שבט סופר חלק א רעב

יש לו חדר מיוחד והפתח שנעשה לכנוס מחדר לחדר נסגר מיד בעת שנכנסו לדור שלא יכנס א' לחדר חבירו אם גם הפתח הזה חייב במזוזה ומעלתו נ"י שפיר הראה מקומו בש"ע יו"ד רפ"ו סעיף י"ז וי"ח שממנו מקור דין זה יוצא וג' פירושי' שונים נאמרו ונשנו בדברי ש"ס מנחות ל"ד ע"א אמר ר' פפא ש"מ מדר' הונא האי אינדרונא דאית ליה ד' בבי חייב בד' מזוזות פשיטא ל"צ דרגיל בחד ולכל הפירושים יש נפקותא לדינא לרש"י הא דתלוי ברגיל זה דוקא בשני פתחים אבל בכמה פתחים חייב דלא אתי חד פתח דרגיל ומבטל להו ולדברי הגאונים כל החילוק הוא בין אם נעשה עבור רבים בני בית או יחיד דוקא אם רבים המה אפילו בשני פתחים חייב אע"ג דלא רגיל אלא בחד וביחיד אפילו בכמה פתחים פטור והרמב"ם לפי הבנת הכ"מ יש לו שיטה אחרת דאין חילוק כלל בין רגיל או לא רגיל בפתח שמחוייב במזוזה והא דאמרינן ל"ג ע"א במזוזה הולך אחר הרגיל זה קאי דוקא בפתח ביהמ"ד שפטור ממזוזה כמו שפסק הרמב"ם אבל אם יש בו פתח שרגיל לצאת ולבא בו לביתו ונעשה לתשמיש ביתו ג"כ חייב אבל אם לא נעשה רק לצאת בו במקרה פטור דהוי כפתח ביהמ"ד

והנה מדברי הטור נראה בעליל שפסק כדברי הגאונים דלא מחלק בין הרבה פתחים או שני פתחים רק אם נעשה הפתח לכניסת ויציאת ב"ב כולם וכן מדייק אבל מי שיש לו פתח קטן לצאת בו לבדו פטור משמע אפילו בהרבה פתחים והא דכתב הטור לעיל ביהמ"ד פטור ממזוזה ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו חייב היינו ע"כ שרגיל לצאת בו ב"ב כולם דאם הוא לבדו פטור כמ"ש כאן בפירוש וכן משמע מלשון הטור שמדייק כאן וכ' לבדו ובש"ע מחלק הדינים ועיין בבאר הגולה שכ' וציין על סעיף י"ז שיטת הגאונים ועל סעיף י"ח פי' ראשון של רש"י והרמ"א מוסיף משמעות הטור ובאמת מהטור משמע שסבר כשיטת הגאונים וכן מדברי ש"ע שלא כ' חילוק בין שני פתחים או פתחים הרבה ודוחק לומר דפתחים הרבה משמע יותר משני פתחים דהא גם בסעיף י"ז כתב פתחים הרבה ולשיטת הגאונים אין חילוק בין שני פתחים או יותר ומדכ' סתמא בסעיף י"ח משמע אפילו בשני פתחים חייב דלא כשיטת רש"י רק כרמב"ם דהא דאמרינן במזוזה הולך אחר הרגיל זה דוקא בבית המדרש אבל בשני פתחים בבית אפילו א' רגיל והשני לא רגיל מ"מ מחויב לעשות מזוזה ומעלתו נ"י רוצה לדייק מדברי גאונים לדינא אע"ג דמחייבי אם נתמעטו הדיורין ואין צריכין עתה אלא לפתח אחד זה דוקא אם כבר היו מחויבים במזוזה אבל בנדון שלנו שמיד מתחלה שנכנסו לדור סגרו הדלת ולא נעשה לצאת ולבא פטור ומשמע מדבריו שאם אח"כ סגרו הדלת אז מחוייב במזוזה

ולפענ"ד נראה הא דמחייבי הגאונים זה דוקא אם נתמעטו ולא צריכין עוד ודי להם בפתח אחד אבל מ"מ פתח פתוח להם לצאת ולבא ונעשה עוד לכניסה ויציאה וגם הולכים ונכנסים במקרה שם רק שאינם רגילים עוד בפתח זו אבל אם לא נכנסו עוד כלל דרך פתח זה בטל הפתח מתורת כניסה ויציאה והוי כמו הכותל ופטור מלעשות מזוזה ובפרט בנדון שלנו שכסגר הדלת מיד קודם שבאו לדור שמה שלא נתחייב הדלת במזוזה כלל ויפה דן והורה כתורה והנני בנחיצה ידידו אוהבו הנאמן הנאמן הדש"ת באהבה פ"ב יום ו' עש"ק לסדר תרומה תרל"ד לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה צג

שלום וברכה לאהובי תלמידי הרבני המופלג חרוץ ושנון יראת ה' אוצרו כש"ת מו"ה יצחק קערפעל שי' יושב על התורה בק"ק פאקש יע"א

אחדש"ה אף שאני טרוד כעת עת האסף העדרים צאן קדשים בתחילת הזמן כידוע לך בכל זאת דחקתי את עצמי להשיב לך על מעט צרי שכתבת לי יען כי ידעתי כי חביבים עליך דברינו ודבריך נאמרים על דברי הב"ח שהאריך להציל את ישראל שלא נהגו באיסור חדש בזמה"ז יען כי רוב התבואות של נכרים ואיסור חדש לא נהג רק בשל ישראל ולא בשל נכרי דלא כתוס' בקדושין בסוגיא דחדש ועיקר ראייתו מש"ס ר"ה י"ג דלא מקשה רק מדיוק מעיקרא לא אכלו ע"כ דהקריבו העומר ולא דייק בפשטות כיון דאכלו ע"כ הקריבו העומר וע"כ דאפשר לומר דאכלו של נכרי אבל דעיקרא לא אכלו והדר אכלו וע"כ משל ישראל אכלו ממחרת הפסח וא"כ קשה מהיכן הקריבו והש"ך והטו"ז דחו ראייתו של הב"ח ועל דחיותם יש להקשות כמבואר באחרונים ואתה באת להוסיף די"ל לפמ"ש בטורי אבן דהא בשבע שכבשו אפי' כתלי דחזירי אשתרי להו ותירץ דקאי לשינויי בתרא דכי אשתרי שלל של נכרים דידהו לא אשתרי וה"נ כיון דארץ ישראל מוחזקת הוא וכו' הו"ל כדידהו ולתירוצא קמא דחולין דס"ל דכל שלל אשתרי להו צ"ל הא דלא אכלו משום דלא הוי צריכי כת"ק דר"א יע"ש וא"כ מדאכלו לאחר מחרת הפסח לא הוי מצי להוכיח די"ל דכתלי דחזירי אף דידהו אישתרי ולזה קאמר מעיקרא לא אכלי וע"כ דידהו לא אישתרי וע"כ דאקריב עומר ויפה דברת וכבר נאמר במקנה בסוגיא דחדש בקיצור אומר ודברים כדרכו בקודש בפלפולו שם בדברי הב"ח וכתב גם דחייה זו בתוך הדברים

ובזה אמרתי לפרש דברי הירושלמי בחלה הובא בתוס' ר"ה שם קמה לחה ויבשה מהו ומסיק אפילו חיטים שבעליה א"כ אנו אומרים לא אכלו ישראל מצה בלילי פסח ומשני מה שהיה תגרי נכרים מוכרים להם ולכאורה מפורש דאינו נוהג בשל נכרים ולפמ"ש תוס' דמשמע מירושלמי דחדש נוהג בשל נכרים א"כ דברי הירושלמי סותרין אהדדי ועיין בתשובות גאונים בתראי ובפנ"י בקונטרס אחרון שהאריך להקשות נמי הא דאמר בירושלמי וכר' ישמעאל דביאה לאחר ירושה וישיבה משמע א"כ לא היה צ"ל ממה שתגרי עכו"ם מוכרים להם ומזה יצא לחדש דע"כ שני תירוצים הם והא דמשני ממה שתגרי נכרי מוכרים להם אתי אפילו לר"א דחדש נוהג אף בחו"ל דמושבות בכל מקום משמע וא"כ מוכח בפירוש כב"ח ונדחק ובאמת בלא"ה הא דאמר וכר"י דביאה לאחר ירושה וישיבה משמע אינו מובן דהא קושי' הירושלמי הוא למ"ד מושב בכל מקום א"כ לא אכלו מצה ומה ענין ר' ישמעאל לכאן דהא לדידיה אין כאן קושיא כלל ותמוהים דברי הירושלמי מכל צד אי אמרינן תירץ אחד או שני תירוצים וקהו בו הרבה לפרש דברי הירושלמי על נכון ולפמ"ש יש לפרש דברי הירושלמי דהא באמת אפילו כתלי דחזירי היה מותר להם אלא דצ"ל דשלל דידהו לא אשתרי ואפילו דשל גוים נמי לא משום כיון דארץ ישראל מוחזקת לנו א"כ הוי תבואות של גוים כשבאו לארץ כשלל דידהו ומה"ט נאסרו אפילו חיטים שבעלייה כשנכנסו לארץ אבל של גוים מחו"ל היה מותר ממ"נ דאף אי איסור חדש נוהג אפילו בחו"ל ואפילו בשל נכרי נמי דלא כב"ח מ"מ היה מותר של חו"ל משום דאפילו כתלי דחזירי היה מותר להם והוי כשלל של נכרים ודוקא בארץ ישראל היה אסור משום דמוחזקת היא לנו אבל לא בחו"ל ושפיר משני ממה שתגרי נכרים מוכרים להם מחו"ל אבל לא משום דלא נהג בשל נכרים כאשר רוצה לדייק הפנ"י רק משום דשלל דנכרי אשתרי להו וע"ז אמר הירושלמי כר' ישמעאל דהא גם לר' ישמעאל קשה אף דביאה לאחר ירושה וישיבה משמע מ"מ קשה מהיכן אכלו מצה בשנה ראשונה לאחר שכבשו לפי מה שפירש הר"ש רפ"ק דחלה דברי הירושלמי דאפילו חיטים שבעליה נאסרו ולא התירן יום הנף של אשתקד משום דלא היה נוהג עומר עד לאחר ביאתן לארץ ולא נהג איסור חדש תחילה ולאחר ביאתן נאסרו כל התבואות דלא כש"ך רצ"ג וא"כ גם לר"י דסבר לאחר ירושה וישיבה קשה כיון דלא נהג איסור חדש עד לאחר ירושה וישיבה ולאחר שכבשו ונהג עומר נאסרו כל התבואות אפילו שבעלייה א"כ היכן אכלו מצות בלילי פסח וע"כ גם לר"י צ"ל ממה שהביאו מתגרי נכרים מחו"ל. אף דלאחר שכבשו הוי וכבר נאסרו כתלי דחזירי מ"מ לר"י חדש בלא"ה לא נוהג בחו"ל וא"כ גם אי אמרינן בכל מושבותיכם בכל מקום ונאסרו מיד ואפילו של נכרים מ"מ יש לומר דאכלו