שבט סופר חלק א כו

עשה דשאינו זבוח בשחיטתו אבל אאבמה"ח לא משכחת ועדיין קשה אמאי לא הוכיח הריצב"א דלא משכחת לאו דנבילה כלל דלא חייל על עשה שאינו זבוח ואי משום דגזירת הכתוב א"כ גם באבמה"ח י"ל כן דהתורה גזרה שיחול כמו שכתבו תוס' לענין גיד וע"כ דהריצב"א לא נחית לזה ואם כן גם מלאו דנבילה קשה וע"כ מוכח דהריצב"א סבר דנבילה חל בלא"ה וטעמא בעי למה, ובמק"א כתבתי עוד ראיות דנבילה חל על טריפה

ויען כי רואה אני כי שוקד על ספרי דאבא ז"ל אציע לפניו עוד במה שהרבה לתמוה בכ"ס באותו תשובה שמפלפל אי אין לו אלא ח"ש מצה אם צריך לאכול דקצת מצוה מיהא הוי או דלא הוי מצוה כלל והביא כמה אחרונים שדברו ובד"ה וכאשר וכו' הביא דברי השבו"י ח"ב דהביא ראי' דאין מצוה כלל מהא דנשבע שלא לאכול מצה דאסור לאכול משום כולל כמבואר בירושלמי והא יכול לאכול פחות מכזית בפסח ובשבועה שלא אוכל כזית במשמע ומתמה בכ"ס דהא גם בשבועה ח"ש אסור וכיון דלא יכול לאכול כזית כן ג"כ ח"ש אסור מאי אולמא האי קצת מצוה מאיסור קל דח"ש יע"ש, וגם אנכי תמהתי כן וכבר עמד בתמיה זו בספר קהילת יעקב ורי"ט אלגזי ולא מצאו מענה, וכדי שלא לעשות השבו"י טועה בדבר פשוט אמרתי לתרץ לפי מה שכבר הקשה הרא"ה בס' החנוך במצוה למ"ד על הא דנדר חל בקונם שלא לאכול מצה דליתי עשה ולידחי ל"ת, ותירץ משום דנדר הוי עול"ת וכן כתב הרשב"א בנדרים ט"ז ובהגהת מל"מ הקשה דהא מבואר ביבמות במצורע דדוחה עשה בתגלחת עול"ת דתגלחת כהן ונזיר משום דכהן הוי לאו שאינו שוה בכל ונזיר דישנו בשאלה ובשעה"מ הל' נדרים פ"ג ד"ה ואולי וכו' תירץ דשאני נדר דכתיב לה' והתורה גזרה דיחול על דבר מצוה ולא נדחה מפני עשה ע"כ, וכ"כ בנוב"י תנינא יו"ד סי' נ"ג בפשיטות ועדיין לא יצאו ידי חובתם דהא הרי"ף והרמב"ם וכן בש"ע פסקו הא דירושלמי בנשבע ע"י כולל דחייל ע"ד מצוה ואסור לאכול מצה בפסח והא לא חל ע"ד מצוה וא"כ קשה גם ע"י כולל נימא עשה דוחה לל"ת ועשה דלא יחל דברו ומוצא שפתיך תשמור וראיתי דבר נכון בשאגת ארי' סי' ס"א שמתרץ דהא לה' גם בשבועה כתיב אלא דהגמ' קאמר דיותר מסתבר דקאי על נדר משום דהוי איסור חפצא וזה דווקא על תחילת חלות הנדר אבל אם כבר חל השבועה ע"י כולל תו לא אתי מצוה ודחי לה כמו בנדרים דהא לד' אשבועה נמי קאי יעיי"ש ודבריו קלורין לעינים, ואקדים עוד דאבני מלואים בתשובותיו הקשה אי אמרינן דח"ש בשבועה נמי אסור אם כן אמאי אמר רבא דווקא אם נשתייר כזית נשאלין עליו והא בשייר ח"ש נמי יכול לשאול עליו דאסור מה"ת ותי' הא דאסור בח"ש לאו משום שבועתו הוא דאפילו אם דעתו רק על כזית נמי אסור ח"ש מה"ת דממילא רמי רחמנא עלי' איסור ח"ש משום דחזי לאצטרופי ומשו"ה אינו יכול לשאול על ח"ש שהרי אין כאן איסור מחמת נדרו להתירו אלא האיסור בא ממילא על ח"ש וליתי' בשאלה ודבריו נכונים, וא"כ א"ש דברי שבו"י דהא דלא אמרי' דליתי המצוה וידחה האיסור היינו משום דהוי עשה ול"ת כמ"ש הרא"ה והרשב"א או משום דכתב לה' בשבועה ג"כ וזה דווקא בכזית שלם דאסור מצד שבועתו אבל בח"ש דלית כאן עוד איסור שבועה כלל אלא דאיסור בעלמא הוא כשאר איסור תורה אמרינן דמצות אכילת ח"ש ידחה לאיסור דח"ש, ומזה דייק השבו"י דע"כ ליכא מצוה כלל באכילת ח"ש ודו"ק. ואין הפנאי מסכים יותר להאריך וישים עיונו על כל דברינו הכ"ד דורש שלומו וטובו יום א' לסדר ויקהל תרמ"ט לפ"ק ה"ק שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה ז

לכבוד ידידי הרב המאוה"ג צדיק תמים כש"ת מו"ה דוד ניימאנן רב"ד דקהלתנו נ"י כעת במרחץ באדען

על דבר העירובין שנתחדשו בשני מקומות בעירנו שמתחילה הי' עומדים שם במקום שגובים המכס בצדו א' קורה גדולה ובצדו השני חבל משרשרות של ברזל ובלילה כדי שלא יעברו העגלות וכדומה שצריכים לשלם מכס היה סוגרים ע"י קורה ע"י שהי' מניחים אותו לרוחב והי' חוסמת את הרבים ובלילה הי' הקורה והשרשרת של ברזל זקוף ועומד כמו שער כזו &&ציור&& כמו שהביאו בח"ס או"ח סי' צ' סד"ה ,,אמנם'' אבל עכשיו כשתבר הקורה הגדולה מפני כבדו וחדשו ועשו באופן אחר שתי קורות משני צדדים והמה עבים ועל צד הקורות אלו עשו עוד קורה אחת ובתוך אותם קורות יוצא מן הצד סומך לראשו קורה אחת מזה וקורה אחד מזה כמו שראנקין ואם הוא פתוח מוכחת לאורך המבוי וכשהוא נעולה סובבים הקורות אשר בהם הקורות אשר נעשים למדת רחבן של מבוי לחסום שלא יכולו להעביר דברים שצריכים לשלם מהם מכס כזה &&ציור&& והנה כבר דברו מהשראנקין ועיין גם בח"ס סימן פ"ח בסופו בד"ה ,,היוצא'' ובסי' צ' שיצא להצדיק וליתן טעם על מה שסמכו בכמה עיירות לתקן עירובין כאלו ולא מצא טעם הגון, עיין שו"ת מהרי"א או"ח סי' ת"ה וסי' צ' ועיין גם כן בנוב"י בתרא סימן מ"א שדבר ג"כ מאלו השראנקין ודחה מה שרצה השואל להתיר מכח אמלתרא וגם בתשובות מאהבה חלק שני או"ח סי' שס"ג ראיתי שיצא לפתוח בכח דהתירא כמו שמצדד בח"ס שם אבל באופן אחר ומסיים להקל במקום שכבר עומדים עירובין כאלו כדי שלא להוציא לעז על הראשונים אם אין בפירצה יותר מעשרה וגם אם נפשה רק מצד אחד יש לסמוך בלחי אם נידון כמבוי או עכ"פ בשני פסים אם מבואות שלנו דין חצר יש להם יע"ש היטב ובמקומנו המבוי שלנו רחב יותר מעשר אמות וגם הוא בשני מקומות א"כ הוי כמבוי מפולש דצריך מדינו צורות הפתח אע"ג דאינו מפולש כנגדו מ"מ גם במבוי עקום דינו כמפולש ויש לדון להתיר משום צורות הפתח, ותחלה כאשר היו מציירים לפני שנעשה השראנקין שהוא גבוה מעשרה וקורות משני הצדדי' יוצאים למעלה מקנה אבל הקורה השני הסמוכה ונתחברה להקורה הגדולה אינו גדולה כ"כ ועליהם הקורה אשר נעשית לסובבת כדלת תסוב על צידה לפתוח ולנעול לרוחב המבוי ואמרתי להכשיר שזה צורת הפתח ממש ואף שכתב המג"א בסי' שס"ב סק"כ בשם רא"ם דאם עשה קנה תחתיו כשר מ"מ יש לשלוף מפני הרואים זה דוקא אם הקנה העליון מחובר לקנה שיוצא ובולט למעלה רק שהיה מניחים קנה אחרת שאינו גבוהה כ"כ אז שפיר יש לחוש מפני הרואים אבל אם הקנה למעלה אינו מוכח כלל רק על הקנה אחרת אף שהיא מחוברת לקנה אחרת שבולט למעלה מהקנה בודאי אין לחוש מפני הרואים כלל, אבל כאשר הלכתי בעצמי לראות ולא סמכתי על הרואין בזה וראיתי כי גם בקורה השני אינו נעשה כתיקון, ועיין בט"ז שם שס"ג סק"ד דמכשיר אם הקנה נעשה בקנה העליון ואין בולט למעלה זה לא מקרי מן הצד אבל כבר פליג עליו בנתיב חיים וכן הסכימו האחרונים דגם זה נקרא מן הצד וצריך להיות דווקא על גבו ממש והשראנקין הזה לא נעשה כצורת הפתח רק הוי מן הצד וגם בלאו הכי אי הוי על גבו ממש והיה אפשר לתקן כן מ"מ כבר פקפק בח"ס שם אע"ג דלענין דלתות ממש לא צריך להיות נעולה בלילה ובשעת הדחק יש לסמוך על הרמב"ם דדי בראוי לנעול מ"מ זה דווקא בדלתות שדרכם להיות לפתוח ולנעול משא"כ בצורת הפתח לא מצינו שמהני אף בראוי לנעול, ואולי אפשר אף בנעול בלילה מ"מ לא מהני רק בדלת ממש ולא בצורת הפתח ואף שמדברי ח"ס שם משמע קצת דאם באמת נועלים פעמים גם בצורת הפתח מהני כיון דיש היכר לפעמים אם כן בשראנקין שנועלים בלילה מפני המכס יש להקל יותר מ"מ גם זה לא ברירא, והח"ס איירי בנידן שלו שלא היו נועלים כלל ועל זה כתב בפשיטות דלא מהני בראוי לנעול אבל גם בנועלים פעמים לא הי' סומך להתיר ועל המיקל עליו להביא ראי' ברורה דמהני גם בצורת הפתח כמו בדלתות, ועוד לא רציתי בתיקון הזה יען כי הקורות עומדים רחוק מהכותל יותר מג' טפחים, וידוע מה שכתב בבכור שור מובא בשערי תשובה סי' שס"ג ס"ק ג' שגם בצורת הפתח אם עומד רחוק מהכותל ג' טפחים לא מהני כמו בלחי ואם קורה אחת עומדת מצד אחת פתוח מג' טפחים מתיר המקור החיים בסוף ספרו אף אם מצד השני עומדת רחוק יותר מג' טפחים מהכותל מ"מ שראנקין שלנו עומדים רחוק מהכותל משני צדדים, ועיין בשו"ת מהר"ם