שבט סופר חלק א רעג

ממה שהיה תגרי נכרים מוכרים להם ומותר משום שלל דגוים וע"ז הביאו הירושלמי דכמו דלר' ישמעאל צריכין אנו לומר ממה שתגרי נכרים מוכרים להם מחו"ל כן י"ל לת"ק עיין במקנה שפירש ע"ד זה דברי הירושלמי לפי דרכו אבל מה שכתבתי נ"ל יותר נכון בדברי הירושלמי

והנה הב"ח תמה על תוס' שכתבו דמירושלמי מוכח דחדש אסור בשל גוים מדמקשה הירושלמי על ר"א דאמר אף חדש למה לא תני חלה דהא על ר"א לא קשה מידי דלא תני חלה כיון דת"ק לא פליג בחלה ול"ק לירושלמי רק על ת"ק ולא מוכח מר"א מידי ועיין בבה"ז דראיית תוס' דכיון דלא תני מה שאינו נוהג בשל נכרים מנ"ל לר"א דפליג דת"ק ס"ל דחדש אינו נוהג די"ל דלא תני ליה משום דלא נהג בשל נכרים ועיין בכנסת יחזקאל ובשב יעקב שהאריכו בזה אלא דעדיין צריך יישוב מה שכתב תוס' דירושלמי פריך עלה דמתניתין דקתני אף החדש דהא לר"א לא קשה רק לת"ק ונ"ל דכונת תוס' לפרש קושית הירושלמי לפי שכבר העיר בעצמות יוסף הא דפריך והא תפילין ופטר חמור ומפרש בתוס' דהקושיא דאף דלא הוי רק מדרבנן למה לא קתני ג"כ במתניתין דומיא דערלה והא אין למדין מן הכללות אף במקום שנאמר בו חוץ ותירץ כיון דאמר ר"א אף חדש אלמא דת"ק בדקדוק נקט ערלה וכלאים דוקא ושפיר מקשה והא תפילין ופטר חמור דלא תני במתניתין דהא ע"כ בדקדוק נקט עכת"ד וא"כ גם על קושית הירושלמי אמאי לא תני חלה י"ל דתני ושייר אלא דא"כ אמאי קאמר ר"א אף חדש דלמא אף חדש תני ושייר וע"כ צ"ל בדקדוק נקט דוקא ערלה וכלאים וקשה לתני נמי חלה וכדי לפרש דברי הירושלמי כתב תוס' דירושלמי מקשה על מתניתין דקתני אף חדש משום דעיקר הקושי' על הת"ק למה לא נקט חלה הוא משום דאמר ר"א אף חדש ונכון ופשוט

ובדברי הר"ש שהבאתי לעיל דפירש דברי הירושלמי דמה"ט אפילו חיטים שבעליה נאסרו כשנכנסו לארץ משום דלא נהג איסור חדש ועומר עד ביאתם לארץ ואח"כ נאסר הכל למפרע ובזה מישב הפלתי סי' ק"ב דברי המרדכי התמוהים שכתב דמה"ט אמרו בש"ס מנחות דהתירו ספק בחו"ל משום דקסברי חדש בחו"ל דרבנן והוי ספיקא דרבנן אע"ג דהוי דשיל"מ משום דחוזר ונאסר וכבר צווחו עליו דלא דמי לחמץ שחוזר ונאסר אותו החמץ עצמו גם לשנה הבאה אבל חדש כיון דהתירו העומר שוב לא נאסר אותו תבואה וכתב הפלתי כיון דבזה"ז דרבנן ממילא כשיבנה בהמ"ק יהיה נאסר כל התבואה למפרע גם הישינה ולכאורה דבריו תמוהים מאד דהא גם כשיבנה בהמ"ק תבואות חו"ל לא יהיה אסור דלא בזמה"ז או בזמן הבית תלויה רק בחו"ל או בארץ ובחו"ל גם בזמן הבית דרבנן להני מאן דאומרים דחדש בחו"ל דרבנן ובארץ גם בזמן הזה אסור מן התורה ונראה כשגגה לפי שעה וראיתי אח"כ בקונטרס אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל התפלא על זה ולפי דעתי יש לישב דבריו לפי מה שכתב המשנה למלך בפ"י מה' מאכלות אסורות דלמ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד וכלאי כרם בזה"ז גם בא"י דרבנן כמ"ש תוס' יבמות דף פ"א ה"ה חדש נמי למ"ד חו"ל דרבנן בזה"ז גם בארץ דרבנן דכמו בטלה קדושת ארץ גם לכלאי כרם ה"ה לאיסור חדש ועיין ברמב"ם בפ"א מה' תרומה ובה' בית הבחירה דמשמע דוקא תרומה יע"ש וכיון דחדש בחו"ל דרבנן דלא דרשינן מושבות בכל מקום ותליא איסור חדש ג"כ בקדושת הארץ ממילא אי אמרינן דלא קדשה לעתיד לבוא גם בארץ אינו נוהג איסור חדש מה"ת וממילא אין יום הנף מתיר עכשיו מה"ת וכשיבנה בית המקדש ויהיה נוהג איסור חדש מה"ת הדרה גם התבואה הישנה לאיסור חדש לפי פירוש הר"ש בירושלמי וכיון דאסרו בחו"ל מדרבנן בשביל ארץ ישראל כמו שיהיה התבואות חזרו ונאסרים בארץ כן בחו"ל ושפיר כתב הפלתי לפי דברינו דהוי חוזר ונאסר ומשו"ה לא הוי דשיל"מ כן יש לישב דברי הפלתי שכתב למ"ד חו"ל דרבנן בזמה"ז דרבנן דמשמע אף בארץ דבאמת זה בזה תליא אי גם בזמן הבית בחו"ל דרבנן ממילא עכשיו דבטלה קדושה גם בארץ בזה"ז דרבנן אבל אי בחו"ל דאורייתא גם עכשיו בכל מקום מה"ת

אלא לפי"ז צריכין אנו לומר למ"ד דלא קדשה לעתיד לבוא וגם בארץ בזה"ז דרבנן הא דדרשינן בעצם היום הזה בזמן שאין הבית האיר המזרח מתיר או סוף היום היינו למ"ד חדש בחו"ל דאורייתא ולא תליא בקדושת הארץ כלל וא"כ גם בזמן שאין בית נוהג איסור חדש מה"ת אבל למ"ד דלא קדשה לעתיד לבוא וחו"ל דרבנן לא שייך כלל הא דדרשינן מקרא דעצם היום מתיר דהא בזה"ז אין איסור חדש נוהג כלל וצ"ל ע"כ דגם בזמן הבית עצם היום מתיר כר"ל ור"י במנחות דף ס"ח דסברו דגם בזמן בית המקדש האיר מזרח מותר ובזה יש ליישב קושית התוס' שם שהקשו על ר"ל ור"י מנ"ל לר"ל ור"י דגם בזמן הבית האיר מזרח מתיר כיון דליכא שום תנא דפליג על ר' יהודא דסבר דעצומו של יום מתיר בזמן שאין בית המקדש ולפי דברינו יש לומר דהא כבר כתב תוס' ביבמות שם דר"ל סבר תרומה בזה"ז דרבנן וגם ר' יוסי סבר דרבנן ואע"ג דר"י סבר במגילה דף י' דקדושה ראשונה קדושה לע"ל דוקא קדושת הבית אבל קדושת הארץ בטלה וא"כ לת"ק דר"א וגם לשאר תנאים דסברו חדש דרבנן וקדושת הארץ סברו דבטלה וא"כ למאי אתי עצם היום הזה וע"כ דגם בזמן הבית עצם היום מתיר ולא העומר דוקא וראיתי אח"כ בפנ"י בקונטרס אחרון שכתב הא דכתב תוס' דנראה דחדש נוהג בזמה"ז קאי על חו"ל דאי על ארץ ישראל פשיטא דמה"ת אסור דדרשינן מקרא דבזמן דליכא בית האיר מזרח מתיר ולא הביא דברי המשנה למלך ויש לפנפל עוד

אלא דעדיין יש להקשות לפמ"ש דע"כ מאן דסבר בחו"ל חדש דרבנן וגם לא קדשה לעתיד לבוא גם בארץ בזמה"ז לא הוי רק דרבנן ומה"ט לא חששי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושוע לספיקא דרבנן ואכלו באורתא דשיתסר אע"ג דהוי דשיל"מ משום דחוזר ונאסר כשיבנה בית המקדש דא"כ הא דעצומו של יום מתיר הוא אפילו בזמן ב"ה קיים וא"כ קשה אמאי לא אכלו רק באורתא ולא בצפרא בשיתסר דהא לדידהו ליכא למיגזר כקושית הש"ס על ר"י ור"ל אע"ג דעומר למצוה מ"מ משום מצוה ליקום וליגזור ולדידהו ע"כ גם בזמן הבית האיר מזרח מתיר והעומר רק למצוה ויש לישב לפי מה שהקשה תוס' שם וכי משום עשה דאורייתא אין לגזור וכי גרע מביצה וע"כ צ"ל כמ"ש תוס' במנחות דף ה' ע"ב דאינו אלא למצוה מן המובחר ומה"ט מקשה הש"ס משום מצוה ליקום וליגזור וי"ל דמקשה הש"ס ר"ל לשיטתן דקסברו עומר שקמצו שלא לשמה כשירה דהוי מן המותר לישראל דסבר האיר מזרח מתיר והעומר רק מצוה מן המובחר וקרינן ממשקה לישראל ושפיר פריך הש"ס לר"ל משום מצוה בעלמא ניקום וניגזור אבל רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושוע י"ל דסברו דהוי מצות עשה ממש ושפיר גזרינן משום יבנה בהמ"ק ואיבני בלילה דלא הקריבו העומר רק בסוף היום ומה"ט לא אכלו רק באורתא דשיתסר וא"ש הכל פה פ"ב יום ה' ר"ח אייר שנת תרמ"ו לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה צד

שלום וברכה לתלמידי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון יפ"ת כש"ת מו"ה יודא גרינוואלד נ"י בכפר מאזשאני יע"א

ע"ד הכרם אשר הזקין וגפנים אינם עושים פירות רק דבר מועט ומהם שאינם עושים פירות כלל ושכר הטרחה והמלאכה והוצאות עולין יותר משבח הפירות אם רשאי לעקור את הגפנים ולנטעו מחדש ואנשי עירו חששו הרבה יען כי אית ביה תרתי איסורי וסכנתא כמבואר בש"ס בב"ק דף צ"א ע"ב וראיתי שמצדד להיתר ורצה לומר דאין איסור לקצוץ רק בשאר אילני דמעצמן עושין פירות אף בלי לעבדם ושבחייהו ממילא קאתי' משא"כ בגפן שאינו עושה ענבים רק לאחר כמה עבודות ובאמת בהשקפה ראשונה גם בדעתי עלה חילוק זה אבל ראיתי אח"כ ברא"ש במקומו שם שכתב דבגפן השיעור כ"ש וכל דטעון כל דהו אסור לקוצו דהכל לפי חשיבותו