שבט סופר חלק א רעה

הוצאה מרובה ומלאכתן נעשית ע"י אחרים והוצאות יתרת מן השבח בודאי מותר וכן מצאתי בש"מ שם שהביא מן גאון א' הא דאסור בדקטעין קבא וכן כזית ברובע דוקא כשעושין כשיעור זה יתר על הוצאה מוכח אם הוצאה יתירה מרווח הפירות מותר לקצוע וממילא גם חומרא דח"ס לא שייך לנטוע אותם במקום אחר היכי דאפשר דהא הזקינו וגם שם יהיה הוצאה יותר משבח פירות ורק לצאת ידי אותו צדיק קנאי בן קנאי הגאון יעב"ץ ז"ל וחמירא סכנתא טוב לקצצם ע"י גוי ולא לעשות בעצמו כמו שכתב שם בתשובה אף בהיתר גמור לא יקצנו בעצמו ומע"כ מפלפל בעושה ע"י גוי משום דיש שליחות לנכרי לחומרא ואי שייך בגוי אין שליח לדבר עבירה לדברי רש"י דיש שליחות לגוי לחומרא בב"מ ע"א ע"ב ונעלם ממנו כאשר נראה ש"ס מפורש בב"מ דף צ"ב דבעי אי גם בשאר איסורים אמירה לנכרי שבות או דוקא גבי מלאכת שבת ורא"ש ורוב פוסקים לחומרא דגם בשאר איסורין אסור אמירה לנכרי משום שבות ואין להאריך וה' יצילנו משגיאות הכ"ד חותם בברכה הטרוד מאוד פה פ"ב אור ליום ה' תרומה ר"ח אדר שנת דבר אמת לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה צה

שוכ"ט לב"א תלמידי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון כהן שדעתו יפה מו"ה יונתן כ"ץ שטראססער נ"י יושב על התורה בק"ק ווערבוי יע"א

נעימות ימינך הגיעני ושמחתי לדעת משלום תורתך וראיתי פלפולך בדין בגד שאבד בו כלאים בש"ס נדה ס"א ע"ב ובדברי הט"ז שהרבה לתמוה על דברי הרמ"א בסימן ש"ב ולכבודך אשיב לפי מסת הפנאי, הנה הרמב"ם פסק פ"ו מהל' כלאים כרב חסדא דצובעו ומותר אפילו בכלאים דאורייתא ויהיב טעמא משום דכל ספקות מה"ת שרי ורק מדרבנן להחמיר ולפיכך הקילו בספק דאמרינן שמא נשמט והלך לו שהרי בדק ולא מצאו והנה הא דמסיים הרמב"ם שהרי בדק ולא מצאו ולא כתב שהרי צבעו ולא מצאו דהא עיקר ההיתר משום צביעה י"ל שהרמב"ם רצה לשמור מהא דלכאורה צ"ע כיון דבבגד שבודאי אבד בו כלאים איירי א"כ הוי איקבע איסורא וגם לרמב"ם מה"ת להחמיר ולפי מה שכ' בלחם משנה בפ"י מהל' עדות דבגד שאבד בו פשתן היינו לא שידענו בודאי שהוא בבגד אלא שספק אם יש בבגד כלאים א"כ א"ש אלא שהלחם משנה כתב בעצמו שהרא"ש לא הבין כן יע"ש וכן משמעות הרמב"ם שנאבד בו כלאים ודאי א"כ לכאורה הוי איקבע איסורא אלא שי"ל כיון דבדק ולא מצאו אפילו בלא צביעה כבר נולד ריעותא בבגד זה כיון דלא מצאו בבדיקה ותו לא מיקרי עוד איקבע וממילא ע"י צביעה מותר לגמרי כיון דע"י הבדיקה כבר נולד לנו ספק אם לא נשמט ונפל מהבגד ומשו"ה יהיב הרמב"ם טעמא משום דבדק ולא מצאו ואולי יש להעמיס זה בדברי הלחם משנה וא"ש ג"כ השגת הראב"ד דלא קשה על הרמב"ם ע"ד שתי' הל"מ ואני כתבתי ביותר ביאור ועיין

והנה הרמ"א חולק וכתב דלא התירו ע"י צביעה רק בכלאים דרבנן ולא בכלאים דאורייתא וכן הסכים בש"ך והט"ז בסימן ש"ב האריך לתמוה על הרמ"א ועיקר קושיתו דהא אמר מתניתין הוא בודק עד שמגיע לסלע ואם לא מצאו אימר עורב אכלו והא בכזית מן המת טומאה דאורייתא ואפי"ה סמכינן וממילא בכלאים נמי והניח בצ"ע וגם הרמב"ם סבר דרב חסדא בכלאים דאורייתא ונ"ל לישב הכל דהנה תוס' הקשה דלבטל החוט של פשתן בהבגד כמו שמקשה ש"ס בתמורה בשער נזיר ותירצו משום דתערובות גורם האיסור לא שייך ביטול ובשר בחלב שאני משום דדרך בישול אסרה תורה יע"ש ובתוי"ט ר"פ דשקלים מקשה דליגמור מבב"ח דנמי שניהם מותר והתערובת גורם איסור ואפי"ה בטל א"כ ליגמור כלאים מבב"ח ותי' משום דבב"ח חידוש ולא ילפינן מחידוש ומקשין העולם א"כ אביי דלית ליה בב"ח חידוש בחולין בסוגי' דטיפת חלב א"כ הדרא קושיא לילף כלאים מבב"ח ואמאי לא בטל וקשה מברייתא דבגד שאבד בו כלאים ועיין בכ"ס יו"ד סימן נ"א ולפי מה שהסביר הרא"ש דלא דמי שבב"ח אינו אוסר בלי נו"ט משום דדרך בישול אסרה תורה ולא מקרי בב"ח בלי נתינת טעם הובא בט"ז וש"ך רצ"ט וכונת הרא"ש דלאו מדין ביטול אתינן עלה קודם שיהיב טעמא דבאמת אינו בטל אלא שהאיסור אינו מתחיל כלל עד שנותן טעם ויש כמה נפקותות לסברת הרא"ש א"כ לא קשה קושית העולם דנילף כלאים מבב"ח דהא בב"ח שאני דליכא איסור כלל קודם נתינת טעם ולא מתורת ביטול אתינן עלה קודם נתינת טעם וליכא למילף כלאים מינה

אלא שעדיין קשה דזה לא ידעינן רק אי אמרינן דרך בישול אסרה תורה אבל אי לא אמרינן דרך בישול אסרה תורה לא שייך תירוץ תוס' ורא"ש א"כ קשה לאביי דהא הוא לית ליה דרך בישול אסרה ולא ידעינן דדוקא אטעמא קפיד קרא א"כ קשה מכלאים וראיתי בחדושי אאמו"ז בעל ח"ס בחדושיו לע"ז שנדפסים בסוף חלק ששי משו"ת שהוכיח מכח קושי' תוס' דע"כ סברו דוקא בכלאים דרבנן מהני צביעה ולא בכלאים דאורייתא דאל"כ לא הקשו דהא אפשר להכיר האיסור ע"י צביעה ולא בטל יע"ש ולפי דעתי י"ל דלא מוכח די"ל דתוס' סברו דאפילו בדאורייתא מהני צביעה ואפי"ה הקשו שפיר על רבא דאמר מנ"ל לסבא הא וסבר דלא סמכינן על צביעה א"כ קשה לרבא דלבטל כיון דלא מהני צביעה לדידיה וגם לרפרם קשה דאמר מתניתין היא דתנן בודק עד שמגיע לסלע ואמאי צריך להביא ראייה ממתניתין ולדמות צביעה לבדיקה זו דהא ע"כ רבא דידע ג"כ מתניתין סבר דלא דמי בדיקה דצביעה לבדיקת מתניתין ולא אמרינן מכח צביעה דנתק או נפל מעצמו וביותר הול"ל דמוכח מכלאים עצמו דלא בטל ואמאי לא בטל אי לאו דמהני צביעה ואפשר להכיר האיסור וע"כ בלא"ה נמי לא בטל ושפיר הקשו תוס' וצריך לתרץ משום דע"י התערובות נאסר ולא מוכח צביעה מברייתא ומשו"ה צריך להביא ממתניתין דוקא אלא דקשה לכאורה אי מהני צביעה אפילו בדאורייתא א"כ הוי בירור גמור א"כ מר זוטרא דאמר האי מאן דרמי חוטא דכתכ' בגלימי' ונתקי' ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר דמי מ"ט מדאורייתא שעטנז כתיב ואמאי סמך על האי דמסתמא נתקי' דהא אכתי איכא לברורי ע"י צביעה ולרמב"ם לא קשה כיון דמשום ספק מותר א"כ לא הוי בירור גמור דהא גם לאחר הצביעה צריכין אנו להתיר מכח ספיקא ולקולא אבל לשיטת הט"ז קשה וצ"ל דלא דמי בשלמא לענין ביטול שפיר אמרינן כל דאפשר להכיר האיסור בכל אופן שאפשר להכיר האיסור לא שייך ביטול משא"כ בדין דמר זוטרא דמקיל משום דתלינן דאיסור נפל בדרבנן ואיכא לברורי לא שייך כיון דצריך לצבוע דוקא והוא לא רצה שיהיה בגדו צבוע ולא גרע מהיכא דאיכא טרחא דלא שייך איכא לברורי וק"ל. ולפי דברינו מיושב קושית העולם דאביי דלא סבר דבב"ח חידוש סבר כרב חסדא דמהני צביעה ואפשר להכיר האיסור ומה"ט לא בטל

אלא דעדיין קשה לשיטת הרמ"א דדוקא בכלאים דרבנן סמכינן אצביעה א"כ כמו שאמר מר זוטרא מ"ט מדאוריית' שעטנז כתיב ומפרש שבכלאים דרבנן איירי דלא לטעות דאפי' בדאורייתא סמכינן אהא א"כ גם רב חסדא אמאי לא קאמר נמי דבכלאים דרבנן אמר דינו דצובעו מותר ולא בדאורייתא וזה דקדוק חמור מכל הלין נ"ל ומכח קושי' הט"ז דראיית רב חסדא ממתניתין דבכלאים דאורייתא איירי דבאמת גם הרמ"א מודה דרב חסדא אמר דינו דצובעו מותר אפי' בכלאים דאורייתא אלא שהרמ"א החמיר משום דרבא מקשה מנ"ל לסבא הא אע"ג דודאי גם רבא ידע מתניתין וע"כ דחילק בין בדיקה דמתניתין ובין בדיקה דצביעה ומשו"ה פסק הרמ"א כרבא דלא סמכינן אצביעה בדאורייתא אבל בדרבנן בודאי גם רבא מודה לרב חסדא ואפילו בנתקי' ולא ידעינן אי נתיק אי לא סמכינן בכלאים דרבנן וכ"ש בצביעה דעדיף ועיין

אלא שא"כ קשה על הרמב"ם דפסק דלא כרבא דקאמר מנ"ל לסבא הא ונ"ל לרמב"ם לשיטתו לא קשה לפי"מ