דספיקא מותר דדי בג' ימים ובאמת קשה מש"ס גיטין דף נ"ג דתנן הנוטע בשבת בשוגג יקיים ובמזיד יעקר ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקר דברי ר"מ ור"י אומר בשביעית בשוגג יעקר ובמזיד יקיים ובשבת בין בשוגג ובין במזיד יעקר ומפרש ר"מ משום דישראל מונין לשביעית ואין מונין לשבתות ד"א נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ומפרש הש"ס הא דצריך לד"א משום דשבת נמי זימנין דמקלעי יום שלשים בשבת דאי נטע האי יומא סלקא ליה שתא ת"ש ד"א נחשדו ישראל וכו' ואי אמרינן דא"א לקלוט רק לשלשים יום א"ש דידעו דנטע בשבת דאל"ה לא היה קולט ולא סלקא לי' שתא אבל אי גם קודם זה יכול לקלוט א"כ לא מוכח מלתא דנטע בשבת דיכול להיות שקלט בציר משיעור זה וליכא למקנסי' דלא מוכח דנטע בשבת דוקא וראיתי בשו"ת חדשים משאגת אריה שהביא סוגיא זו ומקשה על הירושלמי בפ"ב