שבט סופר חלק א רעד

דהא חזינן בדיקלא קבא ובזית רובע וכתב ביש"ש דמסתבר טעמא דעצי גפנים אין ראוים להסקה כ"כ כמו שאר עצים ע"כ בטעון כ"ש שבחייהו דפירות יתר מדמי עצים ועלה ספק בלבי בנטיעה חדשה של ב' או ג' שנים שידוע שפירותיו מעטים ולא טעון אפילו קבא אי מותר לעקור כיון דלא טעון רק מעט ועיין ברמב"ן בפ' קדושים בערלה שכתב דפירותיו רק מעטים או דלא ישאו פירות כלל בשני הערלה ומלשון הרמב"ם בפ"ד משביעית משמע קצת דוקא אם כבר הניצו אילנות רובע אז אסור לקצץ אבל בנטיעה חדשה שלא הביא עוד קבא מותר אבל ברמב"ם בה' מלכים פרק ששי הלכה ט' כתב וכן עץ מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראויה לטרוח בו מותר לקוץ משמע דוקא שהזקין ולא יעשה פירות כשיעור כי כבר הזקין ונתיבש האילן אז מותר לקוץ משא"כ בנטיעה חדשה כיון שיוסיף כל שנה בפירות אסור לקוץ וכן מסתבר ויש לישב בזה הא דאמר ר"ח לא שכיב שיבחא ברי אלא דקץ תאינת' בלא זמנה והעיר בשו"ת יעב"ץ הובא בח"ס יו"ד ק"ב דעל שיבחא גופא קשיא דבודאי ת"ח היה ואיך קץ תאינים בלא זמנה ומכח זה רצה לחדש דאף דמותר מ"מ לא יעשה בעצמו ולפי דברינו י"ל דקץ תאנים בלא זמנה לא כמו שפירשו דעדיין היה טעון פירות ולא הזקין רק בלא זמנה הוא שהיה נטיעה חדשה דלא הגיע זמנה ועונתה לטעון פירות וטעה בזה שמותר לקוץ אבל אסור משום דסופו שיהי' עץ מאכל עושה פרי ורק בהזקין מותר וזה נמי כונת תוס' ב"ב כ"ו דהקשו בד"ה אנא לא קייצנא וא"ת והא תנן במתני' דקוצע ונותן דמים ותירצו דאיכא לאוקמי באילן סרק ותמה בת"ח דהא חרוב ושקמה תנן ולאו אילני סרק נינהו ועיין בכ"מ בהל' מלכים דמאילני חרוב ושקמה הוכיח רמב"ם דינו בהזיק לאחרים מותר וע"כ צ"ל דתוס' אוקמי חרוב ושקמה דלא טענו קבא ובכלל אילני סרק המה כיון שאינו עושים פירות כאילני מאכל אבל מ"מ השרשים מרובים ע"כ צריך להרחיק יותר משאר אילני והא דכתב תוס' בב"ק דף צ"א ע"ב בד"ה החובל דמתניתין דאחרים שקצצו נטיעות חייבין כר"מ דסבר לוקה ומשלם ולא מתרץ באילני דלא טעונין קבא זה ליתא דהא במתניתין אע"פ שאינו רשאי תנן והא בודאי דוקא בטעון קבא דאל"ה מותר וע"כ הא דאחרים חייבין כר"מ דלוקה ומשלם ובאמת דברי הרמב"ם תמוהים לי שמפרש הא דעץ אשר תדע זה אילן מאכל היינו באילן שהזקין ולא טעון קבא כמ"ש בכ"מ שם אבל על מאכל ממש לא הותר בשביל לבנות מצור דא"כ הא דאילן סרק קודם אף באילן שהזקין איירי ואמאי כתב הרמב"ם סתם דמותר באילן שהזקין ולא הביא הא דתניא בברייתא להקדים סרק למאכל דע"כ על אילן שהזקין קאי וראיתי בת"ח שם שתמה ג"כ על הרמב"ם דמאי ראיה מייתי לרבינא דהא הוא מתיר במעולה בדמים אפילו באילן בחור ותנא דברייתא איירי באילן שהזקין ובגוף דברי הרמב"ם צריך טעם אמאי לא התיר בשביל מצור כמו בשביל שאר דברים דמנה הרמב"ם שם ומצאתי חבר להרמב"ם בפירוש ספורני על התורה שכתב ג"כ דהקרא באילן שהזקין ונ"ל לפי מה שכתב הרמב"ן בנימוקו חומש הא דאמר הקרא כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת כי דרך הנלחמים להשחית העיר כענין שנאמר וכל עץ טוב תפילו ואתם לא תעשו כן כי תבטחו בשם שיתן אותו בידכם וסופכם לאכל מהם וי"ל דסבר הרמב"ם יען כי לה' המלחמה ולא צותה התורה רק שילחמו מפני שצריכים לעשות מה שהוא בדרך הטבע ואין סומכין על הנס ורק מה שיחסר הטבע אז ה' הוא ההולך לפניכם והוא ילחם לכם ועיין ברמב"ן שהאריך בזה בפ' שלח בשלוח מרגלים כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס וא"כ יען ובנית מצור הוא ג"כ דרך הנלחמים ע"כ אמר הכתוב וכרת ובנית מצור על העיר ולכרות עצי מאכל מה שהוא בלאו וגם משום סכנה מיסתבר דלא התירה התורה יען כי בלא"ה לה' הישועה כנ"ל ליתן פנים מסבירות להרמב"ם אבל מ"מ הקושיא ראשונה צ"ע כעת ליישב

והנה במעולה בדמים מפורש בש"ס שמותר וכן אם אילן מזיק לגפנים דשבחייהו טפי נלמד ממעשה דשמואל והראשונים דוקא ביותר מדאי מכחישים הגפנים כמעשה דשמואל אבל לא במכחיש קצת יע"ש וכן משמע נמי מלישני' דשמואל מכחשי לחמרא כוליה האי וא"כ צריכין אנו לידע בבירור דוקא דשבח הגפנים יהיה אח"כ יותר שוה מעקירת האילן ומעובדא דרב חסדא אנו למדין דבר אחר דאף בלא מכחיש הגפנים רק שרצה לנטוע במקום האילן גפנים דשוים יותר נמי מותר דגפנים קני דיקלי ופירש"י דיכולין ליקח קרקעות מהם הרי דלא תליא הטעם משום דמכחישי' לגפנים רק שהוא רוצה ליטע במקום דיקלי גופנא ולכאורה צ"ע על הרא"ש שכתב וכן אם היה צריך למקומו נראה דמותר ומאי נראה דמותר דהא מפורש הוא בעובדא דרב חסדא משום שהיה צריך למקומן וכן כתב בצ"צ בפשיטות ג"כ דמשום צריך למקומן אתיא הא דרב חסדא ונ"ל משום דהיה מקום לומר ולחלק הא דמותר דוקא אם רוצה ליטע עץ מאכל אחר או משום דמכחש לגפני דעקירת עץ מאכל הוא בשביל שבח דעץ מאכל אחר אז מותר דמה לי עץ מאכל זה או אחר דסוף כל סוף לא מכלה חיות האדם שהוא ע"י העץ השדה כי גם ממנו תאכל לעתיד ועובדא דשמואל ורב חסדא מוכיח דגם לעקור עץ מאכל בשביל עץ מאכל אחר נמי אסור אם לא שמרוויח ע"י עקירת האילן אבל מ"מ הו"א דוקא כה"ג דצריך למקומו לעץ מאכל מותר אבל בשביל לבנות בית במקומו דעדיפי טפי אסור קמ"ל הרא"ש דאף בצריך מקומו מבלי ליטע אילן אחר במקומו נמי מותר ומה"ט התיר הטו"ז לבנות בית דירה עליה יע"ש ולפי דברי קדוש זקני בח"ס שם יש לומר בפשוט דוקא כה"ג דעקרינהו לגמרי לנטוע אותם במקום אחר מותר אבל מבלי לנטוע במקום אחר שיכלו לגמרי הו"א דאסור קמ"ל הרא"ש דכל צורך למקומו מותר

וראיתי במכתבו שתמה על דבריו דא"כ מאי ראיה מייתי מהני עובדא לרבינא דמעולה בדמים דלמא דוקא לעקרינהו ולנטוע במקום אחר שרי אבל לא לכרות לגמרי ולפמ"ש נמי דלמא משום דנטע אילן אחר במקומו אבל בלא זה אסור אבל באמת זה ליתא דאינו מביא ראית מהני עובדא לרבינא כלל רק להודיע לנו כל שעושה בשביל שבח הגפנים או בשביל ריווח דאינו עוד בכלל לא תשחית ואפילו בעקרינהו נמי לא מהני רק בשביל שבחא דגופנא כמו שהוכיח בח"ס לפי פירושו אבל אף באין לו מקום אחר לנטוע דמותר במעולה בדמים זה ילפינן מרבינא דכל שאינו דרך השחתה מותר

ולולי דברי הח"ס ז"ל הייתי אומר דאין ראייה מלשון דעקרינהו ולא אמר זיל קייצינהו כמו שאמר ר' יוסף בב"ב זיל קוץ דלשון קוץ שייך היכי דקוצין האילן מהשרשים אבל היכי דרוצה וצריך לעקור ג"כ השרשים כמו בעובדא דשמואל דצריך ג"כ לשרש אחריו דלא מכחשי לגופני אז שייך יותר לשון עקרינהו וצוה לו שמואל כדי שלא יכחיש הגופני צריך לשרש אחריו ולא מהני קציצה לחוד כמובן והא דאמר ר' יוסף זיל קוץ היינו משום דשם לא בשביל כחש גופני צריך לעקר דהא היה מרוחקים כמו דאמר והא ארחיקו לי רק בשביל דאתי ציפורי ליתבי אדיקלי ונחתי לפרדיסא וזה שייך דוקא באילן עצמו אבל לא בשרשים ע"כ אמר לו רק זיל קוץ דתו לא מחייב כיון דמרוחקים היה והא דתנן במתניתין שם הי' חופר בור שיח ומערה קוצין ויורד אע"ג דקאי על השרשים היינו נמי משום דלא לשרש אחרי השרשים לעקרם לגמרי רק יען כי מגיעים השרשים לבור צריך רק לקצוץ בעומק שמגיעים לבור אבל לא לשרש אחריהם וצריך לקוץ רק השרשים אבל שמואל בדיוק נקט עקרינהו וכן רב חסדא דאם לא יעקור לגמרי יכחש לגופבא אלא בלא ראייה מסתברו דברי הח"ס ז"ל דהא מברייתא מוכח כל היכי דאפשר באילני סרק אז אף בשביל מצור דמותר לעקור אילני מאכל מ"מ יש להקדים אילני סרק חזינן כל היכי דאפשר לא יעקור עץ מאכל א"כ ה"נ כיון דאפשר במקום אחר לנטוע אותם ולא צריך להשחית ממילא הוא בלא תשחית

ומעתה בנידון דידן דהזקינו הגפנים ועושים רק מעט אע"ג דבגפן השיעור כל דהו כמו שכתב הרא"ש מ"מ בצריך למקומו מותר וכ"ש היכי דרוצה לנטוע גפנים אחרים במקומן דטענו ומשבחו טפי דאיכא רווחא בודאי מותר דזה נלמוד בפירוש מרב חסדא בפרט האידנא דאיכא בגפנים