שבט סופר חלק א רסט

להנמק"י דטעמא משום דחזק התפירה ואין לחוש שיקרע ג"כ ביותר יש להכשיר מה"ט וכן כתב בתשב"ץ להקל ביותר לכל הטעמים אלא שי"ל דאע"ג דרא"ש סבר דלא חיישינן לסופו שיקרע מ"מ י"ל זה דוקא בג' שיטין משא"כ בד' שיטות שהקרע גדול כ"כ ואז לא מחזקת התפירה כ"כ ומשו"ה יש לחוש ג"כ לשמא יקרע ע"י שמושך אילך ואילך וכן לטעמא דנמק"י אע"ג דלא סבר דמגני' קריעה ותפירה מ"מ ביותר מג' מודה למגני' כאשר נכון כתב בזה מעלתו נ"י לשיטת הנמק"י וכן כאשר כתבתי לרא"ש י"ל איפכא אלא שדברי הנמק"י צריכין ביאור קצת דמתחילה כתב דג' לא יתפרו דבעינן ואנוהו וליכא כיון שכ"כ הוא נקרע ואח"כ כתב משום דקלף ישן וחלוש ובכל יום הלוך וגדול הקרע ועירבב לכאורה שני הטעמים ולדברינו א"ש דגם בג' שיטין הוא הטעם דאינו חזק ויקרע יותר ויכנס בארבע שיטין וממילא לא יהיה ואנוהו וצריך לדחוק הא דכ' דבעינן ואנוהו כיון שכ"כ הוא נקרע היינו כיון שכ"כ הוא נקרע וממילא יקרע עוד יותר ואז לא יהיה אנוהו וא"כ לכאורה בדבק יש להקל יותר אפילו ביותר מג' שיטין דהא בדבק כ' הרא"ש דלא ניכר כלל אלא שהר"ם חושש פן יתפרד הדבק ויקרע יותר ולדידן דנהגן כרא"ש בג' שיטין וממילא גם ביותר יש להתיר כיון דליכא גנאי וכבר כתב בש"ך דבשעת הדחק יש לסמוך על הרא"ש לדבק אפילו ביותר מג'

ולאחר חיפוש בספרים מצאתי בח"ס חלק ששי סימן ס' וס"ח שהעלה להלכה ולמעשה שאין לזוז מפסק רמ"א לאסור קרע הבא ביותר מג' שיטין ומי יקל במה שכבר הורה זקן רבן של ישראל ואם הוא שעת הדחק שקשה למצא מי שיתקן היריעה כאשר רגיל להיות בישובים אז יכול לתקנו באופן המועיל וי"ל פשוט אף אם הקרע הולך יותר משלש שיטין רק לא נכנס בתוך שיטה ד' בכתב כשר לתפור כמו בישן דכשר אם לא נכנס בכתב של שיטה ג' אע"ג דהלך יותר בתוך הרווח של בין שיטה ב' לג' ועיקר הקפידה שלא יהיה נכנס בכתב של השטה ומה שמפלפל בזה לישב הדיוקים עם דברי הט"ז אין פנאי כעת להשיב וכל הפוסקים חולקים על הט"ז דפסול לקרות כל זמן שלא תפר ובבני יונה מחלק בין הקרע באמצע התיבה או בין תיבה לתיבה יע"ש

ומה שהביא חדשות בשם הגהות יד שאול דמחמיר היכא דנקרע יותר מג' שיטין ונכנס בשיטה הד' במקום החלק שלא היה כתוב בשיטה הד' רק ב' תיבות דמנכר יותר ותמה עליו מהא דבעי בין דף לדף חזינן דמקום חלוק עדיף יותר אין אתי ההגהות לעיין בו ותמיהתו עליו אין כלום דלא דמי אהדדי דשאני בין דף לדף דשם אין כתוב כלל וליכא גנאי משא"כ אם כבר נכנס לכתב בשאר השיטין אז אם נכנס בשיטה ד' אף במקום חלק נגד התיבות אז יש לאסור לא מפני גנאי של החלק רק מפני גנאי בכתב דמנכר טפי ועיין בח"ס סימן ס"ח בסוף התשובה חילוק הדומה לזה

ותמוה לי על דברי אאמו"ז ז"ל באותו תשובה דפשיטא ליה אם נקרע ברחבה בין השיטין דכשר והוא כ"ש מדברי הב"ח שמתיר אם לא נקרע הגליון כלל אפילו אם נקרע ד' וה' שיטין וכ"ש בין שיטה לשיטה לרחבה דסתום מכל צדדיו ואינו נחשב רק כנקב בעלמא ואני מצאתי בדרישה שכ' דאבעי בין שיטה לשיטה היינו אם נקרע ברוחב השיטה ודייק כן מדברי רש"י שלא פי' כלום בבין שיטה לשיטה כמו שפי' בבין דף לדף אלא סתם אם נקרע יתפור או לא והיינו משום דס"ל דבין שיטה לשיטה דהקרע הוא דרך רחבה של קלף ומשום דאין דרך לתפור בהרחבה של קלף מבעי אי אפילו בכל שהוא מותר לתפור ובח"ס מדחה פי' זה מכל וכל ולא זכר השר דברי הדרישה מ"מ נ"ל דיש להקל כה"ג דהוי כעין ס"ס דלמא הלכה כרמב"ם להקל באבעי דש"ס ודילמא כפירושים אחרים וכעין זה כתב בשו"ת פמ"א בבין תיבה לתיבה יותר מג' שיטין דלמא כרמב"ם ואפילו לטור עדיין יש ספק שהעיקר כהשיטות דבחדתא אפילו יותר מג' ועוד יש מקום להאריך ואסתגר בזה והיה זה שלום מנאי ידידו הדש"ת פה פ"ב אור ליום ד' פ' משפטים תר"מ לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה צ

שוכ"ט להתורני והרכני המופלג השנון כ"ה שלום יוסף זילבערשמיין נ"י סופר ס"ת"ם ממדינת רוסיא

אחדש"ה קבלתי ממנו מגלות שניות להשיב לו על שאלתו אשר הציע לפני שמצא בס"ת אחד שנכתב מה טובו באמצע הדף ושאר האותיות מי"ה שמ"ו בתחילת הדף אם יש לפסול הס"ת או לתקנו כמבואר בש"ך רס"ג שיש פוסלין בדיעבד אם לא נכתב אותיות בי"ה שמ"ו בתחילת הדף או אין לחוש ומע"כ דחק עלי להשיבו אף שקשה לדבר ולחדש בענין זה שאין לו מקור בש"ס ופוסקים מ"מ לא אשיב עוד פניו ריקם

והנה הש"ך כתב יען דיש פוסקים דאף בדיעבד פסול והחולקים עליהם הוא רק בדיעבד ע"כ לכתחילה יש לדקדק בזה ובשו"ת נוב"י קמא סי' ע"ז חולק וכתב דאפילו לכתחילה אין לדקדק וחולק בפירוש הגהות מרדכי עם הב"י ורצה לומר הא דקאמר המרדכי על דברי מהר"ם דמצאתי דאף בדיעבד פסול אבל ווי דוקא לכתחילה בעינן כונתו למה שכ' בהגהות מיימני דכתב דאפילו בדיעבד פסול משום דא"א לעשות י' בראש הדף כיון דהפרשה צריך להיות פתוחה וכן ש' דשופטים ושוטרים א"א לכתוב בראש הדף כיון שצריכה להיות סתומה והא דקאמר ו' לכתחילה דוקא בעינן היינו לכתחילה צריך לזהור שלא לכתבם ווי עמדים אבל בדיעבד אין עיכוב יע"ש

הנה כל רואה יראה שדוחק פירוש זה בהגהות מרדכי דאי כוונת המרדכי שמצאתי דאפילו בדיעבד פסול כן הול"ל אבל וי"ו בדיעבד כשר וגם לשון לכתחילה דוקא בעינן לא משמע כן אבל גם לפירוש הב"י עדיין יש לדקדק כיון דכל כונתו רק להשיב על מהר"ם א"כ לשון דוקא לכתחילה אינו מדויק שפיר דמשמע דיש הו"א לומר דאף בדיעבד פסול וזה לא מצינו בשום פוסק והול"ל ו' לכתחילה בעינן אבל דוקא משמע דאתי למעט דיעבד ע"כ אם היה רצוני לדחוק בלשון המרדכי הייתי אומר דכונת מהר"ם להביא ראיה לדבריו דאין לכתוב וי"ו עמודים משום דא"א לכוין יפה הכתב שלא להרחיב ולקצר וע"ז הביא ראיה דהא כתבו הפוסקים דיש לכתוב אותיות בי"ה שמ"ו בראש הדף וכן וי"ו דואעידה ואם יש לכתוב וי"ו עמודים לכתחילה לאיזה צורך הזכירו בי"ה שמ"ו הוי"ו וכן וי"ו דואעידה דהא המה בכלל וע"כ דאין לכתוב לכתחילה ווי עמודים רק אלו האותיות וע"ז השיב המרדכי ומיהו מצאתי כתוב דוקא בי"ה שמ"ו אפילו בדיעבד פסול אבל ווי רק לכתחילה בעינן וא"כ ליכא ראיה מהא דחשב גם הוי"ו של בי"ה שמ"ו כיון דוי"ו זו שאני דאפילו בדיעבד פסול אבל גם בפי' זה יש קצת מן הדוחק בלשון מהר"ם

והנה הנוב"י רצה עוד לומר בלשון מהר"ם ולהגיה ואין לכתוב רק בי"ה שמ"ו ויו של ואעידה היינו דאין לכתוב לכתחילה רק ויו של ואעידה אבל שאר אותיות של בי"ה שמ"ו אין לכתוב אפילו לכתחילה גם זה דוחק דא"כ לאיזה צורך הזכיר בי"ה שמ"ו והול"ל דאין לכתוב ויו רק של ואעידה ואולי דרצה ג"כ לאשמעינן דאין לכתוב רק ויו של ואעידה בראש הדף אבל לא אותיות אחרות וכן משמע ממה שהביא בשם מורו דהשיב לו שלא היה כותב ומתחיל עמוד בוי"ו רק של ואעידה ומדלא קאמר רק אותיות בי"ה שמ"ו דהוי ויו של ואעידה בכלל ע"כ דוקא ויו של ואעידה ולא השאר אותיות ואי ס"ל דויו של בי"ה שמ"ו היא ויו אחרת בודאי מוכח דלא צריך לכתוב בי"ה שמ"ו דאל"כ הול"ל גם ויו זו של בי"ה שמ"ו אלא דזה יש לדחות דלא איירי מאותיות בי"ה שמ"ו דאלו אותיות יש להם חומרא בפני עצמן ולא נכלל הויו בכלל שאר ווים ע"כ לא פרט רק וי"ו של ואעידה אבל מדברי הגהות מיימני נראה דויו היא של ואעידה יע"ש וא"כ יש קצת ראיה לדברי הנוב"י.