שבט סופר חלק א רע

ועוד כתב באותו תשובה שהפי' הא דכתב בב"ה ולכתחילה אין לכתוב ס"ת כן היינו דאין לכתוב אף לכתחילה באותיות בי"ה שמ"ו בראש הדף וגם זה הלשון מהופך לפי כונתו וצ"ל הטעם משום דגם באלו אותיות אם רצה לכתוב בראש הדף צריך לזהור שלא יקצר וירחיב הכתב והוא הביא ראיה שזה כונת הב"י מדשמיט כל זה לגמרי בדברי ש"ע ע"כ זה לשיטתו דאין לכתוב לכתחילה ואני אומר אם מזה ראייה א"כ מאיזה טעם השמיט הב"י בש"ע רע"ה כל הדינים שמנה הרמב"ם שהסופרים נזהרים כמו שהביא שם הרמ"א בהגה שלו ומנין השיטין נזכר ג"כ במס' סופרים וכל זה לא הביא הב"י בש"ע שלו ובודאי לא יחלוק בזה על הרמב"ם שאף לכתחילה אין לדקדק כיון שיש לזה מקור מקומו טהור במס' סופרים אשר כמה דברים לענין ס"ת למדין אנו משם וע"כ צריך לומר כיון שאין בזה אלא מנהג סופרים למצוה מן המובחר ואין מעכב בדיעבד לא הזכירו בש"ע שלו אף שהוא דוחק מ"מ נדחה ראיית הנוב"י דהא גם מנהגים אלו שנזכרים ברמב"ם לא הזכיר בש"ע שלו

ולדינא בודאי לכתחילה נוהגים עכשיו הסופרים לדקדק באותיות בי"ה שמ"ו ועיין בספרים על הלכות קטנות שמביאים פירושים שונים על האותיות ובתשובה מאהבה הביא במה שנזהרים הסופרים ועיין בח"ס יו"ד רס"א דיש לזהור באיזה יריעות מקודם שלא יצטרך אח"כ לקצר או להרחיב הכתב אבל בדיעבד לית מאן דחש לומר שפסול וכאשר כתב ג"כ הנוב"י בפשיטות כיון דלא נזכר בש"ס ובראשונים רק באיזה פוסקים בודאי אין לפסול רק מה שכתב ושואל אם לתקנו ממשמעות הנוב"י משמע דאף לתקן אין צריך ויכול לקרות בו אף שיש ספרים הרבה והוא אזיל לטעמיה דאף לכתחילה אין לזהור ולכתוב אבל לפי מה שאנו נוהגים כש"ך לזהור לכתחילה וכן כתבו כמה מפרשים דיש בו סוד גדול א"כ בודאי מצד הסברא היינו צריכין לחוש ולתקן לצאת ידי כל השיטות דהא יש פוסלים אפילו בדיעבד וכן מצאתי בספר אחד שהביא בשם שערי אפרים דאין להוציא עד שיתקנו ואף דבשאר אותיות יש לחוש לתקן את הספר אם יכול לעשות באופן שלא יקטין ולא יגדיל האותיות עד שיהיה ניכר לכל שנשתנה מכל כתב הספר אבל בנידון דידן שכתב מה טובו באמצע הדף ואין דבר זה מוסכם כי בתשב"ץ מבואר שהמ"ם הוא מוצא שפתיך תשמור א"כ יש להקל אף שלא לתקן וכיון דברוב אותיות של בי"ה שמ"ו יש מחלוקת איזה אות הוא אין לתקן אם כתב אות אחד מאלו אותיות לפי שיטה אחת רק אם לא כתב כלל מאלו אותיות אז יש לתקן כאשר נהגו הסופרים עתה ואסתגר בזה מפני הכנסת שבת וה' ישפות שלומו וטובו פ"ב עש"ק לסדר כולם קדושים תרמ"ב לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה צ

שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב בע"פ מופלג בתורה הישיש מו"ה שרגא צבי וויענעד נ"י מלפנים רב דק"ק פראדען יע"א

אחדש"ה את יקרת מכתבו מגילה עפה מזה ומזה כתובה קבלתי זה איזה ימים ולהיותי תמיד מוטרד מענינים שונים לא יכולתי להשיב בפרט מה שנוגע על פקפוקים יען כי בעיקר הדין אין בינינו דבר חוצץ וגם מע"כ הסכים למעשה כאשר כתבתי ולא באתי רק להשיב על איזה דברים אשר גדלה תמיהתו על מה שכתבתי ורצונו אעשה

ראשון תחילה מה שכתב כי מימים ימימה שתמה על הח"ס שחידש דין מכח דקדוקו שלא היה הל"מ כתיבה שחורה כמו רצועות שחורות דמזה נשמע דאפילו הוכהה אח"כ מראית הדיו כשר דהא גמרא ערוכה נדה דף כ' דיש הפרש בין שחור לדיו ובלתי ספק כונתו להא דמקשה שם ולימא דיו אי אמר דיו הו"א כי פכחותא דדיותא קמ"ל כי חרותא דדיותא וא"כ יש חילוק בין דיו לשחור ולי אפילו רגע לא היה לתמיה כיון דהרמב"ם אינו ממעט מהל"מ רק שאר מיני צבע א"כ משמע כל שחור כשר ואין חילוק בין שחור כי כפכחותא דדיותא או כחרותא דדיותא כיון דהכל שחור משא"כ על מתניתין דנדה שפיר קאמר הש"ס כיון דלא נקט במתני' שחור לחוד רק שחור כחרת ורק מחדש בברייתא היינו שאמרו דיו וא"כ בדיו לחוד הו"א כפכחותא דדיותא אבל עכשיו דנקט שחור כחרת משמע שיהיה שחרות של החרת עצמו ולא אם כבר ירד החרת לשולי הכלי כפירוש רש"י שם וזה דייק במתניתין שחור כחרת וקושי' של הח"ס היא דמ"ט לא אמרה הלכה כתיבה שחורה לבד ולא כחרת ופשוט

ומה שרצה להעמיס בדברי ה"ה שגם הוא סבר ככ"מ דתרוייהו דוקא מהני מי עפצים עם קנקנתום כפי' הב"ח דברי ה"ה ורצה לדייק מדכתב ה"ה ומימיו כשר נקט מימיו לשון רבים כיון דאמר תחילה קנקנתום פסולה הול"ל ובמימעו לשון יחיד אלא דכונתו מי עפצים ומי קנקנתום ביחד כשר אלו דבריו אבל אין להם שחר כי מלבד שא"א להעמיס זאת בדברי ה"ה להמעיין בלשונו היטיב גם בלא"ה לפי דבריו לא הוי ככ"מ שכתב דשיטת הרמב"ם הוא כשיטת הרא"ש ולרא"ש מי עפצים אם שוחק וטוחן לתוך מי עפצים הקנקנתם גופא נמי כשר ולמאי צריך ה"ה דוקא מי עפצים ומי קנקנתום דמי עפצין וקנקנתום בלא מימיו בודאי כשר לכ"ע ולענין דיוקו שלא נקט במימו לשון יחיד אולי יאמר משה שגה בסלע ומקרא מפורש פ' חקת ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו ואדרבה אי ה"ה כונתו על מי עפצים ומי קנקנתום הול"ל ובמימיהם כשר לכתוב אלא דקאי אקנקנתום לחוד וכמ"ש בפר"ח דכן הוא כונת ה"ה ודלא כב"ח

ומה שרצה לישב תמיהת הפרמ"ג על הא"ר בסי' ל"ב דפוסל להעביר דיו על תיבות שנכתבו בשאר מיני צבע ונתן טעם לפי מה שכבר העיר בנוב"י קמא ס' א' דיש לחוש משום חציצה והא דמהני העברת קולמס היינו משום דמין במינו אינו חוצץ לא אאריך בדבר הזה כי כבר פלפלו בזה האחרונים ובבנ"י רצה לפסול מכח זה להעביר על הקלף צבע להחשיקו ולהזהירו משום חציצה וכתב מהא דהעברת קולמס על שנכתב שלא לשמה אין ראיה משום דמב"מ אינו חוצץ ובפנים מאירות חלק ג' סי' ל"ב התיר בפשיטות מהא דהעברת קולמס דמהני לר"י וגם רבנן לא פליגו רק משום דשם אינו מן המובחר אבל משום חציצה לא פסול ולא דחה ראיתו משום דמין במינו אינו חוצץ דזה ניחא לרבא בסוכה דף ל"ז דסבר כך אבל רבה הא פליג התם וסבר דגם מב"מ חוצץ א"כ לדידי' קשיא פלוגתא דר"י ורבנן ודוחק לומר דפליגא באמת בזה ר"י ורבנן והא דקאמר אינו מן המובחר היינו משום חציצה כמו שרצה השואל לומר בנוב"י ועוד מתיר שם משום דכל לנאותו אינו חוצץ ועיין ג"כ בנוב"י שם ולדידי נראה בכתב ע"ג כתב עדיף יותר לפמ"ש תוס' גיטין דף י"ט ע"א בד"ה מוחק הוא דאם כותב עליו אח"כ לא הוי מקלקל דעל הכתיבת הזאת תהיה הכתיבה העליונה ניכר טפי משאם היתה התחתונה לבדה א"כ גם הכתיבה התחתונה לגוף הכתב שייך דע"ז הכתב העליון חזי טפי וניכר יותר וחד כתב הוא ולא דמי לגמוניות של זהב בש"ס סוכה וכדומה ועיין מ"מ יש מקום לדבריו לקיים דברי הא"ר

ועכשיו אבוא על דברי התשב"ץ אשר זה שלשים שנה שקשה לו שסותר את עצמו דבח"ב סי' ע"ב כ' דמחיקה ע"מ לתקן מותר וכן כתב בח"א סי' ב' ובתשובה קכ"ג כתב דאסור להעביר דיו על אזכרות שנכתבו בזהב משום מוחק השם הא הוי מתקן והג' מו"ה ר"ש קוועטש בספר הר המור תירץ לחלק לפי שיטת המרדכי בשם הר"ש דיש חילוק אם נכתב תחילתו כדינו או לא ומע"כ השיב דהא בח"ג קצ"ג אוסר להעביר דיו על שם שנתקדש ונתיישן הרבה ונטשטש אע"ג דנכתב מתחילה כדינו הנה ספר זה אין במחיצתי לעיין בו ולקיים דברי התשב"ץ דלא קשה מהא דכתב בסימן קצ"ג נ"ל דלא התירו למחוק אלא בנפלה טיפת דיו על השס עצמו דהו"ל תרתי לטיבותא א' שאין המחיקה כ"כ כיון שכבר נמחק ע"י הטיפה שנפלה ועוד שמחזיר השם לקדמותו שכבר